ביום 2.4.2006 דחתה החברה את דרישת התשלום מכוח הסכם האופציה של התובע. החברה הודיעה לתובע, בכתב, כי התברר לה שהוגשה כנגד התובע בקשה למתן צו כינוס נכסים והכרזה כפושט רגל, ולפיכך המניות נשוא האופציה אינן נקיות מכל "חוב, התחייבות, עיקול, שעבוד או זכות צד ג' כל שהיא" כנדרש בהסכם האופציה. בנסיבות אלה, המניות אינן נקיות מזכויות לצד ג', האופציה בטלה ובקשת התובע לתשלום נדחית.
בין התובע לחברה התנהלה חליפת מכתבים בנושא. משעה שהחברה דחתה את בקשתו למימוש האופציה, התובע הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לפירוקה, פש"ר 1891/06 יוסף מנור נ' ערבות פיתוח הנגב והשפלה בע"מ, (להלן: בקשת הפירוק). ביום 28.11.2006 ניתן צו לפירוק החברה ע"י כב' השופטת ורדה אלשייך (להלן: צו הפירוק). החברה הגישה לבית המשפט העליון בקשה לעיכוב ביצוע צו הפירוק (בש"א 25259/06) וערערה על פסק הדין במסגרתו ניתן צו הפירוק. הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע הוגשו בתמיכת הכנ"ר (ע"א 312/07 ערבות פיתוח הנגב והשפלה (1995) בע"מ נ' יוסף מנור). ביום 2.2.2009 ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון, הערעור התקבל וצו הפירוק בוטל (להלן: פסק הדין בבית המשפט העליון).
במחצית שנת 2009 הופנה הסכסוך לבוררות בפני כב' השופט בדימוס לויט. ביום 31.7.2011 ניתן פסק הבורר בו נקבע כי תביעת התובע כנגד החברה מתקבלת, החברה חויבה לשלם לתובע את מלוא התמורה בגין המניות, בסך של 7,680,885 ₪ בצרוף ריבית והצמדה, כנגד העברת המניות, כמו גם הוצאות ההליך בסך 65,000 ₪ (להלן "פסק הבוררות").
ביום 11.9.2011 הגישו חברת קורנית נכסים בע"מ וחברת ספרטי נכסים בע"מ, חברות המצויות בבעלות הנתבעים, בקשה לפירוק החברה בגין חובות בסך של למעלה מ- 37 מיליון ₪ (פר"ק (נצ') 20988-09-11 קורנית נכסים בע"מ נ' פיתוח ערבות הנגב והשפלה (1995) בע"מ). ביום 4.3.2012 הוציא בית המשפט המחוזי בנצרת צו לפירוק החברה ומינה את כונס הנכסים הראשי לתפקיד מפרק החברה.
החברה לא שילמה לתובע את הכספים בהם חויבה בפסק הבורר.
המועד האחרון להגשת תביעת חוב למפרק החברה היה בחודש אוגוסט 2012, התובע לא הגיש במועד זה תביעת חוב אלא הגיש תביעה זו בחודש ינואר 2013, ולאחר מכן, במרץ 2013 הגיש בקשה להגשת תביעת חוב באיחור.
2. טיעוני הצדדים
2.1. טיעוני התובע
התובע טוען כי לנתבעים קיימת אחריות אישית לחוב החברה כלפיו מכח היותם בעלי השליטה בחברה ומקבלי ההחלטות הבלעדיים בה. התובע טוען כי הנתבע 1, אשר התגורר בארץ, הוצב בחזית העסקית ניהל אותה בפועל ועמד עימו בקשר. הנתבע 2 הוא בעל הממון, שהיה שותף לכל ההחלטות הנוגעות לחברה, הנחה את הנתבע 1 ועל פיו ישק דבר. לטענת התובע, הנתבעים רקמו תכנית לפיה החברה תתנער מהתחייבויותיה כלפי התובע באופן אשר יעשיר אותם על חשבונו.