בית הדין הארצי לעבודה
ע"ע 316-10-19
ניתן ביום 03 דצמבר 2020
Zeit Tafari המערערת
–
1. אופוס שירותי כח אדם בע"מ
2. האופה מבגדד מאפים (2010) בע"מ המשיבות
לפני: הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, השופט רועי פוליאק, השופטת חני אופק גנדלר
נציג ציבור (עובדים) מר ירון לוינזון, נציג ציבור (מעסיקים) מר עמית שטרייט
בשם המערערת: עו"ד עדנה מרין
בשם המשיבה 1: עו"ד רון יוסף
בשם המשיבה 2: עו"ד יוליה סניגיר, עו"ד פבל מורוז
פסק דין
הנשיאה ורדה וירט-ליבנה
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה תל אביב (סגנית הנשיאה השופטת אריאלה גילצר-כץ; סע"ש 40496-07-17; [פורסם בנבו] להלן: פסק הדין), שבו התקבלה בחלקה תביעת המערערת נגד המשיבה 1 בלבד (להלן: אופוס), בעוד התביעה נגד המשיבה 2 (להלן: האופה מבגדד) נדחתה במלואה. בפסק הדין נקבע כי המערערת לא פוטרה מעבודתה באופוס, ולפיכך אין מדובר בהפרת הוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: חוק עבודת נשים) וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: חוק שוויון הזדמנויות). עם זאת חויבה אופוס בפיצוי עקב הפרת זכויות שונות של המערערת. הכול כמפורט בהמשך.
התשתית העובדתית
2. המערערת הועסקה אצל אופוס, הפועלת כחברת כוח אדם, במשך כשנה, החל מיום 29.2.2016 ועד ליום 28.2.2017. יוער כי בתצהירה טענה המערערת שעבדה באופוס עד ליום 27.2.2017. במהלך תקופת העסקתה הוצבה המערערת במקומות עבודה שונים, לקוחותיה של אופוס.
3. מחודש 11/2016 ועד לסיום העסקתה, הוצבה המערערת בעבודה כפועלת באופה מבגדד, מפעל מאפים הממוקם במועצה המקומית אזור. אופוס היא ששילמה למערערת את שכרה, שעמד על 27 ש"ח לשעה.
4. ביום 28.2.2017, עת הייתה המערערת בהריון, הופסקה עבודתה אצל האופה מבגדד. הצדדים חלוקים בנוגע לשאלה מדוע הופסקה הצבתה של המערערת בחצרי האופה מבגדד, ובהמשך אצל אופוס. המערערת טוענת כי עבודתה הופסקה מחמת הריונה, בעוד האופה מבגדד טוענת מצידה כי כלל לא הייתה מודעת להריונה של המערערת באותה עת. עדי האופה מבגדד העלו הצדקות שונות להפסקת עבודתה של המערערת, החל בהיעדרויות מהעבודה, וכלה בהעדר צורך בעובדים, כמפורט בהמשך דברינו.
5. לאחר המקרה פנתה המערערת לאופוס, וזאת על מנת שתשיב אותה לעבודה באופה מבגדד, ולחלופין כדי שתשבץ אותה אצל מזמין אחר. המערערת טוענת כי אופוס סירבה למצוא לה מקום עבודה חדש, וזאת בשל הריונה. אופוס דוחה גרסה זו, וטוענת שהמערערת היא זו שסירבה להצעות העבודה החלופיות שהונחו בפניה, ונטשה את עבודתה.
6. בעקבות פניית המערערת לעמותת "קו לעובד", נשלחו לאופוס בימים 7.2.2017 ו-22.3.2017 שתי פניות מטעם קו לעובד בשמה של המערערת. בגוף הפניות נמסר כי המערערת בהריון, ועל כן אופוס מתבקשת להשיב לאלתר את המערערת לעבודתה. אופוס ענתה לפנייה הראשונה בלבד, אולם לא לגופם של דברים אלא רק בבקשה להעברת ייפוי כוח מאת המערערת. יצוין כבר עתה כי ייפוי כוח כפי שנדרש לא הועבר, ובין אופוס ל"קו לעובד" לא התקיים כל שיח נוסף.
7. המערערת ילדה במזל טוב ביום 9.7.2017. ביום 18.7.2017, הגישה המערערת את תביעתה לבית הדין האזורי תל אביב, במסגרתה טענה כי הצבתה באופה מבגדד הופסקה מחמת הריונה, ביוזמת האופה מבגדד ובהסכמת אופוס. לעניין אחריות האופה מבגדד כלפיה, טענה המערערת כי אחריות זו חלה מכוח סעיפים 25 ו-28 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011 (להלן: החוק להגברת האכיפה). עוד הוסיפה המערערת כי בהתאם להוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד–1954 (להלן: חוק עבודת נשים), יש לראות בפיטוריה בטלים, ולכן לאחר תשעה חודשי העסקה החלו להתקיים יחסי עובד ומעסיק בינה ובין האופה מבגדד, בין לבד ובין ביחד עם אופוס. מעבר לכך טענה המערערת כי על העסקתה חל צו ההרחבה בענף האפיה (1971) (להלן: צו ההרחבה בענף האפיה), וזאת מכוח סעיף 13 לחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן: חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח אדם).
8. עוד טענה המערערת כי היא זכאית לתשלום זכויות מהמשיבות ביחד ולחוד, לפי העילות הבאות: קבלת שכר בתקופה המוגנת מפיטורים, תמורת הודעה מוקדמת; פיצוי בגין נזקים בלתי ממוניים עקב הפרה של חוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: חוק שוויון הזדמנויות בעבודה); פיצויי פיטורים והלנת פיצויי פיטורים; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע ותוך הפרת חובת תום הלב, ופיצוי בגין עוגמת נפש; תשלום דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, שי לחג, שכר וגמול שעות נוספות; פיצויים בגין אי הפרשה לקרן פנסיה ובגין אי הודעה על תנאי עבודה והשבת ניכוי ביתר לביטוח בריאות. בגין כל האמור תבעה המערערת מהמשיבות פיצוי בסך של 138,412 ש"ח.
9. אופוס הגישה כתב הגנה במסגרתו העלתה את הטענות שלהלן: למערערת שולמו מלוא הזכויות עבור התקופה שעבדה אצלה; המערערת קיבלה הסבר בשפתה על תנאי העבודה; המערערת כלל לא פוטרה, אלא סירבה להגיע לעבודה החלופית שהוצעה לה ולכן אינה זכאית לזכויות הנגזרות מכך; אופוס לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת על הריונה של המערערת; מאחר שאין קשר בין סיום העסקתה של המערערת - שנעשה ביוזמתה - לבין היותה בהריון באותה עת, הרי שאופוס לא הפרה את חוק עבודת נשים או את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה; לא חל על העסקתה של המערערת כל הסכם קיבוצי או צו הרחבה אחר למעט ההסכם הקיבוצי הכללי שנחתם בין ארגון חברות לאספקת שירותי משאבי אנוש בישראל והאיגוד הארצי של חברות למשאבי אנוש שליד איגוד לשכות המסחר, לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה והסתדרות העובדים הלאומית שהורחב בצו הרחבה (7003/2004) (להלן: ההסכם הקיבוצי הכללי בענף כוח האדם).
10. עוד טענה אופוס כי המערערת אינה זכאית להפרשות לקופת הפיצויים, לדמי הבראה, פדיון ימי חופשה, דמי חגים, שי לחג, תשלום בעד עבודה בשעות נוספות או לביטוח בריאות. לבסוף, העלתה אופוס טענת קיזוז, לפיה אם יחליט בית הדין כי המערערת זכאית לרכיב כלשהו מהרכיבים להם טענה, יש לקזז מכך את העדר דמי ההודעה המוקדמת המגיעים לה משום שהמערערת היא שנטשה את העבודה ללא התראה.
11. האופה מבגדד הגישה כתב הגנה קצר בו שללה את מרבית טענותיה של המערערת. בתמצית טענה האופה מבגדד כי המערערת לא הועסקה על-ידה ולכן המערערת אינה זכאית לקבל ממנה כל תשלום בגין זכויותיה; האופה מבגדד אינה כפופה להוראות צו ההרחבה בענף האפייה משהוא אינו חל על מפעלה; המערערת לא פוטרה מעבודתה אלא עזבה אותה ללא הודעה מראש; האופה מבגדד לא הייתה מודעת להריונה של המערערת עת הורתה לה לעזוב את העבודה ולפנות לאופוס.