4. מנגד, טענו המשיבים בכתב הגנתם כי המבקשים הגישו את תביעתם שבועיים בלבד לאחר ביקורם במסעדה ומבלי שטרחו לפנות למשיבים טרם הגשתה. המשיבים הכחישו את טענות המבקשים וטענו כי כחלק ממדיניות המסעדה, המסעדה מעניקה הטבות שונות לכל אורחיה לפי שיקול דעתו של צוות המסעדה, ללא קשר לדת, גזע או מין. המשיבים הדגישו בכתב הגנתם כי צוות העובדים של המסעדה לא קיבל מהם שום הנחיה ליתן הטבות לפי מינו של האורח, גזעו או כל סממן אחר. עוד נטען כי בערב האירוע נשוא התובענה, הוגשו לשולחנות שונים מנות ומשקאות רבים ללא הבחנה בין מקבליהם ומבלי שמדובר במדיניות מפלה. המשיבים הכחישו את התקיימותו של האירוע מושא התובענה וטענו כי בבדיקה שניהלו ברישומי המסעדה ועם צוות המסעדה, אין זכר לאירוע כזה. עוד נטען, כי הפרסום בדף הפייסבוק של המשיב 2 אינו מהווה הפליה אסורה וכי המבקשים הגישו את תביעתם במטרה להתעשר שלא כדין.
5. בפסק דינו מיום 21.8.2020, קיבל בית משפט השלום את גרסת המבקשים לאחר שמצאהּ אמינה. כפועל יוצא מכך, תביעתם של המבקשים נתקבלה באופן חלקי. בית משפט השלום קבע כי המשיבים אכן הפרו את הוראותיו של סעיף 3 לחוק איסור הפליה, אך לצד זאת, דחה את תביעת המבקשים לפיצויים מכוח סעיף 4 לחוק. תביעה זו נדחתה מאחר שהמבקש 1 נחשף לפרסום רק לאחר האירוע המפלה; המבקשים 2 ו-3 נחשפו לפרסום רק לאחר הגשת התביעה; והמילה "פרימיטיביים" שהמבקשים ייחסו לפרסום "לא מוזכרת בו ולו ברמז".
6. בבואו לפסוק את סכום הפיצויים לטובת המבקשים, הביא בית משפט השלום במניין שיקוליו את עוצמת הפגיעה בעקרון השוויון, את היקף הפרקטיקה המפלה ואת מידת האשם וכוונותיהם של המשיבים. לאחר ששקל את מכלול השיקולים הללו, העמיד בית משפט השלום את סכום הפיצוי על סך כולל של 30,000 ₪ (10,000 ₪ לכל תובע), וכן חייב את המשיבים בתשלום הוצאות המבקשים בסך של 7,500 ₪.
בית המשפט המחוזי
7. המבקשים ערערו על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (ע"א 562-10-20; וע"א 60391-09-20). במסגרת זו, הם הלינו על סכום הפיצוי הנמוך לדבריהם, אשר נפסק לטובתם. כמו כן טענו המבקשים כי בית משפט השלום שגה בהחליטו לדחות את תביעתם לפיצויים מכוח סעיף 4 לחוק איסור הפליה, אשר אוסר על פרסומן של מודעות מפלות.
8. בפסק דינו מיום 23.12.2020, דחה בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת א' כהן, ס"נ) את ערעורם של המבקשים וחייבם בהוצאות המשיבים בסך כולל של 10,000 ₪. בית המשפט המחוזי קבע כי אף אם הפרסום שבו עסקינן מהווה הפליה אסורה מחמת מין, כפי שנטען על ידי המבקשים, הרי שלא נגרם להם כל נזק שבגינו קמה זכאות לפיצוי. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענת המבקשים בנוגע לסכום הפיצויים שנפסקו לטובתם, בקבעו כי בית משפט השלום איזן בין כלל השיקולים הרלבנטיים; כי מדובר בפיצוי נדיב; כי פיצוי זה נפסק, מבלי שהמבקשים הוכיחו את נזקיהם, על פי שיקול דעתה של הערכאה הדיונית במתחם הקבוע בחוק; וכי פסיקת פיצויים כאמור איננה מצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור.