19. כללו של דבר: לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין התפטרות התובעת לבין עילות ההתפטרות שנטענו על ידה.
התובעת לא נתנה התראה סבירה והזדמנות לתקן את ההרעה והנסיבות הנטענות:
20. בהתאם לפסיקה, על העובד לתת למעביד התראה סבירה על כוונתו להתפטר ולתת למעביד הזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או לשנות את הנסיבות.
21. כפי שעולה מחומר הראיות, ביום 13.12.06 כתבה התובעת מכתב התפטרות לקוני (נספח א' לתצהירה) בו הודיעה על סיום עבודתה החל מיום 12.1.07. במכתב זה לא ניתן כל פירוט באשר לנימוקים להתפטרות, והתובעת רק ציינה כי היא "מבקשת לקבל את כל התנאים המגיעים לי, לאחר שנים רבות של מסירות ונאמנות ללא גבול בעבודתי בחברה". רק במכתבה מיום 22.1.07, דהיינו 10 ימים לאחר סיום קשר העבודה (נספח ב' לתצהיר התובעת) פירטה התובעת את הסיבות להתפטרותה, המזכות אותה בפיצויי פיטורים.
--- סוף עמוד 12 ---
22. יתר על כן. בסמוך למועד סיום עבודתה, סיפרה התובעת, לטענתה בהמלצתו של רגב טרי, כי היא מסיימת את עבודתה עקב נסיעה ממושכת לחו"ל (סעיף 10 לתצהירה; סעיף 9 לתצהיר מר רגב טרי; סעיף 14 לתצהיר יפה אלעני; סעיף 18 לתצהיר כרמית רוזנבלום; סעיף 22 לתצהיר מר מידד יניב; עדות התובעת, ע' 7, ש' 19 – 21). כאמור, טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה. מכל מקום, גם על פי גרסתה של התובעת היא לא נתנה למעביד התראה על כוונתה להתפטר עקב ההרעה המוחשית הנטענת או הנסיבות ולא נתנה למעביד הזדמנות סבירה לתקן את ההרעה או לשנות את הנסיבות.
23. נדגיש, כי ההרעה והנסיבות הנטענות היו כאלה שהיו ניתנות לתיקון ולשינוי על ידי המעסיק, ולכן אי מתן התראה שולל את הזכות לפיצויי פיטורים. כך למשל, אין ספק שניתן היה בפנייה למעסיק לגרום להסדרת עניין העברת התשלומים לביטוח מנהלים, שכן החברה כבר החלה לתקן הרעה זו בטרם הודיעה התובעת על התפטרותה. לפיכך, אנו דוחים את טענת התובעת כי לא היה צורך לתת התראה לנוכח העובדה כי ברור שהמעביד אינו מתכוון לשנות ממנהגו. זאת ועוד. בכל הנוגע לתשלומים לביטוח מנהלים הוכח כי החברה פעלה בפועל להסדיר את העניין, וכבר מחודש אוקטובר 2006 העבירה כספים לביטוח המנהלים.
24. התובעת טענה בתצהירה כי הודיעה על התפטרותה "לאחר שכל פניותיי והתרעותיי בדבר הרעת תנאי עבודתי זכו להתעלמות מוחלטת ולאמירות כגון 'קומי ולכי, אף אחד לא מחזיק אותך בכוח'". טענה זו נטענה באופן סתמי, בלא שניתן פירוט מינימאלי באיזה מועדים פנתה ולמי פנתה. יתר על כן. גרסה זו אינה מתיישבת עם עדותה של התובעת לפיהן נמנעה מלפנות למר יניב לפחות בנושא הקידום "מסיבותיי האישיות והשמורות עמי. לשמור על כבודי ועל מקומי" (ע' 9, ש' 21), וכי סמוך למועד התפטרותה לא גילתה את הסיבות להתפטרותה (ע' 8, ש' 1). טענה זו גם אינה מתיישבת עם הגרסה בתצהירה לפיה מידד לא היה נגיש לעובדים וכי התנהגותו גרמה לה להימנע מלפנות אליו (סעיף 5.5. לתצהירה). בכל מקרה, גם אם התובעת התלוננה בפני מר יניב או גורם אחר בחברה, אין מדובר במתן התראה הנדרשת על פי הפסיקה, דהיינו התראה על כוונתה להתפטר ומתן הזדמנות נאותה לחברה לתקן את ההרעה הנטענת או לשנות את הנסיבות הנטענות בטרם תממש את כוונתה.