בתי המשפט
בית המשפט המחוזי בירושלים בר"ע 3221/07
בפני כבוד השופטת אורית אפעל-גבאי 09/10/2007
בעניין: 1. קואופ ירושלים אגודה צרכנית שיתופית בע"מ
2. קואופ ירושלים רשת סופרמרקטים 1992 בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יעקב פודים
המבקשות
נ ג ד
1. שרה מולכו
2. יפה ארדיטי
3. יצחק מולכו
4. יעקב מולכו
5. רפאל מולכו
ע"י ב"כ עו"ד יורם אבירם
המשיבים
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-משפט השלום
בירושלים שניתנה ביום 18.6.07 ב-בש"א 3136/07 (ת"א 11583/95)
על-ידי כב' השופט שמעוני, סגן נשיא
החלטה
1. ביום 23.7.06 ניתן בבית משפט השלום בירושלים פסק דין המקבל תביעה שהגישו המשיבים לפינוי המבקשות ממרכול הנמצא ברח' רמב"ן 20 בירושלים. ואולם, בית משפט קמא החליט ליתן למבקשות סעד מן הצדק, אם יקיימו אחר התנאים הבאים: האחד, המבקשות ישלמו למשיבים פיצוי כספי בסך 200,000 ₪ תוך 45 יום ממועד פסק הדין; והשני, השליטה והניהול במרכול יושבו לידי המבקשת 1. המבקשות לא שילמו למשיבים את הסך של 200,000 ₪. לטענתן, בשיחה בטלפון שהתקיימה בין באת-כוחן לבין ב"כ המשיבים הודיע האחרון שהמשיבים אינם משלימים עם הסעד מן הצדק שהוענק למבקשות ובדעתם לערער על פסק הדין. לפיכך, כך נטען, הסכים ב"כ המשיבים כי הסכום שנקבע בפסק הדין כתנאי למתן הסעד מן הצדק לא ישולם עד להכרעה בערעור. המבקשות מוסיפות וטוענות, כי הן הסתמכו על הסכמה זו, ולכן לא שילמו במועד את סכום הפיצוי.
המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא חלף ביום 23.10.06. המשיבים לא הגישו ערעור, וכאשר נוכחו בכך המבקשות, ביום 6.11.06, משכו שיק על סך של 200,000 ₪ לפקודת ב"כ המשיבים. המבקשות טוענות, כי ב"כ המשיבים סירב לקבל את השיק וטען, כי יש לשלם את סכום הפיצוי לחב' אביב שני בע"מ, אשר רכשה את הנכס מן המשיבים. ביום 7.11.06 נמשך שיק חדש, אך גם שיק זה לא התקבל.
2. ביום 7.11.06 הגישו המשיבים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל את פסק הפינוי של בית משפט קמא מיום 23.7.06. ביום 24.12.06 הגישו המבקשות בלשכת ההוצאה לפועל בקשה בטענת "פרעתי" ועיכוב הליכי הוצאה לפועל וטענו, כי סכום הפיצוי שנקבע בבית משפט קמא שולם במועד, ביום 6.11.06, בהתאם להסכמה אליה הגיעו ב"כ הצדדים, כאמור לעיל, וכי המשיבים סירבו לקבל את התשלום בחוסר תום לב. בקשה זו מתבררת בלשכת ההוצאה לפועל בפני ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשם פלקס. ביום 11.7.07 נחקרו, באריכות, המצהירים מטעם המבקשות ונקבע מועד נוסף לחקירת מצהירי המשיבים.
3. ביום 28.2.07 הגישו המבקשות לבית משפט קמא בקשה להארכת המועד שנקבע בפסק הדין לתשלום הסך של 200,000 ₪. גם בקשה זו נסמכת על הטענה בדבר הסכמת המשיבים לדחות את תשלום הסכום האמור עד להכרעה בערעור, כמובא לעיל. ביום 29.3.07 הגישו המשיבים תשובה לבקשה להארכת מועד והתנגדו לקבלתה. המשיבים טענו, כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר, חמישה חודשים וחצי לאחר המועד שנקבע לתשלום הפיצוי; המבקשות אינן משלמות דמי שכירות מאוקטובר 2006; וכן כי לא ניתן לטעון טענת "פרעתי" ובאותה עת לבקש הארכת מועד לביצוע התשלום, שכן המדובר בטענות סותרות. לגוף הענין נטען, כי מעולם לא ניתנה למבקשות אורכה לתשלום הסך של 200,000 ₪. ביום 1.4.07 דחה בית משפט קמא את הבקשה להארכת מועד, מבלי שניתנה למבקשות זכות להשיב לתשובת המשיבים, וזאת נוכח העובדה שהבקשה להארכת מועד הוגשה חמישה חודשים וחצי לאחר המועד.
4. המבקשות ביקשו רשות לערער על החלטתו של בית משפט קמא מיום 1.4.07 (בר"ע 3132/07). ביום 4.6.07 החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' צור, סגנית נשיא) לקבל את הבקשה, דן בערעור וקיבל אותו. בית המשפט קיבל את טענת המבקשות, כי לא קוימה בעניינן מצוות תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) והורה לבית משפט קמא לאפשר למבקשות להשיב לתשובת המשיבים בטרם יחליט בבקשה להארכת מועד. בית המשפט מצא שלא לקבל את טענתן השניה של המבקשות, כי על בית משפט קמא היה לאפשר להן לחקור את המצהירים מטעם המשיבים בטרם יחליט בבקשה. אשר לכך נקבע, כי "אין לבעל דין זכות קנויה לחקור את המצהירים במסגרת בקשה בכתב, וענין זה נתון לשיקול הדעת של בית המשפט הדן בבקשה".