30. לטענת המשיב, בהסתמך על הפסיקה בארצות הברית, במצבים מיוחדים שבהם הרעיון או גילויו הובעו בצורה מקורית ניתן לראות בכך כיצירה. לטענתו, גם הפסיקה באוסטרליה קובעת כי רעיון המוצג ברמת פירוט גבוהה עשוי להקים חובת נאמנות שלא להשתמש ברעיון, ביחס להוגה הרעיון.
31. המשיב מפנה למספר דוגמאות בפסיקה הישראלית שבהן נקבע כי תינתן הגנת זכות יוצרים, בין היתר ביחס לשיטת לימוד ורעיון לנושא לכתיבה שבאו לידי ביטוי מוחשי בחוברת ובספר שפורסמו. לדידו, יש להחיל הלכה דומה ביחס למצגת שמסר לעיריית פתח תקווה, לנוכח הדמיון הרב בינה לבין המצגת שהוכנה על-ידי ד"ר בר און.
32. המשיב טוען כי הרעיון נשוא הערעור איננו גולמי או מופשט. לשיטתו, מדובר ביצירה המושתתת על רעיון שהוצג לנציגת עיריית פתח תקווה ברמת פירוט גבוהה ביותר, וכשהיא מקובעת ומתועדת במסמך הפיילוט הכולל את כל פרטי היצירה ודרכי הביצוע.
33. המשיב מוסיף ומציין כי בגדר המונח "יצירה ספרותית" תבוא למעשה כל יצירה ספרותית המבוטאת בכתב, לרבות הרצאה ולקט, לנוכח הוראת סעיף 7 לחוק זכות יוצרים. גם לפי עמדת המשיב, אין ניתן להעניק הגנת זכות יוצרים על רעיון, אלא שלטענתו, בית המשפט המחוזי קבע בצדק כי למשיב זכות יוצרים בדרך ביטויו של הרעיון, ומכאן שהמטריה המשפטית הנכונה בנסיבות אלה היא דיני זכויות היוצרים.
34. לפי עמדת המשיב, אין חולק כי יצירתו אכן מקובעת "בצורה כלשהי" כדרישת סעיף 4(א)(1) לחוק זכות יוצרים, לנוכח הפיילוט והמסמכים (מכתבים, הצעת המחקר והמצגת) שבית המשפט המחוזי קבע לגביהם כממצא עובדתי כי בכך נתמלאה דרישת הקיבוע. עוד מוסיף המשיב ומציין כי בית המשפט המחוזי קבע גם כממצא עובדתי כי המשיב אכן עמד בשני המבחנים המצטברים: מבחן ההשקעה ומבחן המקוריות. לדידו, משנקבעו ממצאים עובדתיים על-ידי הערכאה הדיונית, ההתערבות בהם תֵעשה רק במצבים נדירים ביותר שבהם נפלה שגגה מהותית, ואולם אין זה מצב הדברים בעניין שלפנינו.
35. המשיב טוען כי לנוכח הוראות סעיף 11(2) ו-(5) לחוק זכות יוצרים קמה לו הגנת זכות יוצרים ביצירה, וכי עיריית פתח תקווה הפרה זכות זו בריש גלי. עוד מוסיף המשיב ומציין כי בין יתר הסעדים כפי שנתבקשו בבית המשפט המחוזי היו אלה: "סעד המצהיר כי למבקש זכות יוצרים ו/או זכות קניינית אחרת בפיילוט שהגה... כל סעד ו/או הוראה נוספת... כפי שייראה לבית המשפט כראוי...".
36. לטענת המשיב, זכותו להגנה על-פי דיני זכויות יוצרים קמה בשני שלבים משלימים: (א) הגיית רעיון חדש; (ב) הפיכתו של הרעיון לביטוי מוחשי, קרי – יצירה. לגישתו, השאלה המשפטית האם תוענק הגנת זכות יוצרים על דרך הביטוי של הרעיון מחייבת גם הכרעה בשאלה המקדמית העובדתית למי שייך הרעיון שבבסיס היצירה. עוד מוסיף המשיב וטוען כי חרף העובדה שיצירתו אינה יצירה ספרותית במובנה הקלאסי, הריהי עדיין בגדר יצירה.
דיון והכרעה
37. בראשית הדברים אציין כי מבחינה עובדתית נקודת המוצא של בית המשפט המחוזי לפיה המשיב הוא הוגה הרעיון נשוא הערעור (פסקה 18 לפסק-הדין של בית המשפט המחוזי), אכן מקובלת עלינו. לא נרחיב אפוא את הדיבור על עצם הרעיון לאתר כלבים שגלליהם הושארו ברשות הרבים באמצעות בדיקת DNA בצוֹאה, והשוואתה לנתוני מאגר גנטי של כלבים; עלינו להידרש לשאלה המשפטית, האם על-פי הדין ניתן להעניק הגנת זכות יוצרים למשיב ביחס לרעיון הנדון, ובכך למנוע את ביצועו ויישומו על-ידי עיריית פתח תקווה?
38. עד לחקיקת חוק זכות יוצרים בשנת 2007, הכללים המנחים לעניין היקף זכות היוצרים ביצירה היו אלה שהותוו בפסק דינו של השופט ש' לוין בע"א 23/81 משה הרשקו נ' חיים אורבוך, פ"ד מ"ב(3) 749 (1988). נקבע שם כי "זכות היוצרים אינה חלה על רעיון, אלא על אופן ביטויו או על 'לבושו'" (שם, בעמוד 756, פסקה 8). לשון אחר, "אין דיני זכות יוצרים מגינים על רעיון, כשהוא לעצמו, אלא על דרך יישומו" (שם, בעמוד 759, פסקה 12(א)). בית משפט זה חזר על הלכה זו במספר פסקי דין, לרבות לאחר חקיקת חוק זכות יוצרים (למשל: ע"א 2173/94 Tele Event Ltd. נ' ערוצי זהב ושות', פ"ד נ"ה(5) 529, 544 (2001), בפסקה 18 לפסק-דינו של השופט א' מצא; ע"א 2392/99 אשרז עיבוד נתונים בע"מ נ' טרנסבטון בע"מ, פ"ד נ"ז(5) 255, 269 (2003), בפסקה 10 לפסק-דינה של השופטת ט' שטרסברג-כהן; ע"א 10242/08 מוצפי נ' קבלי (10.10.2012), בסיפא לפסקאות 24 ו-29 לפסק-דינו של השופט י' עמית; רע"א 7774/09 ויינברג נ' ויסהוף (28.8.2012), פסקה 21 לפסק-דינו של המשנה לנשיא א' ריבלין).
39. סעיף 5 לחוק זכות יוצרים מונה במפורש רשימה של "יצירות" שעליהן לא תחול זכות יוצרים כמשמעה בסעיף 4 לחוק, ובהן גם "רעיון" (סעיף-קטן (1)) ו"תהליך ושיטת ביצוע" (סעיף-קטן (2)). מקבילה דומה קיימת גם בדין האמריקאי – Title 17 בסעיף 102(b) ל- ל-United States Code:
(b) In no case does copyright protection for an original work of authorship extend to any idea, procedure, process, system, method of operation, concept, principle, or discovery, regardless of the form in which it is described, explained, illustrated, or embodied in such work.
40. העקרון הכללי האמור אומץ גם במישור הבינלאומי במסגרת סעיף 9.2 לאמנת T.R.I.P.S: “Copyright protection shall extend to expressions and not to ideas, procedures, methods of operation or mathematical concepts as such”.. בהקשר זה מן הראוי להפנות גם לדברי ההסבר ביחס לסעיף 5 האמור בהצעת חוק זכות יוצרים, התשס"ה-2005 (ה"ח הממשלה 196 מיום 20.7.2005 בעמוד 1121): "הסעיף המוצע קובע הוראות לעניין היקף זכות היוצרים... הבהרה זו היא בהתאם לסעיף 9(2) להסכם הטריפס".
41. גם באנגליה, ההלכה השלטת היא כי רעיון אינו מוגן בזכות יוצרים, בעוד דרך הביטוי של הרעיון כן זוכה להגנה Hugh Laddie, Peter Prescott and Mary) Vitoria, THE MODERN LAW OF COPYRIGHT AND DESIGNS (4th Edition, 2011), Volume one, 97-98 (להלן: Laddie, Prescott and Vitoria)).
42. הגנת זכות יוצרים כאמור אינה חלה ביחס לרעיונות שהם כשלעצמם "חופשיים כאוויר" או ביחס לתהליך ושיטת ביצוע (טוני גרינמן, זכויות יוצרים – כרך א' (מהדורה שנייה, 2008), בעמודים 73-72) אלא רק על דרך ביטוים, קרי – ההגנה מוענקת אך ורק ביחס לצורת הבעתם (ע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (14.3.2010), בפסקה 23 לפסק-דינו של השופט ס' ג'ובראן).
מהות ההפרה – ביצוע הרעיון או העתקת דרך הביטוי
43. כעת, השאלה המרכזית שעלינו לדון בה, היא זאת: מהי ה"הפרה" נשוא הערעור אשר מיוחסת לעיריית פתח תקווה? קרי – האם מדובר ב"הפרה" הנשענת על הרעיון שביסוד היצירה וביצועו, או שמא מדובר בהפרה שמבוססת על העתקת דרך הביטוי?
44. כאמור, ההגנה על זכויות יוצרים אינה חלה על הרעיון כי אם על אופן הביטוי הקונקרטי שלו. כשאנו בוחנים יצירה, שלגביה טוענים על הפרה של זכות יוצרים, השאלה היא אך זאת, האם יצירה זו היא ביטוי מקורי של הרעיון או העתקה של ביטוי ספציפי שהופיע במקום אחר (עניין הרשקו, בעמוד 759; להרחבה בסוגיה זו ראו גם Marshall A. Leaffer, Understanding Copyright Law (5th Ed. 2010) 79 והאסמכתאות שם:”The idea-expression issue often arises in a suit for copyright infringement. To prove infringement, the copyright owner must prove substantial similarity between his work and the defendant’s. The plaintiff must show that the alleged infringer took not just an abstract idea from his work, but copied the expression of that idea. Here, the court must determine whether the defendant borrowed the unprotectable elements of plaintiff’s work”.
45. כיוצא בדברים הללו, אין לי אלא להסיק כי כל שהוכח בבית המשפט המחוזי הוא כי עיריית פתח תקווה ישמה את הרעיון שביסוד יצירתו של המשיב, קרי – הקמת מאגר DNA באמצעות דגימות רוק שתלקחנה בהסכמת בעלי הכלבים. ואולם, לא הוכח כי עיריית פתח תקווה "העתיקה" את דרך הביטוי שבמסגרתו הובע הרעיון, קרי – המצגת והצעת המחקר (בהקשר זה, ראו גם שורות 9-12 בעמוד 1 לפרוטוקול מיום 6.10.2008 שם טען ב"כ המשיב דווקא לגבי הרעיון כי הוא "בר זכויות יוצרים ולכן זכאי להגנה ככזה"). ראו גם הביקורת בספרות בהתייחס לפרשה נשוא הערעור כמדגימה בעיה נוספת ביישום ההבחנה בין רעיון לבין דרך ביטויו של רעיון (טוני גרינמן, "הבחנה בין רעיון לבין ביטוי ובחינה של שאלת ההפרה בדיני זכויות יוצרים", ספר שלמה לוין (בעריכת אשר גרוניס, אליעזר ריבלין, מיכאיל קרייני), 654-625 בעמודים 645-644).
46. בנסיבות אלה – כשמדובר בישום רעיון של המשיב על-ידי עיריית פתח תקווה, להבדיל מהעתקת דרך ביטויו של הרעיון – דינו של הערעור להתקבל.
47. למעלה מן הצורך אעיר כי המשיב ניסה לטעון במהלך השלמת הטיעון בעל-פה לפנינו כי הפרתה של עיריית פתח תקווה אינה מתמצֵת רק בביצוע וביישום הרעיון נשוא הערעור אלא גם בהעתקת דרך הביטוי באמצעות פרסום המצגת מטעמה. אין לי אלא לדחות טענה זו. מעיון בהליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי, ובפרט בסיכומי המשיב מיום 6.6.2010, עולה כי ההפרה אשר לגביה טען המשיב נגעה במישרין ברעיון ובביצועו על-ידי עיריית פתח תקווה ולא בהעתקת דרך ביטויו ("א. סעד המצהיר כי הרעיון לאיתור כלבים... הנו של המבקש; ב. סעד המצהיר כי למבקש זכות יוצרים... ברעיון; ג. סעד המצהיר כי למבקש זכות יוצרים בפיילוט שהגה...; ד. כל סעד ו/או הוראה נוספת..."). לכך מתווספת גם העובדה כי המשיב לא צרף לתביעתו את המצגת הרלבנטית אשר ביחס אליה הוא טוען כיום להעתקה ולהפרת זכות יוצרים, ולא ביקש כלל להגיש אותה כראיה במשפט. בפסיקה אשר אליה הפנה המשיב (פסקה 31 לעיל) לא התבססה הפרת זכות היוצרים על הרעיון כי אם על הוכחת העתקת קטעים מוחשיים מחוברת אחת לאחרת. ברם, אין הנדון דומה לראיה, כי בנסיבות העניין דנן, כאמור, העתקת דרך הביטוי כלל לא הוּכחה על-ידי המשיב.
48. לחלופין ביקש ב"כ המשיב בגמר השלמת הטיעון בעל-פה להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לצורך הכרעה בטענות בדבר חוסר תום לב במשא ומתן ועשיית עושר ולא במשפט. בהקשר זה אחזור על דבריו של בית המשפט המחוזי שציין בצדק כי מדובר בהרחבת חזית פסולה, וכי אין לאפשר את עשייתה. המשיב לא ערער על כך. מן הראוי להזכיר גם את הגישה לפיה שימוש יתר בעילות מתחום דיני עשיית העושר, בתחומים החופפים לדיני הקניין הרוחני, איננו רצוי (ראו למשל: עניין המועצה להסדר ההימורים בספורט, פסקה 67 לפסק-דינו של השופט ס' ג'ובראן).
דוקטרינת האיחוד – חריג להגנה על ביטויו של הרעיון
49. משהגעתי למסקנה כי פעולותיה של עיריית פתח תקווה בנסיבות העניין דנן, קרי – ביצוע הרעיון, אין בהן משום הפרה של זכויות יוצרים על-פי הדין הפוזיטיבי, אין לי עוד צורך לדון בדוקטרינת האיחוד שמקורהּ במשפט האמריקאי והיא חריג להענקת זכות יוצרים על דרך ביטוי של רעיון. אעיר אך זאת, משום שבית המשפט המחוזי נדרש לכך בקביעתו כי משהוּכחו אפשרויות שונות ליישום הרעיון נשוא הערעור, יש להסיק לכאורה כי דוקטרינת האיחוד אינה מתקיימת. דומני כי זאת טעות. הכלל בדוקטרינת האיחוד (“The Merger Doctrine”) הוא שכאשר רעיון אינו ניתן לביטוי אלא בדרך אחת מסויימת, הרי שאין הגנה בזכויות יוצרים (רע"א 2687/92 גבע נ' חברת וולט דיסני, פ"ד מ"ח(1) 251, 262 (1993), פסקה 17 לפסק-דינו של השופט י' מלץ); קרי – הדוקטרינה אינה מתייחסת לאפשרויות יישום הרעיון אלא לדרכי הביטוי שלו (ראו Leaffer, בעמודים 84-85, 87).
היחס בין דיני זכויות היוצרים לדיני הפטנטים
50. במאמר מוסגר אציין כי מבין כל ההגנות בדיני הקניין הרוחני, התחום שמגן באופן הנרחב ביותר על זכויותיו של יוצר הרעיון, הוא תחום הפטנטים. דהיינו, כאשר מבשיל רעיון של יוצר ל"אמצאה", באופן שיש בה משום התקדמות בתחומהּ, ומקורהּ הוא במוחו של היוצר, הרי שהוא זכאי לרשום אותה אצל רשם הפטנטים. בהקשר זה, ראו הבחנה דומה (Leaffer, בעמ' 83):
“In other words, we should not allow a creator of inherently patentable subject matter, i.e, a system or process, to use copyright law to circumvent the patent system”. (הדגשה הוספה)
51. ברם, המשיב לא הוכיח כי הרעיון הטכנולוגי אכן שקול ל"אמצאה", כי הוא עומד בתנאי סעיף 3 לחוק הפטנטים, ועל-כן לא יוכל לזכות בסעד מתאים מכוח דינים אלו. אין זה מן הנמנע כי המשיב יכל לזכות בסעדים אחרים שנובעים ממקורות אחרים, אולי סעד מכוח חוזה מכללא בינו לבין עיריית פתח תקווה או לחלופין סעד של השבה מכוח דיני היושר, אך בהעדר טיעון ולא תשתית אינני קובע מסמרות בדבר זולת הפנייה לדעה שהובעה בספרות (Leaffer, בעמודים 78-79 והאסמכתאות המופיעות שם):
“Once an abstract Idea is disclosed to the public, it becomes a part of our common reservoir of knowledge, and it will not matter whether the originator has spent vast sums of money developing it, advertising it, or making it popular. It may, however, be possible to protect the private disclosure of an original idea, plan, or scheme to others under circumstances that suggest a confidential relationship or an implication of contract. But an action for the misappropriation of an idea must be sought under a state law cause of action such as breach of trust or contract, not under federal copyright law”.
סוף דבר
52. (א) הרעיון הוא לאתר בעלי כלבים שהשאירו את גללי הכלבים ברשות הרבים באמצעות בדיקת DNA בצוֹאה, והשוואתה לנתוני מאגר גנטי של כלבים שמהם נלקחה דגימה;
(ב) המשיב הוא הוגה הרעיון;
(ג) על-פי החוק, אין זכות יוצרים ברעיון ולא בתהליך ושיטת ביצוע;
(ד) על-פי החוק, יש זכות יוצרים בדרך ביטוי של רעיון ושל תהליך ושיטת ביצוע;
(ה) עיריית פתח תקווה יִשמה את הרעיון שהגה המשיב, אך לא העתיקה את דרך ביטויו של הרעיון, קרי, את המצגת ואת הצעת המחקר של המשיב.