פסק-דין
הנשיא מ' שמגר: .1ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר דחה את תביעתם של המערערים לתשלום פיצויים. כן הוגש ערעור שכנגד על-ידי המשיב הראשון, הנוגע להחלטתו של בית המשפט קמא, לפיה נשללו ממנו הוצאות משפטיות בשל סגנון הטיעון הבוטה שנקט בסיכומיו.
.2בין בעלי הדין התעוררו, בשלב הערעור, מחלוקות עובדתיות מסוימות, אשר לא לכולן הייתה נגיעה לשאלות המשפטיות שנתעוררו לפנינו. בהמשך הדברים נתייחס לעובדות, כפי שנקבעו על-ידי בית המשפט קמא.
.3אלה עיקרי העובדות לצורך ענייננו:
(א) המשיב 1והמנוח ד"ר אליצור, שעיזבונו הוא המשיב 2(להלן - המשיבים), כיהנו כאפוטרופסים על-פי הדין של החסויה פנינה ספיר (להלן - החסויה). המערערים הראשון והשני הם בניו מנישואין קודמים של בעלה של החסויה, ישראל ספיר. המערערת השלישית הינה חברה שבשליטתם של המערערים הראשון והשני.
(ב) המערערים הראשון והשני וכן החסויה ובעלה היו הבעלים במשותף של בית דירות ברחוב רופין 29בתל-אביב. בין בעלי הבניין הנ"ל נקשר הסכם, לפיו יחולק הבניין בין בעליו, על דרך רישומו כבית משותף והקצאת דירות לכל אחד מן הבעלים כפי חלקו בזכות הבעלות המקורית, על-פי הסכם זה, נועדה דירה בת שני חדרים,
הנמצאת בקומה ג' של הבניין (להלן - הדירה) לרישום על שם החסויה. ההסכם בדבר חלוקת הרכוש כמתואר אושר ביום 24.1.77על-ידי בית המשפט, כמצוות סעיף 47 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב- 1962(להלן - החוק).
(ג) הדירה, שהיא נושא המחלוקת בערעור שלפנינו, סמוכה לדירה אחרת, אשר נועדה, על-פי ההסכם, למערער הראשון. זה האחרון ביקש לרכוש גם את דירת החסויה, מאחר שהדבר היה מאפשר לו, לטענתו, לאחד את שתי הדירות הסמוכות לכדי דירה גדולה אחת, בה יוכל להתגורר עם משפחתו בסמוך לאביו.
המשיבים החליטו למכור את דירתה של החסויה, שכן היה דרוש כסף כדי לפרנס את החסויה ולכלכלה.
(ד) הערעור שלפנינו מתייחס לשני אירועים, שבהם נחתמו הסכמים בין המערערים (או מקצתם) לבין המשיבים ואשר בסופו של דבר לא אושרו על-ידי בית המשפט ולא באו לידי מימוש: עיסקה הנוגעת למכר דירה של חסוי טעונה, על-פי סעיף 47 לחוק, אישור מראש של בית המשפט, והאישור לא ניתן כאן.
.4המערערים טוענים, כי נסיבות התנהגותם של המשיבים במהלך העניינים שהביאו לכריתת ההסכמים הללו מזכה את המערערים בפיצויים, ואלו הטענות המתייחסות לעיסקאות לפי סדרן.
(א) העיסקה הראשונה
את נסיבותיה של העיסקה הראשונה מתאר בית המשפט קמא כדלהלן:
"ביום 18.7.77נכרת חוזה מכר לגבי הדירה האמורה, בין החסויה באמצעות הנתבעים (המשיבים בערעור שלפנינו - מ' ש'), לבין בני¬הזוג שטרייכר. על פי חוזה זה (ת/1) התחייבה החסויה למכור לשטרייכר את הדירה תמורת 000, 120לירות. התחייבות החסויה נכפפה, על פי תנאי ההסכם, לאישור בית המשפט, ואילו התחייבותם של הרוכשים היתה בלתי חוזרת. כשהובא חוזה זה לאישור בית המשפט בישיבה ביום 20.10.77, כבר היתה לפני השופט שומתו של השמאי המחוזי (ת/2), לפיה עלה שווי הדירה על המחיר בו הוצעה לשטרייכר, ב-% 10לפחות. בדיון לפני השופט התייצב גם התובע מס' 1(המערער הראשון - מ' ש') ואמר כי הוא מוכן להציע מחיר יותר גבוה בעד הדירה. הנתבע מס' 2, ד"ר אליצור, ביקש לאשר את המכר לשטרייכר, ואף הציע לשלם את ההפרש במחיר הדירה מכיסו, ואילו הנתבע מס' 1ביקש למכור את הדירה למרבה במחיר. לאחר שמיעת הטענות הללו החליט בית המשפט, כי יש לקיים מכירה פומבית בה ישתתפו שני המציעים או גם מציעים אחרים (ראה ת/4). המשך הדיון נדחה ליום .3.11.77אין חולקין כי המכירה הפומבית, שעל קיומה ציווה בית המשפט,
התקיימה בפרוזדורי בתי המשפט ממש לאחר הישיבה מיום .20.10.77התובע מס' 1הציע לשלם במחיר הדירה 000, 145לירות ושטרייכר נסוג (ככל הנראה בהשפעתו של התובע מס' 1) מן הכוונה להוסיף ולהתחרות על רכישתה. (ראה ת/5, ת/ 6ות/7). בעקבות המכירה הפומבית, ניסח התובע 1הסכם (ת/8), שעל פיו מתחייבת החסויה למכור את הדירה במחיר 000, 145לירות לחברה מירלימונה בע"מ, בכפוף לאישור בית המשפט. על ההסכם הזה חתמו הנתבע מס' 1בשם החסויה והתובע מס' 2בשם החברה הרוכשת. ממכתבו של התובע מס' 1(ת/9) הנושא תאריך 25.10.77, אני למד כי הנתבע מס' 2התבקש לחתום גם הוא על ההסכם ת/ 8אך סירב. כשבא הענין לפני בית המשפט ביום 3.11.77, באו לפני השופט מציעים נוספים האחים בוכהלטר, שהתעניינו ברכישת הדירה הזאת ודירה אחרת של החסויה, שמלכתחילה נרשה על ידי אחת גב' ירון. בדיון הזה ביקש הנתבע מס' 2מן השופט לדחות לחודש ימים עקב ההתפתחות הכלכלית'. בכך רמז לתוכנית הכלכלית החדשה, עליה הכריז שר האוצר ביום 28.10.77בשעות אחר הצהריים, היא התכנית שנתכנתה מני אז 'המהפך הכלכלי'. ואמנם, מכל הטענות והמענות ששמע, שעה בית המשפט (כב' השופט שילה) להצעתו של הנתבע מס' 2, וכתב בהחלטתו (ת/10] כהאי לישנא:
'אמנם לאחר התוכנית הכלכלית החדשה, ועליות המחירים שבעקבותיה מן הרצוי לא לסיים את העיסקה עכשיו ולכן אני נמנע מלאשר אף אחת מן העיסקאות'".
(ב) העיסקה השניה
בין המשיבים לבין המערערים הראשון והשני ואביהם - בעלה של החסויה - נערכה בוררות בנושאים שונים, שאינם שייכים ישירות לעניין שלפנינו. במהלך הבוררות הזו נחתם ביום 18.7.78הסכם בין הצדדים, שתוכנו נרשם בפרוטוקול. המערער הראשון הציע לרכוש, על-פי הסכם זה, את הדירה הנדונה עבור אחיו (המערער השני) בסכום של 000, 300לירות. בהסכם נאמר, כי -
"בנסיבות הענין ממליצים וימליצו האפוטרופסים בפני השופט שילה
לאשר את המכירה למרדכי ספיר (המערער השני - מ' ש') גם לאור העובדה שההצעה אשר נתקבלה על ידם מקונה אחר היא בסכום של 000, 280לירות".
תנאי נוסף בהסכם, שנרשם בפרוטוקול של הבורר, הוא, כי הליכי ערעור מסוימים בבית המשפט העליון והליכים משפטיים נוספים בין הצדדים יבוטלו על-ידי המערערים.
את המשך השתלשלות האירועים סוקר בית המשפט קמא באמרו:
"הנתבע מס' 1הגיש את ההצעה שנתגבשה בפני הבורר לאישור בית
המשפט. בקשתו למתן הוראות בשמו ובשם הנתבע מס' 2, נמסרה לבית המשפט למחרת הדיון בפני הבורר, דהיינו ביום .19.7.78יומיים לאחר מכן מסר הנתבע מס' 2לתיק בית המשפט, מסמך המוכתר במלים 'תגובה להצעה למכירה שהוגשה ב-19.7.78'. במסמך זה (מוצג ת/ 33בסעיף 4) כתב הנתבע מס' 2לאמור: 'לאחר עיון יסודי בענין הזה, אני מטיל ספק אם מכירת הדירה בשלב הנוכחי, תשרת את האינטרסים של החסויה. מאחר שאחרי מכירות שתי הדירות, עומד לזכות החסויה סך של למעלה מ-000, 400לירות (ארבע מאות אלף לירות) אין שום דחיפות למכירה נוספת, וכדאי שחלק מרכוש החסויה ישאר בנכסי דלא ניידי'. העתקים ממסמך זה שוגרו לבורר, לתובע מס' 1ולנתבע מס' .1
כשבא הענין לפני בית המשפט ביום 25.9.78, התברר כי הנתבעים חלוקים ביניהם בדבר העמדה שראוי להם לנקוט. הנתבע מס' 1נקט לשון מאופקת, שככל הנראה נועדה שלא להבליט את ניגודי ההשקפות שבינו לבין האפוטרופוס השני, אבל הבהיר, כי הוא עצמו מעוניין למור את הדירה לתובעים. לא כן הנתבע מס' 2שחזר על העמדה אותה נקט במסמך ת/ 33באומרו 'התייעצתי עם משפחתי ואנשים פיננסים, וכיום יש מספיק כסף לחסויה, ואין היום צורך במכירת הדירה' (ראה ת/34). אחרי ששמע את הטענות של בא-כוח התובעים ושל שני הנתבעים, הודיע בית המשפט את החלטתו, והרי ההחלטה כלשונה: