הטעות החקיקתית המרכזית בחוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953, היא שם החוק. השם הנכון צריך היה להיות: החוק למניעת עבודת נוער ולפגיעה בעסקים קטנים. יש לי שני בנים נפלאים אשר גדלו ללא חסרון כיס אבל שניהם חונכו על ידי מגיל צעיר, בדיוק כפי שגם אני חונכתי, לעצמאות פיננסית ולהיותם אזרחים תורמים למדינה ולחברה. עם זאת, כשהבן הבכור הגיע לאחרונה לגיל 16 וביקש כעת להתחיל לעבוד באופן רשמי גילינו שפרנסי מדינת ישראל, כמו כולנו, ראו את מרי פופינס וסרטים נפלאים אחרים העוסקים בחיים באנגליה של המאה ה-19 והתרשמו מהם עמוקות. מכיוון שבשנים האחרונות רואים פחות ופחות נערים העוסקים בניקוי ארובות בישראל, נראה שהגיע הזמן שגם החקיקה הארכאית העוסקת ב(מניעת) העסקת נוער תתעדכן בהתאם.
חוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953, חוקק לפני מעל 50 שנה ולא זכה להתאמה אמיתית לעידן המודרני. כמספר דברי חקיקה ארכאיים אחרים החוק מבוסס על מציאות שכבר מזמן לא עימנו (כמו החוק העוסק ב(מניעת) העסקת נשים (ועידוד אפלייתן לרעה) שחוקק שנה אחריו). בעידן המודרני בו חלק לא קטן מהעבודות נעשה מאחורי מחשב (אשר הילדים רגילים להשתמש בו מגיל ינקות) אין שום היגיון למנוע העסקת צעירים על ידי מגבלות דרקוניות ומיותרות. להיפך, היום יותר מתמיד צריכה המדינה לעודד צעירים לצאת מהבית, להתנתק מה"אינפוזיה המיחשובית" ולעבוד בעבודה המתאימה לגילם כדי לממן לעצמם את הוצאותיהם וליצור לנו דור בעל עצמאות פיננסית ושאינו נסמך על הוריו בלבד.
בין הדרישות ההזויות שבחוק, למשל, נדרשת בדיקה רפואית של רופא משפחה כדי לקבל צעיר לכל עבודה שהיא, גם אם אינה עבודה גופנית, או למשל האיסור על העסקת צעירים אחרי השעה עשר בערב בימי לימודים או חצות בימי חופשה. דרישה הזויה נוספת היא כי המעסיק "יחזיר את הצעיר לביתו בסיום העבודה, בעצמו או באמצעות אחר מטעמו." אני יכול לנחש מה תהיה התגובה של בני או אחד מחבריו אם הם עובדים מרחק מספר מאות מטרים מהבית והמעסיק ינסה לעשות זאת.
והדובדבן שבקצפת המקולקלת: האיסור הפלילי על העסקת צעירים יהודיים בשבת (אגב, גם אם לעסק אישור עבודה בשבת). גם אם נתעלם מהעובדה שבמאה ה21 כבר לא מאירים את הבתים בעששיות נפט וצעירים לפני צבא כבר לא הולכים כיום לישון בעשר בערב, דווקא היום בשבוע בו צעירים רוצים לעבוד (ביחוד בתקופת הלימודים) הוא יום המנוחה השבועי והמדובר בגזירה לא סבירה (שבתי הדין לעבודה משום מה אוכפים אותה).
מעבר להתעלמות מזכותם של צעירים לחופש עיסוק, לעובדה שחלק מהצעירים מגיעים ממשפחות בהם נדרש מפרנס נוסף ולמסר שהמדינה מעבירה לצעירים לפיו אין באפשרותם לפתח עצמאות כלכלית, החוק למניעת העסקת נוער פוגע גם בבתי עסק קטנים אשר מאז ומתמיד התבססו על העסקת נוער. פיצריות, גלידריות, שירותי קייטרינג ואולמות אירועים אינם מסוגלים לפעול ללא הצעירים וכיבוד החוק משמעו גזר דין מוות עבורם. משמעות הדבר היא שבתי עסק אלה פועלים בלית ברירה (כבר שנים רבות) בניגוד לחוק וכי צעירים המועסקים בהם נפגעים מכיוון שהחוק אינו באמת מגן עליהם. עדיף להגביל את כמות הימים שקטין יכול לעבוד ולוודא שאין פגעה בלימודיו מאשר להציב מגבלות חוק מיותרות ולא רלוונטיות שאיש לא מכבד.
גם אני הייתי עובד מטבח בחברת קייטרינג מאז גיל 16 וגם בעבודות אחרות ולמרות זאת, ואולי דווקא בזכות זאת, הצלחתי להפוך במהלך השנים לבעל עסק המעסיק עובדים רבים. אין נזק בחינוך לעצמאות כלכלית מגיל נמוך. להיפך. הגיעה העת לבטל חוק הזוי זה ולחוקק חוק חדש וסביר שייגן על זכויות הצעירים ולא יפגע בהם