בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע׳׳מ 11503-05-16 קופל נ׳ פקיד שומה רחובות
תיק חיצוני:
בפני כבוד השופט שמואל בורנשטין
מערער נועם קופל
באמצעות ב״כ עוה״ד יואב ציוני
נגד
פקיד שומה רחובות
משיב באמצעות ב״כ עוה״ד שירה ויזל-גלצור וגלית פואה
פסק דין
פתח דבר
1. ערעור זה נוגע לאופן שבו יש לסווג את הביטקוין (Bitcoin) לצורכי מס, וליתר דיוק - האם הביטקוין נחשב כ״מטבע״ לעניין סעיף 9(13) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ״א-1961 (להלן: ״פקודת מס הכנסה״ או ״הפקודה").
2. הביטקוין הינו יחידה דיגיטלית הרשומה ומנוהלת באמצעות טכנולוגיית רישום מבוזרת (Distributed Ledger Technology - DLT ) (דהיינו: טכנולוגיית רישום שאינה תלויה בגוף מרכזי אחד, המבוססת על טכנולוגיית ה״בלוקצ׳יין״ (blockchain), והמאובטחת באמצעות הצפנה (קריפטוגרפיה).
הטכנולוגיה האמורה מבוססת על יומן מבוזר (כלומר אוסף רשומות דיגיטליות המצויות אצל שרתים רבים ברשת באופן המבטיח כי לא ייעשה ביומן שינוי שאינו לגיטימי), המחולק ל״בלוקים״, כאשר כל בלוק כולל מספר תנועות, כל תנועה בביטקוין נרשמת ביומן, ולכל תנועה ביומן מוצמד מספר המשמש כ״מנעול״ (ץ6>ו 0!!^ק). רק מי שברשותו ״מפתח״ (ץ6> 316^הק) יכול לפתוח את המנעול וליטול לעצמו את הביטקוין שקיבל.
3. המערער שלפניי רכש ביטקוין בשנת 2011 ומכרו בשנת 2013 בריווח של 8,278,645 ₪.
המערער טוען כי יש לסווג את הביטקוין כ"מטבע חוץ" וכי רווחיו הם בבחינת הפרשי הצמדה (הפרשי שער) שקיבל יחיד שלא במסגרת עסק, כקבוע בסעיף 9(13) לפקודה, ולפיכך פטורים ממס. המשיב, לעומת זאת, סבור כי הביטקוין אינו "מטבע" וממילא אינו "מטבע חוץ". לגישת המשיב הביטקוין נכלל בהגדרת "נכס" ולפיכך הרווחים ממכירתו חייבים במס ריווח הון.
תמצית טענות הצדדים
4. לטענת המערער אין בסיס לגישת המשיב לפיה הביטקוין אינו ״הילך חוקי״ ולפיכך אינו ״מטבע חוץ״ כהגדרתו בחוק בנק ישראל, תש״ע-2010 (להלן: ״חוק בנק ישראל״), שכן הגדרה זו נוגעת רק למטבעות ולשטרות ולפיכך אינה רלוונטית למטבע המהווה רשומה דיגיטלית. עוד טוען המערער כי על פי כללי התקינה החשבונאית וגם מבחינה כלכלית נכון להגדיר את הביטקוין כמטבע, וזאת לאור מידת האמון שהמשתמשים נותנים בו, יכולתו לשמש כמדד לערך, בשל היותו שומר ערך, וכן לאור השימוש הנרחב הנעשה בו כאמצעי תשלום. כן טוען המערער כי לפי המצב שהיה קיים בעת ביצוע העסקה, הביטקוין לא הוגדר כנכס לצורכי מס, ולפיכך השומה אינה אלא בבחינת מיסוי רטרואקטיבי, החותר תחת עיקרון ההסתמכות וההגינות של רשות מנהלית. לחילופין, טוען המערער כי יש להתייחס לביטקוין כאל ״נייר ערך״ הצמוד למחיר הביטקוין, אשר הרווחים ממכירתו פטורים ממס, ולחילופי חילופין, גם אם הביטקוין יוגדר כ״נכס״, יש לסווג את הרווחים ממכירתו כ״הפרשי שער״ הפטורים ממס.
5. המשיב, מנגד, טוען כי הביטקוין אינו מטבע, אלא יש לראותו כ״נכס״ בהתאם לסעיף 88 לפקודת מס הכנסה, ולפיכך הרווחים ממכירתו מהווים רווחי הון החייבים במס לפי פרק ה' לפקודת מס הכנסה. לטענתו, הביטקוין אינו ״הילך חוקי״ במדינה כלשהי, וממילא לא ניתן להתייחס אליו כ״מטבע״ או כ״מטבע חוץ״ וזאת לאור הגדרת ״מטבע חוץ״ בחוק בנק ישראל. עוד טוען המשיב כי מבחינה חשבונאית ואף מבחינה כלכלית אין מדובר ב״מטבע״ וזאת לאור התנודתיות הרבה בערכו והסיכונים הכרוכים בהשקעה בו ולאור העובדה כי אינו משמש כמדד לערך, ואף השימוש בו מצומצם ומתמקד בעיקר בשוק העברייני ברשת ה Darknet. בנוסף, טוען המשיב כי אף התכלית העומדת מאחורי הפטור להפרשי שער בגין החזקת מטבע חוץ, אינה מתקיימת ככל שמדובר ברווחים ממכירת ביטקוין. המשיב סבור כי אין כל בסיס לטענת ההסתמכות של המערער, וכן לטענה כי ניתן להגדיר את הביטקוין כ"נייר ערך" או את הריווחים ממכירתו כהפרשי שער הנצברים על נכס.