על סוכנות ואי וודאות

לפני מספר חודשים נכנס לתוקפו חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), התשע"ב-2012, אשר חוקק בתחילת שנה זו וזכה לשבחים - חוק חשוב (לכאורה) שמטרתו להסדיר את מעמדו של הסוכן המסחרי ולהקטין את אי הוודאות בחוק - אי וודאות הפוגעת בחיי המסחר. בפועל, המדובר בחוק שמשמעו תמרור אזהרה ליצרנים להתרחק מישראל. הואיל וחברות טכנולוגיה (בייחוד חברות בתחילת דרכן וללא מחלקת שיווק פנימית) נוהגות להשתמש בשירותיהם של סוכנים חיצוניים לקידום מכירת מוצריהם, לחוק זה השלכות מהותיות על אופן התנהלותן והבניה הנכונה של מערך ההתקשרות שלהן תוך התחשבות הן בשיקולים המשפטיים והן בשיקולים המיסויים.
בעוד שהחוק קובע מספר קביעות חשובות ביותר, למשל מהות הפיצוי בשל סיום חוזה סוכנות ומתי ייחשב סוכן כזכאי לפיצוי כלשהו, החוק חסר ובפועל מחליף את אי הוודאות המוכרת (והגרועה) שהייתה קיימת עד עתה בעמימויות ואי וודאויות חדשות וגרועות יותר. אי הוודאות לגבי תחולת החוק על ספקים בישראל המפעילים סוכנים בחו"ל גם מעבירה מסר ברור לספקים להיזהר כשהם מפעילים סוכנים מישראל או בישראל.
תחילה נציין, כי החוק עוסק רק במי שפועל לאיתור התקשרויות ישירות בין הספק ללקוח. החוק אינו חל על מפיצים, אשר ההתקשרות היא בין הלקוח לבינם ולא בין הלקוח לספק. אי הוודאות של המפיצים גדלה כעת משמעותית מכיוון שלא ברור האם יש להקיש מהחוק החדש גם עליהם, אם לאו.
החוק קובע, כי הצדדים לחוזה סוכנות חייבים לפעול זה כלפי זה בנאמנות. החוק, כמובן, אינו מגדיר את המושג "נאמנות" ופותח בכך פתח גדול לפרשנות ולאי וודאות. קשה, לטעם הכותב, להקיש ממשמעות המונח "נאמנות" ביחסים אחרים בחקיקה כשמדובר ביחסים בין צדדים רחוקים, ובייחוד כאשר מדובר בצד אחד בישראל וצד שני מחוץ לישראל. זהו מושג חדש שניתן לכתוב עליו ספרים חדשים ורבים. ואלה ייכתבו, מן הסתם.
אם בעבר קבע בית המשפט, כי רשאי ספק לסיים הסכם סוכנות זמן סביר מראש, כעת בא החוק ויוצר, לכאורה, ודאות כלשהי, כאשר קובע תקופות מינימום הנעות בין שבועיים לשישה חודשים. מילים אחרות, אם עד עתה הייתה עמימות לגבי מהו זמן סביר, כעת קיימת תקופת מינימום (הפוגעת באחד הצדדים - לפעמים סוכן הפועל 10 שנים אינו תורם כהוא זה ליצרן ולא ראוי לאפשר לו תקופת מינימום) אך בו זמנית נותרה מלוא אי הוודאות. יתרה מכך, לא ברור האם פסיקה שקדמה לחוק וממנה ניתן היה ללמוד, היא עדיין ברת תוקף. תיאורטית, עשרות שנות פסיקה אשר יצרה ודאות חלקית לפחות, התאיינו. בפועל, סביר שבתי המשפט ימשיכו להקיש מהפסיקה שקדמה לחוק.
לבסוף, לא ברור האם החוק, אשר קובע שלא ניתן להתנות עליו אלא לטובת הסוכן, חל רק על מצב בו הסוכן פועל בישראל, או שמא כעת גם ספק ישראלי הפועל מחוץ לישראל מחויב ליתן זכויות אלה לסוכניו בחו"ל. אם זו הפרשנות המתבקשת, הרי שעל ספקים ישראלים להעביר במהרה את מרכז פעילותם לשיווק בחו"ל מחוץ לישראל כדי להימנע מתחולת החוק.
לסיכום, נראה כי חוק חשוב זה, אשר אמור היה ליצור ודאות משפטית, לוקה בחסר וגורם בסופו של דבר לאי וודאות משפטית גדולה ולפגיעה בחיי המסחר. המרוויחים המרכזיים מהחוק, כך נראה, הם עורכי הדין המתמחים בתחום, אשר כעת יזדקקו להם סוכנים וספקים הרבה יותר מאשר קודם. יודגש, כי לשינוי אופן ההתקשרות כדי להתאים התנהלות החברה לחוק החדש עשויות להיות השלכות רבות הן מהפן המשפטי והן מפן המיסוי ועל כן חשוב להיוועץ במומחים בשני תחומים אלה.