בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"א 2100-09 שמש נ' הלוי ואח'
לפני כבוד השופט מגן אלטוביה
תובע
אילן שמש
ע"י ב"כ עוה"ד גלעד וקסלמן ורביד חיים
ממשרד הרצוג, פוקס, נאמן ושות'
ממגדל הרצוג, יצחק שדה 4, תל-אביב 64239
טל': 03-6922020, פקס': 03-6966464
נגד
נתבעים
1.דרור הלוי
2.קבוצות רוכשים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אלון יואלי ואלון מגן
ממשרד מיתר | עורכי דין
דרך אבא הלל סילבר 16, רמת-גן 5250608
טל': 03-6103100, פקס': 03-6103111
פסק דין
1. מהו גובה הפיצוי אותו זכאי לקבל התובע מהנתבע 1 בעקבות הפרת סעיף הסודיות בהסכם המייסדים ביניהם? זאת השאלה העומדת בבסיס הליך זה, שהוא סיומו של סכסוך ארוך שנים בין הצדדים.
בתמצית, יצוין כי ליבת הסכסוך שנדון בהליכים עד כה היא בשאלה האם הנתבע הפר את התחייבויותיו לתובע בשני הסכמים: הסכם המייסדים של חברת ארגון האקדמאים – ארגון דיור לבעלי השכלה גבוהה בע"מ מיום 11.20.2005 (להלן – הסכם המייסדים וארגון האקדמאים בהתאמה), שמטרתה ארגון קבוצות רכישה לבעלי השכלה גבוהה; והסכם ההיפרדות מיום 28.09.2007, שנועד להסדיר את סיום את היחסים העסקיים בין הצדדים (להלן – הסכם ההיפרדות).
בין היתר, טען התובע כי הנתבע 1 השתמש בשתי חברות הנמצאות בבעלותו, הנתבעת 2 והעיר החדשה טי. אל. וי בע"מ (להלן – העיר החדשה), שבהן לא היה התובע בעל מניות, כדי לארגן מספר קבוצות רכישה, וזאת על בסיס מימון שנתן התובע לארגון האקדמאים ונכסים שהצטברו בארגון האקדמאים לאורך פעילותה, מבלי לשתף את התובע ברווחים שנוצרו מקבוצות רכישה אלה.
על-בסיס טענות אלה הגיש התובע את התובענה בהליך שבכותרת לבית משפט זה, ובה טען כי דרור הפר הפרה יסודית של הסכם ההיפרדות, ולפיכך נעשה ביטולו כדין. עקב כך, נטען כי הסכם המייסדים שב לתוקפו, ומכוחו נתבעו סעדים כספיים שונים.
2. במסגרת ההליך דנן, ביום 29.04.2014 ניתן על-ידי פסק דין חלקי בתובענה, במסגרתו קבעתי כי הסכם ההיפרדות בוטל על-ידי התובע כדין, מהטעמים השונים אשר פורטו בפסק הדין (להלן – פסק הדין החלקי).
3. על-בסיס פסק הדין החלקי, ביום 31.03.2016 ניתן על-ידי פסק הדין המשלים (להלן – פסק הדין המשלים). בפסק הדין המשלים הוריתי, בין היתר, על מתן חשבונות אותם ביקש התובע, לצורך כימות חלקו של התובע בתוצאות פעילותה של חברת העיר החדשה בתחום ארגון קבוצות רכישה לאקדמאים, וזאת בשל קביעתי כי הפרה זו משמעה שותפות של התובע בפרויקטים אותם ביצע הנתבע במסגרת העיר החדשה.
4. על פסק הדין הוגש מטעם הנתבעים ערעור לבית המשפט העליון, אשר נדון והוכרע בפסק הדין מיום 13.09.2018 (להלן – פסיקת בית המשפט העליון), ובפסיקה המשלימה לה מיום 28.11.2018 (להלן – הפסיקה המשלימה).
5. פסיקת בית המשפט העליון (כב' השופטים סולברג, ברק-ארז ואלרון) ביטלה את קביעתי המורה על צו למתן חשבונות, וקבעה במקום זאת כי הנתבע 1 הפר את חובת הסודיות והשימוש במידע שנוצר בפעילות המשותפת בין הצדדים.
6. כמו כן, פסיקת בית המשפט העליון הציעה כי הצדדים יסמיכו את בית המשפט העליון להכריע בשאלת הפיצוי על הפרת חובת סודיות זו על דרך הפשרה [פסיקת בית המשפט העליון, בפסקה 52]. לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה על הצעה זו, קבע בית המשפט העליון כי הדיון יחזור לדון לפניי:
"ניסינו, ולא עלתה בידינו. ביום 13.9.2018 ניתנו על-ידינו פסק דין והחלטה. כזכור, נותר סרח-עודף שלא ניתן היה להכריע בו, אלא אם יסכימו ב"כ הצדדים להסמיכנו לפסוק בענין זה על דרך הפשרה. מהודעות עדכון חוזרות ונשנות משני צדדי המתרס עולה שלא נתגבשה הסכמה.
הדיון יוחזר אפוא לבית המשפט המחוזי כדי שידון, יכריע ויקבע את שיעורי הפיצוי בגין הפרת חובת הסודיות והשימוש במידע שנוצר בפעילות המשותפת." [הפסיקה המשלימה]
7. לפיכך, ובהתאם להחלטת בית המשפט העליון, מצאתי לקיים מעיין "משפט זוטא" בסוגיית שיעורי הפיצוי בגין הפרת חובת הסודיות על-ידי הנתבע 1 שנקבעה בפסיקת בית המשפט העליון, תוך עריכת בירור עובדתי בסוגיה זו בלבד. לעניין זה הגישו הצדדים כתבי טענות, ובהם חוות דעת של מומחים מטעם הצדדים בדבר שיעור הפיצוי, נערכה ישיבת הוכחות וכן הוגשו סיכומים בכתב בסוגיית הפיצוי בלבד.
הצדדים להליך
8. התובע, מר אילן שמש (להלן – התובע או אילן), מחזיק ב – 40% מהזכויות בחברת ארגון האקדמאים, בתמורה להשקעה בחברה בסך 120 אלף דולר.
9. הנתבע 1, מר דרור הלוי (להלן – הנתבע או דרור), מחזיק ב – 60% מהזכויות בחברת ארגון האקדמאים. כמו כן, הנתבע הוא הבעלים של מספר חברות נוספות המארגנות קבוצות רכישה, ובהן העיר החדשה והנתבעת 2.
10. הנתבעת 2, קבוצות רוכשים בע"מ (להלן – קבוצות רוכשים), היא חברה פרטית בבעלותו המלאה של הנתבע.
רקע והשתלשלות האירועים בתובענה דנא
ההליך הראשון
11. על אף שמרבית התביעה כבר הוכרעה, ובהליך זה נדון רק חלקה ממנה, אפרט בקצרה את השתלשלות העניינים עד להליך זה.
12. התביעה שבנדון הוגשה לראשונה לבית המשפט ביום 14.10.2009 על-סך של 7,500,000 ש"ח. לטענת התובע, סכום התביעה הוגבל לצורכי אגרה. בתביעה נטען כי דרור הפר הפרה יסודית את הסכם ההיפרדות. בשל כך, נטען כי הסכם המייסדים שב לתוקפו. מכח הסכם המייסדים, אילן תבע סעדים כספיים שונים.
במסגרת ההליך, נדונה פרשנות סעיפי הסכם ההיפרדות הנוגעים לדיווידנדים שיחולקו בפרויקט "סנטרל פארק", אותו שיווקה קבוצת רוכשים (להלן – הפרויקט או סנטרל פארק). בסעיף 3 להסכם ההיפרדות, נקבע כי "אילן יקבל סך השווה ל-20% מהדיוידנד שיחולק בפרויקט סנטרל פרק", ובסעיף 18 להסכם נקבע כי סך זה ישולם "במקביל לחלוקת דיוידנד לשותפים או עד 15/11/07" (להלן – תאריך היעד).
עד לתאריך היעד, הועבר מדרור לאילן תשלום בסך של 250,000 ש"ח + מע"מ בלבד, בעוד הרווחים שהתקבלו מהפרויקט היו גבוהים בהרבה. בתביעתו של אילן נטען כי תאריך היעד התייחס לתשלום דיווידנד הנגזר מכלל רווחי הפרויקט, בעוד דרור טען כי תאריך היעד התייחס לתשלום דיווידנד חלקי, שכן לא ניתן לקבוע את הרווח הסופי מהפרויקט.
13. במסגרת ההליך דנן, ביום 29.04.2014 ניתן על-ידי פסק הדין החלקי. במסגרת פסק הדין, קיבלתי את טענתו של אילן כי הסכם ההיפרדות הופר על-ידי דרור. זאת, משום שבפרשנות החוזה עולה כי לשון החוזה אמנם אינה חד-משמעית, אך בבחינת אומד הדעת האובייקטיבי של צדדים לחוזה מסוג זה, המסקנה המתחייבת היא כי כוונת הצדדים היא שבתאריך היעד יעביר דרור לאילן 20% מכלל רווחי הפרויקט עד לתאריך זה, ולא דיווידנד חלקי בלבד. לכן, משלא עמד דרור בהתחייבות זו, קבעתי כי דרור הפר את החוזה הפרה יסודית, ולפיכך ביטול החוזה על-ידי אילן בדין יסודו. התוצאה של קביעה זו היא כי הסכם המייסדים תקף.
14. על-בסיס פסק הדין החלקי, ולאור קביעותי כי הסכם ההיפרדות בוטל כדין והסכם המייסדים תקף, ביום 31.03.2016 ניתן על-ידי פסק הדין המשלים, שבו דנתי בחיובי הצדדים כפי שהם עולים מהסכם המייסדים.
בחלקו הראשון של פסק הדין המשלים, קיבלתי את טענת אילן לפיה הפרויקט נעשה כחלק מהפעילות המשותפת אותה יזמו הצדדים במסגרת הסכם המייסדים (להלן – הפעילות המשותפת), וזאת למרות שהסכם המייסדים מתייחס לפעילות במסגרת ארגון האקדמאים בלבד. לאור זאת, קבעתי כי הסכם המייסדים הקנה לאילן זכות ל – 40% מרווחי כל פעילות משותפת עם דרור בתחום קבוצות הרכישה, בין אם נעשתה במסגרת ארגון האקדמאים ובין אם נעשתה במסגרת קבוצות רוכשים.
לפיכך, ולאחר שקיבלתי את טענות אילן בדבר "ניפוח" הוצאות הפרויקט על-ידי הנתבע, וזאת על-מנת להקטין את סכום הדיווידנד שעליו לחלק, קיבלתי את התחשיב שביצע אילן אודות הפיצוי הכספי המגיע לו מדרור וקבוצות רוכשים, בסך של 2,790,095 ש"ח.
בחלקו השני של פסק הדין המשלים, קבעתי כי כלל פעילותה של קבוצות רוכשים עברה אל חברת העיר החדשה, ובהתאם לכך הפעילות במסגרת העיר החדשה היא למעשה המשך של הפעילות במסגרת קבוצות רוכשים. כן קבעתי כי הקמת העיר החדשה תוך שימוש בפעילות של קבוצות רוכשים מנוגדת להוראות סעיף 11.1 להסכם המייסדים, הקובע כי:
"11.1. כל אחד מהצדדים מתחייב בזאת לשמור בסודיות ולא לגלות ו/או להעביר ו/או לעשות שימוש כלשהו שלא במסגרת החברה ולטובתה וזאת לגבי כל מידע בקשר עם החברה אשר יגיע אליו כתוצאה מהתקשרותו בהסכם זה, וכן בידע ו/או בסודות מקצועיים או מסחריים השייכים לחברה, לרבות (מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל): הרעיון העסקי, התכנית העסקית, מודל עסקי, פרטי ספקים, פרטי לקוחות, שיטות תמחור, שיווק והפצה, תחזית רווחים וכל סוד שאיננו נחלת הכלל הקשור במישרין או בעקיפין לרכוש החברה, נכסיה, עסקיה, לקוחותיה, ענייניה, ספקיה, גופים או אנשים הקשורים בה או הבאים עמה במגע וכל עניינים כיוצא באלו (להלן: "המידע הסודי"), וזאת במהלך התקופה שצד כלשהו הינו בעל מניות בחברה ובמשך 48 חודשים מהמועד שהוא יחדל להיות בעל מניות בחברה."
(להלן – סעיף הסודיות)
כך, קבעתי כי הוכחה זכותו של אילן לקבלת 40% מתוצאות פעילותה של העיר החדשה, בהיותה המשך לפעילות המשותפת בין הצדדים. לפיכך, הוריתי על מתן חשבונות אותם ביקש אילן, לצורך כימות חלקו של אילן בתוצאות פעילותה של חברת העיר החדשה בתחום ארגון קבוצות רכישה לאקדמאים.
15. על פסק הדין הוגש מטעם הנתבעים ערעור לבית המשפט העליון, אשר נדון והוכרע בפסיקת בית המשפט העליון, בגדרה הושב התיק לדיון בפניי.
16. פסיקת בית המשפט העליון דחתה את ערעור הנתבע בכל הנוגע לחיוב הכספי שהוטל עליו בפסק דיני, אך ביטלה את קביעתי המורה על צו למתן חשבונות. זאת, בשל הנימוקים הבאים:
"51. יחד עם זאת, נקודה אחת עודנה דורשת הכרעה. בית המשפט המחוזי ביסס את מסקנתו על כך שהפעילות במסגרת חברת העיר החדשה, תוך שימוש בתשתית העסקית של הפעילות המשותפת, היא בגדר הפרה של חובת הסודיות הקבועה בהסכם המייסדים. לפי דרך הילוכי בניתוח המערך ההסכמי שבין הצדדים, צריך עיון אם אמנם סעיף זה עודנו בתוקף ומהי משמעותו. לגישתי, יש להבחין בין הוראותיו השונות של סעיף זה. למשל, ההוראה הקובעת כי הצדדים לא יעשו שימוש ב"רעיון העסקי" של הפעילות המשותפת – אינו רלבנטי משנתפרדה החבילה, וברי כי כל אחד מהם רשאי להמשיך בדרכו ולפעול בתחום קבוצות הרכישה באופן עצמאי. לעומת זאת, נתונים בעלי ערך כספי שנצברו במהלך הפעילות המשותפת, כגון "פרטי ספקים, פרטי לקוחות, שיטות תמחור" וכיוצא באלו, שלגביהם קובע הסעיף כי אף אחד מהצדדים לא יעשה בהם שימוש כלשהו שלא במסגרת המשותפת – הריהם עדיין בבעלות משותפת של הצדדים, וכל עוד לא סיכמו ביניהם על אופן ההיפרדות בקשר לנתונים אלו – הרי ששניהם מחוייבים עדיין שלא לעשות בהם שימוש פרטי. צדק אפוא בית המשפט המחוזי כשהחליט (על סמך קביעות עובדתיות מוצקות) שסעיף הסודיות הופר על-ידי דרור, כשפעל במסגרת חברת העיר החדשה.