7. בתגובה למכתב זה שלח עו"ד מלכא, לטענת העיריה ביום 31.1.2000 מכתב נוסף למערערת באמצעות פקסימיליה, בו הודיע למערערת על סיום ההתקשרות ועל דרך הפינוי (להלן: המכתב השני). לטענת המערערת המכתב השני לא נתקבל אצלה כלל.
8. כך או כך, המשיכה המערערת להפעיל את החניון ולשלוח לעיריה מכתבי ניכוי, והעיריה המשיכה לקבלם ולהנפיק אישורים וקבלות בגינם (ראו למשל העתק קבלה מיום 13.11.2000 הנושאת חותמת עיריית ירושלים,
נספח יז לכרך אסמכתאות המערערת). העיריה לא עמדה על פינוי המערערת מן החניון במועד האמור במכתב הראשון של עו"ד מלכא. לטענת המערערת, היא הניחה כי משמעות הדבר שהבהרותיה התקבלו בהסכמה אצל העיריה (סעיף 23 לתצהיר מנכ"ל המערערת). בהתאם המשיכה המערערת להפעיל את החניון ולשלוח לעיריה מכתבי ניכוי, כאשר בחודשים נובמבר ודצמבר 2000 סכום ההפסדים עלה על דמי השכירות, באופן שהעיריה הפכה חייבת בעצמה כספים למערערת. המערערת "צברה" הפסדים אלה מחודש לחודש וניכתה אותם בהמשך הדרך מדמי השכירות העתידיים וזאת עד לחודש ספטמבר 2001.
9. באוקטובר 2001 הגישה העיריה את תביעתה לבית המשפט המחוזי להשבת הסכומים אותם ניכתה המערערת מדמי השכירות. לטענת המערערת אז נודע לה לראשונה על החלטת המועצה מיום 27.2.1997 ועל הגבלת הסיכום לחודשיים בלבד. המערערת הופתעה מהתביעה כיוון שלטענתה במשך שנתיים עובר להגשת התביעה לא נשמעה כל טענה מהעיריה בעניין נשוא התביעה (ראו מכתב מנכ"ל המערערת לגזבר העירייה ולמנכ"ל מוריה מיום 1.10.2001). בעקבות הגשת התביעה, חדלה המערערת להפעיל את החניון ביום 31.10.2001, והוא הושב לבעליו.
פסק הדין של בית המשפט המחוזי
10. בתביעת העיריה להשבת הכספים נתבעו הכספים שנוכו מדמי השכירות, כפי שפורטו במכתבי הניכוי. ביום 13.5.2002 החליט בית המשפט המחוזי, לבקשת הצדדים, כי יכריע תחילה בשאלה "אם יש תוקף לניכוים שעשתה [המערערת] מתשלומי דמי השכירות המשולמים לעיריה בתקופה שבין אפריל 1997 עד אוקטובר 2001" (להלן: השאלה הראשונה). הצדדים הסכימו, ובית המשפט קיבל זאת, כי לא יישמעו בעניין זה עדים למעט עדות גזבר העיריה מר בן חיים (ששימש כאמור בתפקידו זה עד שנת 1999). ראיות נוספות הוגשו בדרך של תצהירי עדות ראשית וללא חקירת המצהירים: תצהיר סגן הממונה על נכסי העיריה (סדן), תצהיר עוזר למנכ"ל חברת מוריה (רם-כהן), תצהיר מנכ"ל המערערת (עדיני) ותצהיר מנהל הכספים של המערערת (שטרום). לאחר שבית המשפט הכריע בשאלה
הראשונה, וקבע כי יש תוקף לניכוים, נדונה גם שאלת גובה הניכוים (להלן: השאלה השניה).