כתב ויתור שנחתם בשל הטעיה או חוסר תום לב עשוי שלא להיות תקף

בין אחים התנהל סכסוך לגבי הבעלות בחברות ובנכסים, אשר הסתיים בהסכם פשרה מקיף ובו נכלל גם כתב ויתור גורף על תביעות, טענות ודרישות, בין שעילת התביעה ידועה ובין שלא. לאחר החתימה על ההסכם, טענה האחות שיש לה זכויות בפרויקט מקרקעין מסוים מכיוון שבמהלך המשא ומתן לפשרה הטעה אותה אחיה לגבי מצב הפרויקט.
בית המשפט העליון קבע שאין תוקף לכתב ויתור אם נחתם כתוצאה מהטעיה. ככל חוזה, כתב ויתור נתון לפרשנות וניתן להעלות כלפיו עילות חוזיות שונות, ובין היתר חוסר תום-לב, טעות והטעיה, עושק או כפיה. עם זאת, המשוכה שצריך לעבור כדי לבטל כתב ויתור היא גבוהה. כאן האחות חתמה על כתב ויתור בו נרשם שהיא מוותרת גם על עילות תביעה שאינן ידועות לה אך הדבר אפשרי מכיוון שצדדים לחוזה יכולים להסדיר ביניהם מערכת יחסים שבה אחד מהם לוקח על עצמו את האחריות לבחון את מצב הדברים לאשורו וליטול את הסיכון לכך שהוא שגה בהבנה המציאות וכך המצב בכל עסקת מכר AS-IS. עם זאת, תניית פטור, רחבה ככל שתהא, אינה יכולה לכלול מעשי תרמית והטעייה שלא היו ידועים בעת ההסדר ונוגעים לפרט מהותי בהסכם. גם סעיף בהסכם, שנוסח על ידי האח, הקובע שאין תוקף לחזקת הפרשנות נגד המנסח אין לו תוקף, כפי שגם לא היה תוקף לסעיף בו היו הצדדים מוותרים על טענות הטעיה או טענות פעולה בחוסר תום לב, שאין להן תוקף. לכן יש לבחון באופן מהותי את הטענות בדבר הטעיה ויכול להיות שתוצאתן תהיה ביטול מלוא הסכם הפשרה מכיוון שהפרויקט המסוים הוא חלק מהותי מהסכם הפשרה שאינו ניתן להפרדה לחלקים ולביטול חלקי.