בשנת 2009 פרצה לחיינו טכנולוגיה חדשה – בלוקצ'יין. אחד היתרונות הגדולים ביותר של הבלוקצ'יין היא שהיא מאפשרת מערכת ניהול עסקאות ישירה (P2P) ללא צורך בגורם מוסדי מתווך, מה שמשנה לחלוטין את כל עולם העסקאות ויוצר יתרונות אדירים אך גם, כמובן, אתגרים חדשים. ככל תחום חדש, הדבר מעלה שאלות משפטיות מורכבות הנוגעות לזכויות קניין, כמו גם לסיכונים הנוגעים לטכנולוגיה זו – סוגיות שחשוב שכל גורם המבצע עסקאות מול חברה בתחום הבלוקצ'יין יידע לבדוק.
טכנולוגיית הבלוקצ'יין למעשה מאפשרת לכל גורם לבזר את המידע המצוי ברשותו על מספר בלוקים מקושרים, אשר כל אחד מהם מחזיק מידע. בלוקים אלה, ביחד, יוצרים שרשרת נתונים (ומכאן השם בלוקצ'יין) אשר רמת האבטחה בה גבוהה משמעותית מעצם היותה מבוזרת, הואיל ולא ניתן לפרוץ למאגר מידע מסוים ולשנות אותו, הואיל והנתונים מוחזקים במקומות רבים בו זמנית. עם זאת, במקביל, השימוש בטכנולוגיה זו ויצירת נכסים חדשים המבוססים על טכנולוגיה זו, מעלה שאלות משפטיות כבדות משקל שחשוב לבדוק אותם בעת בדיקת נאותות לא רק של חברה העוסקת בתחום אלא גם של חברה המחזיקה נכסים באמצעות טכנולוגיה זו.
כך, למשל, קיימת שאלות משפטיות שחשוב לבדוק בעת בדיקת נאותות של חברה, למשל שאלות הנוגעות לבעלות בנכסי NFT. אחת הסיבות לפופולריות העולה של נכסי NFT היא האמונה של אנשים ביכולתם להוכיח את הבעלות שלהם בשל אמינות טכנולוגיית הבלוקצ'יין, אולם יש לזכור שרישום הבלוקצ'יין מבטיח אמנם שלא יהיו זיופים מרגע הרישום, אולם עולה שאלה לגבי נכס הבסיס עצמו. יכול וכאשר קיימים נכסים משמעותיים המוגנים בטכנולוגיית בלוקצ'יין (או שהחברה משתמשת במטבעות קריפטוגרפיים המבוססים על טכנולוגיה זו) יש מקום לבחון את מקום אחסונם, היסטוריית המירשמים (Ledgers) המקושרים להם, יכולת הוכחת הבעלות וסוגיות מיסוי ייחודיות הקשורות לנכסי קריפטו, כמו גם עמידה ברגולציה מקומית ועולמית. לדוגמא, במקרה שנדון בבית המשפט המחוזי מרכז במאי, 2019, דובר באדם שמכר ביטקוין ברווח של כשמונה מיליון ש"ח. רשות המיסים חייבה אותו במס רווח הון על הרווח למרות טענתו, כי מדובר ברכישה ומכירה של מטבע חוץ. בית המשפט קבע קריפטוקארנסי, גם אם מהווה תחליף לכסף, אינו נחשב למטבע רשמי ולכן לצורכי מיסוי הוא נכס שדורש תשלום מס רווחי הון בעת מכירתו.
כאשר חברה מחזיקה נכסים באמצעות ארנקי מטבעות קריפטוגרפים עולות גם שאלות של ניהול סיכונים, למשל האם החברה מנהלת את הסיכון לגבי אבטחת מפתחות ההצפנה של הארנקים וגיבויים או כיצד היא ערוכה למקרה של אובדן יכולת הכניסה לארנק. בנוסף, קיימות שאלות מהותיות הנוגעות לתחום הלבנת ההון. האם החברה מבצעת הליך הכר את הלקוח לגורמים איתם היא פועלת, או שהיא עלולה למצוא את עצמה יום אחד מעורבת בפרשיות של הלבנת הון מבלי כלל להתכוון לכך. יתרה מכך, גם קיום הליך הלבנת הון תקין לכאורה לא פותר בהכרח את סוגיית הכנסת הכסף מאוחר יותר לישראל ונדרשת הקמת מארג שלם של קנין רוחני, רגולציה ותכנון מס. לעניין זה יצוין, כי בנקים נוקטים בזהירות מרבית ככל שמדובר בחברות בתחום הקריפטו-קארנסי. כך, למשל, במקרה שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב במרץ, 2019, איפשר בית המשפט סגירת חשבון של חברת קריפטו על ידי הבנק, לאחר שהתברר שהחברה לא דיווחה לבנק על פעילותה האמיתית. בית המשפט גם ציין, כי על הבנקים מוטלות חובות זיהוי רחבות למניעת הלבנת הון ולכן קיים קושי לבנק לקבל כסף מלקוח שאינו יכול לזהות את נתיב מטבע הקריפטו אותו הוא מעוניין להמיר למזומן (FIAT).
אין ספק שהבלוקצ'יין, ה-NFT ותחום ה-Web3 כאן כדי להישאר והם עומדים, בדרך זו או אחרת, להפוך לחלק בלתי נפרד מהפעילות של עסקים רבים. יש לבלוקצ'יין יתרונות רבים של אבטחה ויעילות, אולם כפי שקורה ברוב הטכנולוגיות החדשות, הטכנולוגיה מחייבת התאמה של מודל בדיקת הסיכונים לבחינה של חברות הפועלות בתחום וחשוב להיעזר לכך בעורכי דין בעלי הכרות עם תחום זה.