"אני שוקל הגשת ערעור. אני מבקש לבדוק מדוע לא קיבלנו הזמנה, אם לא קיבלנו הזמנה כזו, וכן כי מתנהלת בוררות בין הנתבעים לבין צד שלישי, נשוא הכספים המתוארים לעיל".
נוכח העובדה שערעור לא הוגש בסופו של דבר על ידי גב' ויינשטיין– פתיחת ההליך השני לאחר שנים אכן צריכה להיחסם בשל מניעות, כמובהר על ידי השופטת מ'
--- סוף עמוד 33 ---
נאור (השוו: HANDLEY, שם בפיסקה 44, ה"ש 128), במיוחד שהיא נגועה אף בשיהוי מאיין.
7. בהגיענו לקראת סיום רואה אני מקום להוסיף, על מנת שתנוח דעתה של גב' ויינשטיין, כי גם מבחינה משפטית נראה שהדין איננו עימה ולכן כה מצער שלא נענתה להפצרות החוזרות ונשנות שהפנינו אליה להגיע עם הבנק להסדר, שהבנק היה מוכן להציע לה לפנים משורת הדין (ושמא בשים לב לכך שאף התנהלותו במכלול היתה בעייתית לעיתים). מצאתי לנכון להעיר זאת ולהדגיש שהדין המהותי מצדד בגישת הבנק בהתחשב באמור בפיסקה ז' בחוות דעתו של חברי, השופט א' רובינשטיין, הקוראת כך:
"ומן הכלל אל הפרט. המקרה שלפנינו אינו פשוט. מתחרים בו שני פסקי דין – האחד (בהתדיינות השניה) מפורט ומנומק, מקבל (בהיקף מסוים) את עמדת המערערת לגופה; השני (בהתדיינות הראשונה) – ניתן בהיעדר הגנה ובו מסקנה הפוכה. אכן, תחושת צדק אינטואיטיבית אומרת על פניה, כי פסק דין המברר את הסוגיה לגופה עדיף. ומקרה זה קשה במיוחד, כיוון שבניגוד לתיקים "רגילים", בהם התשובה לשאלה 'מה היה קורה אילו היה התיק מתברר לגופו?' לוטה בערפל במקרה שלפנינו – עקב דחיית טענת ההשתק – ניתנה תשובה בפסיקה בהתדיינות השניה. ער אני לחדותה של התוצאה של קביעת מעשה בית דין בכגון דא, הדומה במובן מסוים לדחיה על הסף, הכרעה המחייבת זהירות רבה, אל מול שתי כפותיהם של מאזני הצדק (ראו ע"א 5631/05 צוקית הכרמל נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ [פורסם בנבו]). ואף על פי כן, משלקה התיק ב"חטא קדמון" – ויש משמעות לביטוי "קדמון" בתולדות התיק שתיארה חברתי – לא היה מנוס, עם כל הצער שבדבר למערערת, מן ההכרעה כנתינתה".
בהתייחס לדברים הללו חש אני חובה לציין כי מעיון בכל החומר הרב והעצום שהונח לפתחנו במכלול זה הגעתי לכלל מסקנה שבאחת מהסוגיות המרכזיות שעמדה בפני בית המשפט הנכבד קמא – התשובה המשפטית שניתנה שם ואשר צידדה בעיקר טיעונה של גב' ויינשטיין איננה עומדת במבחן הביקורת. השאלה היתה האם חשבון הבנק אותו פתחה גב' ויינשטיין עם אחד היזמים של חברה ביסוד (טרם השלמת רישום התאגיד) הטיל עליה חבות אישית (בהינתן שבשלב כלשהו לאחר מכן הוקמה החברה ומסמכי הרישום הועברו לבנק), או שמא רק החברה חייבת. מבלי להיכנס פה לפירוט עובדתי והלכתי בעניין מורכב זה, דומה עלי שנוכח העובדה שגב' ויינשטיין לא הוכיחה