בתחילת אוגוסט, 2022, נכנסה לתוקפה "הפעימה השנייה" של החוק לצמצום התשלום במזומן המורידה את תקרת התשלום המותר בישראל לבעל עסק במזומן ל 6,000 ₪ בלבד. החוק נחקק עוד ב 2018 במטרה לצמצם את השימוש במזומן לטובת שימוש באמצעי תשלום אחרים, וזאת על מנת שהרשויות, ובעיקר רשויות המס, יוכלו לבצע מעקב על תנועת כספים במשק ולצמצם תופעות של העלמות מס, הלבנת הון, סחר בסמים וכו'.
אולם, נשאלת השאלה האם החוק בכלל נחוץ. ברור לכל כי גם ללא החוק, עם התקדמות הטכנולוגיה והתפתחותם של אמצעי תשלום אלקטרוניים שונים, החל מכרטיסי אשראי ועד אפליקציות תשלום וארנקים דיגיטליים, קיימת בעולם ירידה עקבית בשימוש במזומן. בישראל במיוחד, בה שיעור המזומן מסך התוצר הוא נמוך בהשוואה למדינות מפותחות רבות, לא בטוח כי דווקא הגבלת השימוש במזומן היא הפתרון למלחמה בכלכלה השחורה.
אולם, דו"ח ועדת לוקר משנת 2014, אשר הביא למעשה לחקיקה המדוברת, מצא כי חמישית מהפעילות הכלכלית במדינת ישראל אינה מדווחת. אי הדיווח מוביל לאובדן עצום של עשרות מיליארדי שקלים מדי שנה לקופת המיסים, דבר אשר, בין היתר, אף מטיל נטל כבד יותר על ציבור משלמי המיסים הישר. בנוסף, ועל אף מגמת הירידה העולמית בשימוש במזומן, ניתן לראות שדווקא בתקופת הקורונה הייתה עצירה והפיכה במגמה כאמור, כיוון שאנשים נהרו להוציא כסף ובעלי עסקים קטנים רבים המשיכו לתת שירותים במזומן בתקופות הסגרים, עובדה המצביעה על כך שמדובר במגמה "שבירה" אשר עומדת בסכנה בעת משברים שונים, בין ברמה העולמית ובין ברמה המדינתית.
התיקון הנוכחי לחוק הינו משמעותי בשני מובנים: האחד, הוא מוריד באופן משמעותי את הסכום המותר לעסקאות במזומן מ 11,000 ל 6,000 ₪ בלבד (למעט בחריגים מסוימים) בעסקה בין אדם לעסק ול 15,000 ₪ בלבד בין אנשים פרטיים, והשני, הוא מאפשר הטלת קנסות, המתחילים מ 10% משיעור העסקה ויכולים להגיע עד 30% משיעור הסכום החורג, לא רק על בעלי העסקים שמקבלים את התשלום במזומן, אלא גם על הלקוח המשלם. החוק אוסר על פיצול תשלומים וחל על כל סוגי העסקאות, לרבות תשלום שכר עבודה ושכר דירה, אך אינו חל על גמח"ים ומתן מתנות ותרומות לרבות בין בני משפחה. הסכום בחוק אף כולל מע"מ ואת כל הדברים הנלווים לעסקה – כך שלא ניתן להפריד, למשל, בעסקת רכישה, בין רכיב המע"מ או תוספות בגין הובלה או הרכבה ולהימנע בצורה זו מהחובה החוקית.
אולם, יש לציין כי קיימות מספר בעיות בחוק. ראשית, החוק נתון לביקורת כיוון שהוא מעלה חשש לפגיעה באוכלוסיות חלשות, לרבות פליטים, קשישים ובעלי מקצועות חופשיים אשר לחלקם גישה מוגבלת לאמצעי תשלום דיגיטליים וחלקם עלולים להיפגע כיוון שהסכום המותר הנוכחי הינו נמוך מהשכר הממוצע במשק. בנוסף, בעוד הוא מקשה על הציבור ועל עסקים קטנים בפרט, הוא מיטיב עם הבנקים וחברות האשראי שכן הוא יביא להגברת השימוש בכרטיסי אשראי והעברות בנקאיות הגוזרים עמלות נאות מהציבור בגין השימוש.
בנוסף, ומבחינת אופרטיבית, לא ברור, נכון לכרגע, כיצד מתכננת רשות המיסים לבצע אכיפה שלו. כך, בעבר, כאשר איום הקנסות היה על כתפי בעלי העסקים בלבד, יכלה הרשות לבצע אכיפה באמצעות ביקורות בבתי עסק. נכון לכרגע, לא ברור כיצד מתכוונת הרשות לאתר לקוחות אשר ביצעו תשלום במזומן בבית עסק, עסקה אשר מעצם טבעה אינה משאירה "שביל דיגיטלי" ואינה כוללת בהכרח את פרטי הלקוח בצורה המאפשרת איתור פשוט.
על אף הקושי האמור, מומלץ לא להסתמך על כך שהרשות תתקשה לאתר מפירים, לבחון בכל מקרה האם עסקה במזומן עומדת בתנאי החוק ולא להסתכן בקנסות כבדים.