פסק דין חלקי והחלטה
1. לפני בית הדין בקשת הנתבעת, הרפובליקה הצרפתית, לסילוק התביעה על הסף.
התביעה
2. התובע, מר נור קורט, תושב ירושלים, הועסק על ידי הנתבעת כטבח בקונסוליה הצרפתית בירושלים, מיום 20.3.06 עד לפיטוריו ביום 20.7.19, על פי מכתב פיטורים שנמסר לו ביום 20.6.19. בכתב התביעה טוען התובע כי אף שבהסכם העבודה שנחתם עמו הוגדר תפקידו כטבח ובהמשך הוא קודם לתואר "שף", בפועל הוא ביצע את כל עבודות המטבח, לרבות ניקיון, שטיפת כלים לאחר אירועים, הזמנה וקנייה של מוצרים ומצרכים וכמובן – הכנת המזון.
3. התובע צירף לכתב התביעה הסכם העסקה מיום 2.1.07. על פי התרגום לעברית שצורף לכתב התביעה, הסכם ההעסקה קובע בסעיף 1 כי "נערך הסכם זה בהתאם לחוקים הנהוג בהם חוק העבודה המקומי משרד העבודה והרווחה הישראלי". בסעיף 7 להסכם נאמר כי "חוזה זה ניתן לסיים אותו רק לפי התנאים הונחו על ידי החוק המקומי, באמצעות בקשה בכתב מנוסח במפורש על ידי אחד הצדדים לפחות חודש אחד לפני תאריך סיום חוזה זה". סעיף 9 להסכם קובע כי "הפרישה כפופה לדין המקומי". בסעיף 11 להסכם נקבע:
"כל סכסוך בעבודה הנובעת מביצוע החוזה הנוכחי היא אך ורק מתחום השיפוט של השופט המקומי, וזה אם אין מקום להסכם ידידותי".
4. בכתב התביעה מתאר התובע מסכת עובדתית לפיה הגדרת משרתו כללה עבודה של 7.5 שעות בימים ב'-ו' (כאשר בשנת העבודה הראשונה צומצמו שעות העבודה בימי ו' ל-7 שעות), אך למרות זאת הוא הועסק בשעות נוספות רבות, וזאת בשל כך שהקונסולים שכיהנו בתקופת עבודתו (התובע נקב בשמם של ארבעה קונסולים) ביקשו ממנו לעבוד באירועים פרטיים שערכו, והוא, מתוך חשש למקום עבודתו, נאלץ להיענות לבקשות אלו. התובע דיווח על שעות העבודה הנוספות שביצע, אך הן לא שולמו לו כדין על ידי האחראי על העובדים בקונסוליה. כתוצאה מכך נוצרה מחלוקת כספית בינו לבין הקונסוליה לגבי גמול עבודה בשעות נוספות שהוא זכאי לו, והתנהל מו"מ בין הצדדים, שהסתיים בהסכם שעל פיו שולם לתובע סך 129,699 ₪, סכום שלדעת התובע נפל מזה שהגיע לו. התובע הביע במהלך המו"מ את חששו שעמידתו על דרישתו לפיצוי בגין שעות העבודה הנוספות שביצע, תשמש סיבה לפיטוריו, אך נאמר לו שאין כל קשר בין דרישתו לגמול עבודה בשעות נוספות לבין המשך העסקתו. למרות זאת, זמן קצר לאחר שנחתם הסכם פשרה לסילוק תביעתו לגמול עבודה בשעות נוספות, התובע הוזמן להליך שימוע לפני פיטורים, באמתלה של מיקור חוץ של שירותי הסעדה. קוים לתובע שימוע בעקבותיו התובע קיבל הודעה על הפסקת עבודתו.
5. התובע טוען כי פיטוריו לוקים בפגמים שונים ודינם להתבטל. לטענת התובע, פיטוריו נעשו בחוסר סמכות באמצעות ב"כ הנתבעים ולא ביד הקונסול; לא נערך לו שימוע כדין בלב פתוח ובנפש חפצה, כמתחייב מכך שהנתבעת היא גוף ציבור ולמצער, גוף דו מהותי; נפגעה זכות הטיעון של התובע בכך שלא הועברו לו מראש הנתונים שהיו דרושים לו כדי להתגונן מפני הטענות שביסוד הרצון לפטרו, אלא הוצגה לו טענה סתמית בדבר החלטת משרד החוץ הצרפתי לבטל את התקן שלו; החלטת הפיטורים מבוססת על שיקולים זרים ואין היא מבוססת או סבירה. לעניין זה טוען התובע כי הסיבה האמיתית לפיטוריו היא עמידתו על דרישתו לגמול עבודה בשעות נוספות, תוך הפרה הנתבעת את הוראת סעיף 28 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. לטענת התובע, הנתבעת עושה שימוש שלא בתום לב באמלתה כי פיטיריו נדרשים בשל צמצום משרתו עקב המעבר למיקור חוץ של שירותי ההסעדה, וכי למעשה עלות המשך העסקתו היא נמוכה מן העלות של קבלת שירותי הסעדה במיקור חוץ, אך לא ניתנה לו הזדמנות הוגנת לשכנע בכך את נציגי הנתבעת.
6. הסעדים להם עותר התובע בכתב התביעה הן ביטול פיטוריו והשבתו לעבודתו, תוך תשלום שכרו ממועד פיטוריו עד להשבתו בפועל. בנוסף מתבקש בית הדין לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים כדלהלן:
א. 75,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לתובע בשל פיטוריו שלא כדין.
ב. 75,000 ₪, בגין נזק לא ממוני עקב הפגמים בהליך השימוע.
ג. 50,000 ₪ בגין הפרת סעיף 28א לחוק הגנת השכר.
ד. 50,000 ₪ בגין נזק ממוני עקב הפסד שכר עתידי.
7. לחילופין, מתבקש לאסור על הנתבעת להעסיק שף אחר בטרם הציעה לתובע לשוב למשרתו בתנאי העבודה שבהם הועסק, ולפסוק לתובע פיצויים, כמפורט לעיל.