וכן:
"ש. בגלל שהכרת לו [למר חג'ג' – א.ש.] את הנכס ב-2010 אתה זכאי לעמלת תיווך?
ת. אם הוא קונה את הנכס שהצעתי לו אני זכאי"
[פר' עמ' 66, ש' 24-23]
שנית, הקשר בין בעלות האופציה לבין מר חג'ג' נוצר באמצעות מר פנחסי, כדלקמן:
"הוא [מר בר – א.ש.] היה יחד עם רונן חצור אני הבנתי מנתן [מר טיטר – א.ש.] שהם באו בשם המפונים ובשם הבעלים. הם הגיעו לשני דברים מיוחדים ביחד שהצליחו ואני הבאתי את יורוקום, פה הבאתי את כל העסקה קשורה יחד לצחי [מר חג'ג' – א.ש.]"
[פר' עמ' 46, ש' 36, עמ' 60, ש' 18-16]
64. מנגד, לטענת הנתבעים, מכירת הזכויות במתחם סומייל לקבוצת חג'ג' נעשתה שלא באמצעות תיווך.
מר חצור הסביר כי הסכמי האופציה והסכם הסיחור נעשו ללא תיווך [פר' עמ' 111, ש' 28]. לדבריו: "מעולם לא הזמנו [שירותי תיווך –א.ש.], לא ביקשנו וגם לא קיבלנו" [פר' עמ' 156, ש' 12]. לדבריו, הקשר שלו מול מר טיטר נעשה בעניין רוגובין וחבס בלבד" [פר' עמ' 156, ש' 25-23].
מר ורדינון תמך בגרסתו של מר חצור והסביר כי בעסקת מכירת הזכויות במתחם סומייל לא היה מתווך. לדבריו המתווך בעסקה זו הן בעלות האופציה בעצמן [סעיף 75 ל-נ/22; פר' עמ' 275, ש' 27-26].
מר מחט טען אף הוא כי קבוצת בעלות האופציה לא התקשרה עם מי מהתובעים ביחס למכירת הזכויות במתחם סומייל [פר' עמ' 292, ש' 29-28].
מר חג'ג' הסביר כי מעורבותו של מר פנחסי בעסקה לא נחשבה "כתיווך אמיתי". לדבריו: "יש פה הרבה חוסר הגינות מטעם מיכה, אני אמרתי לו ישר אבל דמי התיווך שלך פה זה לא תיווך אמיתי, אני מעורב בעסקה, אם אתה יודע לפצח לי את העסקה, אני אשלם לך כמו מישהו שעובד עבורי ואפילו נקבתי בסכום 300,000 ₪. אמרתי אם תצליח להביא לי את העסקה אני אדאג לזה ..." [פר' עמ' 303, ש' 30-26].
בנסיבות אלה, לטענת הנתבעים, מר פנחסי ומר טיטר לא שימשו כגורם היעיל למכירת הזכויות במתחם סומייל.
65. סעיף 14(א)(3) לחוק המתווכים קובע כי מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם "הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב". יסודו של תנאי זה ביצירת ההלכה הפסוקה שקדמה לו [עניין מוסקוביץ, עמ' 123; עניין יצחקוב, בעמ' 847; ע"א 2708/14 ישראלי נ' אהרוני (פורסם בנבו, 06.12.2015) (להלן – עניין ישראלי)]. לפיכך, תנאי זה נדרש גם בעסקאות תיווך עליהן לא חל חוק המתווכים [עניין אינטגרציה, פסקה 17]. בענייננו, עילת התביעה שנותרה על המדוכה אינה כזו שנטועה בחוק המתווכים. עם זאת לצורך בחינת יסוד ההתעשרות של הנתבעים כתוצאה מפעולות שנקטו התובעים, יש מקום לבחינה האם פעולותיהם בהקשר למתחם סומייל היו הגורם היעיל שהביא לכריתת הסכמי המכר מכוחן נרכשו הזכויות על ידי קבוצת חג'ג'.
משמעותו של תנאי "הגורם היעיל" היא כי על מנת לזכות בדמי תיווך, לא די שהמתווך יוכיח קיומה של סיבתיות עובדתית, בבחינת בלעדיה אין, בין הפעולות שביצע לבין ההסכם שנכרת. על המתווך להוכיח כי פעולותיו היו אלה שהיוו את הגורם היעיל לכריתתו של ההסכם בסופו של דבר. עמד על כך השופט נ' סולברג בעניין ישראלי:
"שאלה זו נגזרת ממכלול נסיבותיה של העסקה. כאשר עסקינן בעסקת תיווך פשוטה, שבה הפגיש המתווך את הצדדים ועקב כך נכרת ביניהם חוזה, נקל להראות כי המתווך היה הגורם היעיל להבאת הצדדים להתקשרות בחוזה. השאלה עולה לדיון כאשר קיים פער מסוים בין פעולות התיווך ובין ההסכם שנכרת – אם בשל פער זמנים, אם בשל פער בין תוכן החוזה שנכרת לזה שלשמו תיווך המתווך, ואם בשל מעורבותם של גורמים נוספים.
9. בעניין מוסקוביץ הציג הנשיא מ' שמגר רשימה לא סגורה של שיקולים אשר עשויים להשפיע על ההכרעה בדבר זהותו של הגורם היעיל:
"(א) מידת הדמיון בין ההצעה המקורית שבה היה מעורב המתווך לבין החוזה הסופי, כגון – נושא הנכס;
(ב) הקרבה בין תנאי התשלום ושיעוריו בהצעה המקורית לבין הגיבוש הסופי של החוזה;
(ג) חלוף הזמן בין ההצעה המקורית עד סיום העיסקה (השופט עציוני בע"א 294/76 הנ"ל);
(ד) מידת האינטנסיביות של פעולות המתווך – היקף מגעים, פגישותיו ושיחותיו עם הצדדים;
(ה) קיומו של גורם נוסף, אשר סייע לצדדים בהשגת החוזה, ומידת התערבותו של אותו גורם נוסף;
(ו) תשלום דמי תיווך על-ידי הצד השני (המוכר או הקונה) ושיעורם;
(ז) זהות הצדדים המנהלים את המשא ומתן כמצביעה על שמירת הזיקה הסיבתית;
(ח) הסתמכות הצדדים על-ידיעה קודמת של מהלכי המשא ומתן ופעולה שאינה אלא הרמת החבל, מקום בו הושאר, כדי ליצור המשכיות באותו מהלך" (עניין מוסקוביץ, עמודים 123-124)".
[עניין ישראלי, פסקאות 9-8]
66. על יסוד אמות המידה שפורטו לעיל ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני קובע כי מר פנחסי ומר טיטר לא שימשו כגורם היעיל במכירת הזכויות במתחם סומייל לקבוצת חג'ג', כפי שאפרט להלן:
א. התובעים לא שימשו כמתווכים בעסקה
אינני מקבל את טענת התובעים לפיה הם תיווכו בין בעלות האופציה לבין בעלות הזכויות במתחם סומייל, במסגרת הסכמי האופציה. כפי שעלה מעדויות הנתבעים, הקשר הראשוני בין בעלות הזכויות במתחם סומייל לבין בעלות האופציה נוצר באמצעות עו"ד אריאל, ללא תיווכם של התובעים, כדלקמן:
מר ורדינון אשר מסר תצהיר מטעם האופציונרים הסביר כי מעולם לא התקשר בהסכם עם מר פנחסי ומר טיטר והוא אינו מכיר אותם [פר' עמ' 278, ש' 23]. לדבריו, לצורך ייצוג בעלות האופציה במשא ומתן מול בעלות הזכויות במתחם סומייל ובאי כוחן, מינו בעלות האופציה את עו"ד אריאל. מר ורדינון הסביר כי, עו"ד אריאל הומלץ להן כמי שמכיר את מתחם סומייל וכמי שניהל בעבר מספר עסקאות בסביבת המתחם וכן ייצג במסגרת הליכים תכנוניים הקשורים למתחם [סעיף 9 ל-נ/22]. בעדותו לפניי תיאר מר ורדינון את תפקידו של עו"ד אריאל כדלקמן: "עו"ד אריאל בפגישות יושב כאיש המו"מ ובצד המשפטי. כמי שמכיר את העסקה ואת השטח, את מה קורה במתחם הזה היטב" [פר' עמ' 282, ש' 25-24].
מר חצור העיד לפניי כי הסכמי האופציה והסכם הסיחור נעשו ללא תיווך [פר' עמ' 111, ש' 28] וכי עו"ד אריאל היה "הרוח החיה" בהוצאתם של הסכמי האופציה לפועל [פר' עמ' 134, ש' 31]. לדבריו: "מעולם לא הזמנו [שירותי תיווך –א.ש.], לא ביקשנו וגם לא קיבלנו" [פר' עמ' 156, ש' 12]. וכן: "מעולם לא היו מתווכים בעסקת האופציה בעסקת הסחרור, הם [מר פנחסי ומר טיטר – א.ש.] לא היו צד לה" [פר' עמ' 156, ש' 18].
מר מחט העיד כי הפניה לעו"ד לב מטעם בעלות האופציה נעשתה על ידי עו"ד אריאל [פר' עמ' 289, ש' 26-25]. לדבריו, בשום שלב, ממועד תחילת המשא ומתן עם בעלות הזכויות במתחם סומייל ועד לחתימה על הסכמי האופציה, לא נעשתה כל התקשרות מטעם בעלות האופציה עם מי מבין התובעים באשר להסכמי האופציה ולהסכם הסיחור. בעלות האופציה לא יצרו קשר עם התובעים, לא הבטיחו ולא התחייבו לדבר בקשר עם תשלום דמי תיווך או בקשר עם הסכמי האופציה. בפועל התובעים לא עשו דבר כדי להביא לחתימה על הסכמי האופציה [סעיפים 25-26, 42 ל-נ/23].
מר בר העיד כי המשא ומתן עם בעלות האופציה נעשה באמצעות "דורון אריאל שהביא את הקונים. בהתחלה זה היה עם שולביץ, אח"כ ורדינון, אח"כ מחט ..." [פר' עמ' 221, ש' 33-32].
מר שורקה הסביר בעדותו כי "האדונים האלה (מצביע על פנחסי וטיטר) מעולם לא פנו אלי בקשר לאופציונרים ..." [פר' עמ' 245, ש' 19-18]. לדבריו מי שתיווך בהסכמי האופציה היה עו"ד אריאל, כדלקמן:
"ש. האם למיטב ידיעתך היה מתווך לעסקה?
ת. אמרו לי שיש מישהו שזה בא דרך עו"ד ואני מבין שקיבלו. שאני נתתי את המחיר 83 מיליון זה אחרי חישוב עם הרו"ח מה המחיר והגענו ש-83.5 אנחנו לא מרוויחים ולא מפסידים.
ש. מי המתווך?
ת. אני לא בטוח, שמעתי שאיזה עו"ד.
[...]
ת. ... 83.5 זה כלול דמי תיווך וכל הוצאה אחרת ...
ש. למי דמי התיווך הללו הולכים?
ת. לאיזה עו"ד.
ש. שהיה מטעם מי?
ת. הוא הביא את ורדינון או שולביץ לשולחן. שמעתי משהו כמו דורון אבל אני לא בטוח"
[פר' עמ' 228, ש' 32-28, פר' עמ' 229, ש' 10-5]
מר סגן-כהן העיד שקידום עסקת מכירת הזכויות במתחם סומייל נעשה על ידי קבוצות הבעלים. כך, בשיחה שנערכה בינו לבין מר שורקה, הודיע לו מר שורקה כי בכוונתו למכור את זכויותיה של קבוצת שורקה במתחם סומייל. בשלב זה החלו להגיע יזמים רבים במטרה לרכוש את הזכויות במתחם סומייל. בין היזמים הייתה ורדינון [פר' עמ' 171, ש' 19-11]. מי שניהל את המשא ומתן לחתימה על הסכמי האופציה היו מר שולביץ ומר מחט [פר' עמ' 187, ש' 16-15]. לדבריו, באותן ישיבות מר פנחסי ומר טיטר לא נכחו כלל [פר' עמ' 187, ש' 18-17] והצדדים לא היו זקוקים להתערבותם [פר' עמ' 167, ש' 19-16].
עוד העיד מר סגן-כהן כי מר פנחסי "דחף" את עצמו לישיבות בעוד שנוכחותו כלל לא נדרשה. מר סגן-כהן תיאר את הפגישות האלה כניסיון "לכנס בין מוכרים מרצון לקונים מרצון ולקבל עמלה ראויה בלי שמישהו ביקש עמלה" [פר' עמ' 165, ש' 7-6] וכן: "להביא מוכר מרצון וקונה מרצון, עם האנשים שאנחנו הכרנו מראש ולא היו זקוקים לשום מתווך" [פר' עמ' 166, ש' 28-27]. כך עלו הדברים מחקירתו הנגדית של מר סגן-כהן:
"... אני אומר לך במכלול הדברים מיכה לא היה מתבייש לעשות כלום, זרקת אותו מהדלת הגיע מהחלון, הכניס רגל בכל דבר, בדברי מתיקות כל הזמן, ראובן היקר, מה שלום המשפחה, מה שלום זה, אז אנחנו התייחסנו אליו כמו אל בן אדם, לא ידענו שהוא מקליט, לא ידענו שהוא מסתכל לנו לא בעיניים, לא התייחסנו אליו בצורה כפי שאי חושב היום שהיינו צריכים להתייחס אליו, הוא דחף את עצמו, אני חוזר ואומר עוד פעם מעולם לא ביקש ממני על השולחן שם לי ניר ואמר לי תחתום"
[פר' עמ' 174, ש' 15-9]
ובהמשך:
"... אני רואה בן אדם נחמד שבא עם משקפיים ... כל הזמן מסתובב, בא, יוצא... היה בא נשען כך מה שלומך, הכל בסדר? אפשר לקבל כוס קפה, עוגה? בלי להזמין את עצמו בלי כלום, התייחסנו אליו יפה כמו שהתייחסנו לכל אחד ולכן כל פגישה כזאת הוא היה שותף בה ... שלא לצורך"
[פר' עמ' 174, ש' 24-17]
על אף נוכחותו של מר פנחסי בפגישות מסוימות שנערכו בין הצדדים, כך לדברי מר סגן-כהן, מר פנחסי ומר טיטר לא סייעו כלל למכירת הזכויות במתחם סומייל:
"ש. נניח שלצורך העניין שמסיימים את הפגישה עם יעקב בר ואתם מסכמים את כל התנאים ורוכשים את זכויות של בר שורקה בעקבות אותה פגישה, מיכה פנחסי זכאי לעמלה?
ת. לא.
ש. למה?
ת. מכיוון שהוא לא הכיר לי אותם, הוא לא גרם לעסקה.
ש. זו פגישה שהוא יזם, אם בעקבות הפגישה הזאת
ת. אני לא יודע אם בעקבות הפגישה הזאת ... אני אומר לך שוב, אני את האנשים האלה הכרתי מזה זמן וזמנים הרבה קודם, זה שהייתה פגישה מסוימת שדיברנו על משהו ופנחסי הכניס את רגלו לזה לא יודע, לא בגלל הפגישה הזאת נערכה העסקה"
[פר' עמ' 169, ש' 26-22]
כשעומת מר סגן-כהן עם כך שבמהלך פגישה כינה את מר פנחסי כ"רכז" של העסקה, השיב: "... הפרויקט בידינו, אנחנו מכירים את כל הפרטים, מכירים את הפינויים, רכז למה?" [פר' עמ' 178, ש' 12-11] ובהמשך: "... נוצרו כל מיני ביטויים והתבטאויות שאני היום מצטער עליהם אבל הם לא היו לצורך ענייני" [פר' עמ' 178, ש' 25-24]. התרשמתי לחיוב מעדותו של מר סגן-כהן לפניי. היותו בגדר צד בלתי מעוניין בתוצאה אף מחזקת את משקל גרסתו ואני רואה לנכון לאמצה.
67. מר ורדינון ומר חצור העידו לפניי כי הקשר היחיד בין בעלות האופציה לבין מר טיטר נרקם כאשר מר טיטר זימן פגישות בין בעלות האופציות לבין מר חבס ומר רוגובין. אולם פגישות אלה, כאמור, לא הניבו דבר ובעלות האופציה פנו לאפיק אחר לצורך רכישת הזכויות במתחם סומייל [פר' עמ' 156, ש' 25-23]. כך עלו הדברים מעדותו של מר ורדינון:
"ש. האם נכון שבשנת 2011 אתה ויעקב בר פניתם לנתי כדי שיסייע לכם בתווך בעסקת הזכויות בנוגע למתחם סומל?
ת. לא נכון.
ש. לא נכון?
ת. לא.
ש. האם נכון שהייתה פגישה בעניין הזה שבה אתה נכחת עם קובי רוגובין?
ת. כן.
ש. מי יזם את הפגישה הזו?
ת. נתי טיטר.
ש. נתי טיטר, איך נוצרה הפגישה אם אתה לא פנית אליו?
ת. נתי טיטר הציע להביא את קובי רוגובין לפרויקט, הפגישה לא הניבה שום דבר, לא היה כלום ולכן גם לא מגיע כלום"
[פר' עמ' 129, ש' 36-30, עמ' 130, ש' 5-1]
גם מר חצור הסביר כי מר טיטר "הציע את השירותים, הוא זימן את הפגישה [עם מר חבס ומר רוגובין – א.ש.] ולא יצא מזה שום דבר" [פר' עמ' 130, ש' 32-31]. וכן: "אם הוא היה מבצע את העסקה ואם העסקה הייתה יוצאת לפועל כן הוא היה מקבל תווך משני הצדדים" [פר' עמ' 130, ש' 36-35]. ובהמשך: "טיטר הציע גופים שהוא מכיר אותם להביא אותך לצורך העסקה ומה שהוא הציע לא קרם עור וגידים ולכן לא מגיע לו כלום" [פר' עמ' 131, ש' 5-4].
68. עדויותיהם של העדים דלעיל מתיישבות זו עם זו ויוצרות מארג ראייתי הגיוני ואמין. אני קובע כי יש להעניק להן משקל רב.
מעבר לכך - חיזוק לגרסת הנתבעים לפיה לתובעים לא היה יד ורגל בהוצאתם של הסכמי האופציה לפועל ניתן למצוא בעדותו של מר טיטר. כך, כשנשאל מר טיטר מהן הפעולות שביצע לצורך הוצאתם של הסכמי האופציה לפועל, התחמק ממתן תשובה ברורה ואחידה, כדלקמן:
"ש. איזה פעולות עשית עבור השלמת עסקת האופציה שנעשתה בין בר, שוקרא [צ"ל שורקה, הטעות במקור – א.ש.] יורוקום לבין הנתבעות 10 – 13?
ת. כולם היו באותה קבוצה. הביאו עוד ועוד נוכלים לצרף לקנוניה. אני יודע שהם נוכלים כי הם לא שילמו לי כסף. הוא השתמש בשירותים שלי ולא שילם לי כסף זה גנב ונוכל.
ש. אז מי שכר את שירותיך?
ת. רונן חצור ובר היו הקברניט של קבוצת האופציונרים, הם היו שותפים שלו. אני לא יכול לריב עם 7.
ש. בר ורונן חצור שכרו את שירותיך?
ת. כן, רונן חצור היה ת"פ של בר. שורקה בהקלטה אמר מה רונן חצור שותף בזה? הוא אמר אני לא יודע. כתוב בהקלטה שהוא לא יודע מזה.
[...]
ש. מה הייתה הנקודה שבה הוזמנה על ידי כל אחת מהנתבעות 10 - 13 שירותי התיווך ממך?
ת. אני לא מכיר אותן. כמו שאני יודע מי אתה ואני לא מכיר אותך באופן אישי. אותם ראיתי בפגישות. לי היה עסק עם רונן ובר ועם מחט.
ש. מי מהם התחייב כלפיך?
ת. בר וחצור. בוודאי שהתחייבו לשלם תיווך, אני לא עובד בחינם. התחייבו לגבי האופציה והכל. לחצור לא הייתה אופציה, הוא הלך לפגישות שביורוקום לא יודעים. איך רונן חצור מגיע לפגישה אם אין לו קומבינה עם בר? למה אתה לא עונה לי למה שאני אומר?
ש. אתה אומר ביחס לעסקה זו אין התחייבות לתשלום דמי תיווך מבעלי האופציה?
ת. את האופציה ראיתי כקבוצת רונן חצור ובר.
ש. נניח שזה נכון, האם הם התחייבו לשלם דמי תיווך בגין עסקת האופציה?
ת. בוודאי שכן.
ש. מתי היא התחייבה לזה?
ת. כל החיים. אני עובד עם רונן חצור משנות ה – 80".
[פר' עמ' 70, ש' 36-32; עמ' 71, ש' 5-1, 32-20]
ובהמשך:
"ש. אז היית נגד האופציה?
ת. הייתי נגד.
ש. אז איך תיווכת באופציה?
ת. בטח תיווכתי. אני נגד בעצבים אבל לא נגד שאני אטרפד את העסקה. מיכה אמר להם תשמעו לא יכול להיות מצב שאני מביא את צחי ואתה נותן אופציה לחברה האלה. אני גם נותן לך יותר כסף ויש לי קונה אמיתי. אם אני מביא את חג'ג' והוא אמר אני משלם לכם דמי תיווך אז בסוף חג'ג' נדפק והוא לקח 24% ולא נשאר למיכה ונתי"
[פר' עמ' 74, ש' 20-17]
זאת ועוד: בשאלון ששלחה קבוצת חג'ג' למר פנחסי ומר טיטר, נשאלו השניים האם היו מעורבים באופן כלשהו במשא ומתן שהתנהל לקראת החתימה על הסכמי האופציה. תשובתו של מר טיטר הייתה שלילית [נ/5]. אף בחקירה שכנגד אישר מר טיטר כי לא השתתף בישיבה כלשהי עם בעלות האופציה [פר' עמ' 73, ש' 35].
69. לכך יש להוסיף את הפרדוקס שעולה מגרסאותיהם של מר פנחסי ומר טיטר באשר להסכמי האופציה. כך, בעוד שלגרסת השניים מר טיטר תווך בהסכמי האופציה, פעל מר פנחסי לבקשתו של מר חג'ג', לסיכול הסכמי האופציה. כך הסביר מר פנחסי: "ראו אותי בתור מי שהביא את צחי שיכול להיות שהוא ינטרל אותם מהאופציה כי הוא רצה לשלם מזומן ליורוקום ולשורקה. הוא אמר שאני מפריע זיו לב. הוא אמר שהוא מרכז את בעלי האופציה" [פר' עמ' 51, ש' 31-29]. ובהמשך:
ש. האם ביצעת פעולות שנועדו לסכל את האפשרות שהלקוחות שלי יקבלו את האופציות מיורוקום ושורקה?
ת. ברור.
ש. על ידי מי נתבקשת לבצע פעולות לסכל את קבלת האופציה ולחתום על הסכם האופציה?
ת. על ידי צחי חג'ג'. (העד משנה מתשובתו) צחי אמר לי אל תעשה בעיות.
ש. אז צחי לא ביקש ממך לסייע לו לעקוף את עסקת האופציה?
ת. הוא כן ביקש (העד מעיין בתצהירו) הוא כן ביקש אבל אמר לי אל תעשה רעש, כפי הנראה אני סוגר איתם. אמרתי אני יכול לעשות רעש והוא אמר לי אל תעשה רעש, אני סוגר איתם.
[...]
"ש. אתה התבקשת לסכל את האפשרות שתהיה עסקה עם האופציונרים?
ת. לא. הוא [מר חג'ג' – א.ש.] אמר לי אני רוצה לנסות לעקוף את האופציונרים.
ש. אז המטרה היתה שלא תהיה עסקה איתם?
ת. כן, זו הייתה המטרה שלו.
ש. וגם המטרה שלך?
ת. צחי הוא אדם שמעסיק אותי אז אני עושה מה שהוא אומר.
ש. אז הלקוחות שלי מעולם לא העסיקו אותך בעסקת התיווך?
ת. אותי לא, אולי את השותף שלי"
[פר' עמ' 53, ש' 15-8, 30-23]
מר פנחסי עומת בחקירה שכנגד עם פרדוקס זה והשיב כדלקמן:
"האם ידעת או חשבת שהשותף שלך אולי נותן שירותי תיווך כאלה ואחרים למי מהנתבעות 13-7? האם נתי ידע על כך שניסית לסכל את העסקה?
ת. אנחנו לא היינו ערים לזה.
[...]
ש. האם בזמן שפעלת עבור צחי בכדי שצחי יעשה את העסקה ולא האופציונרים, האם שותפך נתי היה מודע לכך שהתבקשת לסכל את עסקת האופציונרים?
ת. ברור, איזו שאלה. הוא אמר לי לך תנסה. צחי אמר לי לך תנסה. אני לא יודע אם נתי היה מודע לזה. אף אחד לא מסתיר שום דבר ושום כלום בתור שותפים.
[...]
ש. האם יידעת את שותפך שאתה נתבקשת לסכל את עסקת האופציה?
ת. כן. במשך כל הזמן ידעתי שהולכים לעשות את עסקת האופציה פניתי לגורמים ולבעלים כולל שורקה, בר ויורוקום ואמרתי צחי רוצה לשלם מזומן, אתם נכנסים לאופציה שלא יודע אם תצא או לא תצא ..."
[פר' עמ' 53, ש' 36-35, עמ' 54, ש' 1, 15-13]