אחד התחומים המכרזיים בהם מטפלת המחלקה המנהלית של משרדנו הוא התחום המוניציפאלי – בין בליווי שוטף של רשויות מקומיות ובין בייצוג גופים כנגדן. תחום התמחות עיקרי נוסף של משרדנו הינו דיני תאגידים, לרבות תחום הפירוקים והכינוסים.
פסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בנצרת[1] מספק לנו הצצה לסוגיה מרתקת המשלב שני תחומי התמחות אלה של משרדנו – סוגיית הליכי הבראה לרשות מקומית – סוגיה המעוגנת כיום בסעיף 39א לפקודת המועצות המוקמיות [נוסח חדש] כפי שהוסף בשנת 2000 (הוראה דומה הוספה גם לפקודת העיריות [פקודת העיריות]). סעיף זה נועד לאפשר לרשות מקומית במצוקה הגנה לתקופה מוגבלת מפני הליכי גבייה וביצוע נגדה, לרבות הגנה על הכספים המועברים לה על ידי המדינה, כדי לאפשר לרשות לספק שירותים בסיסיים לתושבים ותוך כדי כך להשתקם ולהבריא. מאז חקיקתו של סעיף 39א לפקודה נקבע הסדר שלם כולל להבראת רשויות מקומיות, הסדר הדורש הכנת תכנית הבראה אשר תאושר על ידי שר הפנים, מינוי של חשב מלווה מטעם משרד הפנים ופעולות של הרשות לקידום תכנית כאמור[2].
הרקע לבקשה של המועצה המקומית משהד, היה חובות לנושים שונים העולים על סך של 70 מיליון ש"ח, עת שתקציבה השנתי השוטף עומד על סך של כ-20 מיליון ש"ח. כנגד המועצה נפתחו עשרות תיקי הוצאה לפועל ואלה אוחדו לתיק אחד בו הוסכם על הסדר תשלומים של כ- 800 אלף ש"ח לחודש. עם זאת, המועצה הפרה הסדר זה ועל כן "פוזר" תיק האיחוד ועשרות עיקולים הוטלו על חשבונות המועצה, מה שגרם למשרד הפנים לחדול מלהזרים כספים למועצה וזו נכנסה לחוסר תפקוד מוחלט.
סעיף 39א לפקודה קובע, כי לבקשת נושה של מועצה מקומית או לבקשת שר הפנים, באישור שר המשפטים, רשאי בית המשפט לקבוע כי הוראות סעיף 233 לפקודת החברות (כיום סעיף 350 לחוק החברות, תשנ"ט-1999) – הסעיף העוסק בהקפאת הליכים, פשרה והסדר עם נושים, יחולו בשינויים המחויבים, על המועצה המקומית. המועצה פנתה אל שר הפנים ואל שר המשפטים וביקשה מהם לעשות שימוש בסמכות הנתונה להם מכוח סעיף 39א לפקודת המועצות המקומיות, אך שני השרים לא השיבו ועל כן פנתה המועצה לבית המשפט עוד בטרם נתקבלה עמדת משרד הפנים ומשרד המשפטים, ובקשה כי בית המשפט ימנה נאמן אשר יגבש הסדר נושים לאחר שיבחן את כל חובותיה - חלקם, לדעתה, "מנופחים" או חסרי בסיס בשל אי התגוננותה, בשל מצבה הכלכלי, מפני תביעות כנגדה.
בית המשפט דחה את הבקשה, הואיל והמועצה לא עמדה בדרישות החוק, לרבות הדרישה כי לא המועצה אלא שר הפנים או נושה יבקשו את ההסדר.[3] בית המשפט הסביר, כי הרשות המקומית היא זרוע של השלטון ועל כן אין לה הסמכות לבקש הקפאת הליכים אלא רק לשר הפנים בהסכמת שר המשפטים כנציגי השלטון וזאת כדי ששיקולים כלכליים גרידא לא יחליפו את השיקולים הציבוריים, באשר רשות מקומית אינה גוף למטרת רווח כחברה אלא גוף הניזונה מכספי ציבור לשם מתן שירותים.
חשוב לציין, כי כל הליך הסדר ההבראה של רשות מקומית (כהסדר של חברה) הינו הליך מורכב אשר חשוב כי יהיה מלווה מתחילתו בליווי משפטי מתאים על ידי משרד המתמחה הן בתחום המוניציפאלי והן בתחום התאגידים, הפירוקים והכינוסים.
[1] פשר 711/09 מחוזי נצרת – המועצה המקומית משהד נ' מדינת ישראל, שר הפנים, טרם פורסם 24.11.2009
[2] , ובהבעת רצונה של הרשות המקומית לכך שהוראות ההסדר יחולו עליה (חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 31 והוראת שעה), התשס"ד-2004; דיון מפורט בהסדר זה מופיע בפסק דינה של כבוד השופטת פרוקצ'יה, ע"א 10233/04 עיריית יהוד נ' י.ר.א.ב. שירותי נוי 1985 בע"מ ואח', פ"ד ס(4), 254)
[3] בית המשפט מצטט גם את כמו כן, על הבקשה המוגשת במסגרת זו לעמוד בדרישות תקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב- 2002 (ראה את פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 4815/05 מדינת ישראל נ' מועצה מקומית עראבה ואח', תק-על 2006(2), 2617, וכן את החלטתה של כבוד הנשיאה גילאור בפש"ר (חי') 758/06 מדינת ישראל, שר הפנים נ' המועצה המקומית עראבה ואח', מיום 15/10/2006, תק-מח 2006(4), 2929).