אי-הצלחתו של התובע להוכיח את נזקו אינה נובעת בהכרח מכך, שלא נגרם לו נזק כלל. ייתכן מאוד, שנזק מסוים אכן נגרם, אך אין לאל ידו של התובע להוכיח את גובה הנזק. אך דעתי לא תשתנה, גם אם במקרה מסוים ערך נזקו שואף לאפס או יתברר שאינו קיים כלל.
מבחינת המדיניות המשפטית הרצויה אינני רואה פגם בכך, שהתובע יוכל להגיש את תביעתו על-פי שתי עילות חלופיות כאמור, במטרה לזכות בפיצוי הגדול יותר שיצליח לבססו בהוכחותיו.
בשלב של הגשת התביעה ייתכן ששני הסכומים שבהם המדובר, המבטאים את רווחו של המפר מצד אחד ואת נזקו של הנפגע מצד אחר, טרם הובהרו די צורכם.
[...]
מבחינת דרישות הצדק עדיפה בעיניי התוצאה, לפיה יוכל התובע, אם ייכשל בהוכחת סכום הנזק שנגרם לו, להסתמך על הרווח שהופק על-ידי המפר שלא כדין, ולתבעו, לחלופין, על-פי העילה של "עשיית עושר ולא במשפט". [...] ניתן להניח, תיאורטית בוודאי ולרוב גם מעשית, שהנפגע יכול היה לזכות באותו רווח שנפל בחלקו של המפר, לו קוים החוזה במועדו. אולם, אף אם קיים ספק כלשהו בעניין זה או בדבר גובה הנזק הממשי שנגרם לנפגע, עדיין עדיף שהצד, אשר בתום-לב רצה לקיים את החוזה, יזכה ברווח האמור, מאשר שהמפר יוכל לטפוח לעצמו על השכם וליהנות מהתחושה, שההפרה אכן הייתה כדאית; ומה שעוד גרוע מזה: שהחברה הסובבת את הצדדים עלולה להיווכח, שהפרת הסכמים אכן משתלמת." [עניין אדרס, פסקה 3 לפסק דינו של השופט בך; ר' גם עניין הרמטיק, בעמ' 25]
64. עמדת כב' השופט בך חשובה היא, וראוי להבהירה: משיקולי מדיניות משפטית רצויה, עדיף יהיה מצב שבו יועברו רווחי המפר אל הנפגע, גם במקרים בהם הוא אינו מסוגל להוכיח את השיעור המגיע לו באופן מלא, על מצב שבו הרווחים יוותרו אצל המפר.
מן הכלל אל הפרט
65. אבחן כעת את הנתיבים השונים לחישוב הפיצוי אותם הציג התובע.
66. הנתיב הראשון מניח כי הנתבע יכל להוציא לפועל, במסגרת העיר החדשה, פרויקט בכל שנתיים בממוצע, כלומר – שני פרויקטים בטווח של 4 שנים. אלא שעל אף טענה זו, התובע טוען בסיכומיו רק לגבי פרויקט אחד שאותו הצליח התובע להוציא לפועל במסגרת 4 השנים שלאחר הפרת סעיף הסודיות, והוא פרויקט אסותא, ואינו מזכיר פרויקטים נוספים. משכך, ואף ללא צורך בדיון בשאר חישובי התובע, נראה כי נתיב זה אינו משקף נאמנה את מצב הדברים לאשורם, שכן לפי טענות התובע, מצב הפרויקטים בפועל לא שיקף את ההנחה התיאורטית שעליה מבוסס התחשיב.
67. הנתיב השני מתבסס על הנחה לפיה דרור הכניס משקיעים לעיר החדשה בשווי של 20 מיליון ש"ח. אולם, לא הוצגה הוכחה לנתון מספרי זה בידי מי מהצדדים. כשנשאל על כך בחקירתו, השיב מומחה התובע כי קיבל "מידע אמין" על נתון זה, תוך שהוא אינו מביא ראיות כלשהן לקיומם של מקורות אלה או לטיבם הנטען [פ/16.12.2020, עמ' 83 ש' 5-12]. גם בכתבי טענותיו של התובע לא הובאה כל הוכחה לנתון זה. ברי, כי על אף שהנתבע לא סתר נתון זה (אף שיכול היה, שכן סביר שהחזיק בידיו נתונים לגבי גיוסי משקיעים שביצע), לא ניתן להשתמש בתחשיב זה לצורך חישוב הפיצוי, שכן לא הוצגו לו סימוכין כלשהם.
68. הנתיב השלישי מתבסס על הסכם שבוטל. כלומר, גם אם יש בו כדי ללמוד על כוונות הצדדים, בוודאי אין בו כדי לקבוע את סכום הפיצוי הרלוונטי.
69. מכל האמור עולה, כי חוות דעתו של מומחה התובע, בכללותה, ועל נתיביה השונים לחישוב הפיצוי, אינה מספקת דרך חישוב עצמאית וכוללת עליה ניתן להסתמך כדי לחשב את הפיצוי.
טענותיו השונות של הנתבע אינן מספקות לנו גם הן דרך חישוב רלוונטית כלשהי לעניין הפיצוי, שכן ברובן הן מתמקדות בשלילת טענות התובע, ומקריאת רובן עולה כי הנתבע סבור כי שיעור הפיצוי צריך להיות אפס [ר' סעיף 120 לטיעוני הנתבעים], או קטן ביותר – אלפי שקלים בודדים, בדומה לסכומים של מאגרי מידע אותם הביא מומחה הנתבע בנספח ב' לחוות דעתו.
70. בשלב זה ראוי להדגיש: התקשותו של התובע להוכיח את טיב הפיצוי אין משמעה כי אין מגיע לתובע פיצוי על הפרת סעיף הסודיות. תוצאה זו, כפי שהובהר בדברי כב' השופט בך בעניין אדרס שהובאו מעלה, אינה מתקבלת על הדעת, ומאיינת למעשה את פסיקת בית המשפט העליון.
71. אם כך, יש להיעזר בנתונים ובטיעונים השונים אותם הציגו הצדדים עליהם כן ניתן להתבסס, וליצור נוסחה רלוונטית שתשקף פיצוי הולם לנתבע על הפרת סעיף הסודיות.
72. בענייננו, התובע אמנם אינו מחזיק בידו נתונים לגבי רווחיות הפרויקטים שלא בוצעו במסגרת ארגון האקדמאים. עם זאת, באמצעות שימוש ברווחי פרויקט סנטרל פארק, שאותם הצליח התובע להוכיח בהליך עד כה, ובנתונים שהוצגו בהליך זה ועליהם אין מחלוקת, ניתן להגיע לדרך חישוב הפיצוי כפי שתבואר בהמשך.
73. כאמור מעלה, מעיון בחוות הדעת ובכתבי הטענות של הצדדים עולה, כי אין חולק שדרור שיווק פרויקט אחד בתל-אביב בהצלחה בתקופת הזמן הרלוונטית, והוא פרויקט אסותא. דרור אף אינו חולק על טענת אילן כי מדובר בפרויקט שהיקפו זהה או גדול יותר מפרויקט סנטרל פארק. עקב העובדה שהצדדים לא הביאו הוכחות נוספות להיקף הרווחים שנצברו מהפרויקט, נראה כי סביר להעמיד את היקף הרווחים להיקף זהה לזה שנצבר בפרויקט סנטרל פארק ונפסק בפסק הדין המשלים – סך של 6,975,238 ש"ח, ולהכריע כי זהו הסכום המינימאלי אותו יכל דרור להרוויח במסגרת פרויקט זה.
74. בהתאם לכך, וביישום עם סיכומם של כלל הנתונים העומדים לפני ונסקרו קודם:
א. הקביעה בפסיקת בית המשפט העליון, לפיה דרור הפר את סעיף 11.1 להסכם המייסדים בכך שעשה שימוש פרטי במידע שהצטבר בפעילות המשותפת במסגרת העיר החדשה.
ב. העיון בהסכם המייסדים, המעלה כי אומד דעת הצדדים הוא שהשימוש במידע ובנכסים בתקופה של 4 שנים מיום סיום היחסים העסקיים ביניהם, תורם תרומה משמעותית להצלחת פרויקטים עתידיים של קבוצות רכישה. כאמור, אומד דעת זה מקבל משנה תוקף בבחינת סעיף 6 להסכם ההיפרדות, שבו הסכימו הצדדים כי לנכסים שנצברו בחברה המשותפת קיים ערך משמעותי בהצלחת פרויקטים עתידיים.
ג. ההנחה אותה הציע התובע – והמקובלת עלי בהעדר כל הנחה סותרת מצד הנתבע – כי חלקו של התובע בנכסים ובמידע בהם השתמש דרור הוא כחלקו בחברת "ארגון האקדמאים" – כלומר, 40% מסך הפעילות המשותפת.
מתקבל כי שימוש במידע במסגרת פרויקט "מגדלי אסותא" משמעו שאילן זכאי לפיצוי המעמיד אותו במצב אלמלא קרתה ההפרה של הסכם המייסדים – כלומר, נכון לפסוק לאילן 40% מרווחי פרויקט אסותא המשוערים, בסך של 2,790,095 ש"ח.
סוף דבר
75. בהתאם לקביעותיי לעיל, מצאתי לקבל באופן חלקי את טענות התובע לעניין חישוב הפיצוי הנובע מהפרת סעיף הסודיות בהסכם המייסדים בין התובע לנתבע, ובהתאם לכך אני מורה לנתבע לשלם לתובע סך של 2,790,095 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום אלא אם ישולם במלואו קודם ליום 14.1.22.
76. הנתבע יישא באגרה שחב בה התובע וכן בהוצאות ושכר טרחת עורך דין התובע בסך כולל של 45,000 ש"ח. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום אלא אם ישולמו במלואם קודם ליום 14.1.22.
המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ו כסלו תשפ"ב, 30 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.
מגן אלטוביה