משרדנו מייעץ למבקר הפנים במספר חברות פרטיות המתנהלות מהיבטים רבים, כחברות ציבוריות ולאחרונה עלתה שאלת חסיונו של דו"ח מבקר הפנים כאשר המדובר בחברה פרטית. האם חל על דו"ח זה החיסיון החל על דו"ח של מבקר פנים בחברה ציבורית?
חוק החברות, תשנ"ט-1999 קובע כי דירקטוריון של חברה ציבורית ימנה מבקר פנימי ועליו יחולו חלק מסעיפי חוק הביקורת הפנימית, תשנ"ב–1992, לרבות סעיף 10 לו. סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית קובע כי דו"ח, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר הפנימי במילוי תפקידו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי (אך לא יהיו פסולים בשל כך לשמש ראיה בהליך משמעתי) וכך הדבר גם לעניין הודעה שנתקבלה אגב מילוי תפקידיו של המבקר הפנימי.
חברות פרטיות, בניגוד לחברות ציבוריות, אינן מחויבות במינוי מבקר פנים, אך חברות רבות מאמצות באופן וולונטרי את כללי הביקורת הפנימית. בגילוי דעת של לשכת המבקרים הפנימיים לישראל מיום 10 ינואר, 2005, נכתב כי מרגע שגוף מסוים החליט לקיים בו ביקורת פנימית הרי ההוראות שנכתבו בחוק הביקורת הפנימית מחייבים בשינויים המחויבים וכי ברור הוא שהוראת החיסיון לפי סעיף 10 האמור תחול אף היא.
דא עקא, כי בחינה של הפסיקה בנושא מגלה כי הנושא עלה עד היום לפחות בשני פסקי דין (אם כי אין אנו מכירים פסיקה של ערכאות גבוהות בנושא). במקרה האחד, עלה הנושא בבית הדין לעבודה כאשר [1] נדרש גילוי של דו"ח בדיקה של בודק מטעם האסיפה הכללית של החברה אשר מונה לבירור המסכת העובדתית אשר הביאה לפיטורי התובע. הנתבעים טענו כי דו"ח הבדיקה הפנימית שנערך על ידי הבודק אינו קביל כראיה בהליך משפטי לאור סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית, אולם בית הדין פסק כי "סעיף 10 לחוק הביקורת הינו הוראה בדבר אי קבילות ראיה, שהיא חריג לכלל של בירור וחקר האמת שביסוד ההליך משפטי ולזכויות בעל הדין להידרש לראיותיו, וככזה יש לבחון אותו באופן מצמצם, על פי מטרתו הדווקנית, ולא מעבר לה. בהתאם לכך נפסק בעבר, כי יש לצמצם את הוראות סעיף 10 רק לגבי פעולות ביקורת ודוחות ביקורת שיצאו תחת מבקר פנים, כהגדרתו בחוק, ורק לגבי דוחות ביקורת שחל עליהם החוק ואשר נערכו לפיו".
בעניין אחר, הנוגע עוד יותר לענייננו,[2] עלתה שאלת חסיונו של דו"ח מבקר פנימי של חברה ציבורית אשר שימש גם כמבקר פנימי של חברת בת פרטית ואשר הוציא דו"ח הנוגע לחברת הבת. בית משפט השלום קיבל את הטענה כי בחברת הבת המבקר שמונה הינו מבקר חיצוני והעובדה שהמבקר משמש גם כמבקר פנימי של חברת האם הציבורית אינה הופכת אותו למבקר פנים בחברת הבת, הנהנה מהחיסיון על פי חוק הואיל וסעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית אינו חל עליו. באותו מקרה נתבעו החברות בשל טענה בדבר לשון הרע בעצם פרסום דו"ח המבקר ועל כן הייתה חשיבות גבוהה לחיסיונו של הדו"ח.
חשוב לציין, כי נושא ביקורת הפנים, בין בחברה פרטית ובין בחברה ציבורית, הוא נושא מורכב ומן הראוי כי מבקר פנים בחברה יתייעץ באופן קבוע עם עורך דין המתמחה בתחום הביקורת ובתחום החברות ורצוי שעורך דין זה לא יהיה עורך דינה של החברה, אשר עשוי להיות מצוי בניגוד עניינים ואולי אף הוא עצמו עשוי להיות מושא לביקורת.
[1] עב 003831/02 גדעון פרוז'נסקי נ' החברה הממשלתית לפיתוח לוד ורמלה (לור"ם)
[2] א 006793/01 (ראשון לציון) שמש אהרון (רוני) נ' הסתור אלטיב בע"מ