בית משפט השלום בבת ים
תא"מ 57360-02-20 פרטוק ואח' נ' עיריית רמת גן
לפני כבוד הרשם הבכיר אדי לכנר
התובעים 1. הלל פרטוק
2. הלל פרטוק בע"מ
נגד
הנתבעת עיריית רמת גן
פסק דין
התובעים סיפקו לתקופה מוגדרת שירות לנתבעת. השירות סופק על פי חוזה שנחתם בין הצדדים ואושר במוסדות המוסמכים של הנתבעת וכנדרש על פי דין. משתם החוזה המשיכו התובעים לספק את השירות לפרק זמן נוסף, אף שלא נחתם חוזה חדש. האם זכאים התובעים לתמורה בגין השירות שנטען שסיפקו לנתבעת, חרף העובדה כי בפרק הזמן החדש לא נחתם חוזה וזה לא אושר באופן המחויב על פי דין? זוהי השאלה העיקרית העומדת להכרעה בתובענה זו.
כבר עתה אציין, כי לאחר שעיינתי במלוא טענות הצדדים, בראיות שהוגשו ובעדויות העדים שהעידו לפני, הגעתי למסקנה, כי דין התובענה להתקבל חלקית.
תמצית התובענה ועיקרי טענות הצדדים
1. התובע הוא הבעלים של התובעת, המספקת שירותי ייעוץ תקשורתי ואסטרטגי, מיתוג, שיווק ויצירת תוכן שיווקי.
2. לטענת התובעים, בין התובעת ובין הנתבעים נקשר חוזה במסגרתו סיפקה התובעת שירותים לנתבעת, ובכלל זה לראש העירייה דאז, לדוברות העירייה ולכלל התאגידים העירוניים במסגרת לשכת התאגידים העירוניים.
3. עוד טענו התובעים, כי בתקופה שבין חודש יולי 2017 ועד יוני 2018 סופקו השירותים כאמור, בתמורה לסכום כולל של 120,000 ₪ ששולמו לתובעת על ידי הנתבעת (10,000 ₪ לחודש).
(להלן: החוזה החתום).
4. בתום התקופה, נטען, ביקשו גורמים שונים מטעם העירייה להמשיך במתן השירותים האמורים, וזאת מבלי שייחתם הסכם מאריך את תקופת ההתקשרות, זאת, נטען, בשל העדר אפשרות לערוך מכרז בתקופת בחירות לרשויות המקומיות שנערכו אז. בהסתמך על בקשות אלה, נטען, המשיכו התובעים במתן השירותים ברציפות עד חודש נובמבר 2018.
5. חרף האמור, נטען, דרישת תשלום בסכום של 50,000 ₪ בתוספת מס ערך מוסף לא כובדה על ידי הנתבעת. לטענת התובעים, פניהם הושבו ריקם בטענה כי לא נחתם הסכם בכתב בין הצדדים.
6. לטענת התובעים, שעה שאין מחלוקת כי השירותים סופקו, ושעה שאין מחלוקת כי סופקו על פי דרישת גורמים בנתבעת, הרי שאי תשלום התמורה – בטענה שאין לכך מקור תקציבי, וכי דרושה הכרעה שיפוטית לשם כך – היא חסרת תום לב.
7. עוד נטען, כי הנתבעת אינה רשאית להתחמק מתשלום התמורה לתובעים תוך הסתמכות על העדר אישור פורמאלי של הגזבר וראש העירייה, ובכך להתעשר על חשבון התובעים בניגוד לדין.
8. הנתבעת הכחישה מכל וכל את המיוחס לה במסגרת כתב התביעה. לטענת הנתבעת, מדובר על תביעה קנטרנית, חסרת תום לב וניסיון לעשות עושר ולא במשפט על חשבון כספי ציבור.
9. לטענת הנתבעת, לתובעים הובהר כי לא ניתן לפרסם מכרז לצורך בחירת זוכה למתן שירותי ייעוץ, אך חרף האמור לא היססו התובעים "לקחת על עצמן את מתן השירותים" במשך חמישה חודשים וללא כל תמורה. שתיקתם בזמן אמת, טענה, הוא ניסיון להתחמק מתחרות הוגנת במסגרת מכרזית וההליך הנדרש על פי חוק לאישור החוזה.
10. הנתבעת הכחישה את עצם מתן השירותים בתקופה הנוספת, תוך שציינה שאין לכך ולו בדל ראיה, ותוך שטענה כי השירותים שנטען שסופקו סופקו בניגוד למנהל תקין והתובענה היא בגדר ניסיון להכשרת האמור וסיכול הניהול התקין של הנתבעת.
11. המשך ההתקשרות בין הצדדים, טענה עוד, כרוך בפרסום מכרז - שלא התאפשר אותה עת בשל תקופת בחירות – וזכיית התובעים בו, ככל שהיו זוכים. לטענת הנתבעת, בשל העבודה כי התמורה המצטברת של ההתקשרות עולה על סכום של 140,000 ₪, מחייב הדבר פרסום מכרז פומבי בהתאם לתקנות העיריות (מכרזים), תשמ"ח – 1987 (להלן: תקנות המכרזים).
12. משזה לא פורסם, לא נכרת בין הצדדים חוזה לתקופה הנוספת. בשל כך, טענה העירייה, לא זכאים התובעים לכל סעד, שכן מנועה העירייה מתשלום התמורה הנדרשת בהתאם לסעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה). נוכח כך, טענה, אין לקבל את טענת התובעים כי "ניתן אור ירוק" להמשך ההתקשרות, שכן הוראה זו לא עוגנה בכתב ולא נחתמה בהתאם לנדרש על ידי ראש העירייה והגזבר ובחותם העירייה.
13. מכל הטעמים האמורים, סבורה הנתבעת, כי דין התובענה להידחות.
דיון והכרעה
14. כפי שכבר ציינתי מעלה, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהובאו לפני, הגעתי למסקנה, כי דין התובענה להתקבל בחלקה. ואנמק:
האם התובעים סיפקו שירות לנתבעת ואיזה אופן נערך הסיכום?
15. השאלה הראשונה העולה היא, האם התובעים הוכיחו מתן השירותים – בתקופה הנוספת – לנתבעת? הנתבעת הכחישה קבלתם וחרף הראיות שצורפו כבר לכתב התביעה טענה, כי אין כל הוכחה למתן השירותים האמורים בתקופה שלאחר ההסכם החתום.
יש לדחות טענה זו. אציין, כי מדובר על טענה חסרת תום לב, אשר לא היה כל מקום לעלותה, לא בכתב ההגנה – בשים לב לראיות שצורפו לכתב התביעה, ואף לא בדיון ובסיכומים – בשים לב לתצהירים והחקירות של העדים שהובאו על ידי התובעים. טענה זו, שגרמה להארכת הדיון שלא לצורך, מצדיקה פסיקת הוצאות נוספות לזכות התובעים על יסוד תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.
וזאת מדוע?
16. לכתב תביעת התובעים צורפו מספר ראיות התומכות בטענה כי השירותים סופקו גם סופקו בתקופה שלאחר תום החוזה החתום.
ראשית, צורפה הודעת דוא"ל מיום 21.11.2018 שנשלחה על ידי עוה"ד גיל זימנהויז, מנהל לשכת התאגידים העירוניים בתקופה הרלוונטית (להלן: מנהל הלשכה), אל גרשון טוסק (גזבר העירייה). בהודעה זו פירט מנהל הלשכה, כי על פי הסכם התקשרות סופקו שירותים על ידי התובעים מחודש יולי 2017 למשך שנה. בהמשך צוין, כי לבקשת ראש העיר (דאז), ונוכח תקופת הבחירות והעדר היכולת לפרסם מכרז להתקשרות עם ספק אחר "המשיך הלל ליתן את שירותיו". עוד נרשם, כי כנגד עבודתו זו לבקשת ראש העיר, הוצאה אף חשבונית אך לא התקבל תשלום עבור חודשים יולי – נובמבר (2018) בסכום של 10,000 ₪ לחודש בתוספת מס ערך מוסף, אף שיש סעיף תקציבי בלשכת התאגידים לתשלום האמור.
17. כך גם בנספח נוסף, הוא מכתבה של עוה"ד אוסנת הורנשטיין, מהשירות המשפטי של הנתבעת (מכתב מיום 10.7.2019), הממוען לב"כ התובעים, צוין מפורשות כי הנתבעת אינה יכולה לבצע תשלומים שלא על יסוד חוזה חתום כחוק אף אם ניתנו, אם ניתנו, הבטחות בעל פה לכך. לא צוין דבר בנוגע לאי הספקת השירותים.
18. לבסוף, צורף פרוטוקול הנהלת העיר המורחבת מיום 5.5.2019 המדבר בעד עצמו.
19. בישיבה זו, שב מנהל הלשכה על אמירתו, לפרוטוקול, כי השירות סופק. כך ציין, כי "ביולי 2018 הסתיים ההסכם. ניתנה הודעה לספק על סיום ההסכם, הוא גם ידע. בפגישה שהייתה לו (התובע – הח"מ) עם ראש העיר והדוברות שאז הם ביקשו ממנו להמשיך לתקופה נוספת, מאחר ואי אפשר היה לצאת למכרז. הוא המשיך לעבוד עד חודש נובמבר" (2018 – הח"מ) (עמוד 12 לפרוטוקול ישיבת ההנהלה).
20. בישיבה זו צוין על ידי הדוברים, כי לא מדובר על שירות חירום וכי השירות סופק חמישה חודשים ללא הסכם. מנהל הלשכה, שוב, שב וציין בפני הדוברים "אמרו לו להמשיך לעבוד והוא עבד" (עמוד 14 לפרוטוקול ישיבת ההנהלה), אך צוין כי "אולי עדיף את הנושא הזה לא להעלות בפרוטוקול, שלא ייעשה בזה שימוש לבית המשפט" (שם, עמוד 15). אך מה שצוין בפרוטוקול – צוין.
21. עוד הובהר, כי היה מקור תקציבי לפעילות האמורה כבר בשנת 2018: "במסגרת תקציב 2018 היה תקציב לשלם. אם היו משלמים את זה ב-2018 היה אפשר לשלם את זה" (שם, עמוד 16) אך "לקחו לו אותו כבר" (- את התקציב מלשכת התאגידים העירוניים) (שם, עמוד 17).
22. עוד יש מקום לציין, כי אחד הדוברים, מר גרשון טוסק, גזבר העירייה, מצא לנכון להוסיף כי "אנחנו יצרנו את הבעיה", אך תהה מדוע לאחר שהתובעים ראו כי לא מועבר תשלום – המשיכו במלאכתם: "הוא לא עצר והוא המשיך לעבוד" (שם, עמוד 16).
23. כך או אחרת, החליטה ההנהלה, כי "לא מאשרים תשלום בסך 50,000 ₪ כולל מע"מ עבור מתן שירות דוברות ותקשורת לכלל התאגידים בחודשים יולי עד נובמבר 2018, למר הכלל פרטוק, בהיעדר מקור תקציבי, וככל ונדרש לעניין נקבל החלטה בהמשך".
24. אם כן, הנתבעת החליטה לא לשלם את הדרישה בשל העדר מקור תקציבי דאז (אף שהיה קיים בשנת 2018). לא עלתה כל טענה, לא מצד הדוברים הרבים שנכחו בישיבה, ולא בהחלטה עצמה, כי השירותים כלל לא סופקו. היפוכו של דבר, הנחת העבודה הייתה כי אלה סופקו, וכעט העירייה נדרשת לשלם תמורתם.
25. כל האמור – הוגש כבר בכתב התביעה, ולא היה יכול להיות מחלוקת כי היה נגיש לנתבעת עצמה, שבוודאי שומרת ומנהלת את הפרוטוקולים של ישיבות ההנהלה.
26. עם זאת, בשל הכחשת הנתבעת, הביאו התובעים לעדות שני עדים נוספים. האחד, ראש העיד דאז, מר ישראל זינגר. זה ציין בתצהירו (מיום 29.7.2020), כי התובע שימש כיועץ אסטרטגיה, מיתוג והתקשרות באמצעות לשכת התאגידים העירוניים החל מחודש יולי 2017 ועד סוף 2018. התובע עבד, עוד הצהיר, כל אותה תקופה ומילא את כל המטלות שהוטלו עליו לבקשתו ולבקשת הממונים בלשכת התאגידים העירוניים (סעיפים 4 ו-5 לתצהיר). לבסוף, ציין בתצהירו, כי אישר בסיום שנת ההתקשרות הראשונה את המשך ההתקשרות (סיפא סעיף 6 לתצהיר).
27. בחקירתו הנגדית, עמד מר זינגר על האמור בתצהירו. מר זינגר פירט את טיב השירותים שסופקו על ידי התובעים ואף את הצורך שהתעורר בכך, בין היתר לשם חיסכון כספי, שכן השירותים סופקו על ידי התובעים לכל התאגידים העירוניים, במקום שיספקו בנפרד לכל תאגיד ותאגיד (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 19-23; עמוד 6, שורות 1-6).
28. עוד ציין מר זינגר, כי המשך ההתקשרות נעשה על יסוד חוות דעת משפטית, בשל תקופת הבחירות מחד והעדר אפשרות לפרסם מכרז בתום ההתקשרות החתומה, והצורך להמשיך שירותים מסוימים על אף זאת, מאידך (שם, שורות 22-34).
29. מר זינגר שב וציין, כי אישר את המשך ההתקשרות עם התובעים (עמוד 8, שורות 3-4), אך "לא טיפל בזה", וכי "התובע המשיך לעבוד ולא קיבל כסף" (שם, שורה 26).
30. בנוסף, הובאה עדות דוברת העירייה דאז, הגברת גלי אבני הורנשטיין (להלן: הדוברת). גם הדוברת אישרה בתצהיר, כי התובעים סייעו במלכתה וכי היא נעזרה בשירותים שסופקו. עוד ציינה, כי אילו סופקו למסירות ונאמנות (סעיפים 4 ו-5 לתצהיר מיום 8.4.2020).
31. עדות זו של הדוברת לא נסתרה גם כן בחקירתה הנגדית, תוך שהדוברת מאשרת כי אכן הייתה דוברת העירייה בעת הרלוונטית (עמוד 10, שורות 2-3), אך לא עסקה בחתימה על התקשרויות בכלל ומול התובעים בפרט (שם, שורות 14-19).
32. גם התובע, מר פרטוק, אישר בחקירתו הנגדית את הטענות, ובפרט את הטענה כי השירותים סופקו גם סופקו גם בתקופה שלאחר החוזה החתום. כך ציין, כי "לעירייה לוקח זמן" במענה לשאלה מדוע המשיך לספק השירותים לאחר תקופת החוזה החתום, שעה שלא קיבל תשלום בגין כך (עמוד 13, שורות 14-15), תוך שהוא מביא דוגמאות לרשויות מקומיות נוספות אשר מעכבות תשלום. בנוסף העיד, כי נאמר לו שאכן יש עיכוב בשל תקופת בחירות, אך התחיל בבירור העיכוב לאחר מספר חודשים (שם, שורות 19-23), תוך שנאמר לו בעל פה "נפתור את זה אין שום בעיה" (שם).
33. הנתבעת, לעומת זאת, העידה עדה אחת, הגברת ליה פרנקל. גברת פרנקל הצהירה, כי היא משמשת מנהל לשכת התאגידים העירוניים החל מחודש יולי 2019 (סעיף 2 לתצהיר מיום 5.8.2020). בחקירתה הנגדית אישרה, כי לא עבדה בתפקיד זה בחודשים יולי 2017 עד סוף שנת 2018 (עמוד 15, שורות 11-12), וכי היא כלל לא מכירה את התובע ואת פעילותו (שם, שורות 13-14). גברת פרנקל ציינה, כי נמסרה לה הצורך בתפקיד אותו מילאו התובעים, אך מעולם לא נחשפה לתוצרי עבודת התובעים (שם, שורות 17-19).
34. עיון במלוא עדותה של גברת פרנקל מטעם הנתבעת מעלה, כי אין בה כדי לתמוך בטענת הנתבעת. כך, בעוד התובעים הביאו שלל ראיות, ממקורות שונים – ובפרט של הנתבעת עצמה – להוכחת טענתם כי השירות סופק, הנתבעת הסתפקה בעדות של עדה שלא עבדה בתקופה הרלוונטית, ולמעשה לא יכלה, ואף לא עשתה זאת בחקירתה הנגדית, לשלול את טענות התובעים למתן השירותים בתקופה שלאחר תום ההסכם החתום, או לסתור את הראיות המשמעותיות שהוגשו מטעם התובע להוכחת טענה זו.
35. בהינתן האמור, יש לאמץ את טענת התובע ולקבוע, כי התובע סיפק שירותים גם בתום ההסכם החתום לנתבעת, בחודשים יולי עד נובמבר 2018.
העדר הסכם בכתב ומשמעותו
36. אין מחלוקת בין הצדדים, כי בין התובעים, או מי מהם, ובין הנתבעת לא נחתם הסכם התקשרות חדש לתקופה שלאחר תום החוזה החתום (חודשים יולי עד נובמבר 2018). בהינתן שכך, אין גם מחלוקת, כי לא קיים הסכם בכתב, וזה לא נחתם בחותמת העירייה ובחתימת ראש העיר וגזברה.
37. מהעדויות עולה, כי ההתקשרות עם התובעים בתקופה הראשונה, מחודש יולי 2017 עד יוני 2018 נעשתה על יסוד מכרז זוטא (תקנה 8 לתקנות המכרזים). אין מחלוקת, כי הנתבעת בתור רשות ציבורית, הנאמנה על כספי ציבורי, מחויבת בהתקשרות מכרזית מכח הדין (זולת חריגים, דוגמת התקשרות שערכה נמוך (תקנה 3 (א) לתקנות המכרזים). חובה זו מעוגנת בפקודה עצמה, המסדיר את פעילות הנתבעת (סעיף 197 לפקודה), ובדין המנהלי הכללי (גבריאלה שלו חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית 13 (תש"ס).
38. עם זאת, אין די בערכית מכרז, והרשות נדרשת למנגנון אישור מיוחד, המעוגן בדינים שונים, לשם אישור החוזה. הנתבעת, כרשות מקומית, מחויבת אם כן לפעול בהתאם לסעיף 203 לפקודה, הקובע, כי התקשרות חוזית שיש בה התחייבות כספית מטעם העירייה, לא תחייב את העיריה, זולת אם ההתחייבות נחתמה בשם העירייה, ובצד חותם העירייה, חתמו על ההתחייבות ראש העיריה וגזברה.
39. אם כן, לפנינו חוזה בעל פה, לתקופה שהחלה בחודש יולי 2018 והסתיימה בחודש נובמבר 2018 שאינו מעוגן בכתב ואינו חתום כנדרש בסעיף 203 לפקודה.
40. הפסיקה קבעה, כי הדרישה שבסעיף 203 היא דרישה מהותית ולא טכנית ראייתית (ע"א 487/75 עזרה ובצרון חברה לשיכון בע"מ נ' גליק פד ל(2) 621, 626 (1976). עוד נקבע בפסיקה, כי אי קיום ההוראה שבסעיף 203 משמעה, מחייב לסווג את החוזה כבלתי חוקי, שאי חוקיותו נעוצה בשלב אופן כריתתו (ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים [פורסם בנבו] (22.1.2009)) (להלן: פרשת בית הרכב).
41. בפסיקת בית המשפט העליון בפרשת בית הרכב נקבע עוד, כי אין זה נפקא מינה האם בחינת חוקיות החוזה נעשית במישור החוזי, ולאור סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: חוק החוזים), או במישור המנהלי המחייב את הנתבעת בהיותה רשות מנהלית.
42. משנקבע, כי החוזה שלפנינו הוא בלתי חוקי, הרי שהוא בטל. עם זאת, בניגוד לטענת הנתבעת, אין משמעותה של הבטלות, כי הא ותו לא. בחינת תוצאת בטלותו של החוזה, מחויבת לאור סעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים, כאשר לפני בית המשפט ניצבות שלוש אפשרויות: השבה, קיום החוזה ופטור מהשבה (פרשת בית הרכב, לעיל, בעמוד 38). עם זאת, כבר נקבע בפסיקה בעבר, כי באין שיקולים מיוחדים – "מושל בכיפה סעד ההשבה" (ע"א 701/87 ביהם נ' בן יוסף פ"ד מד(1) 1 (1989)). שיקולים מיוחדים אלה, עשויים להיות, למשל, אשם גדול לאין ערוך של אחד הצדדים (פרשת ביהם, לעיל; פרשת בית הרכב, לעיל, בעמוד 38).
43. לצד פסיקה זו, בפרשת רוזנבלום נבחנה השאלה באספקלריה של השבה בחוזה שירות (רע"א 5210/18 רוזנבלום נ' מועצה מקומית חבל מודיעין [פורסם בנבו] (20.12.2010)). בניגוד להשבת מיטלטלין או מקרקעין, כתוצאה מבטלות חוזה, השבת "שירות" שכבר סופק, הלכה למעשה בלתי אפשרית במרבית המקרים. עם זאת, בפרשת רוזנבלום נקבע, כי פסיקת השבה מלאה, שמשמעותה – קיומו של החוזה ואכיפתו, חרף אי החוקיות הדבקה בו, תיעשה במקרים חריגים שבחריגים:
"במקרים כגון המקרה שלפנינו, בו פלוני התקשר עם רשות בחוזה הנוגד את הוראות סעיף 203 לפקודת העיריות למתן שירותים או לביצוע עבודה, והשירות ניתן או העבודה בוצעה, סבורני כי הכלל הוא כי אין מקום להורות לרשות לשלם את מלוא התמורה עליה הוסכם בין הצדדים" (פרשת רוזנבלום, לעיל, בעמודים 14-15. ההדגשה – במקור – הח"מ).
44. מקרים חריגים אלה, עשויים להיות, כאשר מדובר על מתקשר תם לב לחלוטין, שעה שהתנהגות הרשות היא חסרת תום לב או עולה כדי הצגת מצג שווא. עוד ייתכן, כי כאשר קיים מקור תקציבי בתקופה הרלוונטית ואי העמידה בסעיף 203 אינה יורדת לשורשו של עניין – יהווה הדבר שיקול בפסיקה מלאה של ההשבה (פרשת רוזנבלום לעיל, שם).
45. אם כן, משנקבע כי חוזה ההמשך, לתקופה שמחודש יולי 2018 ועד נובמבר 2018, הוא חוזה הנוגד את הוראת סעיף 203 לפקודה, וככזה אינו חוקי, מדובר על חוזה בטל לפי סעיף 31 לחוק החוזים. משנקבע כי החוזה בטל, זכאים התובעים להשבת התמורה מהנתבעת.
השאלה העולה בשלב זה, מה הוא שיעור ההשבה הראוי בנסיבות אלה?
שיעור ההשבה
46. במקרה שלפני, ישנם מספר שיקולים שמקצתם "מושכים" את שיעור ההשבה שראוי לפסוק לכיוונים נוגדים. אין מחלוקת, כי עלות השירות שסופק על ידי התובע הוא בסך 50,000 ₪ בתוספת מס ערך מוסף (אם כי בכתב התביעה נתבע הסכום ללא מס ערך מוסף, על כן זוהי התקרה). בפסיקה נקבע, כי החוזה המנהלי עצמו (החוזה הבטל), וכך גם החוזה המנהלי החוקי שקדם לו (התקין), עשויים להוות אינדיקציה למידת ההשבה (פרשת בית הרכב, לעיל, בעמוד 75). בתובענה שלפני, אין אמור מחלוקת, כי זו התמורה המלאה שהיה ראוי לשלם לתובעים, ככל שהיה נחתם חוזה בהתאם להוראות סעיף 203 לפקודה (הדבר עולה מראיות שצורפו, ובפרט מהחלטת הנהלת העירייה). על כן, סכום ההשבה המלא הוא בסך 50,000 ₪.
47. לזכות התובעים מספר שיקולים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי מהראיות בתובענה.
48. כך, התובעים הוכיחו, כי הבקשה והדרישה להמשך אספקת השירות, על אף העדר חוזה חתום כדין, התבקשה על ידי ראש העיר בעצמו; התובעים הסבירו, ואף הוכיחו, כי הנתבעת הציגה הסבר מדוע חוזה זה לא נחתם, ומדוע לא מפורסם מכרז לפני חתימתו. הדבר בא לידי ביטוי הן בעדויות מר זינגר, ובעדויות התובע עצמו (תקופת בחירות לרשויות המקומיות); כאשר התבקשה העירייה, בשנת 2019, לשלם את התמורה, ההסבר שניתן לאי התשלום – הוא העדר מקור תקציבי (החלטת הנהלת הנתבעת כפי שצוטטה לעיל), אף שהעדרו של חוזה חתום ותקין היווה משקל בדברי הדוברים; לחוזה היה מקור תקציבי בשנת התקציב הרלוונטית (2018), אך הוא "נלקח"; התובעים סיפקו שירות "המשכי" ולא מדובר על שירות חדש, יש מאין, שלא סופק בעבר ולא נחתם לשם כך כל חוזה, אף לא בעבר; פונקציות שונות של העירייה, ובכלל זה הגזבר וראש הלשכה – סברו, הן בזמן אמת, והן בדיון בשנת 2019 בהנהלת העירייה, כי התובעים זכאים לתשלום; החוזה הושלם במלואו, והשירות ניתן במלואו ולשביעות רצון הנתבעת.
49. מאידך, קיימים שיקולים שראוי לקחתם לזכות הנתבעת. כך, לתובעים ניתנה הודעה על סיום החוזה, והם ידעו על כך; התובעים ידעו כי האופן התקין להתקשרות בחוזה רשות הוא בהתאם להוראות סעיף 203, כפי שנעשה בחוזה החתום, אך אם זה נחתם זמן מה לאחר תחילת אספקת השירות; התובעים לא דאגו לקבל את חוות הדעת המקצועית, המשפטית או זו הכלכלית, אשר תתמוך בעבודתם אף מעבר לתקופת החוזה הראשון, אף שאי החתימה הוסברה כך; החוזה קובע מפורשות את תקופת ההתקשרות (סעיף 3); התובעים לא קיבלו תמורה בגין עבודתם זמן לא מבוטל, וחרף האמור המשיכו במתן השירות; לתובע ניסיון רב בעבודה עם רשויות מקומיות, ואף אם אינו בקיא במלוא רזי החוק, אין לקבוע כי מדובר על צד מתקשר שאין לו כל אפשרות לבדוק את הסוגיה.
50. בשקילת שיקולים אלה, ובשים לב לכל האמור, עולה, כי ראוי בנסיבות אלה לקבוע, כי שיעור ההשבה יעמוד על 75% מהתמורה, דהיינו 37,500 ₪.
סיכום ומסקנות
51. נוכח האמור, דין התובענה להתקבל חלקית. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סכום של 37,500 ₪. סכום זה יישא הצמדה וריבית מיום 1.11.2018.
52. עוד תשלם הנתבעת לתובעים את הוצאותיהם בסכום של 2,251 ₪ (סכום זה כולל את אגרת המשפט ושכר העדים כפי שנפסק בדיון), ושכ"ט עו"ד התובעים בסכום של 9,500 ₪ כולל מס ערך מוסף.
בפסיקת שכ"ט עו"ד התובעים התחשבתי ביעילות יחסית בה ניהלו הצדדים את ההליך; בסכום התובענה וסכום פסק הדין; במספר העדים שנדרשו להעיד, ובאמור ביחס לטענת אי מתן השירותים של הנתבעת כמפורט מעלה.