אחד התחומים המרכזיים בהם עוסק משרדנו הינו התחום המינהלי בכלל ודיני הארנונה בפרט ובמסגרת זו מלווה המשרד הן רשויות מקומיות רבות בהתנהלותם היומיומית והן עסקים המבקשים לבחון חובתם לשלם את חשבונות הארנונה בהם חויבו או לפעול בדרכים שונות כדי להפחית את נטל הארנונה החל עליהם.
חיובי הארנונה המוכרים לכולנו הם סוג של מס. ההלכה הפסוקה העוברת כחוט השני לאורך השנים הנה, כי רשות ציבורית כמו עירייה רשאית לגבות אגרות ומיסים אך ורק על פי סמכות שהוענקה לה בחוק. רשות מקומית רשאית לקבוע בצו ארנונה את סיווג הנכסים וגובה התעריפים לצורך גבית ארנונה, בכפוף למגבלות החוק. פקודת העיריות קובעת, כי בסמכות העירייה להעניק פטור מארנונה במקרים בהם "נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזק במידה שאי-אפשר לשבת בו ". בפסק דין אשר ניתן בימים האחרונים של שנת 2009 קבע בית המשפט העליון בפרשת "המגרש המוצלח[1]", כי רשות מקומית אינה מוסמכת לדרוש מבעל נכס שניזוק ואינו ראוי לשימוש לשפצו ולהפכו ראוי לשימוש בטרם תחליט האם זכאי הנכס לפטור מארנונה[2].
עיריות רבות אינן ששות להעניק פטור מארנונה לנכסים הרוסים ומצאו דרכים לעקוף את הוראות פקודת העיריות המזכה נכס הרוס בפטור בתנאים מסוימים. לא אחת, משהוגשו לרשויות המקומיות בקשות למתן פטור מארנונה לנכסים שאינם ראויים לשימוש, נמנעו הרשויות מלהעניקו אם סברו כי קיימת כדאיות כלכלית לשפצו, בעלות סבירה, כך שמצבו החדש של הנכס יאפשר את השימוש בו. מטבע הדברים, שיפוץ הנכס הופך אותו ל"ראוי לשימוש" בהתאם לייעודו וככזה, ניתן אף לגבות מבעליו מיסי ארנונה. עם זאת, האם רשאית העירייה לדרוש שיפוץ הנכס ולסרב לתת פטור מארנונה כאשר העירייה סבורה שהנכס ראוי לשיפוץ?
בפרשת "המגרש המוצלח" דובר בנכס הרוס, אשר עיריית תל אביב סירבה להכיר בפטור מארנונה בגין נכס זה. המחלוקת נסבה סביב השאלה האם כאשר לא ניתן לשבת בבניין או נכס הרוס - ובפועל לא יושבים שם, אך קיימת כדאיות כלכלית בשיפוצו והפיכתו לבניין שאפשר לעשות בו שימוש על פי ייעודו, מוסמכת העירייה למנוע מתן פטור מארנונה לפי פקודת העיריות. בית המשפט העליון קבע, כי התנהלות זו מהווה הרחבה של דרישות החוק באופן לא מידתי ופוגעת בקניינו של הפרט. עוד קבע בית המשפט, כי עיריות הפועלות בדרך זו גובות מיסים בהיעדר הוראה מפורשת בחוק. שהרי, דרישת הרשות המקומית מבעל נכס להוציא כספים ולשפצו, מהווה הלכה למעשה הטלת מס נוספת שאינה נשענת על אדני החוק. בית המשפט העליון קבע, כי הפטור אינו מגובל בזמן ויעמוד על כנו כל עוד הנכס אינו ראוי לשימוש. פרשנות סעיף הפטור על ידי העירייה על ידי יציקת הוראות שאינן מוזכרות בלשון החוק במטרה לגבות כספים נוספים מהאזרחים הנה בניגוד גמור לחוק ולהלכה הפסוקה.
רשויות מקומיות רבות פועלות במרץ רב להעמקת גביית הארנונה וחיפוש מקורות הכנסה נוספים כדי להעשיר את הקופה הציבורית. ברם, לא אחת הן עושות כן מבלי להעניק את תשומת הלב הראויה ללשון החוק ולמסגרת החוקית לה היא כפופה. אין זו הפעם הראשונה בה בית המשפט נאלץ לרסן את התנהלות העיריות תוך התערבות במדיניות הגביה אשר סיגלו לעצמן, שלא כדין.
נדגיש, כי תחום הארנונה הינו תחום מורכב. מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתחום מייד כאשר נראה כי קיימת טעות של הרשות, באשר ההתנהלות מול הרשות עשויה לעתים להשפיע על תוצאת ההליך.
[1] [ברמ 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו – מנהל הארנונה, 30.12.2009]
[2] מכוח סעיף 330 לפקודת העיריות