פסק דין
פתח דבר
1. לפניי תביעה שעניינה סכסוך בין בעלי מניות בחברת סטארט-אפ בתחום רפואת הספורט.
ביסודה של התביעה עומדת מחלוקת פרשנית בנוגע להסכם בין בעלי המניות בחברה, אשר נחתם בין הצדדים עובר להקמתה. עיקר המחלוקת נסוב סביב שאלת היקף אחריותו של הנתבע 1 בחברה מכח אותו ההסכם. בהמשך לשאלה זו, ובהתאם להכרעתי בה, אפנה לשאלה האם עמד הנתבע 1 במחויבויותיו מכח ההסכם, בהתאם להיקף האחריות שיקבע.
2. התובעים טוענים כי הנתבע 1 הפר את מחויבויותיו החוזיות כלפיהם, ובהתאם לכך עתרו לקבלת סעד הצהרתי לפיו מניותיו של הנתבע 1 בחברה, אותן קיבל כתמורה בהסכם בין הצדדים עבור שירותיו, יועברו ויירשמו על שם התובעים 3 ו-4.
ודוק, ככל שייקבע כי הנתבע 1 עמד בתנאי ההסכם בין הצדדים ומילא אחר חובותיו, אזי הוא זכאי לתמורה שנקבעה בהסכם – היינו, מניותיו בחברה; ככל שיימצא שלא עמד במחויבויותיו החוזיות, ולא חל חריג אחר על פי כל דין בנסיבות המקרה, אזי הוא אינו זכאי לתמורה שנקבעה בהסכם, ויש לבחון האם עליו להשיבה.
3. אציין כבר עתה, כי לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות אשר הוגשו מטעם הצדדים, נתתי דעתי לטיעוניהם ושקלתי את מכלול חומר הראיות אשר הוצג בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להתקבל באופן חלקי, כך שעל הנתבע 1 להשיב 6.5% ממניות החברה מושא ההליך דנן לידי החברה, התובעת 2, ואנמק מדוע.
הצדדים הרלוונטיים להליך
4. התובעת 1, חברת יופי טכנולוג'יס אר אנד די בע"מ, Yopi Technologies R&D LTD (להלן: "יופי ישראל"), היא חברת סטארט-אפ הרשומה בישראל לפיתוח טכנולוגיה בתחום רפואת הספורט.
5. התובעת 2, חברת יופי טכנולוג'יס בע"מ, Yopi Technologies INC (להלן: "יופי ארה"ב" או "החברה"), היא חברה הרשומה בארה"ב ומחזיקה ב-100% ממניותיה של יופי ישראל.
6. התובעים 4-3, ד"ר מנחם גנוט ומר חמי ראם ("גנוט" ו – "חמי" להלן, יחד: "התובעים"), הם יזמים ובעלי מניות בחברת יופי ארה"ב, כאשר אין מחלוקת שכל אחד מהם מחזיק ב-40% ממניות יופי ארה"ב.
7. הנתבע 1, עו"ד שמואל ינאי (להלן: "הנתבע" או "ינאי"), משמש כמנהל קרן השקעות אמריקאית ועסק בעבר במספר פרויקטים בתחום זה. אין מחלוקת שהנתבע מחזיק ב-20% ממניות יופי ארה"ב, באמצעות הנתבעת 2, אלו הן המניות מושא ההליך דנן. אחיו של הנתבע, שחר ינאי (להלן: "שחר"), הוא סטודנט לרפואה אשר ביצע עבודות עבור החברה בתקופה הרלוונטית.
8. הנתבעת 2, חברת י.ע.ר.ן השקעות בע"מ (להלן: "י.ע.ר.ן"), היא חברה בבעלותו המלאה של הנתבע. צירופה של י.ע.ר.ן להליך זה נעשה אך בשל כך שעל פי הסכמת הצדדים, המניות מושא ההליך דנן הועברו לידיה.
רקע והשתלשלות האירועים
9. ממכלול האירועים, הראיות והטענות אשר הוצגו בפני, מצאתי כי הצדדים אינם חלוקים בנוגע להשתלשלות האירועים, כדלהלן.
10. התובעים הם יזמים בתחום רפואת הספורט, אשר תכננו מוצר המסייע בעת פעילות גופנית. המוצר עתיד לעסוק בפיתוח מעין מאמן כושר אישי דיגיטלי, ביו-סנסורים לניטור זיעה ואלגוריתמים מבוססי לימוד רב-משתנים (להלן: "המיזם").
11. לצורך קידומו של המיזם נדרשו התובעים לגייס סכומי כסף למימון פעילותם. לשם מטרה זו, נפגשו התובעים עם מספר משקיעים וקרנות העוסקות בתחום, אולם אלו לא התממשו בסופו של יום לכדי השקעה במיזם. בהמשך, נפגשו התובעים עם הנתבע אשר הציג את עצמו כמומחה לגיוס הון לחברות סטארט-אפ, והמליץ לתובעים לבצע "גיוס המונים" בארה"ב. התובעים, אשר התרשמו מהנתבע ומהצעתו, וחשבו כי זו אכן יכולה להיות דרך טובה לגייס משקיעים, רצו לצרף את הנתבע לשורותיהם.
12. כפי שפורט ובואר על ידי הצדדים, מימון המונים (Crowd Funding) היא שיטת מימון שנועדה להעניק לציבור הרחב אפשרות להשתתף בהשקעה בחברות סטארט-אפ בסכומי כסף יחסית מצומצמים. שיטה זו מאפשרת לאותן חברות לגייס כספים מבלי להידרש להנפקה מלאה. בדרך כלל צורת מימון זו מתבצעת באמצעות הרשמה לפלטפורמה, המקשרת בין הציבור המעוניין להשקיע או לתרום לבין המגייס, במקרה זה, חברת הסטארט-אפ.
לכל פלטפורמה כאמור ישנו תקנון המסדיר את פעילותה ונועד להגן הן על ציבור המשקיעים והן על המגייסים, והתקשורת עמה כפופה לתקנון זה. כמו כן, הפלטפורמה כפופה לרגולציה במדינה בה היא פועלת.
13. לשם שלמות התמונה יצוין, כי הצדדים חלוקים באשר לשלב הפיתוח של המיזם במועד ההתקשרות ביניהם, אולם מוסכם כי מדובר בשלבים ראשוניים, לפני הקמתן של החברות יופי ישראל ויופי ארה"ב.
14. ביום 21.5.2017 התקשרו התובעים עם הנתבע ב"הסכם למתן שירותי ייעוץ" (להלן: "ההסכם") [ראו נספח 1 להמרצת הפתיחה], הוא ההסכם מושא הסכסוך נשוא ההליך דנן, במסגרתו נקבעו והוגדרו, בין היתר, סמכויותיו וחובותיו של הנתבע, וכדלהלן:
"2.1 היועץ יפעל (1) לתיאום, קידום והובלת תהליך הכנת החברה לקראת הנפקה אפשרית בארצות הברית בשיטה של גיוס המונים (2) להצגת החברה, מוצריה ומנהליה בפני גורמים בשוק ההון ובכלל זה חברות ציבוריות ופרטיות (3) במידת הצורך ולבקשת החברה, לאיתור משקיעים ישראלים לצורך ביצוע עסקאות במסגרתן יוזרם לחברה הון כנגד הקצאת ניירות ערך של החברה [...]"
15. כן הוגדר והוסכם בין הצדדים בסעיף 4 להסכם, מה התמורה לה יהיה זכאי הנתבע בגין עבודתו בחברה, וכדלהלן:
"4.1 היועץ יהיה זכאי לקבל תמורה [...]
4.2.2 20% אחוזים במניות החברה [כך במקור – ח.כ.] (האמריקאית) [...]
4.2.3 במידה והחברה לא גייסה סכום של 300 אלף דולר לפחות בהנפקה תהיה לחברה אופציה לרכוש 65% מהמניות שנותרו בידי היועץ [...] ללא תמורה."
16. במטרה לבצע גיוס המונים בארה"ב עבור החברה, פעל הנתבע ליצירת הקשר הראשוני בין המייסדים לפלטפורמת Wefunder האמריקאית (להלן: "Wefunder" או "הפלטפורמה").
17. בהמשך לכך, ובהמלצת הנתבע, הוקמה חברת יופי ארה"ב וזאת על מנת לאפשר את הליך גיוס הכספים באמצעות הפלטפורמה.
18. בין השנים 2018-2017, עד שעלו היחסים בין הצדדים על שרטון, פעל הנתבע לפרסם ולקדם את החברה, וזאת באמצעות יצירת קשר עם ידוענים בתחום, פנייה למשקיעים מובילים, קיום כנסים, קיום ראיונות בתקשורת, יצירת קשר עם אנשי מקצוע בתחום ועוד [ראו לדוגמה: נספחים 7-5 לתשובת המשיבים להמרצת הפתיחה].
19. ביום 14.11.2017 החלה החברה את פעילותה עם Wefunder, ובהתאם לכך גם פעלה לגיוס משקיעים בארץ ובחו"ל.
20. בזמן זה היה הנתבע בקשר עם משקיעים פוטנציאליים, במטרה לגייסם להשקיע בחברה [ראו לדוגמה נספחים 11-10 לתצהירו של חמי]. אחת הדרכים בהן פעלו הצדדים לקידום ההשקעה בחברה הייתה התקשרות עם משקיעים פוטנציאליים בקבוצת ווטס-אפ בשם "ישראל בורסה". לאור זאת שחלק מהמשקיעים בקבוצה התקשו בביצוע התהליך מול הפלטפורמה, הציע הנתבע כי אחיו, סטודנט לרפואה, יוכל לסייע לחברה בכך, ככל שיוכל.
בהתאם לזאת, התקבלה החלטה בחברה לפעול באמצעות שחר, כאשר תפקידו היה להיות מעין מתווך בין המשקיעים לבין הפלטפורמה. כחלק מתפקיד זה, שחר העביר כספי משקיעים דרך חשבון הבנק שלו אל הפלטפורמה, סייע למשקיעים בהרשמה לאתר ובחלק מהמקרים אף נרשם לאתר בשמם.
21. לאחר שהצטברו די כספי משקיעים בידי הפלטפורמה באופן המאפשר משיכתם לחברה, פנו התובעים לפלטפורמה בבקשה למשוך את הכספים. אולם, בשלב זה התברר כי חלו בהתנהלות החברה מספר כשלים ובעיות הקשורות, בין היתר, באופן הפקדת הכספים על ידי החברה, אשר חלקם הופקדו בניגוד לדין ולתקנון הפלטפורמה.
22. ואכן, ביום 28.2.2018 הודיעה הפלטפורמה לחברה כי היא מפסיקה את ההתקשרות עמה. בתוך כך נומק, בין היתר, כי התיווך בין הפלטפורמה לבין המשקיעים נעשה באופן בלתי חוקי. עוד נומק, כי בוצעו העברות מחשבונות בנק שבבעלות הנתבע, אחיו וי.ע.ר.ן, לחשבונות של מספר משקיעים, וזאת בניגוד לרגולציה שחלה על הפלטפורמה, לפיה המשקיעים נדרשים לשלוח את הכספים באופן ישיר לחשבון הפלטפורמה, ואין אפשרות להעבירם דרך אדם נוסף [ראו נספח 19 לתשובת המשיבים להמרצת הפתיחה].
23. נוכח סיום ההתקשרות עם Wefunder, ניסתה החברה להתקשר עם פלטפורמה נוספת בארה"ב בשם Startengine, אשר אף היא הוצעה לחברה על ידי הנתבע. הנתבע החל מגעים עם הפלטפורמה החדשה ואף מצא גוף צדקה לשיתוף פעולה עם החברה. אולם, במועד זה יחסי הצדדים התדרדרו והנתבע סירב לסייע לחברה בהשלמת ההתקשרות עם הפלטפורמה החדשה כל עוד החברה לא תחתום על "מכתב היעדר תביעות הדדי" בנוגע לכל האירועים וההתקשרות עם Wefunder. כמו כן, יש לציין כי במועד זה גם חלו עיכובים בהשבת כספי המשקיעים, הן מהפלטפורמה לנתבעים והן מהנתבעים לחברה.
24. בהמשך לכך, ביום 11.6.2018 פנו התובעים לנתבע בהודעה על ביטול ההסכם כתוצאה מהפרתו היסודית, דרישה להשבה מיידית למשקיעי החברה את כספי השקעתם ודרישה להשבת 20% ממניות החברה אותן קיבל מכח ההסכם [ראו נספח 17 לתצהירו של גנוט].
25. לאחר מספר התכתבויות ועיכובים, אשר נבעו בחלק גם מהתנהלותה של Wefunder, ביום 27.6.2018 שלחה החברה לנתבע מכתב היעדר תביעות חלקי, בקשר עם חלוקת כספי המשקיעים בלבד ובדרישה להשיבם באופן מיידי [נספח 22 לתשובת הנתבעים להמרצת הפתיחה]. בהמשך לכך, אין מחלוקת בין הצדדים כי הכספים אכן הוחזרו.
26. בהמשך להודעת הביטול של החברה מיום 11.6.2018 כאמור ומשדרישת החברה להשבת המניות לא נענתה, הוגשה לפניי ביום 6.9.2018 התביעה שבכותרת לקבלת אותו הסעד, בדרך של המרצת פתיחה.
27. לאחר דיון שהתקיים בפניי ביום 14.1.2019, ולאחר שעיינתי בתצהירים אשר הוגשו על ידי הצדדים, חמישה במספר, כמו גם בחנתי את טיעוני הצדדים אשר העלו שורה ארוכה של מחלוקות עובדתיות, מצאתי כי יש להמיר את ההליך מהליך של המרצת פתיחה להליך בסדר דין רגיל, וכך הוריתי [ראו החלטתי בפרוטוקול מיום 14.1.2019, ע"מ 37-36].
28. יצוין כי ביום 14.10.2018 נערכה פגישה במשרדו של עו"ד הר אבן (להלן: "הר אבן"), אשר הועסק על ידי החברה, בנוכחות הצדדים במטרה להגיע לפשרה אשר תאפשר את המשך העסקתו של הנתבע על ידי החברה, בעבודה אל מול הפלטפורמה החדשה ותייתר את התביעה. אולם, מגעים אלו לא הבשילו לכדי הסכם.
במאמר מוסגר אציין, כי גם במהלך הדיונים שהתקיימו בפניי ניסיתי להביא את הצדדים לכדי הסכמות, ולמצער לקיום דיאלוג, אולם התובעים מצידם לא הביעו כל נכונות לעשות כן.
תמצית טענות הצדדים
א. תמצית טענות התובעים
29. לטענת התובעים, לאור רצונם לגייס כספים לחברה באמצעות גיוס המונים, וזאת דרך היקשרות עם הפלטפורמה, בשים לב לאופייה הייחודי של כל פלטפורמה והדין הזר המעורב בעניין, הבינו התובעים כי עליהם לקבל יעוץ מקצועי חיצוני שיסייע להם בכך. לטענתם, הנתבע הציג את עצמו כמומחה בתחום הייעוץ הפיננסי בכלל, ובתחום גיוס המונים בארה"ב בפרט, ועל יסוד כך התקבלה בידם ההחלטה להתקשר עימו בהסכם.
לטענת התובעים הנתבע הפר באופן יסודי את התחייבויותיו מכח ההסכם, וזאת שעה שעקב מעשיו ומחדליו, אשר היו לכאורה בניגוד לדין הזר ולרגולציה שחלה על הפלטפורמה בנסיבות העניין, ביטלה הפלטפורמה את ההתקשרות עם החברה.
30. את טענת הפרת ההסכם מבססים התובעים על שלוש טענות מרכזיות: ראשית, כי בכך שהנתבע לא השיב את כספי המשקיעים באופן מיידי לחברה או למשקיעים, והמתין עד קבלת הסכמתה לעניין היעדר תביעות בנושא זה, הוא הפר את חובת תום הלב החלה עליו כבעל מניות בחברה, ובנוסף הפר את חובת הנאמנות החלה עליו מכח ההסכם.
שנית, ההסכם מחייב תוצאה מסוימת והיא גיוס 300,000 דולר ארה"ב, ואין מחלוקת בין הצדדים כי סכום זה לא גוייס. בהתאם לזאת, לפי סעיף 4.2.3 להסכם, טוענים התובעים כי הנתבע אינו זכאי ל-13% ממניות החברה. ודוק, 13% ממניות החברה הן התוצאה של 65% מתוך כלל 20% ממניות החברה אשר מוחזקות על ידי הנתבע, בהתאם לחישוב המפורט בסעיף 4.2.3 להסכם.
שלישית, סעיף 2.1 להסכם מגדיר את תחום אחריותו ותפקידו של התובע, ובתוך כך הושם דגש על כלל פעילות החברה מול הפלטפורמה, ובפרט בחינת פעולות החברה אל מול הנדרש בדין הזר ובתקנון הפלטפורמה, ומשכך ברי כי חובות אלו (כמו גם הפרתן) חוסות תחת חובותיו של הנתבע. בעניין זה גם מדגישים התובעים, כי הנתבע הוא עורך דין, כך שדברים אלו נכונים ביתר שאת.
בהתאם לכך, בבחינת זכאות הנתבע ל-7% ממניות החברה, טוענים התובעים כי עקב רשלנותו של הנתבע, אשר הובילה לנזקים לחברה, ובראשם ניתוק ההתקשרות עם הפלטפורמה, הנתבע הפר את ההסכם באופן יסודי ואינו זכאי לתשלום זה.
31. הפרה זו, לטענת התובעים, היא הפרה הן במישור החוזי והן במישור הנזיקי, לאור הנזקים אשר נגרמו לחברה כתוצאה מביטול ההתקשרות עם הפלטפורמה. בנוסף, טוענת החברה גם להפרה של חובות הנאמנות של הנתבע כלפיה, וזאת לאור הוראות סעיף 3.3 להסכם אשר קובע כדלהלן:
"3. היועץ מצהיר ומתחייב בזאת כדלקמן:
[...]
3.3 כי יקדיש את מלוא מרצו, כושרו, ידיעותיו וניסיונו לשם מתן שירותים ויבצעם בנאמנות וברמה מקצועית גבוהה, תוך קיום הוראות החברה ונהליה."
[ראו נספח 1 להמרצת הפתיחה]
32. נוסף על אלו, העלו התובעים שתי טענות הפרה נוספות: הראשונה, כי עצם העובדה שהנתבע עבד בנוסף לעבודתו בחברה בעבודה נוספת בחברה בשם Edgar Agents (להלן: "אדגר") ואף הפנה את החברה לעבוד עמה, מהווה הפרה של חובת הנאמנות על פי ההסכם – זאת, בהתאם להוראות סעיף 3.6 להסכם האוסר על קבלה של "כל תשלום או טובת הנאה אחרת מכל צד שלישי, בקשר ישיר או עקיף עם מתן השירותים."
והשנייה, כי עקב השימוש של הנתבע בשירותיו של אחיו, הנתבע לא סיפק את שירותיו לחברה באופן אישי, כנדרש בסעיף 2.2 להסכם, הקובע כדלהלן:
"מתן השירותים יבוצע על ידי היועץ באופן אישי בלבד [...]."
33. עקב הפרות אלו, טוענים התובעים כי בהתאם להוראות סעיף 5 להסכם, המגדיר את האירועים בהם תהיה לחברה זכות לבטל את ההסכם לאלתר ובלא צורך בהודעה מוקדמת, ביטלו התובעים את ההסכם, ולפיו:
"5.2 בקרות אחד או יותר מן הארועים שיפורטו להלן, תהיה לחברה הזכות לבטל את ההסכם לאלתר ובלא צורך בהודעה מוקדמת:
5.2.1 היועץ הפר את התחייבויותיו על פי הסכם זה [...]
5.2.2 היועץ מעל בכספי החברה ו/או הפר את חובת הנאמנות ו/או הסודיות [...]"
34. לאור הפרת חובת הנאמנות של הנתבע, ובהתאם להוראות סעיף זה, שלחו התובעים לנתבע הודעה בדבר ביטול ההסכם ביום 11.6.2018 [ראו נספח 17 לתצהירו של גנוט].
35. על יסוד כל אלו, עותרים התובעים להשבת המניות שקיבל התובע מכח ההסכם, כתמורה לעבודתו בחברה, זאת מכח חובת ההשבה הקבועה בסעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").
ב. תמצית טענות הנתבעים
36. הנתבעים טוענים, כי סעיף 2.1 להסכם אינו כולל כל התחייבות לטיפול או ייעוץ משפטי בנושא גיוס הכספים. כן נטען, כי הנתבע לא התחייב להתנהלות כלשהי מול הפלטפורמה, ובתוך כך לא התחייב בדבר אופן ניהול פרטי המשקיעים, רישומם או העברת כספי השקעתם לפלטפורמה.
37. לטענת הנתבעים התחייבותו לפי ההסכם, ובפרט על פי הוראות סעיף 2.1, הייתה לקדם את הליך הקמתה של חברת יופי ארה"ב, לגייס כספים לטובת פעילותה, להציג את החברה בפני גורמים בשוק ההון ולאתר משקיעים ישראלים באמצעות קמפיין יחסי ציבור – וכל אלו בוצעו על ידו. בתמצית נטען, כי עיקר אחריותו של הנתבע הייתה בתחום יחסי הציבור ולא הייתה לו כל אחריות בתחום המשפטי, וממילא חרף העובדה שהנתבע הוא עורך דין מוסמך הוא אינו עוסק במקצוע.
38. בהתאם לפרשנות זו של ההסכם, טוענים הנתבעים ראשית, כי כתוצאה מהיחסים העכורים בין הצדדים וחוסר האמון ששרר ביניהם, דרישת הנתבע לקבל מסמך היעדר תביעות בנוגע להעברת הכספים ורצונו לקבל נתונים מדויקים להעברה, אינם מהווים הפרה של חובותיו לחברה.
שנית, כי למרות שההסכם מחייב תוצאה מסוימת ואין מחלוקת בין הצדדים כי זו לא הושגה, הסיבה לאי-העמידה ביעד ולביטול ההתקשרות על ידי הפלטפורמה, הייתה שהתובעים לא אפשרו לנתבע לממש את התחייבויותיו כפי שביקש לעשות, ורק כפועל יוצא מהתנהלותם ומחדליהם הם – לא עלה בידי הנתבע להשיג את היעד שהוגדר בהסכם.
ושלישית, כי הנתבע עמד בהתחייבויותיו מכח ההסכם בכל הנוגע לקידום החברה, באופן מלא, ובכלל זאת פעל בתחום יחסי הציבור וקידום החברה ואף יצר קשרים עם גורמים מובילים בתחום, יזם ראיונות בתקשורת, קיים כנסים ואירועים, יצר קשר עם אנשי מקצוע בארה"ב ועוד.
39. אשר לטענת התובעים בדבר עבודתו של הנתבע בחברת אדגר, טוענים הנתבעים כי התובעים היו מודעים לכך בזמן אמת, וממילא אין הדבר מהווה הפרה של ההסכם, שכן בשל היותו בעל מניות בחברת יופי ארה"ב, ממילא לא קיבל הנתבע כל תמורה בגין עבודתו באדגר.
40. לבסוף, בבחינת למעלה מן הצורך טוענים הנתבעים, כי ממילא סיום ההתקשרות על ידי הפלטפורמה אל מול החברה נבעה ממספר סיבות – ובעיקרן, התנהלותם של התובעים מולה, אך ברי כי סוגיית ביצוע ההפקדות על ידי הנתבע, הנתבעת 2 ואחיו, אינה מהווה הסיבה העיקרית, בוודאי לא היחידה, לסיום ההתקשרות על ידה.
דיון והכרעה
41. אדון תחילה בסלע המחלוקת המרכזי בין הצדדים שהוא כאמור קביעת היקף וטיב חובותיו של הנתבע מכח ההסכם, בהתאם לפרשנותו [א]; בהמשך, ולאור קביעתי בעניין זה אקבע האם עמד הנתבע בהתחייבויותיו מכח ההסכם [ב]; ולבסוף, אבחן את ההשלכות של הפרת ההסכם כאמור, ככל שאמצא כי זה אכן הופר [ג].
לאחר יישוב המחלוקת המרכזית אפנה לבחון את הטענות המשניות אשר הועלו על ידי הצדדים [ד]; ולבסוף, אפנה לטענות המקדמיות שהועלו על ידי הצדדים, אשר לאור החלטתי מיום 17.3.2019 הדיון בהם יכול ונכון שיעשה אך לאחר בירור כלל הסוגיות העובדתיות בהליך, וכך עשיתי [ה].
א. פרשנות ההסכם
42. כאמור, סלע המחלוקת המרכזי הניצב בין הצדדים הוא המחלוקת הפרשנית ביחס למהות והיקף החובות אשר הוטלו על הנתבע מכח ההסכם בכלל, ומכח הוראות סעיף 2.1 להסכם, בפרט – וכנובע מכך, האם הנתבע הפר את חובותיו כאמור אם לאו.
בהתאם לכך, עיקר הדיון להלן יתמקד בשאלת פרשנותו הראויה של ההסכם, ולאחר שאכריע בכך, ניתן יהיה להכריע בשאלת הפרתו של ההסכם, ובתוך כך האם בוטל ההסכם כדין.
סוגי החיובים בהסכם
43. בטרם אפנה לפרשנות סעיף 2.1 להסכם, המגדיר את חיוביי הנתבע, לגופו, אדרש תחילה לסיווגם של החיובים הקבועים בהסכם.
44. דיני החוזים מכירים בשני סוגי חיובים: חיובי תוצאה וחיובי השתדלות. חיובי תוצאה הינם נפוצים יותר, ולגביהם בהעדר נסיבות חריגות, מכח דין או מכח הסכמת הצדדים, יישא המפר באחריות הפרת החוזה. לעומת זאת, חיוב השתדלות איננו כולל תוצאה מוגדרת, אלא את החיוב לעשיית מאמץ למטרה מסויימת.
על ההבחנה בין חיובי תוצאה לחיובי השתדלות עמד פרופסור זמיר בציינו כדלהלן:
"מרבית החיובים החוזיים הם חיובי תוצאה, ובהם נושא המפר באחריות זולת אם יוכיח שנתקיימו נסיבות של אונס או סיכול, או שהצד השני מנע את הקיום. כאלה הם, למשל, חיוביהם העיקריים של המוכר, הקונה [...] לעומת זאת, האחריות בשל הפרת חיוב השתדלות מותנית בכן שיוכח כי החייב לא פעל במיומנות סבירה או לא נקט את השקידה והזהירות הראויות לשם השגת היעד. לקבוצה זו משתייכים חיוביה של הרופאה המנתחת ביחס לתוצאות הניתוח, חיוביהם של העוסקים במחקר ופיתוח מדעיים או טכנולוגיים [...]"
[ראו: איל זמיר חוק חוזה קבלנות 36-34 (1974) (להלן: "זמיר")]
45. בהתאם לכך, חיוב השתדלות אינו מופר אם התוצאה אינה מושגת, אלא רק במידה שלא נעשה מאמץ כנדרש, לדוגמה כתוצאה מהתרשלות או חוסר מיומנותו של המתחייב. על הבחנה זו עמדה השופטת רונן בעניין גורי, בציינה כדלהלן:
"חיוב השתדלות" אינו מופר, אם כן, אם התוצאה המקווה אינה מושגת, אלא רק כאשר אי השגת התוצאה המבוקשת קשורה להתרשלותו של המתחייב או לחוסר מיומנותו"
[ת"א (מחוזי ת"א) 15041-04-10 גורי מוצרי צריכה (1991) בע"מ נ' מישל מרסייה בע"מ, פס' 38 (פורסם בנבו, 18.07.2013) (להלן: "עניין גורי")]
46. עוד קבע בית המשפט העליון לעניין זה, כי אכן קיים קושי בקביעה כי הופר חיוב השתדלות על ידי צד לחוזה, ולשם הוכחת טענה שכזאת יהיה על הטוען להראות למשל כי המתחייב הצהיר על הימנעותו מקיום החיוב או להוכיח כי זה התרשל. אפשרות נוספת, במידה שיש פער בולט בין התוצאה שהושגה בפועל לבין התוצאה הצפויה, היא להוכיח את המחדל באמצעות בחינה של תוצאותיו. כך נקבע בעניין אורות בנוגע לסוגיה זו:
"שאלת ההוכחה בדבר אי קיום חיובי השתדלות היא שאלה מורכבת בשל אופיים של חיובים אלה. דומה, כי רק לעיתים רחוקות תימצאנה בידי התובע ראיות ישירות להימנעות הנתבע מקיום חיוביו. כך יהיה, למשל, כאשר הנתבע הצהיר במפורש, כי אין בדעתו לקיים את חיוביו. כך גם כאשר הנתבע נקט בצעדים חיצוניים והתנהג באופן המלמד כי אין בכוונתו למלא אחר חיוביו. דרך אפשרית אחרת שעשויה לשמש את התובע בהוכחת הפרתו של חיוב השתדלות היא הוכחת התרשלותו של הנתבע על ידי הבאת ראיות להתנהגות ראויה ומקובלת לביצוע חיוב מסוג זה, אשר ממנה סטה הנתבע. ואולם גם דרך זו אינה בהכרח מתאימה לכל המקרים בהם מדובר בחיובי השתדלות.
במקרים רבים הפעולות הנעשות לשם קיום חיוב ההשתדלות הן בידיעתו של הנתבע בלבד, ואין התובע יכול להוכיח את מחדליו של הנתבע, אלא בהתבסס על התוצאות המאוחרות שלהם. זאת, כאשר הפער בין התוצאה שהושגה בפועל לבין התוצאה הצפויה מלמד על העדר השתדלות. אכן, ראיות בנסיבות מסוימות משקלן ההוכחתי עשוי להיות רב, ולפחות להוות ראיה לכאורית לכך שלא נעשתה ההשתדלות הנדרשת ולהעביר את הנטל לנתבע להראות כי אכן יצא ידי חובתו."
[ע"א 444/94 אורות ייצוג אמנים נ' עטרי, פ"ד נא(5) 241, 253 (1997) (להלן: "עניין אורות"]
47. נראה אם כן, כי בחינת לשון ההסכם וטענות הצדדים מראה כי אין מחלוקת שההסכם במקרה דנן מחיל שני סוגי חיובים נפרדים ושונים. סוג החיוב הראשון מצוי בסעיף 4.2.3 להסכם, הקובע כדלהלן:
"4.2.3 במידה והחברה לא גייסה סכום של 300 אלף דולר לפחות בהנפקה תהיה לחברה אופציה לרכוש 65% מהמניות שנותרו בידי היועץ (שלא נמכרו במסגרת ההצעה לציבור) ללא תמורה."
סעיף זה מחיל חיוב תוצאה. היינו, במידה שהחברה לא תגיע לתוצאה הקבועה, גיוס 300 אלף דולר ארה"ב, היא תוכל לרכוש 65% מהמניות שנותרו בידי היועץ (הנתבע), ללא תמורה (שהינן בפועל 13% ממניות החברה, היינו 65% מ – 20% בהן מחזיק הנתבע).
48. סוג החיובים השני בהסכם קבוע בסעיפים 3.3 ו-2.1 להסכם שפורטו לעיל. בהתאם להוראות סעיפים אלו, על היועץ להקדיש את "מלוא מרצו, כושרו ידיעותיו וניסיונו לשם מתן השירותים ויבצעם בנאמנות וברמה מקצועית גבוהה"; ובסעיף 2.1 להסכם, היועץ מתחייב לפעול "לתיאום, קידום והובלת תהליך הכנת החברה לקראת הנפקה אפשרית בארצות הברית בשיטה של גיוס המונים (2) להצגת החברה, מוצריה ומנהליה בפני גורמים בשוק ההון ובכלל זה חברות ציבוריות ופרטיות (3) במידת הצורך ולבקשת החברה, לאיתור משקיעים ישראלים לצורך ביצוע עסקאות במסגרתן יוזרם לחברה הון כנגד הקצאת ניירות ערך של החברה".
לאור זאת שהצדדים אינם חלוקים בשאלה זו, מספיק לציין בקצרה כי מבחינת לשון הסעיפים, עולה כי אלו מכילים "חיוב לנקוט באמצעים המתאימים למען השגת המטרה מבלי להתחייב להשגתה" [ראו עניין גורי לעיל], שכן נדרש כי היועץ יעבוד למען החברה בצורה מסוימת, מבלי שפורטה תוצאה מוגדרת בהסכם. בהתאם לזאת, אלו חיובי השתדלות. היינו, אין תוצאה ברורה אליה נדרש להגיע היועץ, אלא נדרש ממנו להשתדל ולעבוד למען החברה בהתאם למפורט בהסכם.
הגדרת תפקידו של הנתבע בחברה ופרשנות סעיף 2.1 להסכם
49. הגדרת תפקידו של הנתבע והיקף אחריותו מכח ההסכם, נלמדת מלשונו של סעיף 2.1 להסכם אשר הובא לעיל.
50. חוק החוזים קובע לעניין פרשנות חוזה כדלהלן:
25 (א) "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."
בהתאם לכך, מקום בו כוונת הצדדים אינה ברורה כבענייננו, פירוש החוזה מסור לבית המשפט [ראו לדוגמה: גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים, פרק 17 (2019) (להלן: "שלו וצמח")]. בתהליך פירוש החוזה נדרש בית המשפט להתחקות אחר רצון הצדדים, מתוך הנחת הבסיס כי הצדדים הסכימו בעניין מסוים, וניתן לחשוף וללמוד אודות הסכמה זו מתוך נסיבות העניין [ראו לדוגמה: ע"א 5795/90 סקלי נ' דורען, מו(5) 817 (1992)].
51. לשיטתם של התובעים, מהות התקשרותם עם הנתבע היא הזדקקותם לשירותיו וכישוריו בכל הנוגע להליך גיוס ההמונים בארה"ב, ובפרט מומחיותו ושליטתו בדין הזר, ברגולציה ובעבודה הנדרשת אל מול הפלטפורמה – תחומים אשר התובעים אינם בקיאים בהם כלל ועיקר. לאור כך, ברי כי הפרשנות הראויה למתחם אחריותו של הנתבע מכח הוראות ההסכם כוללת ומחייבת מניה וביה שליטה בדין הזר, כמו גם ברגולציה החלה והעבודה הנדרשת אל מול הפלטפורמה.
אולם הנתבעים סבורים אחרת. לשיטתם, כל תפקידו של הנתבע בחברה, על פי הוראות ההסכם כאמור, היה לפעול לקידום החברה, בעיקר בתחום יחסי הציבור, וזאת מבלי שהוטלו עליו כל חובות בקשר עם הדין הזר, הרגולציה או אופן העבודה הנדרש אל מול הפלטפורמה – וזו לגישתם הפרשנות הראויה לחובות הנתבע בהתאם להוראות ההסכם.
52. כאמור, זהו סלע המחלוקת בין הצדדים, ובהתאם להכרעתי בהיקף האחריות החלה על הנתבע מכח הוראות ההסכם, תיגזר גם ההכרעה ביתר הסוגיות בהן נחלקו הצדדים – היינו, האם הנתבע עמד בהתחייבויותיו אלו, ולכך אפנה כעת.
53. במסגרת חקירת הנתבע בפניי, מצאתי כי לגרסת הנתבע, מומחיותו בתחום מתבטאת בכישוריו האישיים וביכולתו לגשת ולהתקשר עם הגורמים הנכונים, כמו גם לפעול כראוי לשיווק החברה, אך כל אלה כלל אינם קשורים באפיק משפטי כלשהו. כך טען בחקירתו הנגדית, כדלהלן:
"ת: אני חתם, אני יודע לפנות למשקיעים הנכונים, בערוצים הנכונים, לעשות את השיווק הנכון, לעשות את הפעולות הנכונות.
[...]
כב' השופט: העניין שאני רואה את עצמי כמו חתם אמריקאי שלא יכול לפעול אלא אם יש לצידי עורך דין. בסדר, או.קיי.
עו"ד ינאי: כן."
[ראו פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 257-255]
וכמו כן בתצהירו ציין:
"ייאמר כבר עתה כי אני משפטן בהשכלתי ובכל רישיון לעסוק בעריכת דין אולם איני עוסק בעריכת דין בפועל [...] השירותים אינם כוללם בחובם התחייבות לידיעה משפטית של הדין האמריקאי, בכלל זה של דיני ניירות ערך ו/או ידע של כללי הפלטפורמה ו/או ייעוץ כלשהו בעניינים אלו."
[ראו פס' 65-62 לתצהירו של הנתבע; ולעניין זה גם: פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 254-253]
54. בהתאם לכך, ובהתאם להבנתו בדבר החובות החלות עליו מכח ההסכם, המליץ הנתבע לחברה על העסקתו של גורם נוסף, עו"ד הר אבן, אשר התמחה בדין הזר הרלוונטי – וכך אכן ארע. עובדה זו מלמדת, כי מבחינה סובייקטיבית הנתבע אכן סבר כי היקף סמכויותיו וחובותיו אינן כוללות ייעוץ משפטי לחברה.
בעניין זה נראה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי היה זה הנתבע שהפנה את החברה לשכור את שירותיו של עו"ד הר אבן, כפי שעולה למשל מחקירתו הנגדית של גנוט, להלן:
"ש: למה למעשה נזקקתם לעו"ד הר אבן לפני הגיוס? אם כל טענתך היא שסמכת על שמוליק ינאי כמי שהופך להיות המוציא והמביא בעניין גיוס, למה לקחת עורך דין?
ת: מר שמואל ינאי העביר אותנו לעו"ד הר אבן."
[ראו פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 94, ש' 21-17]
55. בהתאם לכך, השתכנעתי שגם התובעים עצמם סבורים היו כי יש מקום לשכור את שירותיו של גורם שלישי אחר בכל הנוגע לפן המשפטי בחברה. זאת ניתן ללמוד מעצם העובדה שהתובעים שכרו את שירותיו של גורם מקצועי נוסף, אשר היה אמון על התחום המשפטי, או למצער על חלקים ממנו.
כך בהמשך חקירתו, גנוט טען מחד גיסא, שהנתבע הוא שהיה אמון על הפן המשפטי אל מול הרגולציה האמריקאית והפלטפורמה, ומאידך גיסא, שהחברה שכרה את שירותיו של עו"ד הר אבן אשר מתמחה בתחום זה. היינו, ככל שמתקבלת גרסת התובעים נראה כי לא היה כל צורך בשירותיו של אדם נוסף שיהיה אמון על תחום משפטי זה בחברה.
כך לדוגמה כאשר נשאל גנוט על הנושא בחקירתו הנגדית, ענה כדלהלן:
"ש: האם כאשר שמוליק ינאי אומר לך- אני אביא לך עורך דין שילווה אותך אתה אומר לו- סליחה, אבל זה נוגד את החוזה. אתה פה צריך לתפקד כמי שמלווה אותנו עד רמה של לקרוא פרוטוקולים ולקרוא תקנונים של אתרי גיוס הון. למה צריך עורך דין, אם הטענה שלכם זה שהוא התרשל כי הוא היה צריך לקרוא תקנון של אתר גיוס המונים? יש לך עורך דין, למה אתה צריך לבזבז כסף?
[...]
כב' השופט: למה צריך עורך דין, אתה פונה לעו"ד ינאי והוא אומר לך- בוא נפנה לעורך דין אחר ונשלם לו כסף.
ת: כי עורך דין הר אבן מוסמך גם כעורך דין בארצות הברית."
[ראו פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 96-95]
56. אולם, תשובה זו, מעבר לעובדה שלא לוו לה כל ראיות תומכות, גם אינה עונה כדבעי על השאלה. ודוק, תשובתו של גנוט כי הצורך בהעסקתו של עו"ד הר אבן, בנוסף לנתבע, הינו בשל "הסמכתו" כעו"ד גם בארצות הברית, איננה מבוארת דיה שעה שלא הובהר על ידו לצד כך, לשם מה נדרש נושא תפקיד שיהא בעל הסמכה כאמור, או לאיזה צורך.
אולם אף יתרה מכך, תשובתו של גנוט דווקא מחזקת במובן זה את גרסת הנתבע לפיה העסקתו לא נעשתה כלל ועיקר לצורך מתן ייעוץ משפטי כלשהו לחברה, שכן ככל שאכן נדרש לחברה נושא תפקיד בעל אותה הסמכה כאמור, כטענת גנוט, ממילא לא היה בהעסקת הנתבע כדי לענות על צורך זה של החברה, וכל אותם נושאים משפטיים דורשי "הסמכה" היו במקרה זה מחוץ לתחום אחריותו וסמכותו של הנתבע.
57. בהמשך, ממשיך גנוט ומנסה להסביר ולתחום את סמכויותיו של עו"ד הר אבן. כך טען כי עו"ד הר אבן "לא היה שותף מלבד בהכנת ההסכמים, הוא לא ידע על העברות הכספים" [ראו פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 96, ש' 18-17] וכי "עו"ד הר אבן [...] ברגע שה- Form C מולא, הוא סיים את תפקידו." [ראו פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 96, ש' 12-11].
אולם, טענה זו אינה תואמת את הראיות המראות כי עו"ד הר אבן נשא בתפקידים בחברה לפני הצורך למלא את הטופס המדובר, במהלך ההתקשרות עם הפלטפורמה ואחריה. בחקירתו הנגדית התקשה גנוט לציין בבירור מה היה היקף סמכויותיו של עו"ד הר אבן:
"עו"ד ינאי: למי העברתם את ההסכם להערות? [הסכם ההתקשרות בין החברה לפלטפורמה – ח.כ.]
[...]
ש: שכר טרחה שילמת.
[...]
עו"ד ינאי: למי העברת אותו?
ת: אני לא זוכר אם, באיזה שלב נכנס, מה היה התפקיד של כל אחד ואחד מעורכי הדין, כולל עורך הדין הנכבד שמוליק ינאי.
[...]
ת: לדעתי ההתקשרות שלו [של עו"ד הר אבן – ח.כ.] היתה במסגרת Form C. לאחר מכן היתה התקשרות עקב זה שלא קיבלנו את הכספים. ייתכן שהיה גם לפני זה, לא זכור לי פשוט."
[ראו פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 105-104]
בהמשך, ציין גנוט בחקירתו הנגדית כי כאשר התעוררו בעיות בהתקשרות עם הפלטפורמה היה זה עו"ד הר אבן שטיפל בכל הבעיות הללו [ראו פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 106, ש' 19-17; נספח 14 לתצהירו של חמי].
58. כפי שיתואר להלן, נראה כי אף התובעים עצמם נהגו לפנות לעו"ד הר אבן בסוגיות משפטיות שונות, ועובדה זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסת התובעים לפיה סמכויותיו ותפקידו של עו"ד הר אבן בחברה היו מוגבלים ביותר.
כך למשל, מפנה חמי בתצהירו לשיחות באפליקציית "ווטס-אפ" בינו לבין הנתבע, בהן כותב חמי כי "עודד ינסח ראג די" ובהמשך הנתבע מציין כי "צריך לשים את עורך הדין מולם להשלמות" ו-"משיג לך הסכם השקעה common stock או שעודד יכין לך". מהתכתבויות אלה עולה כי במקרה של שאלות משפטיות או עבודות משפטיות אותן יש לבצע, נעשות הפניות, הן על ידי חמי והן על ידי הנתבע, לכך שעו"ד הר אבן יבצע עבודות אלו או יענה על שאלות מסוג זה ולא הנתבע [ראו נספחים 3-2 לתצהירו של חמי]. כך גם עולה מהתכתובת נוספת בין הנתבע לבין חמי, בה חמי מציין כי ביקש מעו"ד הר אבן "הסכם מכירת מניות" [ראו נספח 2 לתשובת המשיבים להמרצת הפתיחה].
59. מקור נוסף התומך בגרסת הנתבעים לפיה היקף סמכויותיו של עו"ד הר אבן היה רחב וכלל סמכויות שונות המיוחסות על ידי התובעים לנתבע, הוא מנגנון התשלום עליו הוסכם עם עו"ד הר אבן.
כך, בהתאם למנגנון התשלום התחייבה החברה לשלם לעו"ד הר אבן 5,000 דולר ארה"ב בתחילת ההליך עם שכירת שירותיו, וכן סוכם כי החברה תשלם סך נוסף של 5,000 דולר ארה"ב נוספים בסופו של ההליך, כפי שהעיד גנוט בחקירתו הנגדית להלן:
"יכול להיות שיש הסכם, אני זוכר שהיו, שהסיכום לדעתי היה בעל פה, בוואטסאפים, והוא כתב- 5,000 עכשיו, 5,000 בסוף התהליך.
[...]
ברגע שה- Form C הסתיים, הסתיים תפקידו. אחר כך אני נעזרתי בו. לצערי עקב כך שכספי המשקיעים לא חזרו."
[ראו פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 108-107 ].
מנגנון התשלום כאמור מלמד כי שירותיו של עו"ד הר אבן לא ניתנו אד הוק בעניין משימה קונקרטית, אלא כללו ליווי מתמשך דווקא כל משך ההליך.
בהמשך כאשר נשאל גנוט בחקירתו הנגדית האם החברה חייבת לעו"ד הר אבן סכומים נוספים, שכן הגדרת עבודתו הייתה תחומה ביותר גרס, כי סמכויותיו של עו"ד הר אבן הורחבו במהלך הדרך, ובגין כך הוחלט על תשלום נוסף מעבר למתואר לעיל, אולם טענה זו לא גובתה בראיה כלשהי, ואף לא בואר על ידו מה גודל חוב החברה כלפי עו"ד הר אבן והאם קיים מסמך המסדיר את יחסי הצדדים ואופן עבודתם [ראו: פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 112, ש' 7-6].
בהתאם לכל זאת, משעה שלא הונחה בפניי גרסה המניחה את הדעת מדוע שכרו התובעים את שירותיו של עו"ד הר אבן אם אכן סברו כי על הנתבע הוטלה מלאכת הייעוץ והעיסוק המשפטי השוטף לחברה בהתאם לסמכויותיו והתחייבויותיו על פי ההסכם, הרי שמצאתי לקבל את גרסת הנתבע לפיה סמכויותיו מכח ההסכם לא כללו כל התחייבות לטיפול או ייעוץ משפטי.
60. עוד תמכה במסקנתי זו עדותה של עטרה דזיקובסקי (להלן: "עטרה"), בעלת מניות ואחת משני מייסדי התאגיד האמריקאי Samsara Luggage Inc (להלן: "סמסרה"), אשר בעדותה שפכה אור על דרך התנהלותו של הנתבע בחברות אחרות בהן גויס לתפקידים דומים, וכך בעדותה:
"ש: במסגרת ההסכם בינך לבין שמוליק, הוא הזכיר שהוא בעל הידע בגיוס המונים והבהיר כי כל אחריות וידע בתחום זה שלו בלבד?
ת: לא. שמוליק המליץ לנו לשכור את שירותי עו"ד לפני שנכנסים לדבר הזה כדאי שיהיה עו"ד שמבין בנושא של פורום סי. וגיוס המונים. אנחנו בחרנו בעו"ד של מישהו שליווה תהליכים כאלה הוא היה העוגן החשוב בהבנת התהליך המשפטי.
[...]
שאלת בית המשפט: היה גורם אחראי על הטיפול הרגולטורי לצורך העברת הכספים.
ת: מנכ"ל החברה ונציג מטעם הפלטפורמה שעבד איתי ועם עורך הדין."
[ראו פרוטוקול מיום 22.7.2019, ע"מ 350, ש' 22-18, 29-30].
נראה אם כן, כי גם כאשר פעל הנתבע בחברת סמסרה היה גורם נפרד, עורך דין המתמחה בתחום, אשר החברה שכרה את שירותיו לצורך טיפול וייעוץ בתחום הרגולטורי בקשר עם העברת הכספים.
61. לסיכום, מצאתי את עדותו של הנתבע מהימנה. כפי שיפורט להלן מצאתי כי מדובר באדם מקצועי בתחום גיוס הכספים, וכי כך גם התרשמו התובעים, ולראיה נשכרו על ידם שירותיו. הנתבע הוא שהמליץ לתובעים לשכור את שירותיו של עו"ד הר אבן אשר מחזיק כאמור בהבנה וידע של הדין הנדרש, ובתוך כך נלמד כי הנתבע לא סבר כי עניין זה מצוי בתחום אחריותו ותפקידו בחברה.
גם בבחינת עדותם של התובעים נראה כי הלכה למעשה, שימושם בשירותיו של עו"ד הר אבן לא התמצה ליריעה המצומצמת של מילוי הטופס המדובר, ומסקנה זו נתמכת גם במנגנון התשלום שנקבע בינו לבין החברה. לבסוף, לא ניתנה על ידי התובעים כל תשובה ברורה לגבי הצורך בשכירת שירותיו של עורך דין נוסף שעה שלגישתם הנתבע, בהיותו עורך דין בעצמו, אמור היה ליתן מענה מלא לצרכי החברה.
בהתאם לכל זאת, מצאתי כי חובותיו של הנתבע בהתאם להוראות סעיף 2.1 להסכם, היו לפעול במטרה לקדם את גיוס ההמונים בארה"ב בחברה בעיקר, ובפרט בתחום יחסי הציבור, אולם לא הייתה לו אחריות משפטית בנוגע להתאמה לדין בארה"ב או לתקנונה של הפלטפורמה, ומשכך גם החובה כאמור לא הופרה.
ב. האם הנתבע עמד בהתחייבויותיו מכח ההסכם?
62. בחינת כתבי הטענות של התובעים מראה כי עילת ביטול ההסכם עם הנתבע, מושתתת על שלושה טיעונים מרכזיים, ואלו הם: ראשית, כי הנתבע הלין כספי משקיעים באופן שמפר את חובת תום הלב וחובת הנאמנות שלו; שנית, כי הנתבע הפר את חובת ההשתדלות בהסכם; שלישית, כי הנתבע הפר את חיוב התוצאה בהסכם.
אדון בכל אחד מן הטיעונים על פי סדרם.
הלנת כספי משקיעים
63. לאחר התנתקות הפלטפורמה מהחברה, השיבה הפלטפורמה לחשבונות הבנק מהם הועברו הכספים, קרי, לחשבונות הבנק של הנתבע, י.ע.ר.ן ושחר, את כספי המשקיעים.
הצדדים אינם חלוקים כי הנתבע לא העביר את הכספים באופן מיידי חזרה למשקיעים, אולם הם נחלקים בשאלה האם עיכוב זה עולה כדי הפרה של חובת תום הלב של הנתבע או חובת הנאמנות שלו מכח ההסכם, באופן שיש בו כדי להצדיק את ביטול ההסכם עימו.
64. התובעים מפנים בטיעוניהם לסעיף 192 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), הקובע, בין היתר, כדלהלן:
"192. (א) בעל מניה ינהג בהפעלת זכויותיו ובמילוי חובותיו כלפי החברה וכלפי בעלי המניות האחרים בתום לב ובדרך מקובלת, ויימנע מניצול לרעה של כוחו בחברה, בין השאר, בהצבעתו באסיפה הכללית ובאסיפות סוג, בענינים האלה [...].
(ב) בעל מניה יימנע מלקפח בעלי מניות אחרים [...]."
65. בנוסף, טוענים הנתבעים כי עיכוב זה בהעברת הכספים מהווה הפרה של סעיף 5.2.2 להסכם, הקובע כדלהלן:
"5.2 בקרות אחד או יותר מן הארועים שיפורטו להלן, תהיה לחברה זכות לבטל את ההסכם לאלתר ובלא צורך בהודעה מוקדמת:
[...]
5.2.2 היועץ מעל בכספי החברה ו/או הפר את חובת הנאמנות ו/או הסודיות כלפיה."
[נספח 1 להמרצת הפתיחה]
66. לאחר שבחנתי את כלל הראיות שהונחו בפניי בעניין, מצאתי כי בנסיבותיו החריגות של מקרה זה, יש מקום לקבל את גרסת הנתבע לפיה הימנעותו מהעברת כספי המשקיעים לא עולה לכדי הפרה של חובת הנאמנות או חובת תום הלב.
ודוק, נוכח מצב היחסים הקשה אליו נקלעו הצדדים באותה נקודת זמן, ושעה שקבלת הכספים לחשבונו של הנתבע נעשתה באופן בלתי צפוי ומבלי שהנתבע פעל או דרש דבר בעניין, נראה כי דרישתו לקבלת מסמך העדר תביעות מהחברה בנוגע לאותו עניין בלבד [ראו פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 342, ש' 17-10], קרי, בנוגע להעברת הכספים, היא אך טבעית וסבירה בנסיבות העניין. כך גם לא התרשמתי כי דרישת הנתבע בעניין זה נועדה להרע עם התובעים או לקבל מהם דבר מה בתמורה, אלא שכל מטרת הדרישה הייתה לספק לנתבע הגנה, בשים לב ליחסים בין הצדדים אותה שעה.
עוד מצאתי לנכון לציין בעניין זה, בבחינת התנהלותו של הנתבע בקשר עם כספי המשקיעים, ובתמיכה לגרסתו כי אכן באותה נקודת זמן ונוכח היחסים בין הצדדים, ביקש הנתבע לנקוט משנה זהירות בטרם העברת הכספים – כי אכן, אך במסגרת מכתב היעדר התביעות פורטו על ידי החברה סכומי הכסף המדויקים אותם נדרש הנתבע להעביר לכל משקיע [ראו פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 268, ש' 17-10], ואכן כך נעשה על ידו בהמשך, ואף במסגרת הזמנים אשר נקבעה בעניין [נספח 22 לתצהיר הנתבע; פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 343, ש' 15-11].
ולבסוף, ניתן להוסיף כי גם לא הוכח ואף לא נטען כי מעשי הנתבע הובילו לנזק ממשי לחברה. ודוק, התובעים לא טענו כי היו משקיעים שתבעו את החברה בגין עיכוב זה, או אף איימו לעשות כן, כך שהלכה למעשה לא היה במעשיו של הנתבע בעניין זה כדי לגרום לתובעים כל נזק.
בהתאם לזאת מצאתי כי יש לדחות את טענת התובעים בנוגע להפרת חובת תום הלב של הנתבע מכח סעיף 192 לחוק החברות, וכן יש לדחות את הטענה כי העיכוב בהעברת הכספים עולה כדי הפרה של חובת הנאמנות של הנתבע מכח ההסכם.
חיוב ההשתדלות בהסכם
67. בראשית הדברים אשוב ואזכיר כי שאלת הפרתו של חיוב השתדלות היא שאלה מורכבת, שכן אך לעיתים רחוקות יהיו בידי התובע ראיות ישירות אשר יוכלו להצביע על הימנעות הנתבע מקיום חיוביו. הדרכים אשר הוכרו בפסיקה הן בין היתר, הצהרה מפורשת של הנתבע; הוכחת התרשלות באמצעות הבאת ראיות להתנהגות ראויה ומקובלת ממנה סטה הנתבע; פער גדול ביותר בין התוצאה שהושגה בפועל לבין התוצאה הצפויה; וכן נסיבות ייחודיות המלמדות כי יש להעביר את נטל ההוכחה מהתובע לנתבע [ראו עניין אורות לעיל, ע"מ 253].
במקרה שלפניי, לא מצאתי שעלה בידי התובעים להוכיח אלו מן החלופות אשר הוכרו בפסיקה, ובפרט לא מצאתי כי הוכח על ידם שהנתבע התרשל לעניין זה, אלא דווקא ההפך, ואנמק.
68. אין מחלוקת כי לאחר שהתובעים פגשו מספר משקיעים ו"אנג'לים" (כלשונם) אך לא צלחו בגיוס כספים מטעמם, ואחר כך – נפגשו עם הנתבע והתרשמו כי יש בידיו היכולות והכישורים לסייע להם בעניין זה, ביקשו התובעים לשלב את הנתבע במיזם [ראו לדוגמה: 19.6.2019, ע"מ 62, ש' 22-19].
69. אולם הצדדים כן חלוקים ביחס לשאלה באיזה שלב היה המיזם בעת הצטרפותו של הנתבע. לאחר ששמעתי עדויות הצדדים, מצאתי כי עדותו של גנוט בעניין זה איננה קוהרנטית, ואילו גרסת הנתבע נראית סבירה ומקובלת יותר בנסיבות העניין.
וכך בתצהירו של גנוט נטען ביחס לשלבי המיזם, כדלהלן:
"עסקינן בתובענה פשוטה בתכלית. מר חמי ראם [...] ואני עוד בשלב הרעיון לחברת הזנק [...] התקשרנו עם הנתבע."
[...]
"כפי שצוין לעיל, עסקינן ברעיון לחברת סטארט-אפ [...] בהיותה רעיון טכנולוגי [...]"
[ההדגשות אינה במקור – ח.כ.; ראו פס' 1, 16 לתצהירו של חמי]
אולם בהמשך העיד גנוט בחקירתו הנגדית:
"ת: [...] הרעיון היה כבר עם בסיס טכנולוגי שהלך והשתכלל עם הזמן."
ואכן, בית המשפט הפנה את העד לקושי העולה מן הפערים בין עדותו לבין תצהירו, אולם גנוט לא סיפק הסבר המניח את הדעת גם לעניין הסתירה, וכך עדותו של גנוט בפני בית המשפט:
"כב' השופט: זה סותר את מה שאתה טוען היום, שבעצם הפלטפורמה היתה קיימת ובעצם הפיתוח היה קיים רק בשלב מסוים הוא השתחרר במשך הזמן."
[...]
"ת: [...] כשהתחלנו את התהליך עם מר שמוליק ינאי, החברה לא התאגדה, ובהמלצתו טיפלנו גם בהתאגדות, גם בפלטפורמה [...] אבל הרעיון הוא לא רק רעיון- בא לי להגיע למשהו כזה, אלא היה לנו כבר מוצר משורטט עם טכנולוגיה."
[ההדגשה אינה במקור – ח.כ.; פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 56, ש' 18-3]
מכל אלו מצאתי להכריע כי בהתאם לגרסת הנתבע, בעת הצטרפותו למיזם המוצר היה עדיין בשלבים ראשוניים ביותר.
70. כמו כן, לא נעלם מעייני, בנושא זה, שאין מחלוקת בין הצדדים כי התובעים הקימו את החברה בעצת הנתבע ורק לאחר ההתקשרות עימו [ראו לדוגמה: פס' 16 לתצהירו של גנוט].
71. לעניין זה, התרשמתי במיוחד מטענותיו של הנתבע והצהרותיו על עבודתו המרובה לקידום החברה, אשר כפי שיתואר להלן, ברובם אינם במחלוקת ומבוססים על תשתית ראייתית רחבה.
כך, לאחר שהצדדים החלו את עבודתם המשותפת בפרויקט פעל הנתבע לקידום החברה ולפרסומה בקרב משקיעים בארץ ובארה"ב. בתוך כך, הכיר הנתבע בין החברה וחברות בתחום המניות והמדיה; הכיר לחברה דמויות מפתח בתחום כגון דיוויד בלו, אבי קובלסקי ופיני גרשון; כמו כן ערך הנתבע מספר אירועים וכנסים במטרה לקדם את החברה; וניהל קמפיין תקשורתי שכלל מספר כתבות וראיונות [ראו פסקאות 98-77 לתצהירו של הנתבע; נספחים 7-3 לתצהירו של הנתבע; ראו גם התייחסותי לעניין זה בפרוטוקול מיום 16.6.2019, ע"מ 130, 23-5].
בחקירתו הנגדית הסתייג גנוט מלהכיר באופן מלא בכלל הפעולות והמעשים אשר בוצעו בעניין זה על ידי הנתבע, ואשר לכך ציין כי לא ראה את הפרסומים השונים של החברה שבוצעו בתקופה זו. אולם, גם לשיטתו של גנוט, אין מחלוקת כי לפחות החלק הארי של הפעולות המפורטות לעיל, בוצעו על ידי הנתבע [ראו לעניין זה: פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 91-83].
72. וכך גם הודה גנוט בחקירתו הנגדית, כי על מנת לבצע את גיוס ההמונים, פעל הנתבע לקשר בין החברה לבין המנכ"ל אשר פעל בארה"ב, וכך בחקירתו:
"ת: היינו צריכים מנכ"ל אמריקאי כדי שהחברה תיראה כחברה, שהיא לא רק תירשם כחברה אמריקאית אלא תיראה, וזה לפי ייעוצו של מר שמוליק ינאי."
[...]
ש: נכון. זה לא כדי שהיא תיראה, אלא שלפי התקינה צריך מנכ"ל אמריקאי, זה בכלל היה כל הרעיון מאחורי גיוס ההמונים שנולד בארצות הברית כדי לעודד גיוס גם ולפתח את שוק העבודה, ולכן שמוליק המליץ לכם על מנכ"ל אמריקאי וכמו head hunter גייס אותו לחברה וסידר לכם גם, וגם הסביר לכם שצריך לפתוח חברה אמריקאית וגם הביא לכם מנכ"ל אמריקאי, נכון? פשוט.
ת: זה לא לפי סדר הדברים אבל כן."
[ראו פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 113-112]
73. לבסוף, סבורני כי לא יכולה להיות מחלוקת כי עשייתו של הנתבע בקשר לחברה תרמה תרומה ממשית ומשמעותית, ואף הובילה לעליית השווי המשמעותית שארעה ביחס אליה. לעניין שווי המניות העיד הנתבע כדלהלן:
"אני קיבלתי מניות בשווי 200 אלף דולר. כשפנו אליי החברה היתה לפי הצהרתם בשווי של מיליון דולר, ואף משקיע גם לא השקיע בשווי של מיליון דולר. אני עשיתי structure לחברה.
ואת, את הפרסום שלה, את השיווק שלה, את כל המעטפת שייצרה לה או הציפה לה שווי בפלטפורמה מסוימת, בשווי של 10 מיליון דולר. אני, כשאני."
[ראו פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 250, ש' 12-4; ראו לעניין זה גם: נספח 3 לבקשת הנתבעים לחיוב התובעים בהפקדת ערובה]
74. כאמור, אינני נדרש לקבוע מסמרות ביחס לשאלת עליית השווי וגובהה אולם כן אציין כי עדות הנתבע לעניין זה לא נסתרה, וגם אני כשלעצמי מצאתי כי מבחינה עובדתית אין ספק שערך החברה עלה משמעותית לאחר הצטרפותו של הנתבע למיזם, ואף נראה שלמעלה מן המצופה.
לסיכום, לאחר שבחנתי את עשייתו של הנתבע לקידום החברה, כמו גם שינוי מצב הדברים בשטח ביחס לערכה של החברה ביחס לנקודת הזמן של הצטרפותו של הנתבע למיזם, מצאתי כי הנתבע לא הפר התחייבות זו בהסכם, וכי הוא אכן פעל לקידום ענייני החברה על מנת לאפשר לה לבצע גיוס המונים בארה"ב במקצועיות ובהתאם לנדרש. אשר על כן, מצאתי לדחות את טענת התובעים בעניין ההפרה הנטענת.
חיוב התוצאה בהסכם
75. לאור כך שהצדדים אינם חלוקים לגבי פרשנותו של סעיף 4.2.3 להסכם אשר פורט לעיל, וכי חיוב זה הופר [ראו פס' 23 לסיכומי התובעים; פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 258, ש' 18-16; פס' 52 לסיכומי לנתבעים], אדרש רק לטענת הנתבע כי לא עמד בהתחייבויותיו מכח ההסכם רק בשל מעשיהם של התובעים [ראו פס' 53-52 לסיכומי הנתבעים].
בהתאם לכך, יש לבחון האם אי התממשותו של חיוב התוצאה בהסכם, הינה פועל יוצא של מעשים או מחדלים אשר בוצעו על ידי התובעים, באופן העולה לכדי הפרה של חובת תום הלב כנטען על ידי הנתבע בעניין.
76. לעניין זה, קובע סעיף 39 לחוק החוזים את חובת הצדדים לקיים את החוזה בתום לב ובדרך מקובלת, וכהאי לישנא:
"39. בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה."
77. מכח סעיף זה נקבע, כי גם במקרה בו ישנה הפרה של חיוב תוצאה בחוזה, יש לבחון האם הצד השני הביא או אף טרם להפרה כאמור, וכפי שנקבע למשל בעניין הרצליה:
"חוסר תום הלב טמון בפגיעה בהצלחתו של החוזה שתוכנן ובאינטרסים של הצד השני"
[ראו ע"א 2239/06 אילן אמיר חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' עיריית הרצליה, פס' 10 (פורסם בנבו, 28.11.2007) (להלן: "עניין הרצליה"); כמו כן ראו התייחסות לעניין זה: ע"א 1966/07 אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, פס' 36 (פורסם בנבו, 09.08.2010)]
78. תוצאות הפרתה של חובת תום הלב נקבעו בעניין שירותי תחבורה, שם נקבע, בין היתר, כי במקרה של הפרת החובה ישללו פיצויי המפר, וכדלהלן:
״לעתים תוצאת אי קיום החובה היא בתשלום פיצויים או במתן אכיפה. לעתים התוצאה היא בשלילת פיצויים או אכיפה מהצד המפר. לעתים תוצאת ההפרה היא במתן כוח לבעל החוזה האחר לפעול פעולות מסויימות בתחום החוזה, שאחרת היו נחשבות להפרה, או שלילת כוח, הנתון לבעל החוזה המפר על-פי הוראות החוזה. לעתים התוצאה אינה אלא זו, שהפעולה, שבוצעה תוך הפרת החובה, אינה משתכללת ואינה תופסת״
[ראו לעניין זה: בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, לה(1) 828 (1980) (להלן: "עניין שירותי תחבורה"); רע"א 1233/91 ג'רבי נ' בן דוד, מה(5) 661 (1991); שלו וצמח, 103]
79. ובענייננו, אשר לבחינת מועד מתן הודעת הביטול על ידי התובעים לנתבע ביום 11.6.2018 [ראו נספח 17 לתצהירו של גנוט], מצאתי כי זה אכן מנע מן הנתבע להשלים את התחייבויותיו, או למצער להמשיך לפעול במטרה לכך, במסגרת הזמן שניתנה לו בהסכם. כאמור, ההסכם נחתם ביום 21.5.2017, ולפי סעיף 5.1 תקופת ההסכם היא 24 חודשים [ראו נספח 1 להמרצת הפתיחה]. בהתאם לזאת, ולאור הצהרתו של הנתבע כי במצב בו הצד שכנגד היה עומד בכל התחייבויותיו הוא היה עומד ביעד אשר נקבע בהסכם או משיב את גמולו [ראו עדות הנתבע, פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 259-258], הצהרה אשר מגובה בעשייתו הרבה שתוארה לעיל ולא נסתרה על ידי התובעים, מצאתי כי בעצם מתן הודעת הביטול לנתבע טרם סיום תקופת ההסכם, מנעו התובעים במעשיהם מן הנתבע לעמוד בהתחייבותו.
לעניין זה יש להדגיש כי בנסיבות המקרה חיוב הצדדים לעבוד יחדיו, לא היה אפשרי ובהתאם לזאת, מצאתי כי אכיפת ההסכם בנסיבות אלו, איננה הסעד המתאים. אנמק.
לאחר כישלון המשא ומתן בין הצדדים בניסיון להגיע לפשרה ונוכח סירוב התובעים לקיים כל דיאלוג בנושא, ולאחר שהתרשמתי מיחסי הצדדים כפי שהובאו במהלך הדיונים שהתקיימו בפניי, מצאתי כי היחסים בין הצדדים עלו על שרטון, העימות ביניהם הסלים וכעת אין מקום לכפות על הצדדים עבודה משותפת. בהתאם לכך, מצאתי כי לא ניתן יהיה "להשיב את הגלגל לאחור" ואין מקום לאפשר לנתבע להמשיך את עבודתו בשלב זה לאור מצב יחסי הצדדים.
משאלו הם פני הדברים, ניתן לקבוע כבר בשלב זה כי בנסיבות אלו התובעים לא אפשרו לנתבע להשלים את התחייבותו, ובכך הביאו במעשיהם לכישלון ההסכם, ובאופן המחייב דחיית טענותיהם לעניין זה.
80. למעלה מן הצורך, אתייחס לשתי סוגיות נוספות אשר יש בהן כדי לחזק מסקנתי לעיל, והן סיום ההתקשרות עם הפלטפורמה וכן מחויבות התובעים בהסכם.
81. בבחינת הסיבות אשר הובילו בסופו של יום להחלטת הפלטפורמה לבטל את ההתקשרות עם החברה הועלו על ידי הצדדים טענות שונות וסותרות. אולם בבחינת הודעת הפלטפורמה מיום 28.2.2018, סבורני כי לא יכולה להיות כל מחלוקת כי הסיבה לסיום ההתקשרות היא קיומו הבלתי חוקי של מתווך בין המשקיעים לבין הפלטפורמה, וכפי שנכתב בהודעה מפורשות:
"Upon reviewing your campaign and the investments made through our platform, we've identified a number of suspicious transactions. It appears that either these transactions are fake, or the someone has been acting as an intermediary between investors and Wefunder in a way that is not legal […] we've decided that the compliance risk of hosting your campaign is too high as we have certain responsibilities as a platform to ensure investor safety and issuer compliance. We will cancel your campaign for non-compliance […] five investor accounts received fund from bank accounts belonging to:
SHAHAR ZURIEL YANAI
SHMUEL YANAY
SHAHAR ZURIEL YANAI MARKETING AND ADVERTISING SERVICES"
[ההדגשה אינה במקור – ח.כ.; ראו נספח 14 לתצהירו של חמי]
יוצא אפוא, כי מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם אכן היו אירועים נוספים אשר יכול והשפיעו על החלטת הפלטפורמה כאמור, הרי שאין מחלוקת כי מבחינה פורמאלית הסיבה לסיום ההתקשרות היא קיומו הבלתי חוקי של מתווך בין המשקיעים לבין הפלטפורמה. כראייה לכך, ציינה הפלטפורמה כי חמישה חשבונות משקיעים קיבלו כספים מחשבונות בנק אשר שייכים לנתבע, לי.ע.ר.ן ולאחיו של הנתבע, שחר.
82. אשר לשאלת אחריותו של מי היה הקשר עם הפלטפורמה ווידוא עמידתה של החברה בדרישות הדין הזר ותקנון הפלטפורמה, דנתי והכרעתי לעיל. אולם כאן, בנפרד משאלת האחריות, ולצורך הכרעה בשאלת אחריות התובעים בקשר עם אי קיום חיוב התוצאה בהסכם, תחת חלופת סיום ההתקשרות על ידי הפלטפורמה (אשר כאמור, הינו למעלה מן הצורך), יש מקום לבחון האם היה במעשיהם של התובעים להביא לסיום ההתקשרות על ידי הפלטפורמה, ובכך אדון כעת.
83. בהודעת הביטול מטעם הפלטפורמה מופיע שמו של שחר כמי שמחזיק באחד החשבונות מהם הועברו כספי משקיעים, ושעל יסוד כך בוטלה ההתקשרות על ידי הפלטפורמה. ואכן, אין מחלוקת בין הצדדים כי שחר שימש כמתווך בין משקיעים לבין הפלטפורמה [ראו לדוגמה: פס' 13-5 לתצהירו של שחר].
בנוסף, יש להדגיש כי שחר הוא סטודנט לרפואה ואיננו איש מקצוע בתחום. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים כי היה זה הנתבע שהמליץ על אחיו לעבודה עם החברה בעניין זה, לסייע בתיווך בין המשקיעים לפלטפורמה, וזאת למרות היעדר ניסיון רב ומקצועיות בתחום [ראו פס' 3 לתצהירו של שחר; פרוטוקול מיום 22.7.2019, ע"מ 353-352]. אולם גם אין מחלוקת, כי כלל העובדות הנ"ל היו ידועות לתובעים ולא הוסתרו על ידי הנתבע, ועל אף האמור, מצאו התובעים לנכון לשכור את שירותיו.
84. בחינת התקשורת השוטפת בין הצדדים מלמדת כי עיקר הקשר הרציף התנהל בין שחר לבין התובעים דווקא, כאשר אלו הנחו ונתנו הוראותיהם, ושחר מילא אחריהן, ובפרט ביחס להתנהלות אל מול הפלטפורמה. כך בחקירתו הנגדית, ציין שחר כדלהלן:
"ש: לא היית עובד של יופי גם לשיטתך?
ת: אני קיבלתי הוראות וביצעתי פעולות. הייתי בהתכתבות מול מנכ"ל [מול חמי – ח.כ.].
הייתי בקשר עם המנכ"ל באופן יומיומי, כמה פעמים בשבוע, מדובר בחמש הפקדות, לפעמים היה שלושה ימים ברצף, לתקן את זה, לחזור לתקן את זה.
שאלת בית המשפט: מה סוג הקשר עם המנכ"ל?
ת: לוודא שמסמך מסוים הועלה, העברה מסוימת עברה. לוודא שהשם נרשם בצורה מדויקת. היה צריך לשנות פעמיים את השם המדויק של השם, היה שלושה ימים של שינויים.
ש: התנהלת מול המנכ"ל מכוח מה?
ת: מכוח הסיכום שלנו, דיברתי איתו שאבצע את הפעולות ואני אפוצה בגין הפעולות, אם היו דברים שלא הבנתי, איזה טופס, התקשרתי להתייעץ איתו, באחד המקרים ד"ר גנוט היה מעורב. ד"ר גנוט שלח לי מייל. אחד המקרים בו התקשיתי בפלטפורמה הייתי צריך ייעוץ מה לעשות עם אחד המסמכים, דיברתי עם חמי שהפנה אותי לד"ר גנוט. אני מביא דוגמה. היתה הרבה התכתבות והתייעצות לגבי הפקדת כספים, רישום מדויק של שמות והעברות."
[ראו פרוטוקול מיום 22.7.2019, ע"מ 355-354, ש' 10-29; ראו לעניין זה גם: נספח 1 לתצהירו של שחר המפרט את ההתכתבות בין שחר לחמי]
85. כך גם עולה מההתכתבויות בין גנוט לבין הנתבע, מהן עולה כי הנתבע מנחה את גנוט באופן מפורש לפנות לשחר, וגנוט בתשובה לכך, מפרט בבירור בפני הנתבע מהן הפעולות אותן נדרש שחר לבצע אל מול הפלטפורמה, כדלהלן:
"להירשם לאתר תחת שמו של צבי מרום. לרשום אימייל וסיסמה שתשמש אותו בכל פעולה מול האתר לרשום כתובת בשלב ההשקעה צריך להצהיר על עושר אישי ולקבל אשור על אקרדיטד ינווסטור ייתכן שצריך לעשות את זה ממיל אחר שלא היה בשימוש מול הפלטפורמה אחרת כל התכתובת תגיע למרום"
[כך במקור – ח.כ.; ראו נספח 14 לתשובת הנתבעים להמרצת הפתיחה].
86. בעניין זה העיד גם גנוט במסגרת חקירתו הנגדית ולא כפר כי אכן ניתנו על ידו אותן הוראות לביצוע פעולות מהותיות, וכך בחקירה:
"ת: [...] אני מסביר איך נרשמים לאתר.
[...]
כב' השופט: זה לא רק איך להיכנס, זה גם איך לבצע פעולות מהותיות.
ת: נכון, אבל זה מבוסס על תדרוך שקיבלתי ממר שמוליק ינאי."
[ההדגשות אינן במקור – ח.כ.; ראו פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 145, ש' 6; ע"מ 147, ש' 2-1]
אולם לגרסתו של גנוט כלל הוראותיו נגעו אך ביחס לאופן הרישום לאתר, וכי מעבר לכך לא ניתנו על ידו הנחיות אחרות לשחר, אולם בחינה של הנספח המתואר מראה כי הכוונתו כללה גם הוראות לביצוע פעולות מהותיות. בתשובה לכך, ענה גנוט כי הדבר מבוסס על תדרוך שקיבל מהנתבע. אולם, מצאתי כי קיים קושי גם בקבלת גרסת גנוט בעניין זה, ואסביר: הדרכתו של גנוט כפי שתוארה לעיל, ניתנה לנתבע בתוך קבוצת "ווטס-אפ" שכללה את הנתבע, חמי וגנוט, ואשר שחר כלל לא היה חבר בה. מכאן, מצאתי שגרסתו של שחר, לפיה הנתבעים הם שהכווינו אותו בהתנהלותו אל מול הפלטפורמה, מהימנה ויש לקבלה.
87. בנוסף לכל זאת, יש להזכיר כי אומנם הנתבע הוא שהמליץ לחברה לפעול באמצעות אחיו והוא שקישר בינו ובין החברה, אולם ההחלטה לפעול באופן זה התקבלה בחברה באופן משותף, כפי שנראה בעדות חמי בחקירתו הנגדית, כדלהלן:
"ש: אני אומרת לך שההחלטה להעביר דרך שחר שהוא למעשה שמוליק המליץ לך עליו כמי שיעזור לך היתה החלטה משותפת של כולכם [...].
[...]
ת: [...] להגיד לך שאין לי אחריות כשקיבלנו את ההחלטה הזאת במשותף? כן, קיבלנו את ההחלטה הזאת במשותף אבל הוא המליץ, הוא היועץ, הוא צריך להגיד לי מה לעשות ואז אני [...] מקיים או לא מקיים את מה שהוא עושה."
[פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 241, ש' 23-17]
88. מן האמור עולה, כי פעולות שחר אל מול הפלטפורמה כמעין "מתווך" בינה לבין משקיעים מטעם החברה, תרמה לסיום ההתקשרות עם הפלטפורמה. בחינת התנהלות הצדדים מראה כי ההחלטה להשתמש בשחר לעניין זה נעשתה במשותף על ידי הנתבע והתובעים. כמו כן, עיקר ההתנהלות מול שחר נעשתה על ידי התובעים, ושחר פעל באופן רציף עמם במהלך עבודתו. בהתאם לכך, מצאתי, וזאת כאמור למעלה מן הצורך ואך כדי לחזק מסקנתי בדבר אחריות התובעים לאי התקיימות חיוב התוצאה בהסכם, כי גם בעשותם כמתואר, מנעו התובעים מהנתבע לעמוד ביעד אשר הוצב על ידם בהסכם.
89. בנוסף לזאת, למעלה ולמעלה מן הצורך אוסיף גם, בהתאם לעדות הנתבע אשר לא נסתרה לעניין זה, כי גם בכך שנמנעה החברה מקיום התחייבויותיה על פי ההסכם להשקעת סכומי כסף נוספים ב"קמפיין שהיועץ ינהל אותו", בהתאם לסעיף 4.2.3 להסכם, תרמו התובעים במעשיהם לאי קיום חיוב התוצאה בהסכם.
וכך העיד הנתבע בפניי:
"ת: [...] החברה צריכה במסגרת ההסכם, אני חושב שזה כתוב פה, צריכה להשקיע כסף מסוים בקמפיין, אני לא חושב שהיא עמדה בהשקעת הכספים האלה, במסגרת קמפיין היא לא הוציאה 50 אלף דולר על digital media, זה בוודאי אני אומר לך. ולכן כשתעמוד לי שעת הכושר עם הזמן הנכון והפלטפורמה לגיוס המונים כשהחברה תוציא, תשקיע מכספה 50 אלף דולר באפיקים שאני אגיד לה איפה להשקיע, באיזה ערוצי שיווק להשקיע, אז נראה אם אפשר לגייס לחברה את ה- 300 אלף דולר או לא. והיה וגייסתי 299 אלף דולר, אני אחזיר את ה- 13% בשמחה אם החברה תבקש ממני"
[ראו פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 259, ש' 9-1].
90. לסיכום, בהתאם לכל המתואר לעיל, מצאתי כי התובעים אכן מנעו מהנתבע לעמוד בהתחייבותו החוזית באופן העולה לכדי הפרה של חובת תום הלב בקיום ההסכם. בהתאם לזאת, יש לדחות את טענות התובעים ואין עילה לדרוש את השבת מניות הנתבע באופן מלא גם מטעם זה. אולם, לאור זאת שאכן הופר ההסכם ונראה כי החלטות רבות הקשורות לאי-העמידה ביעד שהוצב נעשו על ידי כלל הצדדים, יש לבחון האם גם לנתבע הייתה אחריות לנזק ואם כן, באיזו מידה.
ג. חלוקת האחריות לכישלון ההסכם
91. סוגיית חלוקת האחריות בין הצדדים בכל הנוגע לכישלונו של ההסכם בסופו של יום, היא מורכבת וכבדת משקל. מחד גיסא, הנתבע אכן לא עמד ביעד שנקבע בהסכם שכן לא גויס סכום הכסף המפורט במועד הדרוש. מאידך גיסא, כפי שפורט לעיל, נראה כי התובעים במעשיהם אכן מנעו מהנתבע את השלמת המשימה.
על יסוד מסקנותיי אשר פורטו לעיל, לפיהן התובעים מנעו מהנתבע את קיום ההסכם, על פניו, ניתן היה לסיים הכרעתי כך, תוך קבלת מלוא טענות הנתבעים ודחיית התביעה במלואה, ולרבות בנוגע לאותם 13% ממניות החברה, שהרי כאמור – נבצר מהנתבע לגייס את הכספים ולעמוד ביעדים אשר נקבעו בהסכם, בין היתר עקב הודעת התובעים על הפסקת הקשר עימו כמתואר. יחד עם זאת, בנסיבות מקרה זה, מצאתי כי יש לייחס לנתבע אשם תורם, וזאת בהתאם להוראות סעיף 39 לחוק החוזים כמפורט להלן.
92. ביטוי נוסף של סעיף 39 לחוק החוזים וחובת תום הלב בקיום החוזה היא דוקטרינת "האשם התורם", שמקורה בדיני הנזיקין, ובאמצעותה ניתן לבצע הפחתה יחסית בשיעור הפיצויים במקרה בו תורם הניזוק לקרות הנזק. בית המשפט העליון קבע כבר בעבר כי יש להחיל את דוקטרינת האשם התורם גם בדיני החוזים וזאת בהתבסס על סעיף 39 לחוק החוזים [ראו לעניין זה: ע"א 11120/07 שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ, ע"מ 12-11, פס' כ"ח (פורסם בנבו, 28.12.2009) (להלן: "עניין שמחוני"); ע"א 912/903 eximin s. A, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ פ"ד מז(4) 85, פס' י"ג (1993) (להלן: "עניין eximin")].
93. כך בעניין eximin נקבע כי "בסיטואציה כמו זו שלפנינו, שבה מדובר, למעשה, בשני צדדים שתרמו לנזק בהתנהגותם, חלוקת האחריות היא התוצאה המתבקשת." [עניין eximin, ע"מ 85, פס' י"ג]. וכך גם קבעתי בעניין זה בעבר כי "הוכר זה מכבר כי חוסר תום לב בקיום חוזה עשוי לעלות לכדי אשם תורם ולהוות שיקול בחלוקת האחריות החוזית בין צדדים שביצעו הפרות הדדיות" [ראו הפ"ב (מחוזי ת"א) 55891-11-12 אולטרה אקוויטי השקעות בע"מ נ' גורביץ (פורסם בנבו, 17.12.2015); ראו לעניין זה גם: ת"א (מחוזי ת"א) 1010/06 ארנס את כדורי חברה להשקעות נדלן בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ (פורסם בנבו, 04.01.2011)].
94. במקרה דנן, לאחר שבחנתי את התנהלות הצדדים לכל אורך קיום חיי ההסכם, מצאתי כי אכן לשניהם היה חלק במעשים אשר הובילו בסופו של יום להפרת ההסכם. כך, מצאתי כי לשני הצדדים היה חלק בביטול ההסכם עם החברה על ידי הפלטפורמה, שהוא כאמור האירוע שהחל את השתלשלות האירועים שבמהלכה גם סיימה החברה את התקשרותה עם הנתבע. חרף העובדה שלא מצאתי לקבל את טענותיה של החברה במלואן, ובתוך כך לא מצאתי כי הנתבע הוא האחראי להפרות החברה ביחס לדרישות תקנון הפלטפורמה – הרי שלא ניתן להתעלם מן העובדה כי גם מעשיו של הנתבע, באשר הם, תרמו להפרה כאמור, ובפרט נראה כי בידי הנתבע עמדה גם האפשרות למנוע את השתלשלות האירועים כפי שהייתה. אפרט.
95. כפי שצוין לעיל, הנתבע הוא שקישר בין החברה לבין אחיו, שחר. שחר, סטודנט צעיר לרפואה, ללא ניסיון רב בשוק ההון הוא שהוצע על ידי הנתבע להיות איש הקשר בין הפלטפורמה לבין החברה. בחינת השתלשלות האירועים מראה כי החלטה זו ובהמשכה בחירת החברה לעבוד עם שחר, תרמו רבות לסיום הקשר עם הפלטפורמה.
96. זאת ועוד, כאשר נשאל הנתבע על ידי גנוט מה כדאי לענות לפלטפורמה כאשר זו שאלה את החברה מה תפקידו של שחר, ענה הנתבע כי יש לענות ששחר אינו עובד של החברה, כדלהלן:
"פשוט תענה לו. שחר לא עובד ביופי. הוא חבר של מספר משקיעים והם בחרו לעשות את ההעברה דרך אחד מהם. הדבר היחיד שהוא ביצע זה העברות כספים עבור כולם כדי לחסוך שערי המרה ומפני שפונקציית הכרטיס אשראי לא הייתה פעילה [...]"
[ההדגשה אינה במקור – ח.כ.; ראו נספח 10 לתצהירו של גנוט; פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 277, ש' 18-15]
ודוק, למרות שלא היה זה תפקידו המוצהר של הנתבע בחברה, נראה כי הנתבע היה בקיא בדרך פעולתה של הפלטפורמה ובפגמים במעשי החברה, לפני סיום ההיקשרות ולכן היה על הנתבע לדעת את ההשלכות האפשריות של הודעה לפלטפורמה כי אחיו איננו עובד של החברה.
97. בהמשך, בחקירתו הנגדית, אף פירט הנתבע מהם הפתרונות האפשריים אשר היו יכולים למנוע את התנתקות הפלטפורמה.
כך לדוגמה מציין הנתבע בחקירתו הנגדית:
"מה שהייתם צריכים לעשות זה להסמיך את שחר, להודיע לפלטפורמה- אנחנו מעבירים דרך חשבונו של שחר צוריאל ינאי כספים של מספר משקיעים, אנחנו מסמיכים אותו לבצע את הממסר הזה, אנחנו מסמיכים אותו לבצע והמשקיעים מסמיכים אותו לבצע את הפעולות בשמם וזה הכל"
[ראו פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 283, ש' 21-17]
ובהמשך לכך, מוסיף הנתבע:
"ת: מנהלי הפלטפורמה לא אמרו לך, אמרו לך שאם הוא היה Qualified third party, אם חמי היה מזיז את עצמו [...] היה קורא מה צריך לעשות, אז הוא היה מסמיך את שחר כ- Qualified third party או שהיה מאפשר למשקיעים.
[...]
ת:לעקוף בכלל את כל ה- clearance ולשים את הזיהוי דרך המחשב שלהם.
[...]
ת: ואז בכלל לא היה עולה red flag. ממה עלה ה- red flag? ה- red flag עלה שמאותו IP הוא כותב לך את זה, מאותו IP."
[ראו פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 301-300]
98. כמו כן, מציין הנתבע כי הידע שלו על הפלטפורמה וההצעות אותן פירט, מבוססות על כך שעשה זאת בעבר עם חברת סמסרה, בציינו כדלהלן:
"ברמה הטכנית וזה עובדתית נכון כי זה קרה גם בסמסרה במקומות אחרים- אם אתה היית מזהה את האנשים דרך ה- IP שלהם, אם שחר היה מתקשר בטלפון ואומר להם."
[ראו פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 292, ש' 14-10]
99. בהתאם לכך, מצאתי כי למרות שתפקידו של הנתבע לא היה לספק ייעוץ משפטי לחברה, היה לו את הידע והניסיון בעבודה מול הפלטפורמה ולכן היה עליו לדעת את ההשלכות של הודעה לפלטפורמה כי אחיו איננו עובד של החברה, במיוחד כאשר היה מעורה בנסיבות המקרה וידע כי אחיו משמש כמתווך בין הפלטפורמה לבין החברה.
בנוסף, אף אם אקבל את טיעוני הנתבע בעניין זה כי לא הבין את חשיבות ההודעה לפלטפורמה [ראו פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 288-287], היה עליו לציין זאת בבירור לחברה ולהפנותם לעו"ד הר אבן, אותו עורך דין אותו הנתבע המליץ לחברה לשכור במטרה לטפל בעניינים מסוג זה.
זאת ועוד, בהתאם למפורט לעיל, הנתבע ציין בעדותו כי ישנן דרכים חלופיות בהן יכלה החברה "להכשיר" את פעולותיה, קרי, את ההעברות אשר בוצעו על ידי שחר. ולכן נראה כי היה בידי הנתבע לסייע לחברה אף בעניין זה, וייתכן שבכך היה נמנע סיום הקשר עם הפלטפורמה.
100. בהתאם לזאת אני מוצא כי לנתבע יש אשם תורם בסיום ההתקשרות של הפלטפורמה עם החברה, דבר אשר תרם לאי-העמידה ביעד שהוצב בהסכם.
101. אל מול האשם התורם של הנתבע יש לשקול את האשם התורם של התובעים כפי שפורט בהרחבה לעיל. התובעים בחרו להגיש לנתבע הודעת ביטול לפני מועד סיום ההסכם; התובעים התקשרו עם שחר, סטודנט צעיר ללא ניסיון רב בתחום, באופן יום-יומי ובחרו שלא להתייעץ על כך עם עורך הדין המומחה לעניין שנשכר על ידי החברה, או לדרוש כי הנתבע ישמש כמתווך ולא אחיו; ולבסוף התובעים אף לא עמדו בכלל ההתחייבויות שלהם מכח ההסכם לעניין זה (אי העברת הכספים בהתאם להוראות לסעיף 4.2.3 להסכם).
102. לסיכום, בשקילת מכלול מעשי הצדדים מצאתי כי יש לחצות את האחריות בנוגע לאותן 13% ממניות החברה, אשר מהוות את התמורה בגין חיוב התוצאה בחוזה, באופן שווה בין הצדדים. בהתאם לזאת, אני קובע כי על הנתבע להשיב 6.5% ממניות החברה. ודוק, כלל מניות הנתבע לאחר ההשבה יעמוד על 13.5% ממניות החברה.
ד. טענות נוספות להפרת ההסכם
103. מעבר לטענות ההפרה שנדונו בהרחבה לעיל, ואשר כאמור הן סלע המחלוקת בין הצדדים, נדרשתי גם לשתי טענות שוליות נוספות אשר הועלו על ידי התובעים: התחייבות הנתבע להעניק את שירותיו באופן אישי בהתאם להוראות סעיף 2.2 להסכם, וכן עבודת הנתבע בחברת אדגר.
104. אשר להתחייבות הנתבע להענקת שירותיו באופן אישי, טוענים התובעים כי הנתבע הפר התחייבותו זו שעה שגייס את שחר אחיו לצורך ביצוע פעולות, המוטלות עליו על פי ההסכם, וזאת בניגוד להוראות סעיף 2.2 להסכם, הקובע כדלהלן:
"מתן השירותים יבוצע על ידי היועץ באופן אישי בלבד [...]."
105. אולם אין בידי לקבל טענה זו. כפי שהוצג לעיל התובעים מכירים בכך שהייתה זו החלטה שלהם להשתמש בשירותיו של שחר, או למצער שהייתה זו החלטה משותפת. כמו כן, במצב הדברים בפועל, התובעים פעלו כל העת מול שחר, באופן רציף, והעלאת טענות בעניין זה בדיעבד, מעלה קושי רב.
106. בעניין זה נקבע בעניין זידאני, כי בהתאם לסעיף 20 לחוק החוזים וסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, יש לבטל חוזה תוך "זמן סביר" לאחר שנודע לנפגע על עילת הביטול או ההפרה. פרשנות המונח "זמן סביר" צריך שיעשה בהתאם לנסיבות העניין [ראו לדוגמה: ע"א 829/01 מלון זידאני נצרת בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פס' 6 (פורסם בנבו, 12.03.2007) (להלן: "עניין זידאני")].
107. בבחינת נסיבות המקרה דנן, בהן משך תקופה ממושכת היו אלה התובעים אשר פעלו באופן רציף עם שחר, מצאתי כי התובעים ידעו היטב על ההפרה ובחרו שלא לבטל את ההסכם על פיה, ובמעשיהם קיימו את ההסכם באופן זה. יתרה מכך, הנתבע המליץ לתובעים לפעול באמצעות אחיו, אך הייתה זו החלטה שלהם לעשות זאת, כפי שפורט לעיל.
108. וכך גם ביחס לטענת ההפרה השנייה מטעם התובעים. התובעים טוענים כי במהלך עבודתו בחברה, עבד הנתבע גם בחברת אדגר באופן המהווה הפרה של חובותיו בהתאם לסעיף 3.6 להסכם, הקובע כדלהלן:
"היועץ מצהיר ומתחייב בזאת כדלקמן:
3.6 כי לא יקבל כל תשלום או טובת הנאה אחרת מכל צד שלישי, בקשר ישיר או עקיף עם מתן השירותים."
109. לאור העובדה שמדובר בסכום זעום ביותר של 60 דולר ארה"ב אשר אף נטען כי כלל לא שולמו במקרה זה [ראו פס' 58 לסיכומי הנתבעים], ולאור זאת שהנתבע כלל לא נחקר על עניין זה במהלך חקירתו, אני מוצא כי יש לדחות טענות בנושא זה על הסף.
110. למעלה מן הצורך אוסיף גם, כי עיון בחתימתו האלקטרונית של הנתבע בהודעות דוא"ל הנשלחות מטעמו מראה בבירור כי הנתבע עבד בחברת אדגר ואף חתם תחת תפקידו שם כ - "Head of Israeli office" – היינו, כי הדברים היו ידועים, בוודאי גם לתובעים עצמם, וממילא הנתבע לא פעל ולא ניסה להסתיר זאת [ראו נספח 2 לתצהירו של גנוט]. בנסיבות אלה, ושעה שגם על יסוד טענת הפרה זו לא פעלו התובעים בזמן אמת לביטול ההסכם כפי שציינתי לעיל, דינה של טענת הפרה זו להידחות גם כן.
111. בהתאם לכל זאת, מצאתי כי יש לדחות גם את שתי טענות הפרה אלו מן הטעם שהתובעים ידעו את העובדות שבבסיסן בזמן אמת, אולם בחרו שלא לבטל את ההסכם משך זמן לא מבוטל ולהמשיך לפעול על פיו, כך שבהתנהגותם כאמור וויתרו על תרופת הביטול.
ה. טענות מקדמיות
112. במסגרת הבקשה לסילוק התביעה על הסף אשר הוגשה על ידי הנתבעים, הועלו על ידי הנתבעים מספר טענות מקדמיות . לצורך הכרעה בטענות אלו, נדרשתי לבחון את כלל כתבי הטענות אשר הוגשו מטעם הצדדים בגדרי ההליך דנן ובהם הבקשה לסילוק על הסף מטעם הנתבעים שהוגשה ביום 4.2.2019, תשובת התובעים אשר הוגשה ביום 24.2.2019 והתגובה לתשובה אשר הוגשה ביום 7.3.2019; כמו גם את טענות הנתבעים בעניין זה כפי שאלו נטענו בכתב ההגנה (אשר הוגש ככתב תשובה להמרצת הפתיחה) ביום 1.1.2019; וכן, גם כאשר אלו נטענו בפניי פעם נוספת בדיון ביום 14.1.2019.
113. דבר ידוע הוא כי זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד בשיטתנו, ובהתאם לכך הרי שהסעד של דחייה או סילוק על הסף הוא סעד קיצוני וקשה אשר רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ייטה בית המשפט לקבלו בשלב מקדמי [ראו לעניין זה את החלטתי מיום 17.3.2019; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 306-305 (כרכים א-ב, מהד' 13, 2020) (להלן: "גורן"); רע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' קיבוץ אושה ואח', פס' 15 (פורסם בנבו, 29.12.2014)].
114. בהתאם לכך, ולאור זאת שבמקרה דנן ישנה מחלוקת עובדתית משמעותית הנוגעת לשלל אירועים, והצדדים טענו מספר רב של טענות מקדמיות, קבעתי בהחלטתי מיום 17.3.2019, כדלהלן:
"כבר בדיון שהתקיים בפניי, ביום 14.1.2019, ציינתי שהייתי דוחה את הטענות לסילוק התביעה על הסף – זאת בהינתן ההלכה המשפטית הנוהגת לפיה הסעד של דחייה או סילוק על הסף הינו סעד קיצוני אשר רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ייטה בית המשפט לקבל בשלב מקדמי ( במקרים בהם כמעט ולא קיימת מחלוקת עובדתית והסוגיה להכרעה מתבססת על תשתית עובדתית שאינה שנויה במחלוקת, או טענה משפטית כגון התיישנות, העדר עילה וכו' [...]).
לא כך במקרה שלפניי. המדובר במחלוקת עובדתית משמעותית בנוגע לשלל אירועים, טענות בדבר חוסר תום לב, היעדר ניקיון כפיים, אי-גילוי עובדות מהותיות, הטעיה – כל זאת בנוסף לטענות של העדר עילה ואי תשלום אגרה מספקת. בנסיבות אלה אינני סבור כי ניתן להכריע בבקשה כבקשת סף. אשר על כן, הבקשה לסילוק על הסף נדחית [...] סוגיות אלה יתבררו בהמשך".
בהתאם לכך, מצאתי כי יש לדחות את בקשת הנתבעים לסילוק על הסף ולדון בטענות אלו רק בשלב זה, קרי, לאחר בירור כלל הסוגיות העובדתיות הרלוונטיות [ראו לעניין זה: ה"מ 106/54 וינשטיין נ' קדימה אגודה שיתופית להספקת מים בע"מ, בכפר קדימה, ח1317, ע"מ 133 (1954)].
115. בפרק זה אדון בכלל הטענות המקדמיות אשר הועלו על ידי הצדדים, כמו גם במספר טענות נוספות אשר אינן בליבת המחלוקת בין הצדדים, כדלהלן: טענה לאי-תשלום אגרה מספקת [1]; היעדר יריבות [2]; היעדר ניקיון כפיים ותום לב בהגשת התובענה [3]; הרחבת חזית [4]; הטעיה [5]; ובקשת התובעים לפיצול סעדים [6].
1. אי-תשלום אגרה מספקת
116. תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות") מגדירה את חובת תשלום האגרה במסגרת הליכים אשר נדונים בפני בית המשפט. אולם, לקבוע בתקנה זו כמה חריגים, וביניהם, זה הקבוע בתקנה 3 לתקנות האגרות שכותרתה "הליכים שרואים את שוויים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף".
117. על התכליות המונחות בבסיס גביית האגרה עמד כב' השופט פוגלמן בציינו כדלהלן:
"נקודת המוצא לדיוננו היא כי כל הליך משפטי חייב באגרת בית משפט [...] בבסיס החובה לתשלום אגרת משפט ניצבות כמה תכליות: הבטחת השתתפות חלקית של הפרט בעלותם של ההליכים המשפטיים שאותם הוא נוקט; ניהול יעיל של הליכים משפטיים והקצאת הזמן השיפוטי בין כלל המתדיינים; ו"מחסום" מפני הגשת תביעות סרק. מנגד ניצבת זכותו של הפרט לגישה לערכאות השיפוט, שהיא כידוע זכות יסוד חוקתית"
[רע"א 9314/16 דיירי הבית המשותף ברח' ניצן 13 אור יהודה נ' בוני התיכון הנדסה אזרחית ותשתיות, פס' 7 (פורסם בנבו,23.4.2017)]
ההלכה הפסוקה קובעת, כי ככלל, תביעה למסירת נכס ובתוך כך מניות, הוכרה ככזו אשר אינה ניתנת לביטוי בכסף [ת"א (כלכלית) 74968-10-18 ציונוב נ' ניסים (פורסם בנבו, 10.07.2019); ה"פ (מחוזי ת"א) 12345-06-18 רויאל בנייני יוקרה בע"מ נ' דימנשטיין )פורסם בנבו, 11.06.2019)]. זאת, במקרים בהם לא נקבעו פרמטרים להערכת שווי המניות, שווין לא הוכרע ובעיקר, בהתחשב באופן בו נוסחו הסעדים בכתב התביעה [ע"א 7019/14 שזור - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' פרג'י, פס' 45 (פורסם בנבו, 16.05.2018); רע"א 5550/18 יצחקי-וינברגר נ' מגדל השעון ביפו בע"מ, פס' 10 (פורסם בנבו, 07.11.2018); רמ"ש (מחוזי ירושלים) 55918-02-17 פלוני נ' אלמוני פס' 92 (פורסם בנבו, 28.09.2017)]. בנסיבות המקרה דנן, בו שווי המניות לא הוכרע ולא נדרשתי אליו במסגרת הכרעתי זו, סעד ההצהרה בנוגע להסכם בין הצדדים אשר כתוצאה ממנו יש להורות על העברתן של מניות, הוא סעד הצהרתי ובהתאם לכך, חוסה תחת תקנה 3(1) לתקנות
118. בנוסף, בהחלטתי מיום 13.3.2019 לעניין בקשת הנתבעים להורות לתובעים על הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, אשר במסגרתה דנתי בטענת הנתבעים כי התובעים נמנעו מלאמוד את שווי תביעתם עת הגישו את התביעה בהליך למתן סעד הצהרתי, קבעתי כדלהלן [ראו החלטתי מיום 13.3.2019, פס' 13]:
"בבחינת גובה הערבות, לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעים שיש לראות בתביעה כתביעה כספית בשווי של 10 מיליון דולר."
[ההדגשה אינה במקור – ח.כ.]
119. נראה כי דברים אלו יפים גם בהקשר לטענות הנתבע בדבר אי-תשלום אגרה מספקת. בהתאם לכך ובהתאם להלכה לעניין פרשנות תקנה 3(1) לתקנות האגרות, מצאתי כי יש לדחות את טענות הנתבעים לעניין זה.
2. היעדר עילת תביעה והיעדר יריבות
120. הנתבעים טוענים שתי טענות נפרדות מכח תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). ראשית, לטענת הנתבעים ללא הוכחת הדין הזר ותקנון הפלטפורמה, לא ניתן יהיה לבסס את טענות התובעים כלל, ולאור זאת שאלו לא צורפו לכתב התובענה והוכחו, יש לדחות את התובענה על הסף.
שנית, נטען כי לאור זאת שחברת י.ע.ר.ן, חמי וגנוט אינם צד להסכם מושא ההליך דנן, אין בהכרעה במחלוקת בין הצדדים כדי להרע או להיטיב עמם, ולמעשה היא אינה משפיעה עליהם כלל. בהתאם לכך מבקשים הנתבעים כי בית המשפט יורה על הסרתם מכתב התביעה [פס' 48-32 לבקשת הנתבעים לסילוק על הסף].
121. תחילה אדרש לטענות הנתבעים בדבר היעדר הוכחת הדין הזר והימנעות התובעים מצירופו של תקנון הפלטפורמה.
122. תקנה 9(5) לתקנות קובעת כי בכתב תביעה יופיעו "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה". בהתאם לזאת, נקבע בתקנה 100(1) לתקנות, כדלהלן:
"100. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:
(1) אין הכתב מראה עילת תביעה;"
המונח "עילה" מוגדר באופן שונה במבחנים שונים, ולכן למונח "עילת תביעה" משמעות מיוחדת בקשר לטענת "היעדר עילה" בבקשה למחיקת תובענה [אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, ע"מ 344-343 (מהד' 12, 2015)]. אחד המבחנים לבחינת היעדר עילה הוא "כי כתב התביעה אינו מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בו, לא יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידיו" [שם; ע"א 254/71 רנביט אימפורט בע"מ נ' לנגלייב, כו(2) 012, ע"מ 18 (1972)].
123. בהתאם לכך טוענים הנתבעים כי היות שלא נכלל בכתב התביעה הוכחת הדין הזר הרלוונטי לעניין ולא צורף תקנון הפלטפורמה, יש לדחות את התובענה, שכן ללא הנחת תשתית עובדתית זו, לא יוכלו התובעים להוכיח את תביעתם.
אולם, בהתאם לקביעתי לעיל, עיקר התשתית העובדתית הנדרשת להליך איננה הדין הזר או אף תקנון הפלטפורמה, אלא השאלה מדוע הפלטפורמה ניתקה את הקשר עם החברה. התשובה לשאלה זו מצויה בהודעת הפלטפורמה מיום 28.2.2018, כפי שקבעתי לעיל [ראו נספח 14 לתצהירו של חמי]. בהודעתה מפרטת הפלטפורמה בבירור מדוע בחרה לסיים את ההתקשרות. ודוק, השאלה איננה שאלה פרשנית הבוחנת האם החלטת הפלטפורמה הולמת את הדין הזר או אף את התקנון. השאלה היחידה הרלוונטית להליך דנן היא מדוע הפלטפורמה, לשיטתה, סיימה את ההתקשרות, וזו מפורטת בהחלטתה מיום 28.2.2018 כאמור. בהתאם לכך אין לקבל את טענת הנתבעים לעניין זה.
124. אפנה לטיעון השני אותו העלו הנתבעים, לפיו יש למחוק את י.ע.ר.ן, חמי וגנוט מהתובענה מחמת היעדר יריבות.
125. דרישת היריבות בין התובע לנתבע היא תנאי לקיומה של "עילת תביעה" כמתואר לעיל. היעדר עילה כאמור יכול בנסיבות מסוימות לזכות את הנתבע במחיקה לפי תקנה 100(1) לתקנות [ראו יששכר רוזן-צבי, ההליך האזרחי, ע"מ 389-388 (2015)]
126. לאור זאת שמדובר בעילות שונות כנגד כל אחד מבעלי הדין, אדון בטענות כסדרן.
127. ראשית, אדרש לבקשת המחיקה של חמי וגנוט מכתב התביעה.
לטענת הנתבעים, הצדדים להסכם מושא ההליך דנן הם הנתבע והחברה בלבד, זאת כיוון שבעת כריתת ההסכם בין הנתבע לחברה היו חמי וגנוט "יזמים" בהתאם להגדרת מונח זה בחוק החברות. בהתאם לכך, נטען כי בהיותה של החברה חברה בייזום באותה עת, לאחר ייסודה ואישור ההסכם על ידה, אין לחמי וגנוט יריבות בהליך, שכן אינם צד להסכם, ותוצאתו לא יכולה לחייב או לזכות אותם מכוחו.
"יזם" בהתאם לסעיף 1 לחוק החברות, הוא "מי שעושה פעולה, בשמה או במקומה של חברה שטרם התאגדה". בבחינת השאלה מתי פעולה תחשב "פעולה יזמית" נקבע מבחן "הכוונה והשלמתה" הקובע כי "בצמוד לנקיטת צעדים אופרטיביים בביצוע היזמות חייבת, להתלוות כוונה כי הפעולה נעשתה במסגרת היזמות של החברה ועבורה" [ע"א 8559/15 עבאס נ' מפלי התנור בע"מ פס' 28, ע"מ 13 (פורסם בנבו, 27.05.2018); יוסף גרוס, חוק החברות, ע"מ 139-136 (מהד' חמישית מורחבת, 2016) (להלן: "גרוס"); ע"א 262/86 רוט נ' deak and co. Inc מה(2) 353, ע"מ 365-364 (1991)].
נראה כי בנסיבות המקרה חמי וגנוט בבואם להתקשר עם הנתבע ענו להגדרת "יזם" שבסעיף 1 לחוק החברות, וכריתת ההסכם הייתה משכך "פעולה יזמית". זאת, כיוון שהצדדים ידעו שמטרת ההתקשרות היא גיוס כספים, בין היתר, ליצירתה של חברת יופי ארה"ב, וכן כי שירותיו של הנתבע יינתנו בעתיד לחברה. כמו כן, ניתן להדגיש לעניין זה כי בהתאם לקביעתי לעיל, בעת ההתקשרות בין הצדדים היה לנתבעים 4-3 רעיון ראשוני בלבד, אשר דרש פיתוח ועבודה רבה על ידי החברה.
בהתאם לכך, התובעים התקשרו עם הנתבע בהסכם בשם החברה, בתור יזמיה, כפי שאף נכתב מפורשות בהסכם, כדלהלן:
"הסכם למתן שירותי יעוץ שנערך [...] בין YOPI ויזמיה (להלן: "החברה") [...] הואיל והחברה מעוניינת בשירותיו של יועץ פיננסי". ואף בסוף ההסכם, חותמים התובעים 4-3 "חמי ראם – יזם מנחם גנוט – יזם" [נספח 1 להמרצת הפתיחה].
128. כעת, משקבעתי כי התובעים 4-3 אכן היו יזמי החברה בעת כריתת ההסכם עם הנתבע, וכי מדובר בהסכם יזמי, יש לבחון האם החברה אישרה את פעולות יזמיה לאחר ייסודה, ובאופן ה"מנתק" את היזמים מן ההסכם.
סעיף 12 לחוק החברות קובע לעניין זה, כדלהלן:
"12. (א) חברה רשאית לאשר פעולה של יזם שנעשתה בשמה או במקומה לפני התאגדותה.
(ב) אישור בדיעבד כמוהו כהרשאה מלכתחילה, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר (בסימן זה - צד שלישי) בתום-לב ובתמורה, לפני האישור."
ובהמשך, במקרה והחברה מאשרת את פעולות יזמיה, נקבע בסעיף 13(ב) לחוק החברות, כדלהלן:
"אישרה החברה את הפעולה - אין היזם חייב או זכאי עוד בשלה."
129. לעניין זה חשוב לציין, כי אישור החברה לפעולות יזמיה בהתאם לסעיף 12 לחוק החברות יכול שיעשה במפורש, ויכול שיעשה במכללא. הוכחת אישור מכללא יכול שייעשה על ידי קבלת טובות הנאה על בסיס הפעולה, שימוש בשירותים או בחוזים, תוך ידיעה על ההסכם שערך היזם ועוד [גרוס, 141].
בהתאם לכך בענייננו, לאור זאת שהנתבע פעל עם החברה ונתן את שירותיו במשך תקופה ממושכת מתוקף ההסכם, לפני הקמתה ואחריה, מצאתי כי ניתן אישור לפעולות היזמים מכללא.
משכך מצאתי, כי ההסכם מושא ההליך דנן הוא בין החברה לבין הנתבע כפי שאף עולה מלשונו – ובהתאם לכך, אף אם נעשתה הפרה של ההסכם, מקובלת עלי טענת הנתבעים כי אין בכך כדי לחייב או לזכות את מצבם של התובעים 4-3, בהתאם לסעיף 13(ב) לחוק החברות.
130. בבקשתם הנתבעים מבקשים למחוק מטעם זה את התובענה על הסף, זאת בהתבסס על תקנה 100 לתקנות, כמתואר. בהתאם להחלטתי מיום 17.3.2019 ומהטעמים שפורטו לעיל, מצאתי כי אין לקבל טענה זו ולתת סעד קיצוני שכזה בנסיבות המקרה דנן.
131. כטענה חלופית, לאור זאת שאין בהוכחת טענותיהם של התובעים כדי לחייב או לזכות את התובעים 4-3, מבקשים הנתבעים כי בית המשפט יורה על מחיקתם מכתב התובענה מכח תקנה 24 לתקנות, הקובעת כדלהלן:
"בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה."
[ההדגשות אינן במקור – ח.כ.]
בהתאם ללשון התקנה, עוסקת התקנה בשני מצבים של החלטה על שינויים בזהותם של בעלי דין לאחר שההליך החל: מחיקת בעלי דין ש"צורפו שלא כהלכה" והוספתם של בעלי דין נחוצים [ראו לדוגמה: רע"א 5861/15 עיריית תל אביב-יפו נ' שומוביץ, פס' 22 (פורסם בנבו, 26.01.2016); ראו לעניין זה גם: אליהו וינוגרד תקנות סדרי הדין, חלק א', ע"מ 549 (2002)]. כאשר חשוב להדגיש כי בית המשפט "רשאי" לקבל את הבקשה או לדחותה בכל "שלב משלבי הדיון" [רע"א 3946/14 כאסתירו נ' חברת עיר על תילה בע"מ, פס' 3 (פורסם בנבו, 18.12.2014) (להלן: "עניין כאסתירו")].
כמו כן, חשוב לציין כי מוענק לבית המשפט שיקול דעת רחב בעניין זה [ראו עניין כאסתירו לעיל], וכי בבואו לשקול האם לקבל בקשה מכח תקנה 24, יתחשב בית המשפט גם בשלב הדיוני בו הוגשה הבקשה ובשלב בו מצוי ההליך, בדגש על השאלה האם קבלת הבקשה באותו שלב תביא לשיהוי או סרבול ההליך [ראו לעניין זה: רע"א 10176/09 אוטוורקס בע"מ נ' סוכניות אפק-רקורד בע"מ, פס' 4 (פורסם בנבו, 07.03.2010)].
לבסוף, יש לחזור ולהדגיש כי סעד הסילוק על הסף הוא סעד קיצוני וקשה אשר רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ייטה בית המשפט לקבל ולכן, ככל שהדבר אפשרי, ייטה בית המשפט לאפשר תיקון של כתבי הטענות [גורן 306-305; ראו דיון בסוגיה זו לעיל].
כפי שפורט לעיל בהרחבה, הדיון בשאלה זו דרש הכרעה במספר רב של מחלוקות עובדתיות בין הצדדים ובהן: פרשנות ההסכם, ניתוח יחסי הצדדים, בחינה האם אכן היו התובעים 4-3 "יזמים" בהתקשרותם עם הנתבע, הכרעה במספר שאלות הנוגעות גם לפיתוח המוצר ועוד. בהתאם לזאת, לא ניתן היה להידרש לשאלה זו לפני שמיעת כלל העדויות ובחינת כל התשתית הראייתית שהונחה על ידי הצדדים לאורך ההליך.
במקרה דנן, עסקינן בבקשה להסרה של בעלי דין מכתב התביעה. התקנה קובעת תנאי אחד לכך: "שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע". לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה, מצאתי כי יש לקבל את טענת הנתבעים כי אכן, אף אם יצליחו התובעים להוכיח את כל טענותיהם לא יהיה בכך כדי להזיק או לזכות את התובעים 4-3, ולכן, הנתבעים 4-3 צורפו שלא כהלכה כתובעים לתובענה. בהתאם לכך, מצאתי כי יש להורות על מחיקתם מרשימת התובעים.
132. שנית, אדרש לבקשת המחיקה של הנתבעת 2, חברת י.ע.ר.ן.
לטענת הנתבעים, חברת י.ע.ר.ן גם היא איננה צד להסכם ולכן, בדומה למתואר לעיל לעניין התובעים 4-3, יש למחוק אותה כנתבעת מכתב התובענה.
לאחר בחינת טענות הצדדים לעניין זה, בדגש על טענת התובעים, אשר לא נסתרה, כי היה זה הנתבע שביקש את העברת התמורה בהסכם לידי י.ע.ר.ן [ראו לדוגמה פס' 33 לתשובת התובעים לבקשה למחיקה על הסף], במקום לידיו כפי שהוסכם בין הצדדים [ראו נספח 14 לתצהירו של חמי; סעיף 4.1 להסכם], מצאתי כי שימוש בטענה זו כעת, כטענת הגנה על ידי הנתבעים, מהווה הפרה של חובת תום הלב בקיום חוזה כפי שזו פורטה בהרחבה לעיל. מטעם זה בלבד יש לדחות את הטענה.
בנוסף לכך אציין, כי לאור העובדה שאף אם אמצא את הנתבע חייב, חובת ההשבה תחול עליו, נראה כי אין חשיבות יתרה לקביעה זו והיא נעשית למעלה מן הצורך.
3. היעדר ניקיון כפיים ותום לב
133. הנתבעים טוענים כי התובעים נמנעו מלחשוף עובדות מהותיות וסיפקו תשתית עובדתית חלקית ביותר באופן העולה כדי היעדר ניקיון כפיים והפרה של חובת תום הלב [פס' 31-10 לבקשת הנתבעים לסילוק על הסף].
אומנם הלכה ידועה היא כי במתן סעד הצהרתי, אשר מקורו בדיני היושר, יירתע בית המשפט מלהעניק סעד לתובע, שהתנהגותו במהלך המשפט נגועה בחוסר תום-לב או באי-ניקיון כפיים [ראו לעניין זה: ע"א 65/85 עיריית נתניה נ' נצ"ב נתניה בע"מ, מ(3) 029, ע"מ 50 (1986); גורן, 309].
אולם, בנסיבות המקרה דנן לא מצאתי כי עולה מכתבי טענות התובעים, התצהירים שהוגשו במסגרת ההליך ואף חקירת העדים מטעמם, חוסר תום לב או העדר ניקיון כפיים ברף אשר מצדיק דחיית התובענה מטעם זה, ומשכך מצאתי לדחות טענה זו.
4. הרחבת חזית
134. תקנה 64 לתקנות קובעת כי "אין להעלות בכתב תשובה נימוק תביעה חדש, ואין לכלול בו טענה שבעובדה שאינה מתיישבת עם טענותיו הקודמות של אותו בעל דין".
תקנה 64 מעגנת את העיקרון לפיו "משקבעו בעלי הדין את רשימת הפלוגתות העומדות לדין, גודרת רשימה זו את הסוגיות שבה ידו בית המשפט, ואין להרחיב את הדין לשאלות משולבות של עובדה ומשפט שלא נכללו באותה רשימה" [גורן, 201].
אולם, הבחנה חשובה היא בין "הרחבת חזית" או "שינוי חזית" כאמור, לבין מסקנה משפטית העולה ממסכת העובדות. במקרה בו מסכת העובדות נפרשה בפני בית המשפט באופן רחב במהלך הדיונים, והייתה לצדדים הזדמנות להתמודד עמה, אין למנוע טענות בדבר פרשנות משפטית הנובעת מאותה מסכת עובדתית [ראו לעניין זה: ע"א 1184/04 קרויזר נ' שוורץ פס' 19-18 (פורסם בנבו, 15.04.2007(].
135. שני הצדדים להליך טוענים להרחבת חזית אסורה. התובעים מחד, טוענים כי טענות הנתבעים בנוגע לעו"ד הר אבן הם הרחבת חזית [פס' 15 לסיכומי תגובה לתשובה מטעם התובעים]. הנתבעים מנגד, טוענים זאת לגבי טענות התובעים בנוגע לסעד חלופי של השבת חלק מהמניות בלבד; הטעיה כמשמעה בסעיף 15 לחוק החוזים; הפרה של חובותיו של הנתבע כבעל מניות בחברה; וכן טענת עשיית עושר ולא במשפט [פס' 10 לסיכומי הנתבע].
136. מעבר להתייחסות אשר נתתי במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביחס לחלק מן הטענות הללו [ראו פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע"מ 109, ש' 8], מצאתי כי כולן נובעות מהתשתית העובדתית הקיימת אשר במרכזה מסכת כריתת וקיום ההסכם בין הצדדים, ולכן הייתה לצדדים הזדמנות להתמודד עמה. בהתאם לכך, מדובר בטענות משפטיות אשר נבעו מאותה מסכת עובדתית, ואין מדובר בהרחבת חזית פסולה.
5. הטעיה
137. מעבר לטענותיהם אשר נידונו לעיל בהרחבה, מעלים התובעים, לראשונה בסיכומיהם, טענה נוספת בגין הטעיה [ראו פס' 94 לסיכומי התובעים]. בתוך כך, התובעים טוענים כי ההסכם בין הצדדים בטל מעיקרו וזאת לאור חוסר מומחיותו של הנתבע, אשר עולה כדי הטעיה, כמובנה בסעיף 15 לחוק החוזים.
טענה זו כנגד מומחיות הנתבע, מבוססת בעיקרה על פרשנות החוזה לה טענו התובעים לפיה הנתבע היה, בין היתר, אמון על התאמת פעילות החברה להוראות דין ארה"ב ותקנון של הפלטפורמה ומשום כך נדרש למומחיות בתחום זה. אולם, פרשנות זו נדחתה על ידי במסגרת קביעתי כי הנתבע לא היה אמון על הפן המשפטי בקידום החברה, בין היתר, משום שהחברה העסיקה את עו"ד הר-אבן למטרה זו.
בהתאם לכך, דין הטענה להידחות על הסף.
6. פיצול סעדים
138. התובעים ביקשו להגיש תובענה זו לסעד הצהרתי הנוגע למניות החברה אשר ניתנו לנתבע כתמורה, ורק בעתיד להגיש תביעה נפרדת בגין הנזקים אשר לטענתם נגרמו לחברה בגין פעולות הנתבע אשר לטענתם עולות כדי רשלנות, וזאת בדרך של פיצול סעדים [ראו פס' 115-111 לסיכומי התובעים]. הנתבע התנגד לפיצול המבוקש [פס' 27 לסיכומי הנתבעים].
לאור קביעתי כי הנתבע לא התרשל ועמד בהתחייבויותיו מכח ההסכם לעניין זה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. בהתאם לכך, לא נדרשתי לשאלה האם נסיבותיו של מקרה זה מתאימות לדרישותיה של בקשה לפיצול סעדים, אם לאו [ראו לעניין זה: גורן, שער שמונה-עשרה, פרק א'].
הסעד המתאים בנסיבות העניין
139. התובעים עתרו בין היתר "להורות על ביטול ההסכם בין הצדדים ולהשבת כל המניות שבידי הנתבע חזרה לתובעים" [פס' 116 לסיכומי התובעים], וכן כי "מניות המשיב הרשומות ע"ש המשיבה 2 אצל המבקשת 2 ירשמו בחלקים שווים ע"ש המבקשים 3 ו-4, כך שכל אחד מהם יהיה בעלים של 50% ממניות המבקשת 1" [ע"מ 1, פס' א' להמרצת הפתיחה].
בהתאם לקביעותיי לעיל, מצאתי כי הנתבע אכן נדרש להשיב 6.5% ממניות החברה שקיבל מכח ההסכם מושא ההליך דנן, אולם בשים לב לקביעותיי לעיל, ובפרט – הכרעתי ביחס למחיקת התובעים 3 ו-4, ההשבה כאמור תעשה לחברה עצמה.
140. ככל שהדבר לא הותנה על ידי הצדדים, השבה לאחר פקיעת החוזה, תחול בין הצדדים לחוזה [ראו לדוגמה: גבריאלה שלו, יהודה אדר, דיני חוזים - התרופות (2009)]. בהתאם לכך ולאור קביעתי לעיל כי ההסכם מושא ההליך דנן נעשה בין החברה לבין הנתבע, הרי שההשבה צריך שתעשה בין החברה לנתבע.
בהתאם לזאת, אין מקום לסעד אשר התבקש על ידי התובעים, קרי, השבה מהנתבע אל התובעים 4-3. לכן, מצאתי כי בהתחשב במכלול השיקולים ובראשם, הרצון להגיע לתוצאה צודקת, יש להורות על השבת המניות לידיה של החברה – קרי, יופי ארה"ב.
141. הלכה ידועה היא כי בית המשפט בנסיבות מיוחדות רשאי ליתן סעד שלא התבקש במפורש גם ללא הגשתה של בקשת תיקון כתב טענות, וכך מצאתי בענייננו. לצורך כך, נדרש כי יתקיימו שלושה תנאים מצטברים, וכפי שנקבע בעניין מחאג'נה, להלן:
"הפסיקה מנתה שלושה תנאים אשר בהתקיימם, במצטבר, ניתן להפעיל כלל זה. התנאי האחד הוא, כפי שכבר צוין, כי הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת מחייבים את מתן הסעד על אף שלא התבקש (ענין פילוסוף הנ"ל); השני הוא כי מדובר בסעד הנובע ישירות מן הסעד שהתבקש (רע"א 196/88 טומשבסקי נ' אופנהיימר ואח', פ"ד מב(4) 365, 372); והשלישי הוא כי כל העובדות הדרושות להענקת הסעד בוררו, ובפני בית-המשפט מונחות כל הראיות המאפשרות לו ליתן הכרעה לגבי הסעד הנוסף, עד כי אין עוד צורך בקיומה של התדיינות נוספת"
[ע"א 69/98 מחאג'נה נ' מחאג'נה, פס' 12 לפסק דינו של כב' השופט לוי (פורסם בנבו, 08.06.2005); ראו לעניין זה גם: פש"ר (מחוזי ת"א) 1494-00 עו"ד יהושע שועלי הנאמן בפשיטת רגל לנכסי החייב יצחק לוי נ' כונס הנכסים הרשמי, ע"מ 54-53 (פורסם בנבו, 12.06.2017); גורן 152-151]
142. בנסיבותיו של המקרה דנן, בו עיקר המחלוקת נסובה סביב שאלת הפרתו של ההסכם בין הצדדים, יהיה זה נכון וצודק לאפשר לתובעים קבלת סעד חלקי כמתואר, ובהתאם להפרה החלקית שנעשתה על ידי הנתבע, וזאת כיוון שהדבר נובע באופן ישיר מאותה הפרה שהיא כאמור נמצאת בליבת המחלוקת שנידונה בפניי.
כמו כן, הסעד נובע באופן ישיר מהפרתו של ההסכם, ומשכך, לאור קביעותיי לעניין הסכם היזמות, העברת המניות לתובעת 2 נובעת באופן ישיר מסעד ההשבה שהתבקש על ידי התובעים.
לבסוף, לאור זאת, שהסעד נובע כתוצאה מהפרתו החלקית של ההסכם, שהדיון בו היווה את לב המחלוקת בין הצדדים, נפרסו כלל הראיות לעניין זה בפניי, כך שאין צורך בהתדיינות נוספת בכך.
בהתאם לכל זאת, מצאתי כי על הנתבע להשיב את המניות, באופן יחסי בלבד לאשם התורם שנקבע לו, לידיה של החברה, התובעת 2.
סוף דבר
143. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, כך שעל הנתבע להשיב 6.5% ממניות החברה לידי החברה, התובעת 2.
144. תוך התחשבות בדיון אשר נעשה בפרק ה.2. לעיל, התובעות 2-1 ישלמו לנתבעים הוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ש"ח בתוספת מע"מ.