במסגרת הליווי השוטף של לקוחות המשרד בתחום דיני העבודה פנה אלינו לאחרונה לקוח בשאלה כיצד עליו לפעול במקרה בו עובד שלו החליט להתפטר ועזב את מקום העבודה לאלתר, ללא כל התראה מוקדמת. האם המעביד זכאי לפיצוי מהעובד? האם רשאי לקזז את הפיצוי מהמשכורת האחרונה שעליו לשלם לעובד?
חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א-2001 קובע כי הן המעסיק והן העובד נדרשים לתת האחד לשני הודעה מוקדמת במקרה של פיטורים או התפטרות. הודעה כזו צריכה להינתן בכתב ולציין את יום הוצאת ההודעה ואת יום הכניסה לתוקף של הפיטורים או ההתפטרות. אורך ההודעה המוקדמת משתנה בהתאם לזמן העבודה ולסוג העובד. כשמדובר בעובד המקבל משכורת חודשית קבועה אורך ההודעה הוא יום לכל חודש בששת החודשים הראשונים לעבודה, יומיים וחצי לכל חודש לאחר מכן והחל מסיום שנת עבודה אחת התקופה עומדת על חודש ימים. במקרה של עובדים אחרים (למשל עבודה לפי שעות) תקופת ההודעה המוקדמת היא יום לכל חודש בשנת העבודה הראשונה, 14 ימים ועוד יום לכל חודש בשנת העבודה השנייה, 21 ימים ועוד יום לכל חודש בשנת העבודה השלישית וחודש ימים לאחר שנת העבודה השלישית.
ימי ההודעה המוקדמת הם ימי עבודה לכל דבר אך מעסיק המפטר עובד יכול לוותר על הדרישה כי העובד יעבוד בימים אלה אך עדיין יהיה מחויב לשלם לעובד שכר בגין ימים אלה.
אך מה קורה כשעובד מתפטר ומסרב לעבוד בימים אלה? במקרה כזה העובד נדרש לשלם למעסיק פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה הודעה מוקדמת.
אך מה מבחינה אופרטיבית? האם מעסיק רשאי לקזז את הפיצוי/ תמורת הודעה מוקדמת ממשכורתו האחרונה של העובד? טרם כניסת החוק לתוקף היה קיים צו הרחבה שקבע שניתן לקזז סכום זה אך החוק אמנם קובע זכאות לפיצוי אך שותק לעניין יכולת קיזוז פיצוי זה ממשכורת העובד. בשורת פסקי דין מהשנים האחרונות קבעו בתי הדין לעבודה כי ניתן לקזז משכרו של עובד סכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה לא ניתנה הודעה מוקדמת. עם זאת, חשוב לבחון היטב כל קיזוז שנעשה מזכויותיו של עובד לשכר כדי לוודא שלא מקוזזים סכומים שאינם ניתנים לקיזוז.
על כל פנים, מעסיק אשר מוצא עצמו בפני שוקת שבורה עת עובד מתפטר ועוזב את מקום העבודה לאלתר, מבלי לתת הודעה מוקדמת להתפטרות, זכאי לקבל פיצוי בגין התנהלות זו על פי חוק אך מוטב כי ייוועץ בעורכי דין העוסקים בתחום לגבי יישום הוראות החוק והפסיקה.