27. לטענת מר שורקה, ורדינון הציעה לערוך עסקת אופציה בגין הזכויות במתחם סומייל. מחיר מימוש האופציה עמד על סך 83,500,000 ₪. מאחר שבין קבוצת רבינוביץ-שגיב-בר לבין קבוצת שורקה התקיים הליך בוררות, נדרש מר שורקה, כמנהל הנכסים המשותפים לשתי הקבוצות, לאשר את הסכם האופציה לפני הבורר. הבורר העביר את הסכם האופציה לרו"ח רבינוביץ וזה הודיע כי יש בידיו הצעה מאת צד שלישי אשר מקבל על עצמו את כל תנאי הסכם האופציה ואף מוכן להוסיף לתמורה עוד חצי מיליון ₪. בהמשך התברר כי אותו צד שלישי הוא קבוצת חג'ג'. מאחר שהצעתה של קבוצת חג'ג' הייתה גבוהה בחצי מיליון ₪ מהצעתה של ורדינון, ביקש הבורר את תגובתו של מר שורקה להצעה זו. מר שורקה פנה למר ורדינון ופרס לפניו את הצעתה של קבוצת חג'ג'. לאחר שמר ורדינון הסכים להשוות את הצעתה של ורדינון להצעתה של קבוצת חג'ג', ומאחר שקבוצת חג'ג' לא הציעה הצעה טובה יותר, אישר הבורר את כריתת הסכם האופציה מול ורדינון.
28. מר מחט הסביר כי לאחר משא ומתן רצוף שנוהל בין בעלות האופציה לבין קבוצת שורקה, נערכה פניה מצד ורדינון ליורוקום לצורך ניהול משא ומתן לחתימת הסכם אופציה גם באשר לזכויותיה במתחם סומייל [סעיף 13 ל-נ/23].
וכך עלו הדברים מעדותו של מר סגן-כהן: "... הגיעו אלינו שני אדונים, אחד מהם ייצג את חברת ורדינון ... והציעו לנו הצעה לקנות במחיר טוב, גם כולל הם לקחו על עצמם את הנושא של שורקה ..." [פר' עמ' 171, ש' 16-14]. עו"ד אריאל ניהל משא ומתן מטעם בעלות האופציה מול יועצה המשפטי של יורוקום, עו"ד וינברג ומול בא כוחה של יורוקום, עו"ד מוטי גרינפלד. מר מחט ומר שולביץ הובילו את המשא ומתן עם יורוקום בהיבט המסחרי.
לטענת מר מחט, ככל שהמשא ומתן עם יורוקום התקדם, החל חשש כי גורמים אחרים בשוק הנדל"ן ששמעו על המגעים עם יורוקום, יבקשו "לעקוף" אותם ולהתקשר עם יורוקום בהסכם לרכישת זכויותיה במתחם סומייל. לכן, טרם גיבוש טיוטת הסכם אופציה סופית, נחתם מסמך NO SHOP על ידי יורוקום [נספח 5 ל-נ/23].
29. בסמוך לחתימה על הסכמי האופציה, ולצורך הסרת "מכשול" המפונים, נחתם בין מר דוד תאג'ר, יו"ר ועד המפונים, לבין בעלות האופציה הסכם פינוי [פר' עמ' 154, ש' 10-8, 17-16]. מי שהיה אחראי על חתימת ההסכם עם המפונים היה מר חצור. כך, לטענת מר בר, מר חצור "בא עם הנדוניה של המפונים" [פר' עמ' 199, ש' 12-11]. וכן: "... הוא [מר חצור – א.ש.] טען שיש לו הסכם עם המפונים וזה עזר לי מאוד למכור את המגרש אם הוא יכול להביא לי את המפונים לעסקה" [פר' עמ' 199, ש' 6-5]. רו"ח רבינוביץ הסביר כי מר חצור "מארגן את המפונים, קושר אותם יחד ומייצג אותם, כמו בעסקת פינוי בינוי" [פר' עמ' 258, ש' 22].
30. מר חצור הסביר כי בינו לבין המפונים נבנתה מערכת יחסים המבוססת על אמון לאורך שנים. לדבריו: "ראיתי את המצוקות, ראיתי את הבעיות ולאט לאט הבנתי מה הם עוברים עם תיקי הוצאה לפועל קשים מאוד שיורוקום קידמה ושאר הבעלים, עשקו את האנשים האלה, זה מאוד הפריע לי" [פר' עמ' 157, ש' 25-23].
התרשמתי שמערכת היחסים בין מר חצור לבין המפונים נשמרה לאורך השנים ובזכותה, הצליח מר חצור להביא את המפונים לחתימה על הסכם פינוי. כך הסביר מר חצור בחקירה שכנגד: "נשמרה מערכת היחסים, נשמר האמון ואז התקדמה עסקה מול בעלי הקרקע וכדי להוציא את הפרויקט הזה לדרך ... תנאי מהותי לקיום העסקה בתבע זה פינויים, פינויים פלוס קרקע מייצר היתר, זה מה שנעשה פה" [פר' עמ' 158, ש' 31-28].