התובע טוען, כי יש לראות בתכניו - סאטירה. לטענתו, הוא מציג עצמו בפייסבוק כמו גם במרחבים אחרים, כדמות סאטירית, הומוריסטית והוא מפעיל את חשבון הפייסבוק שלו כדף סאטירי. המומחה מטעמו, מר דרור נובלמן )להלן - מר נובלמן(, כותב בחוות דעתו: "הפרשנות שבוצעה לפרסומים של התובע נובעת מחוסר הבנה של התרבות הישראלית והשפה העברית וקוראת את הטקסטים פשוטם כמשמעם. כלומר - היא מפרשת דברים כפשוטם מבלי להבחין ברקמה האלגורית-אירונית-פארודית-סאטירית... הכישלון של פייסבוק בהבנת הטקסטים של חצרוני וייחוס משמעות שגויה לכתביו נובעת גם מכך ש'כללי הקהילה' שלהם... מתייחסים לכל פוסט כאילו היה טקסט לא בדיוני - תוך התעלמות מטשטוש הגבולות שתיארתי לעיל וגם מהעובדה שיותר ויותר יוצרים גם בישראל מפרסמים בשנים האחרונות טקסטים בדיוניים לגמרי בפייסבוק. על רקע זה, קשה מאוד לקבוע אם פוסטים מורכבים מבחינה טקסטואלית מהווים דברי שיטנה - אפילו לפי כללי פייסבוק שבפני עצמם מחמיצים את המורכבות הרב רובדית של הטקסטים של הרשת החברתית."
לא שוכנעתי מחוות דעתו של מר נובלמן, כי פייסבוק נכשלה בהבנת ההקשר של התכנים שהועלו על ידי התובע. מר נובלמן ציין בעדותו, שקריאתו את הפוסטים שפרסם התובע בחשבון הפייסבוק שלו נעשית כמומחה בעל ניסיון. וכי התכנים אותם פרסם התובע, הם למעשה עבודת סאטירה מורכבת:
"ת. יש כמובן מה שנקרא קבוצות שנאה ואנשים שמתייחסים לזה ברצינות, שמתכוונים לדברים. הדמות, הפיגורה של אמיר חצרוני היא מה שנקרא, 180 מעלות הפוך. הוא מנכס לעצמו, עושה reclaiming לכל הביטויים הקיצוניים, הפרובוקטיביים והכל חלק מאותו מכלול של הדמות, של הפרסונה שנקראת פרופסור אמיר חצרוני. אני פשוט מכיר את זה משנים, שנים ארוכות של עבודה בסטירה, אני יודע מה זה כשאנשים מבינים ולא מבינים, ומה זה להלך על הקו הדק הזה של סאטירה. שסאטירה, הרבה פעמים, יש כל מיני סוגים של סאטירה.
יש סאטירה שהיא יותר מורכבת.
ת. חצרוני הוא לא הגזען. הוא לא הבעיה. הוא הילד שצועק ' המלך הוא עירום'... הוא זה שמכוון את האצבע. הוא זה שמראה גזענות. כלומר הוא עושה את זה בדרך היתולית, הומוריסטית ולפעמים גם פרובוקטיבית אבל הדברים האלה הם מה שנקראים running gags, הם מוטיבים חוזרים. הקוראים של חצרוני, העוקבים של חצרוני, הקהל של חצרוני, הוא מכיר את הדבר. חצרוני לא מעודד גזענות. חצרוני בהיותו כלי העברה, הוא כזה ספוג, דמות, מה שנקרא נלעגת, בפיגורה, הופכת את הגזענות בעצמה לנלעגת. אם זה האדם, אם זאת הפיגורה שאומרת דברים כאלה, אז אנחנו מבינים שצריכים לצחוק על הדברים האלה, שהדברים האלה הם מבוטלים. זה המורכבות של הסאטירה של אמיר חצרוני. הוא לאיזה ניאונאצי, הוא לא איזה קו קלוקס קלאן שיושב ושופך hate speech יומם ולילה. יש פה עבודה אומנותית, יש פה עבודה סאטירית. יש פה עבודה היתולית. היא לא קיימת רק במרחב הזה, היא קיימת בכל שלל המרחבים שלו, בהופעה בתקשורת, בהצגות, ב- standup
...
הדמות, הפיגורה של אמיר חצרוני היא, יש בה משהו שהוא, איך הייתי אומר את זה? כל מיני disruptive לקונצנזוס, לקיבוציות הדביקה הזאת, למבצעים ההרואיים, לשבת האחים גם יחד, לקיבוץ הגלויות. שמה זה עומד, באזורים האלה. בעצם להתייחס לדברים כפשוטם, כשמם, לקחת מילה פה או אפילו יותר ממילה, את המשפטים, זה פשוט מה שנקרא, לא להבין את הקטע. ויש פה קטע להבין. ואני מרגיש שבהקשר הזה פייסבוק לא מבינה את הקטע. לא רק, יש עוד הרבה אנשים שלא מבינים את הקטע. יש בסאטירה שלו, משהו חמקמק, נכון? משהו שעולה על העצבים. משהו שלפעמים פרובוקטיבי. אתה יודע, יכולים להוציא אותך מהכלים. זה מה שנקרא סאטירה טובה, זה מה שנקרא עבודה טובה, כשסאטיריקן עושה עבודה טובה. העבודה של חצרוני היא מורכבת כי הוא עצמו הדמות הסאטירית, הוא עצמו מגלם איזושהי... פרופסור חצי גזען, חצי זה. אבל אין בזה, זה לא אינה אמת, זו דמות, זו פיגורה. והדברים שלו, כל הדברים שהוא כותב, גם הפוסטים, הם חלק מגוף עבודה, חלק מקונטקסט מסוים." (עמ' 56-54, 60-59 לפרוטוקול מיום 7.7.2020, הדגשות הוספו).
החלטת פייסבוק לחסום את החשבון לא נעשתה בחלל ריק או כתוצאה אוטומטית של אלגוריתם, שסרק את תוכן הפוסטים שפרסם התובע. פייסבוק קיבלה דיווחים ממשתמשים שקראו את התכנים וסברו, שמדובר בתוכן פוגע ושאינו לגיטימי. משתמשי פייסבוק הם אלה שאמורים, כלשון מר נובלמן "להבין את הקטע". אותם משתמשים, שדיווחו על התכנים, אינם בעלי אותו ניסיון שיש למר נובלמן ואינם מבינים את עבודתו "המורכבת" של התובע. היעדר הבנה זה בקרב המשתמשים אינו יכולה להיחשב כ"כישלון של פייסבוק", אשר צריכה לבחון, בין היתר, את הנזק שעלול להיגרם ושכבר נגרם ובכלל זה, הפגיעה שחשו אותם משתמשים בשל אותם תכנים.
בחשבון הפייסבוק של התובע מצוין, שחלק מהתכנים המפורסמים בחשבון הם תכנים סאטיריים. אלא שזה נעשה בצורה כללית ולא ניתן לדעת, אלו מבין התכנים הם סאטירה. התובע אינו מציג הבהרה נפרדת לכל פוסט שהוא מפרסם, אם מדובר בסאטירה אם לאו.
בהקשר זה ציין מר נובלמן, כי התייחסות לכל פוסט בפני עצמו מבלי להבין את ההקשר על דמותו של חצרוני אכן עלולה להתפרש כפוגענית:
"אני רוצה, תראה, אני חושב שאם נעבור כל פוסט ופוסט של אמיר חצרוני שנחסם ונעשה לו פרשנות רש"י נטולת הקשר, אז אנחנו יכולים באמת לצבוע דברים בצבעים מאוד מסוימים, לשיטתך." (עמ' 64 לפרוטוקול מיום 7.7.2020).
התכנים שמפרסם התובע הם בעלי פוטנציאל לחשיפה רחבה, לא רק לקהל היעד של התובע. מאחר שחשבון הפייסבוק של התובע ובכלל זה התכנים המפורסמים בו - פומביים, הרי שמנגנון שיתוף הפוסטים של פייסבוק מאפשר הפצה של התכנים גם למשתמשים שאינם "חברים" של התובע בפייסבוק ואינם עוקבים אחר חשבונו, שאינם מעוניינים לראות את אותם תכנים וייתכן שכלל אינם מכירים את התובע. אותם משתמשים אינם נחשפים או מודעים בהכרח לכלל עבודתו של התובע, ויכול שיהיו חשופים אך לאותו פוסט שמכיל תכנים הכוללים ביטויי שנאה. לא מן הנמנע, שאותם משתמשי פייסבוק אינם עושים את אותו הקשר רחב שמבצע מר נובלמן.
זאת ועוד, התובע מעיד על עצמו בחשבון הפייסבוק שלו כמי שמבטא דעות גזעניות:
"אני רוצה לשתף אתכם בדילמה מחיי הפרטיים. קיבלתי הצעה להשתתף בתוכנית הדוקו-ריאליטי 'בואו לבשל איתי- עונת זוגות VIP'. זוהי תוכנית הדגל של תאגיד השידור הציבורי והזדמנות פז בשבילי לשפוך את משנתי הגזענית, האנטי ציונית והמיזוגנית על מרוקאים שצריכים לחזור למרוקו, 'פליטים' אריתראים שצריכים לתבוע בים, תימנים 'חטופים' שצריכים להגיד תודה שמישהו הסכים לגדל אותם מחוץ לכלוב, פמיניסטיות שצריכות לשים מלתעות על הפה, וילדים עם דפקטים שמקומם בפנימייה של חיל חימוש. אני גם אקבל שני אחוז רייטניג וגם כמה ג'ובות. הבעיה היא שצריך בת זוג, כי זו עונת זוגות. כידוע, אני ושירין נפרדנו סופית אחרי מערכת יחסים סוערת שבמהלכה קיבלתי גם מכות כואבות וגם כמה מציצות נחמדות. האם שווה לחזור בשביל התוכנית? אם לא - איפה אני מוצא מהנדסת טכניון שגם יודעת לבשל וגם תגיד שאני צודק או לפחות תשתוק בזמן שאני מדבר? בתמונה תוכלו לראות אותי עם הקינוח איתו אני מתכוון לנצח בתוכנית - דומדמניות אדומות טריות שלא גדלות בישראל. מתנה שקיבלתי מתומכי BDS גרמניים כהוקרה על תרומתי לחרם על ישראל." (נספח 5 לתצהיר מטעם הנתבעת, בעמ' 255, הדגשות הוספו).
בהקשר זה יצוין, כי המומחה מטעם התובע ציין, כי אכן ישנם תכנים שאותם מעלה התובע ובכלל זה תכנים אשר נוגעים למערכות היחסים הרומנטיות שלו שאינם סאיטיריים אלא אמת (עמ' 51 לפרוטוקול מיום 7.7.2020).
מכאן, שיש קושי לעמוד על ההבחנה שבין תכנים שהם סאטיריים לכאורה ותכנים שאינם סאטיריים, שמפרסם התובע.
בפוסט אחר שפרסם התובע ציין, כי הוא "נשאל בלי סוף מדוע אני אוהד את הצד הפלסטינאי". בתשובה לכך כתב באותו פוסט:
"כל מי שמכיר אותי יודע שאני אגואיסט שלא מרחם אפילו על ג'וקים שסובלים מהכיבוש הרבה יותר מהפלסטינאים. יש לי מעט מאוד סימפטיה לבני אדם שאוכלים פרגיות, ואני בכלל לא מבדיל בין פלסטינאים למזרחים. כולם בשבילי ערבים עם טעם רע, שמשריצים יותר מדי ואוהבים את שריף ילד הפלא הדרוזי שבאירופה הקלאסית היו מזמן כורתים לו את מיתרי הקול שלא יצרח ויפריע את שלום הציבור... כי אני באמת לא אוהב ערבים - אני רק שונא מאוד ישראלים." (נספח 5 לתצהיר מטעם הנתבעת, בעמי 264, הדגשות הוספו).
אחד הפוסטים שפייסבוק מחקה מחשבונו של התובע, ואשר לגביהם טוען התובע, כי מדובר בסאטירה הוא הפוסט שלהלן:
"דמיינו לעצמכם מדינה לבנה, שקטה ונקייה. בלי כושו-נים ובלי גנבים. בלי יותר מדי שרצים ובלי נשים עם בטן גדולה וחולצת בטן קטנה בולעות מופלטות עם שומן טראנס. אולי אפילו בלי ערבים. רק אשכנזים שמדברים גרמנית בלי מבטא. מדינה צחורה כשלג כמו גלויה מהאלפים הבוואריים. זה היה לנו בידיים. ישראל היתה יכולה להיות גלויה סקנדינבית - אם לא היינו מחוקקים את חוק השבות המזעזע ומוציאים בכוח את יהודי מרוקו מהמערות, איפה שחיו דורות על גבי דורות באושר ובעושר עם שירותי בול פגיעה, ודוחפים אותם נגד רצונם לדירת עמידר עם ניאגרה לא סמויה." (נ/12, הדגשות הוספו).
לצד הטענה, שהתכנים המופיעים בפוסט זה הם סאטירה, התובע מציין בצורה מפורשת בתצהיר מטעמו, כי הוא מתנגד לחוק השבות )פסקה 1.1 לתצהיר מטעם התובע(. השוואה זו בין הפוסט שלגביו טוען התובע שהוא סאטירה ובין תצהירו של התובע מובילה למסקנה, כי אף אם חלק מהתכנים שמפרסם התובע נאמרים בצורה צינית, הרי שערבוב התכנים מחייו הפרטיים האמיתיים, לצד הרצון שיתייחסו אליו ברצינות כאיש אקדמיה המבקש להביע את דעותיו כפי שהרחיב לתאר בכתב התביעה, מקשה על האפשרות להבחין מה מהתכנים שמפרסם התובע הם תכנים סאטיריים לכאורה. קושי כאמור מתחזק עוד יותר על רקע טענותיו של התובע, כפי שהועלו בתצהיר מטעמו, שלפיהן, הוא מבקש להציג עמדות שנויות במחלוקת ולהפיץ את משנתו האידיאולוגית ברשת החברתית:
"מאז אמצע העשור הקודם, ועד לסגירת חשבון הפייסבוק שלי, פרסמתי בצורה קבועה טורי דעה בכלי התקשורת, באתר YNET ,NRG, מעריב, מידה, הארץ, ועוד. לצד מאמרים על מדיה כתבתי לא אחת בנושאים כלליים ופוליטיים והבעתי עמדות שנויות במחלוקת כגון עידוד גירושין בין הורים לילדיהם, תמיכה בירידה מהארץ, ומאמרים בשבח יחסים פתוחים (פוליאמוריה)... מטרתי ברשת החברתית הייתה ברורה: אני ידעתי לזהות את ההשפעה הניכרת שתקום באמצעות הרשת, וביקשתי לפרסם שם את הגיגי, להכיר אנשים בעלי תחומי עניין נוספים, ולהשפיע על שיח היום הציבורי. אני הערכתי מבעוד מועד שאושיות רשת כמוני שיקדימו להצטרף ויאספו עוקבים רבים יוכלו להשתמש במעמדם על מנת להשיג הון כלכלי, פוליטי וחברתי, כפי שעשיתי. לצורך כך, הסכמתי
לסעיפים דרקוניים בתנאי השירות של הנתבעת, אשר כללו את זכותה להשתמש בהגיגי ללא תמורה לתקופת ההסכם. עוד סיפקתי, לתקופת ההסכם, את הזכות והרשות להפיץ את הגיגי, שהם יצירות המוגנות בזכויות יוצרים, ולהשתמש בשמו, דמותו וכינויו לצרכי עשיית ריווח, וזאת מתוך הבנה כי מערכת יחסים ארוכת טווח כזו תועיל לשני הצדדים. וכיצד תועיל מערכת היחסים? אני הנחתי כי יצירת פנתיאון המכיל את כלל יצירותי, הגיגי וכן המאפשרת לי גישה בלתי אמצעית לקהל רב הן כאלו שמציגים יחסי שותפות, גם אם לא נתכוננה שותפות רשמית: הנתבעת תרוויח מפרסומי על ידי מכירת פרסומות, ומנגד תיתן לי במה להציג את עמדותי. זו הייתה מערכת היחסים המקזזת בין הצדדים; הרווח שהצמיחה הנתבעת מהצגת פרסומות לצד פרסומי היה משמעותי לאור הפרסומים הרבים בתקשורת על פוסטים שלי עם קישורים לנתבעת, ומנגד אני קיבלתי את האפשרות לפרסם דעות חוקיות, אך שאינן מקובלות.
...
החסימות וההסרות התדירות של פרסומי נבעו ככל הנראה עקב אלפי הקריאות ברשת להחרים אותי עקב דעותי.
...
אני האמנתי כי מפגשים בלתי אמצעיים עם תומכי ימין מתלהמים נטולי השכלה מהפריפריה יוכלו לשכנע את האנשים הללו כי מקומם לא בישראל, ואז מטרותי הפוליטיות להפוך את ישראל למדינה בסגנון אירופאי נטולת ציונות ויהדות יוכלו להתגשם. גם אם אני נאיבי, ברור כי זו מטרה לגיטימית ואין שום הצדקה לחסום אותי." (סעיפים 2, 4, 9 לתצהיר התובע, הדגשות הוספו).
התובע, אינו יכול לטעון מצד אחד, שדבריו סאטיריים ומצד שני לטעון, שהוא מבקש להציג עמדות אידיאולוגיות - וכל זאת באופן אשר יעמוד בקנה אחד עם מדיניותה של פייסבוק.
התכנים שפרסם התובע עלולים לגרום לנזק. והתובע אף היה מודע להיתכנות זו. התובע היה מודע לעובדה, שפרסומיו אינם מקובלים על ציבורים מסוימים וכי אלו פנו בבקשה להסיר תכנים אלה, בין היתר בטענה, שמדובר בתכנים פוגעניים (פסקה 6 לכתב התביעה).
חרף ידיעתו, כי התכנים שפרסם פוגעים בציבורים שלמים, התובע לא פעל בשום שלב להבהיר, כי כוונותיו כלפי אותם ציבורים היא אחרת. התובע המשיך "באותו קו" וכינה את אותם משתמשים שפנו לפייסבוק בבקשה להסיר את התכנים:
"מלשנים יהו-דו-נים - חלקם כאלה שהיטלר לא הגיע אליהם כי הם גרו באפריקה והוא עבד באירופה וחלקם כאלה שהוא פשוט פיספס, כי גם מכונה גרמנית משוכללת מפספסת פה ושם. בסרטון שצונזר אני משרטט את חזוני לישראל לבנה כמו שלג - ללא כו- שו-נים, ללא ציח-ציחים, ובכלל בלי אנשים שלא עברו בהצלחה ריסוס יעיל נגד גזזת...". (נספח 5 לתצהיר מטעם הנתבעת, בעמ' 144).
ובפוסט אחר:
"לצערי המסר המפויס שיצא מהלב שלי והיה צריך להיכנס לנשמה שלכם, לא התקבל בעין יפה. כמה מאותם מזרחים, שעשו דרך יפה ולמדו איך לקרוא ולכתוב עם שגיאות כתיב מעטות יחסית, הלשינו עלי והפוסטים נמחקו על ידי הנהלת פייסבוק. ייתכן שאמי עליה השלום שנהגה לומר: 'כואב הלב שהבאנו את הפרענקים הבכיינים במקום לתת לערבו-שים לעשות מהם קבבונים טעימים עם רוטב טריפוליטאי', צדקה". (נספח 5 לתצהיר מטעם הנתבעת, בעמ' 225).
התובע טוען, כי יש להוכיח הסתה לאלימות. אין לקבל טענה זו. מדיניות פייסבוק והלשון הברורה של הגדרת "דברי שטנה" בכללי הקהילה, איננה דורשת הסתה לאלימות.