הסכמי סודיות הם דבר הנחתם כלאחר יד כמעט בכל התקשרות עסקית ראשונית, אולם לעתים לא ניתנת תשומת לב מספקת לאמור באותם הסכמים ובדיעבד עשוי להתברר כי גם אם ברור שהתחייבות הסודיות הופרה, הרי שלא ניתן לקבל עליה כל פיצוי בבית המשפט.
הסכמי סודיות חשובים ביותר כאשר קיים קניין רוחני אשר יש להגן עליו. במקרים מסוימים הדבר הוא חלק מהסכם גדול (למשל חלק מהסכם מיזם משותף מורכב) אך במקרים רבים מדובר במסמך הראשוני שעליו חותמים צדדים העומדים לחשוף האחד לשני מידע וחוששים מכך שהצד השני עלול להשתמש במידע לצרכיו הפרטיים.
בעניין שנדון בבית המשפט העליון בישראל בשנת 2018 דובר בהסכם בין בעלי מניות שקבע שלא ניתן להשתמש במידע של החברה המשותפת למטרות פרטיות. בית המשפט קבע כי יש לאכוף הסכמה לפיה לא ניתן להשתמש בנתונים בעלי ערך כספי, כגון "פרטי ספקים, פרטי לקוחות, שיטות תמחור" וכיוצא באלו. למרבה הצער, בית המשפט העליון החזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע מה הפיצוי על הפרת חובת הסודיות ופסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב בנובמבר, 2021, וסיים את ההליך שהחל 12 שנה קודם לכן קבע באופן תמוה ביותר, שאותו צד שהפר סודיות מחויב לשלם 40% מרווחי הפרויקט שביצע תוך שימוש במידע הסודי - אותו אחוז שהיה אותו מפר משלם לשותפו לעסק, אילו הפרויקט היה נעשה בחברה המשותפת. למי שחי במגדל השן פסק הדין נראה אולי צודק, אבל הוא רק מוכיח עד כמה בתי המשפט מנותקים מהעולם העסקי. תשלום - אחרי מעל 12 שנה מיותרות של הליך משפטי - של מה שהיה זכאי לו התובע ביום הראשון, מהווה תמריץ חזק מאוד לצדדים להפר הסכמי סודיות.
באותו מקרה (למרות שהתוצאה התמוהה, לשון המעטה, של פסק הדין לא קשורה דווקא לנימוק הנכון עליו הוא מבוסס) הבהיר בית המשפט כי במקרה של הפרת סודיות, כבכל חוזה, זכאי הנפגע מהפרה לפיצוי שיעמיד אותו במצב בו היה אילו החוזה היה מקוים על פי תנאיו, אולם לא זכות להשבת רווחי המפר. עם זאת, כאשר הפרת החוזה הניבה למפר רווחים על חשבון הצד השני, הוא רשאי לדרוש גם את הרווח שהפיק המפר בעקבות הפרת החוזה וזאת מכוח עקרון עשיית עושר ולא במשפט – עקרון שנקבע על ידי בית המשפט העליון הישראלי עוד בשנות ה-80, כאשר כב' השופט גבריאל בך הבהיר, כי גם אם לא נגרם כל נזק בשל הפרת החוזה, עדיין עדיף שהצד, אשר בתום-לב רצה לקיים את החוזה, יזכה ברווחים של המפר, "מאשר שהמפר יוכל לטפוח לעצמו על השכם וליהנות מהתחושה, שההפרה אכן הייתה כדאית; ומה שעוד גרוע מזה: שהחברה הסובבת את הצדדים עלולה להיווכח, שהפרת הסכמים אכן משתלמת."
אז מה הפתרון? כאשר בתי המשפט מכירים בהסכמי סודיות ואוכפים אותם, אולם לא יודעים כיצד לחשב את הנזק שנגרם (ולא פחות חשוב מכך, במקרים רבים קשה מאוד להראות שנגרם נזק) חשוב לוודא שהסכמי סודיות נערכים באופן נכון, אשר מבהיר שכל רווח שנוצר למפר שייך לבעל הזכויות. חשוב לוודא שחשיפת מידע סודי לצד השני מתועדת, ככל הניתן, ובעיקר חשוב שלא לסמוך על הסכמים שמוצאים באינטרנט או מקבלים מחבר או מעורך דין שאין לו את ההבנה הנדרשת בקניין רוחני וביישוב סכסוכים, ואשר אינם מותאמים לדרישות של המקרה. כבמקרים רבים, חיסכון קטן יכול בעתיד לעלות הון גדול.