דיון והכרעה:
סירוב בלתי סביר של תאגיד בנקאי – המסגרת הנורמטיבית:
28. נקודת המוצא לצורך בירור המחלוקת שלפנינו, מצויה בהוראות סעיפים 2(א) ו- (ב) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות"), הקובעים כדלקמן:
"2. (א) לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר לתת שירותים מהסוגים הבאים:
(1) קבלת פקדון כספי במטבע ישראלי או במטבע חוץ;
(2) פתיחת חשבון עובר ושב במטבע ישראלי וניהולו כל עוד מתקיימת אחת מאלה:
(א) החשבון ביתרת זכות לטובת הלקוח;
(ב) הלקוח עומד בתנאי ההסכם בינו לבין התאגיד הבנקאי בקשר לניהול החשבון;
(3) מכירת שיקים בנקאיים במטבע ישראלי ובמטבע חוץ;
(4) (נמחקה);
אולם אין חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח.
(ב) התניית תנאים בלתי סבירים למתן שירות דינה כדין סירוב בלתי סביר לתיתו.
(ג) הנגיד רשאי, לאחר התייעצות עם הועדה המייעצת ובאישור שר האוצר, לקבוע בצו שהוראות סעיף זה יחולו על שירותים נוספים.
(ד) בלי לגרוע מדרכי הוכחה אחרות בדבר הסבירות של סירוב כאמור, רשאי תאגיד בנקאי להודיע למפקח על מדיניות עסקית שקבע לענין מתן שירותים, ואם לא נתקבלה מהמפקח הודעה על התנגדותו למדיניות האמורה, ייחשב כסביר סירוב הנובע מאותה מדיניות". (ההדגשות כאן ובהמשך אינן במקור, ע"א)
29. אם כן, סעיף 2(א) לחוק הבנקאות קובע כי בנק לא יסרב סירוב בלתי סביר לתת שירות כספי. "הוראה זו מקורה בכך שהמחוקק הקנה לתאגידים הבנקאיים יתרון המצוי בייחוד השירות החיוני שהם מעניקים לציבור, ומשום כך יש לחייבם במתן שירות לכל הרוצה בכך [השוו: רע"א 9775/11 אמני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ [פורסם בנבו] (30.12.2011); דברי ההסבר להצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, ה"ח 1497, 106)]. ברם, "מכלל לאו אתה שומע הן" – הבנק רשאי לסרב ליתן שירות, מקום בו מדובר בסירוב סביר" [בג"ץ 8886/15 רפובליקנים מחו"ל בישראל (ע"ר) נ' ממשלת ישראל, בפסקה 59 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה, ח' מלצר (פורסם בנבו, 2.1.2018) (להלן: "עניין הרפובליקנים")].
30. פעילותו של התאגיד הבנקאי מוסדרת במספר דברי חקיקה, ביניהם פקודת הבנקאות, חוק הבנקאות, חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, הוראות המפקח על הבנקים וכללי הבנקאות. התאגיד הבנקאי מבצע מלבד פעילותו העסקית, תפקידים בעלי גוון מנהלי המוטלים עליו על פי דין, שבביצועם הוא מצוי תחת פיקוח של רשות מנהלית וכפוף לביקורת מצידה [ה"פ (מחוזי מרכז) 28387-10-12 אימפריה יאסין להשקעות ומימון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ – סניף ראש העין 677, בפסקה 3 לפסק דינה של כב' השופטת ה' גרסטל (פורסם בנבו, 29.4.2013); ה"פ (מחוזי מרכז) 11043-12-08 קפלן שיווק בשר בע"מ נ' בנק אגוד לישראל בע"מ, בפסקה 3ד' לפסק דינו של כב' השופט ב' ארנון (פורסם בנבו, 23.4.2009)]. על הבנק הוטלה חובה שבדין, לקבוע מדיניות וכללי פיקוח אשר נועדו למגר את השימוש בחשבונות הבנק לצורך פעילות של הלבנת הון.
31. הוראות חוק איסור הלבנת הון וצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשס"א-2001, מבוססות על מתודולוגיה המחלקת את ניהול הסיכונים לשני חלקים - האחד קשור להכרת הלקוח, זיהוי והערכת הסיכון הגלום בו ובפעילותו, והשני קשור לצעדים הנדרשים לשם הפחתת הסיכון.
32. באשר לשלב 'הכר את הלקוח', הרי שתכלית פעולות 'הכר את הלקוח' היא לקבל מירב הפרטים על הלקוח ועל אופן פעילותו באופן שיאפשר להצביע על "נורות אדומות" אשר יש בהן בכדי להוביל לסיווג הלקוח כלקוח בסיכון ולהעריך את הסיכון המובנה הכרוך בו. במסגרת 'הכר את הלקוח', יש לבחון את מטרת פתיחת החשבון, הפעילות המתוכננת בו, עיסוקו של הלקוח, זהותם של האנשים האמיתיים העומדים מאחורי החשבון או התאגיד שהוא בעל החשבון וכיוצא בכך. בהתאם לדין, יש לבצע הליך 'הכר את הלקוח' לא רק בפתיחת החשבון, אלא גם ככל שמתעורר ספק במהלך הפעילות. בהקשר זה, סעיף 32 להוראה 411 של המפקח על הבנקים: ניהול בנקאי תקין (ניהול סיכוני איסור הלבנת הון ואיסור מימון טרור) (להלן: "הוראה 411 של המפקח על הבנקים"), קובע כי: