"אני מעדיף לא להיכנס לזה. אני יודע שהיא הייתה בטיפולים בתל השומר. עופרה אמרה לי שהיא קונה מזה את הגראס שהיא צריכה. אני לא יודע אם אני יכול להיכנס לעוד פרטים. אלה דברים שעופרה הייתה מספרת לי, שהיא הייתה הולכת לתל השומר. היא הייתה קונה תרופות מיוחדות בגלל מחלה שיש לה שאני לא זוכר את שמה. אני יודע שהיא לקחה חלק מהכספים" (עמ' 16, ש' 31-27).
25. שוכנעתי כי הנתבעת לא עשתה שימוש בכספים שהתובע הלווה לעופרה, ומכל מקום לא הוכח לפניי אחרת. עדותו של התובע בדבר הוצאת הכספים על תרופות היא בבחינת עדות שמועה ללא בדל של ראיה והדברים אפילו לא הוטחו בעופרה ובנתבעת.
--- סוף עמוד 10 ---
אין ספק שהוריה של הנתבעת הסתייעו בה לצורך התנהלותם הכספית מאז שעסקיהם קרסו ועד לתקופת ניהול ההליך, עת ששניהם פתחו בהליכי פשיטת רגל. הדברים באו לידי ביטוי הן בשימוש הנרחב שעופרה עשתה בחשבון הבנק של הנתבעת בבנק דיסקונט והן בכך שהנתבעת חתמה על הסכם השכירות של בית הוריה בהוד השרון. מהעדויות שלפניי מצטיירת תמונה ברורה כי הנתבעת נרשמה כשוכרת עקב חששם של הוריה מנושיהם, כמו גם נוכח ההנחות בארנונה שמקנה מצבה הבריאותי. ניתן להטיל ספק רב בטענת הנתבעת שהיא ובן זוגה אכן מממנים בעצמם את דמי השכירות של הבית ואת הוצאותיו.
מכל מקום, התובע הלווה לעופרה את מרבית הכספים בשנים 2014-2013, בעוד שהסכם השכירות (כאמור חלק ממוצג ת/2) נחתם רק ביום 1/3/15 ועופרה העידה כי המשפחה עברה לגור בבית בחודש מאי 2015 (עמ' 32, ש' 25-22). מכאן שלא לא הוכח הקשר בין כספי ההלוואה לבין תשלום הוצאות הבית. אפילו אם הדבר היה מוכח, הרי שכאמור הנתבעת אינה השוכרת האמיתית והיא מתגוררת רוב הזמן בארה"ב. גם אם ניתן היה לומר שהנתבעת נהנית בעקיפין מהכספים, לא היה בכך כדי להוכיח מהו שיעור ההנאה ולחייבה בהתחייבות אישית כלפי התובע.
26. התובע הלווה כספים לעופרה באמצעות העברות בנקאיות לחשבון הבנק הרשום ע"ש הנתבעת בבנק דיסקונט. שוכנעתי שעופרה היא זו ששלטה בכספים ועשתה בהם שימוש לצרכיה. כתוצאה מפעולותיה של עופרה נוצרה לימים חריגה בחשבון והנתבעת ראתה לנכון לפתוח חשבון בנק נפרד בבנק "מזרחי" ולהעביר אליו את קצבת המל"ל שלה. אין שום ראיה לכך שהנתבעת השתמשה בכספי ההלוואות לצרכיה שלה ומכאן שתביעת התובע נגדה בעילה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט נדחית.
פרק ג' - שיעורי ותנאי ההלוואות