15.2. מהאמור לעיל עולה כי לתובעת אין גרסה אחידה בעניין אי הקידום כעילה להתפטרות. במכתבה הראשון היא מתלוננת על אי העלאת שכרה, אולם לא טענה כי ניתנה לה התחייבות בנדון, אלא כי ניתנה לה התחייבות לקידום ולשדרוג משרה; בכתב התביעה נטען כי ניתנה
--- סוף עמוד 9 ---
התחייבות להעלאה משמעותית של שכרה; בתצהירה ובעדותה הושם הדגש על התחייבות לקידום ושדרוג תפקידה (סעיף 4; ע' 9, ש' 9 – 19). העדר העקביות פוגע במהימנות הגרסה בדבר התחייבות והבטחה שהופרו. בנוסף, התובעת לא הביאה ולו בדל ראייה התומך בגרסתה כי ניתנו לה הבטחה או התחייבות להעלאה בשכר או לקידום בתפקידה או לשדרוג תפקידה.
15.3. ניתן להבין את תסכולה של התובעת מכך שלאחר חמש וחצי שנים לא קיבלה העלאה בשכרה או קידום בתפקיד. אולם, אנו סבורים כי עובדה זו אינה מקימה זכאות לפיצויי פיטורים על פי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים. הרעיון שעמד בבסיסו של סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים הוא למנוע מהמעביד ליצור מצב או נסיבות שידחקו את העובד להתפטרות, כדי לחסוך תשלום פיצויי פיטורים. אכן, במהלך השנים, הורחבה קשת המקרים בהם קבע בית הדין כי יש תחולה לסעיף 11(א) לחוק, כגון במקרה של חילופי מעבידים. אולם, אין מקום לפרשנות לפיה סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים מקנה זכאות לפיצויי פיטורים לכל עובד שהמעביד מסרב לקדמו בתפקיד או להעלות את שכרו. פרשנות לפיה על המעביד לשלם לעובד פיצויי פיטורים בנסיבות כאלה, קובעת למעשה כלל כי על מעביד יהיה לשלם לעובד פיצויי פיטורים בכל מקרה בו ימצא העובד עבודה טובה יותר. אנו סבורים כי פרשנות רחבה זו חורגת מהוראות סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים.
16. טענות על התנהלותו של מידד, מצבה הכלכלי של החברה ואווירה עכורה:
16.1. התובעת העלתה טענות כלליות על התנהלותו של מידד, אשר צעק עליה ללא הצדקה, וכן טענה כי אווירת העבודה הייתה עכורה. בכלל זה טענה כי עקב מצבה הכלכלי הקשה של החברה היה עליה ועל עובדים אחרים לשקר ללקוחות. בסיכומים הועלתה גם טענה כי השכר שולם באיחור.
16.2. אנו סבורים, כי התובעת לא הוכיחה טענות אלה. ראשית, יש לציין כי טענות אלה לא פורטו במכתב התובעת מיום 22.1.07 או בכתב התביעה. במכתב מיום 22.1.07 התובעת אמנם טענה ל"זלזול ויחס בלתי הוגן" אולם זאת בהקשר של ימי חופשה. בכתב התביעה הטענה
--- סוף עמוד 10 ---
הועלתה באופן כללי יותר, אם כי הדגש הושם על זלזול מתמשך בבעיה הרפואית וויכוחים על ימי חופשה. שנית, הן במכתב מיום 22.1.07 והן בכתב התביעה לא נזכר כלל מצבה הכלכלי הקשה של החברה והאווירה שהשתררה בקשר לכך. מעדויותיהם של רגב טרי ודניאל אנדרסן עולה גם כי הבעיות הכלכליות התעוררו במהלך שנת 2007, לאחר התפטרותה של התובעת מעבודתה. מכל מקום, אפילו בתצהיר לא טענה התובעת כי שכרה שולם באיחור, וטענה זו הועלתה לראשונה בשלב הסיכומים. שלישית, יש לציין כי בתצהירה חזרה בה התובעת מהטענה בכתב התביעה כי נדרשה לעבוד לאחר אשפוז בבית החולים עת הייתה במצב בריאותי לא טוב.