עובד גנב מאגר מידע סודי מהחברה ערב פיטוריו. המעסיק ביקש לכנס את העובדים ולשתף אותם באירוע החמור כדי לחדד את נוהלי אבטחת המידע בחברה. העובד שמע על כך ומיהר להגיש תביעת לשון הרע נגד המעסיק בטענה כי הדבר השפיל וביזה אותו. נשמע הזוי? אלה עובדות מקרה בו משרדנו מייצג את המעסיק בימים אלה. האם חשוף המעסיק לתביעת לשון הרע? כיצד ניתן להבטיח שלא ייצא החוטא נשכר?
חוק איסור לשון הרע יוצר איזון בין הזכות לחופש ביטוי לבין זכותו של אדם לשמו הטוב והמוניטין שצבר לעצמו לאורך השנים. כשמדובר ביחסי עבודה קיימים ערכים נוספים שיש לקחת בחשבון. מחד, מדובר בסביבת עבודה קרובה, שבה מצויים העובדים שעות רבות יחדיו מדי יום ומידת היכרות עשויה להיות קרובה בין עובד אחד למשנהו. מנגד, קיימת חשיבות לפעול בשקיפות במקום העבודה ולאפשר לממונה לנהל שיח פתוח עם עובדיו, בין היתר לצורך העברת ביקורת והעברת האינפורמציה הרלבנטית לתפקוד העובדים וזאת מבלי חשש מתמיד מתביעות משפטיות.
לכן, לא כל ביטוי או ביקורת עניינית במהלך העבודה תיחשב כלשון הרע והשאלה אם ביטוי כלשהו מהווה לשון הרע, או לא, נבחנת לפי אמות מידה של אדם סביר. כלומר, הדגש הוא לא על תחושתו הסובייקטיבית של ה'נפגע' אלא כיצד נקלט המסר אצל אדם מן הישוב ומה הוא מבין ממנו "בין השורות" בהתחשב בנסיבות העניין. בהנחה ומפרסם המידע פועל בתום לב, הגנת 'אמת בפרסום' עומדת לו, אם תוכן הפרסום הוא אמת וקיים עניין ציבורי בפרסומו. כמו כן, קיימת גם הגנה כשהפרסום נעשה להגנה על עניין אישי כשר של המפרסם או מקבל המידע.
במקרה, שנדון במרץ, 2015, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי דברי ממונה על עובדת שפוטרה שנאמרו במסגרת ישיבת צוות בה עודכנו חבריה לצוות בדבר פיטוריה והממונה פירט אודות עילות פיטוריה, תוך שהוא מביע מורת רוח מהתנהלותה, חוסה תחת הגנה ואינה מהווה לשון הרע בין היתר מאחר שהפרסום נעשה בעל פה באופן סביר ומטעמים ענייניים לרבות לאור הצורך במתן הסבר לפיטורים לשאר חברי הצוות על מנת לעצור תסיסה שהחלה להתעורר וכדי לחדד את הסדרי המשמעת.
מנגד, במקרה אחר מיוני, 2018, דחה בית הדין הארצי טענותיו של מעסיק שפרסם הודעת מייל בקרב העובדים בחברה, כאשר המייל כלל מידע אודות פיטורי עובדת וציון עבירות המשמעת שיוחסו לה. בית הדין נתן משקל לכך שהפרסום נעשה בתהודה רחבה ובכתב, להבדיל משיחה בעל פה. באופן דומה, באוקטובר, 2020, דן בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב , במקרה בו מעסיק שלח מכתב באמצעות מייל לכל רשימת הקשר של העובד, בתפוצה עצומה של אלפי נמענים (בהם לקוחות ואף בני משפחתו של העובד), ובה הזהיר את הציבור מהעובד תוך כדי שהוא משתף אותם בכך שהעובד נטל סוד מסחרי של המעסיק, ביצע פעולות ללא הרשאה ואף שהוגשה בעניינו תלונה למחלקת הונאות מחשב במשטרה וננקטו נגדו הליכים משפטיים. בית הדין פסק כי למרות שהעובד אכן הפר חובותיו כלפי המעסיק וגזל סודות מסחריים, עצם הפרסום בנסיבות אלה מהווה לשון הרע. גם אם תוכן הפרסום כשלעצמו היה נכון, הרי שלאור התפוצה הרחבה בכתב ולנמענים רבים שאין להם כל עניין לאירועים הפרסום אינו משרת עניין 'ציבורי' אלא רכילותי גרידא והוא אינו עומד בדרישת תום הלב. במקרה זה, זכה המעסיק אמנם בפיצוי כספי מצד העובד, אך מנגד גם נדרש לשלם פיצוי בסכום לא מבוטל לעובד.
כאמור, בתי הדין לעבודה נוטים להגן על שמם הטוב של העובדים במקרים המתאימים גם אם הם עצמם ביצעו עוולות חמורות כלפי המעסיקים. לכן, מוצע למעסיקים להפעיל שיקול דעת ולהימנע, ככל הניתן, מהפצת פרסומים המייחסים האשמות פרסונליות כלפי עובדים בייחוד כאשר טיב הטענות הן חמורות בעיקרן (כגון: ייחוס עבירות פליליות, עבירות משמעת חמורות וכו').
עם זאת, יש לשקול כל מקרה לגופו שכן זוהי זכותו של מעסיק לשתף עובדים בנעשה בחברה, בייחוד כשהדבר נעשה מטעמים לגיטימיים לצורך מניעת תסיסה, חידוד נוהלי האבטחה ולשם שמירה על תכלית החברה והמשך פעילותה התקין. בשל השוני בין מקרה למקרה חשוב להיוועץ בעורך דין בטרם פרסום כלשהו על מנת שיבטיח כי הפרסום יעשה באופן סביר וענייני המעניק הגנה בהתאם לחוק.