“Note: Collateral Estoppel in Default Judgments: The Case for Abolition”,
70 COLUM. L. REV 522 (1970).
5. אצלנו הציג השופט (כתוארו אז) א' ריבלין תמיכה בהלכת אליהו בהחלטת דן יחיד ב-רע"א 144/00 ש.נ. גימורים בע"מ נ' בנק הפועלים לישראל בע"מ ([פורסם בנבו], 2.7.2000; ההחלטה בוטלה לאחר מכן מטעמים שאינם שייכים לענייננו במסגרת ע"א 146/00). הסיטואציה שנדונה שם עסקה בתביעה שהוגשה כנגד בנק על ידי לקוחות שלו שטענו שנגרמו להם נזקים עקב התנהלות הבנק. עוד התביעה נשמעת והבנק הגיש מצידו תובענה בסדר דין מקוצר כנגד התובעים שתבעו אותו בתביעה הראשונה ובקשתם של אלה לקבל רשות להתגונן נדחתה. אז נשאלה השאלה האם ההחלטה לדחות את הבקשה לרשות להתגונן היא בבחינת השתק פלוגתא בתביעתם הראשונה
--- סוף עמוד 32 ---
של לקוחות הבנק כנגדו. על כך ניתנה בעניין גימורים מענה שלילי, בהתבסס על הלכת אליהו ופרשה זו מדגימה (בצד סיטואציות נוספות שנדונו בפסיקה המשווה שהובאה לעיל ובספרות המשפטית) אחד מהמצבים (מני רבים) שבהם לא ראוי להחיל את הרחבת הדוקטרינה של "השתק פלוגתא", כמוצע על ידי חברתי השופטת מ' נאור.
6. טעם המניעות, אותו העלתה חברתי השופטת מ' נאור יש לו עם זאת מקום – הן ככלל והן במקרה שלפנינו. באנגליה (מכוח פרשנות של הוראה סטטוטורית) נוקטים בדרך זו (בצד צמצום הדוקטרינה של השתק פלוגתא במצבים שתוארו לעיל) נוכח העובדה שהיא תורמת לריכוז (ללא אילוץ) של ההתדיינות בהליך הראשון וכן לאי-שימוש לרעה בהליכים, מה גם שדוקטרינה זו גמישה (וממילא תלוית נסיבות). עיינו:
ZUCKERMAN, para. 24.76
DE CRITTENDEN v. BAYLISS (DECEASED) [2005] EWCA Civ 1425
CIVIL PROCEDURE – THE WHITE BOOK SERVICE pp. 15-16 (para. 1.4.15) (2008)
מגמה דומה מתחילה להתפתח בקנדה. השוו:
LANGE, Chapter 7: Abuse of Process by Relitigation.
במקרה שלפנינו הדבר מוצדק במיוחד, שכן גב' ויינשטיין הגישה בשעתו בהליך הראשון בקשה לרשות להתגונן כנגד תביעת הבנק ותמכה אותה בתצהיר (לא מפורט). היא לא התייצבה לדיון בבקשתה על מנת להיחקר על תצהירה ולכן בקשתה נדחתה בתאריך 24.11.1985 בהחלטה שצוטטה בחוות דעתה של חברתי, השופטת מ' נאור. מיד לאחר מכן (בו ביום) נטל הבנק פסק דין על סכום התביעה. בעקבות זאת ביקש בא כוחה דאז של גב' ויינשטיין (שנכח בדיון) עיכוב ביצוע של פסק הדין ונענה, לאחר שהבנק השאיר הדבר לשיקול דעת בית המשפט. מעניינת היתה הנמקתו של ב"כ של גב' ויינשטיין בהקשר זה :