אם כן, מכלול הנתונים עולה כי הנתבע 2 לא הציג מצגים כוזבים כלשהם לתובע, לא בתקופה שקדמה להליך הבוררות ולא בתקופה שלאחריה. רכיבי העוולה לא מתקיימים לגבי הנתבע 2, לא הוכח כי היה בקשר עם התובע ולא הוכח כי הציג בפניו כל מצג. טענות התובע כי הנתבע 1 מסר כי הוא מתייעץ ופועל על פי הנחיות הנתבע 2 אינן יכולות להוות תחליף להוכחת מעורבות הנתבע 2 והצגת המצגים על ידו, בעיקר לאור משקל הראיות הנדרש להוכחת עוולת התרמית.
6.3.ב. האם הוכחה תרמית של הנתבע 1 כלפי התובע
באשר לנתבע 1, התמונה שונה ומורכבת יותר. הנתבע 1 ניהל את עסקי החברה בפועל וכדבריו החברה היתה "פרויקט חיי" (פרוטוקול עמ' 180 ש' 25). הנתבע 1 היה בקשר רציף עם התובע מתחילת ההתקשרות העסקית בין התובע לחברה, והיה עבור התובע "נציג המערכת" (פרוטוקול עמ' 188 ש' 12-13).
בתקופה שקדמה להליך הבוררות, ובסמוך למועד מימוש הסכם האופציה, התובע טוען כי הנתבע 1 כ'נציג המערכת' הציג בפניו מצג כוזב לפיו החברה תכבד את הסכם האופציה וכי הוא פועל לגיוס הכספים לשם כך. התובע טוען כי בינו לבין הנתבע 1 התקיימו מספר שיחות טרם מועד מימוש האופציה, ולאחר שננקטו הליכי הכינוס כנגדו, במסגרתן אישר לו הנתבע 1 כי הוא פועל לגיוס כספים לטובת מימוש הסכם האופציה וכי החברה תעמוד בהתחייבותה כלפיו (פרוטוקול, עמ' 60-61). לטענת התובע, טענות אלה היו טענות כזב, שכן הנתבע 1 כלל לא התכוון לגרום לחברה לכבד את הסכם האופציה (פרוטוקול עמ' 60 ש' 27 עד עמ' 61 ש' 4):
"...כשהתחלתי לדבר איתו על העניין של החזרת הכסף, אחרי המכתב של מימוש האופציה, כל הזמן, והיו לי עם אלגור כמה שיחות טלפוניות, אם אני לא טועה, גם פעם שיחה אישית אחת בבית קפה, אמר לי אין לך מה לדאוג. אנחנו מגייסים את הכסף, נדאג שתקבל את הכסף" .
לביסוס טענתו מפנה התובע למכתב בא כוחו לחברה מיום 8.5.2006 (נספח 13 לתצהיר התובע), בו מועלית בסמוך להתרחשות האירועים הטענה כי הנתבע 1 מסר לתובע בעל פה כי הוא פועל לגיוס כספים לתשלום האופציה:
"זאת ועוד, מסדרת שיחות שקיים מרשנו אביב אלגור, בסמוך מאוד למועד הקבוע לתשלום בקשר עם מימוש האופציה ולאחר שנודע למר אלגור על דבר הגשת הבקשה, נמסר למרשנו על ידי מר אלגור, כי הוא עושה כל מאמץ לגייס כספים לשם תשלום הסכום בקשר עם מימוש האופציה והוא אף נוסע ללונדון לנסות ולגייס הסכום ממר איאן דיוויס."
בתשובה מטעם החברה מיום 10.5.2006 (נספח 13 לתצהיר התובע), נכתב ביחס לטענות התובע להבטחה לתשלום מצד הנתבע 1, כי החברה אכן נערכה לתשלום האופציה, אך אמירות הנתבע 1 כי האופציה תמומש נאמרו ללא ביסוס משפטי ולא נתן להסתמך עליהן "...אכן מרשתנו נערכה לביצוע חלקה בעסקה אולם, עם כל הכבוד, מר אלגור אינו משפטן ולא היה מודע להשלכות המשפטיות הקיימות לבקשה על המניות". כלומר בתגובה בכתב מזמן אמת אישרה החברה כי נערכה למימוש האופציה ועל כך עמד הנתבע 1 בשיחה עם התובע. עם זאת, החברה הבהירה בזמן אמת כי הנתבע 1 לא היה ער לקשיים המשפטיים ולמשמעויות המשפטיות במימוש האופציה.
הנתבע 1 מצדו לא מאשר כי אמר לתובע כי הסכם האופציה ימומש על אף הליך כינוס הנכסים, אלא טען כי התובע כלל לא עדכן אותו בדבר הליך הכינוס, הדבר נודע לו באמצעות עו"ד שץ והוא חש מרומה בשל הסתרת מידע זה (פרוטוקול עמ' 188 ש' 15-19). התובע מאשר כי לא עדכן את החברה בדבר הליך כינוס הנכסים שהוטל עליו (פרוטוקול עמ' 48 ש' 8-16). עו"ד שץ, ששימש כיועץ המשפטי של החברה בתקופה הרלוונטית, העיד כי למיטב זכרונו התובע והנתבע 1 שוחחו טרם מועד מימוש האופציה ולאחר שנודע לנתבע 1 כי התובע נמצא תחת הליך כינוס נכסים (פרוטוקול עמ' 161 ש' 1-27). עו"ד שץ הניח כי התובע והנתבע 1 שוחחו על עניין מימוש האופציה והבעייתיות המתעוררת עקב הליך כינוס הנכסים "...אז על מה הם שוחחו? על השלג ב-1984?" (פרוטוקול עמ' 161 ש' 10-11). אך אמירותיו אלו היו מסויגות ולוו בהטלת ספק בטיב זיכרונותיו, בהתחשב בשנים הרבות שחלפו מאז קרות האירועים (פרוטוקול עמ' 161 ש' 4, 24-27).
לאחר בחינת הראיות ושמיעת העדויות איני יכולה לקבל את טענות התובע. לא הוכח כי הנתבע 1 התכוון לגרום לחברה, בכל מקרה, שלא לממש את הסכם האופציה והטעה את התובע לחשוב כי ההסכם ימומש. מסקנתי זו מבוססת ראשית, על עדות מנהלת הכספים של החברה בתקופה הרלוונטית, גב' עדי אדר, שמצאתיה מהימנה כמפורט לעיל. מעדות גב' אדר עולה כי החברה נערכה למימוש האופציה. הגב' אדר העידה כי עלות מימוש האופציה הוכנסה לתחזית תזרים המזומנים של החברה (פרוטוקול עמ' 87 ש' 7-13) וכי לחברה היו נכסים מניבים אשר אפשרו את תשלום סכום האופציה (פרוטוקול עמ' 88 ש' 1-4, עמ' 89 ש' 25 עד עמ' 90 ש' 2). גב' אדר מעידה בנוסף, כי לאחר שהתברר כי כנגד התובע הוגשה בקשה לכינוס נכסים השלכות הנושא נדונו בין הנתבע 1 ליועץ המשפטי של החברה, עו"ד שץ. גב' אדר מעידה כי כמנהלת הכספים בחברה המתינה ליום מימוש האופציה לראות אם המניות מועברות לחברה ולהנחיות היועץ המשפטי בנושא (פרוטוקול עמ' 97 ש' 10-12, עמ' 19-22). התנהלות זו לא מצביעה על תכנית מרמתית וכוונה להתנער מקיום הסכם האופציה.
שנית, עדות עו"ד שץ, ששימש כיועץ משפטי לחברה בתקופה הרלוונטית מחזקת אף היא מסקנה זו. עו"ד שץ הוא זה שגילה על הליך כינוס הנכסים שננקט כנגד התובע והוא שהציף את הסוגיה. אמנם עו"ד שץ סייג את עדותו לאור מרחק הזמן, אך זו מתחזקת בעדות התובע עצמו לפיה לא מסר לחברה על הליך כינוס הנכסים שננקט נגדו בשעתו. מעדות עו"ד שץ עולה כי שאלת משמעות הליך כינוס הנכסים כנגד התובע, על מימוש הסכם האופציה על ידי החברה, נדונה ברצינות עם הנתבע 1 וכי נלקחה בחשבון האפשרות שהליך כינוס הנכסים יוסדר על ידי התובע עובר למועד המכריע (פרוטוקול עמ' 159, ש' 25 עד עמ' 4).
שלישית, לא מצאתי שפסק הבוררות קובע קביעות לגבי כוונות הנתבע 1. התובע מפנה לקביעות כב' הבורר לפיהן השתכנע שהחברה לא פעלה לגיוס כספים למימוש הסכם האופציה והתרשם שהחברה לא התכוונה לממש את חלקה בהסכם האופציה (פסק הבוררות עמ' 25). התובע מבקש ללמוד מקביעות אלה על הלך המחשבה וכוונת הנתבעים. אולם, קביעות אלה לא היו חלק ממצאי פסק הבוררות, אשר המחלוקת שהוכרעה במסגרתו היתה, כאמור, שאלת פרשנות הסכם האופציה ולא שאלת כוונות הנתבעים.
בנוסף, באשר לתקופת הליך הבוררות עד למתן פסק הבוררות ולתקופה שאחריה עד לפירוק החברה, לא הציג התובע כל ראיה לכך שהוצגו בפניו מצגים לגבי יכולת החברה לקיים את פסק הבוררות או מצגים להתחייבויות של הנתבעים לקיים את פסק הבוררות באופן אישי. לא הוצגו ראיות באשר למצבה הכלכלי של החברה המעידות על הברחת נכסים או ביצוע פעולות להטעות את המפרק בהליכי הפירוק. התובע הציג מכתב דרישה לתשלום הסכום שנפסק לחובת החברה שנשלח לבא כוח החברה (נספח 18 לכתב התביעה) ולא הציג או טען לפניה אל הנתבעים. יש לציין כי הליך הבוררות התנהל כאשר התובע מודע לחובות הכבדים של החברה ולכך שאינה סולבנטית (ראה פרוטוקול עמ' 59 ש' 26-27; עמ' 62 ש' 24 עד עמ' 63 ש' 6). עיקר טיעוניו של התובע התמקדו בתקופה שקדמה למועד מימוש הסכם האופציה, טענתיו לתרמית מצד הנתבעים במהלך הליך הבוררות ולאחריו אינן מבוססות ונדחות.
מכלל העדויות עולה כי בין התובע לחברה נתגלעה מחלוקת כנה וממשית לגבי פרשנות הסכם האופציה בנסיבות הייחודיות של המקרה. לא בכדי, נדרשו לסוגיה, מהיבטיה השונים, שתי ערכאות אשר הגיעו למסקנות שונות ביחס להליך פירוק החברה, שנתבקש על ידי התובע לאחר החלטת החברה שלא לממש את הסכם האופציה עמו. בנוסף, כעולה מפסק הבוררות, ההכרעה בעניין תוקף הסכם האופציה ניתנה לאחר דיון מקיף בפרשנות הראויה להסכם האופציה ובחינה משפטית של משמעות הליך כינוס הנכסים בו היה נתון התובע, על מימוש ההסכם.
בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי הוצג בפני התובע מצג כוזב על ידי הנתבע 1.
משלא הוכח יסוד ההיצג הכוזב מתייתר אמנם הדיון ביתר רכיבי העוולה, על אף זאת מצאתי לנכון להפנות לנקודה נוספת בעלת משמעות להחלטתי לדחות את התביעה בעילת התרמית. כוונתי לפעולת התובע על סמך ההיצג הכוזב. לכך אפנה עתה.
6.4. הסתמכות התובע על המצג הכוזב
בעוולת התרמית היסוד הנפשי הנבחן הוא כפול – נבחנת כוונת המציג כמו גם הסתמכות התובע על המצג. דהיינו, האם התובע הוטעה מהמצג התרמיתי, לטענתו, ופעל על סמך המצג.
התובע טוען כי הנתבעים "הרדימו" אותו בהבטחותיהם לתשלום סכומי הסכם האופציה והוא שם מבטחו בהם. אולם, מעדות התובע עולה כי ידע שהחברה מצויה בקשיים כלכליים, עוד בשלב מוקדם בהתקשרות ביניהם, וכי לא היה מרוצה מאופן ניהולה עוד תקופה ארוכה טרם מועד מימוש הסכם האופציה (פרוטוקול עמ' 15 ש' 4-12). זאת הייתה, בין היתר, הסיבה לחתימת ההסכם המתקן הראשון בחודש יולי 2002 (ראה עדות התובע פרוטוקול עמ' 20 ש' 8-10). התובע מעיד כי חשש עוד שההלוואה הראשונה לא תוחזר לו (פרוטוקול עמ' 20 ש' 14 עד עמ' 21 ש' 18). התובע מעיד כי ידע על מצבה הכלכלי של החברה במהלך שנות ההתקשרות החוזית בינו לבין החברה, מצב כלכלי אשר הורע לאחר פתיחת חקירה פלילית כנגד הנתבעים ולאחר מכן עם העמדתם לדין (ראה עדות התובע, פרוטוקול עמ' 24-26). התובע היה מודע להליכים הפליליים שננקטו כנגד הנתבעים ולמצבה הכלכלי של החברה, התובע היה מודע לסירובם של הנתבעים לערוב אישית להתחייבויות החברה (פרוטוקול עמ' 22ש' 7-13). יחד עם זאת, התובע מעיד כי החברה פעלה לכיבוד התחייבויותיה הקודמות והחזירה לו הלוואה, גם אם באיחור מה (פרוטוקול עמ' 27 ש' 20-27). עולה מכך כי התובע היה פעיל ומעורב ולא הסתמך על הצהרות הנתבע 1בלבד. התובע שינה את מערך ההסכמים עם החברה בהתאם לנסיבות העניין, ופעל לעגן בהסכמים את ההסכמות שגיבש עם החברה להקדמת החזר ההלוואה ולקבלת האופציה לכפות על החברה את רכישת מניותיו. ניכר שהתובע לא הסתפק בהבטחות בעל פה של הנתבע 1, כי כספיו ישולמו במלואם, אלא דאג ווידא כי נכרתת מערכת חוזית הולמת המעגנת הבטחות אלה מול החברה.
אם כן, לאורך השנים מאז כריתת ההסכם הראשון בין התובע לחברה ועד לדחיית החברה את דרישתו למימוש הסכם האופציה, התובע, בשל חשש להשקעתו, תיקן את מערך ההסכמים עם החברה. הסכם האופציה נושא הדיון דנן סוכם, בין היתר, בשל סירוב הנתבעים לתת לו ערבות אישית להחזר הכספים שהלווה והשקיע בחברה (פרוטוקול, עמ' 24 ש' 17-26) . בנסיבות אלה - בהן הנתבעים סירבו להתחייב אישית לקיום ההסכמים בין התובע לחברה, התובע היה מודע למצבה של החברה ולהליכים הפליליים הננקטים כנגד הנתבעים ופעל לתיקון ההסכמים עם החברה – לא ניתן לומר כי התובע הוטעה לחשוב בשל מצג כוזב מצד הנתבעים כי הם אחראים להחזר כספיו מהחברה (השווו לע"א 9057/07 דוד אפל נ' מדינת ישראל, עמ' 30 (פורסם בנבו, 2012), שם נקבע כי "נרקמו בין הצדדים יחסי אמון והערכה הדדית, שהתבססו על עבודה משותפת לאורך זמן", (עניין אפל, עמ' 34), באותו מקרה לאור מערכת יחסי האמון המיוחדים שנרקמו בין הצדדים לא בדקו עובדי הניצג את מצגי המערער, אלא הסתמכו עליהם ופעלו על סמך המצג הכוזב. בשל כך נקבע כי התקיים רכיב הקשר הסיבתי בין כוונת המציג להטעות לבין פעולת הנציג שהוטעה). גם מטעם זה מצאתי לנכון לקבוע כי לא התקיימו יסודות עוולת התרמית בתקופה שקדמה למימוש הסכם האופציה.
לסיכום באשר לעוולת התרמית - לאחר עיון בכתבי הטענות, עדויות הצדדים והאסמכתאות שהוגשו מטעמם לא השתכנעתי שהתובע הצליח לבסס את טענת התרמית כנגד הנתבעים. דומה שהתובע מבקש להצביע על כך שתוצאת ההליכים שנקט כנגד החברה מלמדת על כוונת הנתבעים. וכמפורט לעיל אין כך הדבר.
7. עוולת הרשלנות
התובע טוען כי לנתבעים, כאורגנים בחברה, היתה קיימת חובת זהירות כלפיו, וכי הם הפרו חובה זו, התרשלו בתפקידם כאורגנים בחברה וכתוצאה מכך נגרם לו נזק.
עוולת הרשלנות, קבועה בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין, ולפיה:
35. עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה.
36. החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף.
רכיבי עוולת הרשלנות הם שלושה - חובת זהירות, התרשלות ונזק. בנוסף יש להצביע על קשר סבתי עובדתי ומשפטי בין ההתרשלות והנזק (ראו, בין רבים: ע"א 3521/11 עו"ד דניאל וגנר נ' מזל עבדי, פ"ד סז (1), 84, 107-106 (2014).
7.א. תמצית טיעוני הצדדים לעניין עוולת הרשלנות
התובע טוען כי שלושת יסודות עוולת הרשלנות מתקיימות במקרה דנן:
א) הנתבעים כאורגנים בחברה חבו חובת זהירות לתובע מתוקף תפקידם בחברה אשר חרג מגדר תפקיד רגיל של נושא משרה. שכן הנתבעים היו דירקטורים יחידים בחברה (הנתבע 2 לא היה רשום כדירקטור אך לטענת התובע, פעל דה פקטו ככזה);