בית המשפט המחוזי בחיפה
ע"א 54077-06-20 Sisa shipping lines נ' פסיפיק אטלנטיק ליין (ישראל) בע"מ ואח'
לפני הרכב כב' השופטים:
רון סוקול, סגן נשיא
מנחם רניאל
ישראלה קראי-גירון
המערערת
Sisa shipping lines ח.פ 510791721055966
ע"י ב"כ עוה"ד א' אורלי
נגד
המשיבות .1 פסיפיק אטלנטיק ליין (ישראל) בע"מ ח.פ 513084178
.2 טירן שיפינג (1997) בע"מ ח.פ 512454281
ע"י ב"כ עוה"ד י' הריס
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת סיגלית מצא) מיום 19/4/2020 שניתן במסגרת ת"א 40060-05-13
פסק דין
1. בין המשיבות, פסיפיק אטלנטיק ליין (ישראל) בע"מ וטירן שיפינג (1997) בע"מ, חברות העוסקות במתן שירותים לאניות, לבין המערערת Sisa shipping lines, חברה טורקית העוסקת בהובלה ימית, נוצר בשנת 2013 קשר עסקי. במסגרת הקשר נתנו המשיבות למערכת שירותי נמל, שירותי סוכנות, שירותי שווק, מכירה ועוד בכל הקשור להובלת משאיות מטען מטורקיה, דרך נמל חיפה אל מעבר הגבול שיח חוסין לירדן, וחזרה.
2. בסיום ההתקשרות ביניהן, נותרו בין הצדדים מחלוקות כספיות. בשל מחלוקות כספיות אלו הגישו המשיבות את תביעתן לבית משפט השלום.
3. לאחר שמיעת ראיות, ניתן פסק דינו של בית משפט קמא, בגדרו חויבה המערערת לשלם למשיבה 1 סך של 1,925,197 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, וכן לשלם הוצאות נלוות, לרבות שכר טרחת עורכי דין.
בפסק הדין קבע בית המשפט כי המשיבות נשאו בתשלומים שונים עבור המערערת ובהם אגרות נמל בגין פקידת האניות בנמל בחיפה, תשלומים למכס, לרכישת דלקים, דמי חניה, עלויות עבור אשרת כניסה ועוד. כן קבע כי המשיבה 1 זכאית לדמי הטיפול המוסכמים עבור כל משאית. בית המשפט הפחית מהסכומים האמורים תשלומים ששולמו למשיבות על ידי המערערת או על ידי נהגי המשאיות וקבע את יתרת החוב.
4. הערעור שהוגש מתמקד בחישוב החוב הפסוק. נטען כי המשיבות לא צירפו כרטסת הנהלת חשבונות אלא רק הפנו לטבלאות שהוכנו עבורן. טבלאות אלו אינן משקפות את כל ההתחשבנות שבין הצדדים. בין היתר נטען כי המצהיר מטעם המשיבות, מר בריש, לא ידע להסביר את הטבלאות ולא יכול היה להעיד על אופן הכנתן. עוד נטען כי מעדותו של העד בריש ניתן להסיק כי הטבלאות אינן משקפות את העובדות, וכי התגלו סתירות בין הטבלאות לנתונים שצוינו על ידו בעדות. נטען גם כי בית משפט קמא עצמו לא אימץ את כל האמור בטבלאות ועל כן מתחייבת המסקנה כי לא ניתן לסמוך עליהן. במיוחד הודגש כי קיים פער בין מספר המשאיות שנטען כי הובלו באניות, כמפורט בטבלאות, לבין מספרן על פי עדותו של בריש, ומספרן על פי קביעת בית המשפט.
5. בהעדר ראיה קבילה ומהימנה על היקף התשלומים ששולמו על ידי המשיבות, על מספר המשאיות שבהן טיפלו ועל התשלומים ששולמו, כך נטען, היה על בית המשפט קמא לדחות את התביעה. הובהר כי נטל ההוכחה לעניין ההפסדים והחובות מוטל על שכמי המשיבות.
6. המערערת טוענת גם כי בפסק הדין בבית המשפט לימאות (ת"ח 24399-05-13), נקבעו ממצאים המהווים "השתק פלוגתא" החוסם את המשיבות מלהעלות טענות סותרות. בין היתר נטען כי בפסק הדין בבית המשפט לימאות נקבע כי בין המערערת למשיבות התקיימו יחסי שותפות. על כן, היה על המשיבות, כך לטענתה, להוכיח את כלל מערכת יחסי השיתוף שבין הצדדים ולערוך חישוב המבוסס על איזון החשבונות שבין השותפים למיזם. מכל מקום, לטענת המערערת, המשיבות לא פעלו כסוכנות של המערערת ועל כן אינן זכאיות לתשלומים של סוכני אנייה.
הכרעה
7. כמפורט להלן הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות על כל חלקיו.
הטענה העיקרית שמעלה המערערת היא כי המשיבות לא הוכיחו את הנזקים וההפסדים הנטענים. אין חולק כי על בעל דין התובע תשלומים המגיעים לו, הפסדים או נזקים שנגרמו לו, מוטל הנטל להוכיח את הסכומים הנתבעים על ידו. אין די בהוכחת הזכות לקבלת תשלום או פיצוי, אלא על התובע להוכיח גם את שיעורו של התשלום. כך בע"א 355/80 אניסימוב נ. מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 808 (9/3/1981), אומר בית המשפט, השופט א' ברק:
הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט.
(ראו גם ע"א 2080/09 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון ומינהל מקרקעי ישראל (23/06/2013); ע"א 646/85 יצירות ברנע בע"מ נ' דניה חברה לפיתוח בע"מ, פ"ד מב(2) 793 (1988)).
עם זאת, אין לקבוע דרך אחת בלבד להוכחת חיובים או נזקים. בע"א 355/80 הנ"ל הבהיר בית המשפט כי המבחן להוכחת הנזק אינו מבחן של "ודאות גמורה", אלא די ב"ודאות סבירה" (עמ' 810), וכך נאמר:
מקום שנפגע הוכיח את נזקו ואת שיעור הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה, זכותו היא לקבל פיצוי כדי הוכחתו, ואין זה מוצדק כלל, כי בית המשפט יתעלם מההוכחות שלפניו, ויפסוק על-פי אומדנתו שלו.
(ראו גם או ע"א 294/92 דרוק נ' אהרון, פ"ד מז(2) 23 (1993); ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, (27/07/2008); 5620/16 אופטיקה הלפרין בע"מ נ' Luxottica Group Spa (21/01/2020)).
8. בפני בית משפט קמא עמדו לא רק תצהירו של מר בריש והטבלאות אליו הפנה, טבלאות שהוגשו בבית המשפט לימאות, אלא גם כל החשבונות והחשבוניות עליהן נסמכו המשיבות. בית המשפט קמא לא הסתפק בהפניה לטבלאות או לריכוז חשבונות, אלא פירט בהרחבה את החשבוניות בכל אחד מרכיבי התביעה, ערך את החישוב בעצמו והגיע למסקנות שאינן זהות לאמור בטבלאות. לפני בית המשפט עמדו נתונים ועמדו מסמכים על פיהם ניתן היה לחשב את הסכומים ששולמו ואת החיובים שנותרו ובית המשפט ערך את הבדיקה בעצמו.
9. צריך לזכור כי המערערת עצמה לא הציגה ראיה כלשהי. היא לא הגישה כרטסת חשבונות משלה, לא צירפה מסמכים על תשלומים, על מכירת הכרטיסים להפלגות, על תשלומים ששילמה או על כספים שהועברו למשיבות. ודוקו, הלכה היא כי כאשר בעל דין נמנע, ללא הסבר סביר, מהצגת ראיות שברשותו ומזימון עדים, קמה חזקה כי אין בידו ראיות התומכות בעמדתו (ראו למשל ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991); ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107 (2000); ע"א 4226/05 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' אטיאס (24/01/2006)(.
10. שילוב כל אלו, הגשת מסמכים על התשלומים שבוצעו, והעדר כל ראיה מצדה של המערערת, מחייב את המסקנה כי לא נפל כל פגם בקביעות בית המשפט בדבר היקף התשלומים שהמערערת חייבה למשיבה 1.
11. אין גם מקום לקבל את הטענות בדבר השתק פלוגתא שנקבע בפסק הדין של בית המשפט לימאות. בפסק הדין בבית המשפט לימאות נקבע כי בין המערערת למשיבות התקיימו קשרי מסחר, אולם לא נקבע מאום בנוגע להתחשבנות שבינן. כך בפסקה 67 לפסק הדין בבית המשפט לימאות (ת"ח 24399-05-13) נאמר:
כל אלו מלמדים כי בין סיסה לתובעות שררו יחסים מסחריים שעניינם הפעלת קו ההובלות כולו, ללא כל קשר להלניק או לפעילותה של האנייה. זהו סכסוך בין שותפים עסקיים על מכלול עסקיהם, המעיד כי הקשר בין סיסה לתובעות לא היה מבוסס רק על מינויה של טירן כסוכנת האנייה.
12. המחלוקות בבית משפט קמא עסקו במכלול ההתחשבנות שבין הצדדים בדיוק כפי שיש לצפות בין שותפים במיזם משותף. הקביעה כי המשיבות לא שימשו כסוכנות האנייה אינה שוללת את זכותן להשבת התשלומים ששילמו, ואינה שוללת את זכותן לכל התשלומים עליהם הוסכם בינם לבין המערערת.
סוף דבר
13. לאור כל האמור, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.
המערערת תשלם למשיבות הוצאות הערעור בסך כולל של 20,000 ₪. המזכירות תעביר סך זה מתוך כספי הפיקדון שהפקידה המערערת למשיבות, באמצעות בא כוחן.
ניתן היום, ד' חשוון תשפ"א, 22 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.
ר' סוקול, שופט מ' רניאל, שופט י' קראי-גירון, שופטת