הבטן הרכה של חברה עסקית היא המוניטין שלה ומוניטין שנבנה במשך שנים עשוי לההירס ברגע. במקרים רבים סכסוך מסחרי לגיטימי בין מתחרות על אותו פלח שוק הופך למאבק כוחות משמעותי בו אחד מהצדדים בוחר להתנהל באמצעות כלים חוץ-משפטיים, כגון פרסומים בתקשורת או עירוב צדדים שלישיים (למשל, לקוחות של המתחרה), כדי להפעיל לחץ על הצד השני ואולי אף לשכנעו בסופו של יום שלא להתחרות בו. האם כל האמצעים כשרים?
במקרה שנידון לאחרונה בבית המשפט תבעה חברת אופטיקה מתחרה בשל שורה של פרסומים פוגעניים במסגרתם, בין השאר, פנתה המתחרה ללקוחות החברה תוך הטחת האשמות לפיהן החברה משווקת סחורה לא מקורית. בסופו של יום, מעבר לפגיעה במוניטין החברה, נכשלו שורה של הסכמים עם לקוחות ואף ירדו מעל הפרק הסכמים אשר היו אמורים להיחתם בעתיד.
בית המשפט קבע שהחברה הנתבעת בחרה להפיץ שמועות שקריות אודות המתחרה ובכך התמלאו היסודות לעבירה על חוק לשון הרע שכן בפרסומים שבוצעו היה כדי להשפיל, לבזות ואף לפגוע במשלח ידה של המתחרה. נדגיש כי חוק איסור לשון הרע (על ההגנות הקבועות בו) מכסה גם סוגיות של פגיעה בחברה (ולא רק באדם), כפי שהיה במקרה שנידון. יש לציין כי להגנת המפרסם עשויה לעמוד לעיתים "הגנת אמת הפרסום" הידועה גם כהגנת "אמת דיברתי". עם זאת, הגנה זו דורשת לא רק שהדברים שפורסמו נכונים אלא גם שהפרסום נעשה בתום לב. כך, ההגנה לא תעמוד לטובת המפרסם, גם אם הדברים אותם פרסם הינם נכונים, כאשר הפרסום היה מכוון ולא נעשה בתום לב. במקרה של קמפיין נגטיבי שכל מטרתו היא לגרום נזק למתחרה נראה לנו שהגנת "אמת דיברתי" עשויה להיות טענת הגנה שקשה יהיה להוכיחה.
במקרה המדובר החברה הנתבעת בחרה גם לשלוח מכתבים ללקוחות גדולים של המתחרה, דבר שגרם בסופו של דבר לפחות ללקוח גדול אחד לבטל הסכם רכישה משמעותי. בית המשפט קבע שהמדובר בעוולה של גרם הפרת חוזה, עוולה שלשם הוכחתה נדרש להראות כי צד שלישי הפר חוזה מחייב בשל פעולות מכוונות של הנתבע אשר ביצען ללא צידוק. משמעות הקביעה היא שהחברה ששלחה את המכתבים נמצאה אחראית לנזקים הכספיים שנגרמו למתחרה.
לסיכום הדברים, תחרות עסקית היא דבר ראוי אולם יש לשמור על גבולות סבירים. במקרים מסוימים עשוי גם בעל תפקיד בחברה להיות אחראי אישית לפעולות של החברה. לכן, חשוב בטרם קבלת החלטה על התנהלות מול מתחרים עסקיים של חברה, בוודאי לפני פניה ללקוחות או ספקים של המתחרה, להיוועץ בעורך דין הבקיא בתחום על מנת לוודא כי הפרסומים או הפניות לא יוצרים חבות משפטית.