בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 2682/11
לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט נ' סולברג
המערערת: עיריית פתח תקוה
נ ג ד
המשיב: הרי זיסו
ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז בה"פ 1052-10-08 [פורסם בנבו] מיום 20.02.2011 שניתן על-ידי כבוד השופטת א' שטמר
תאריך הישיבה: כ"א באייר התשע"ג (1. 5.2013)
בשם המערערת: עו"ד יחזקאל ריינהרץ
בשם המשיב: עו"ד רון מיור
פסק דין
השופט נ' סולברג:
1. ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת א' שטמר) בה"פ 1052-10-08 מיום 20.2.2011, במסגרתו נתקבלה עתירתו של מר הרי זיסו (להלן: המשיב) למתן סעד הצהרתי לפיו הוא בעל זכויות היוצרים ברעיון לאיתור כלבים שבעליהם השאירו את גלליהם ברשות הרבים, באמצעות בדיקת DNA, רעיון שלימים יוּשׂם על-ידי עיריית פתח תקווה.
עיקרי העובדות
2. גללי כלבים ברחובה של עיר הם מטרד. מזה שנים מתקשות הרשויות המקומיות בטיפול בבעיה ובאכיפת הוראות החוק בתחום זה. המשיב הגה רעיון לזיהוי הצואה ולאיתור בעלי הכלבים הסוררים, והציגוֹ לפני המופקדים על הנושא במספר רשויות מקומיות, בתחילה בראשון לציון ובפתח תקווה.
3. ביום 23.6.2003 הציג המשיב בלשכת ראש עיריית ראשון לציון מצגת בשפה האנגלית בנושא זיהוי כלבים באמצעות ביצוע בדיקות DNA בצואה, שכותרתה“DNA Dog Identification”. ביום 29.7.2003 התקיימה פגישה במשרדי השירות הווטרינרי העירוני בהשתתפות פרופ' הילטון ברק, המנהל הרפואי של בית החולים הווטרינרי בראשון לציון, ד"ר יהונתן אבן צור, מנהל השירות הווטרינרי העירוני בראשון לציון והמשיב. המודל שהוצע בפגישה הוא הקמת בנק נתוני DNA באמצעות לקיחת תאים מחלל הפה של הכלבים בבואם לקבל את חיסון הכלבת, השוואתם לתאי רירית מעי הגס הנמצאים בצואה שהושארה ברשות הרבים, וזיהוי בעליהם תוך הטלת אמצעי אכיפה מתאים. ביום 17.11.2003 התקיימה פגישה בין פרופ' ברק לבין המשיב, במהלכה דנו בהתארגנות לביצוע הניסוי לזיהוי DNA באמצעות צואת כלבים.
4. ביום 3.5.2004 פנה מר מאיר ניצן, ראש עיריית ראשון לציון אל המדען הראשי במשרד לאיכות הסביבה כדי לקדם את שיטת זיהוי הכלבים באמצעות הפקת הצופן הגנטי (DNA) מגלליהם. ביום 7.7.2004 השיב המדען הראשי (היוצא), בהתייחסות ראשונית, כי מדובר בפתרון יצירתי שיש לברך עליו. ביום 26.9.2004 שב מר ניצן ופנה אל המדען הראשי (הנכנס), וביקש להציג לפניו את שיטת זיהוי גללי הכלבים תוך בחינת אפשרות לשיתוף פעולה לשם קידום הנושא. ביום 11.10.2004 השיב המדען הראשי כי הוא מעביר את מכתבו של מר ניצן אל ראש אגף פסולת מוצקה במשרד לאיכות הסביבה לקבלת התייחסותו. דומה כי מאמצים אלה ליצירת שיתוף פעולה לא נשאו פרי, כך עולה בין היתר ממכתב מיום 13.2.2005 בו מלין מר ניצן על כך שביום 11.10.2004 קיבל עדכון כי הנושא נמצא לכאורה בבדיקה, אך חלפו כארבעה חודשים ומאז טרם קיבל מענה ענייני לפנייתו.
5. ביום 15.5.2005 התקיים דיון בנושא: "בדיקת DNA בצואת כלבים" בראשות מר ניצן ובהשתתפות בעלי תפקידים נוספים בעיריית ראשון לציון, והמשיב. במהלך הדיון, הציג המשיב את תוצאות הניסוי וציין כי לצורך המשך הפיילוט יש צורך במימון נוסף בסך של 25,000 דולר. מר ניצן ראה בחיוב את המשך ביצוע הפיילוט והחליט כי הנושא יוצג ביום 16.6.2005 בפגישה עם השר לאיכות הסביבה.
6. ביום 6.11.2005 השיב המדען הראשי להצעת המחקר היישומי ששלח המשיב בנושא "מניעת זיהום ע"י צואת כלבים" (להלן: הצעת המחקר) ללשכת המדען הראשי במשרד לאיכות הסביבה, במענה לקול קורא למחקר ישומי בתחום טכנולוגיות סביבתיות לשנת 2005. המדען הראשי ציין כי הצעת המחקר אינה עונה למטרות הקול הקורא, לנוכח העובדה כי אינה עוסקת בצמצום פליטת מזהמים.
7. לימים, ביום 16.3.2008 השיב המדען הראשי במשרד לאיכות הסביבה לפנייתו הנ"ל של מר ניצן כי מדובר ברעיון חדש ומעניין המיישם עקרונות מדעיים מוכרים כדי לפתור בעיה כאובה של לכלוך רשות הרבים, וכי משרדו תומך עקרונית ביוזמה ויראה בחיוב רב את הוצאתה אל הפועל באופן מעשי.
8. במקביל המשיך המשיב במגעיו עם עיריית פתח תקוה. ביום 30.11.2005 התקיימה פגישה בין המשיב לבין ד"ר בר און, הווטרינרית העירונית בפתח תקווה, במסגרתה סוכם על פיילוט ראשוני ליישום הרעיון בשכונה מסויימת בפתח תקווה (בנטייה לשכונת נווה עוז), במסגרת הפרוייקט האמור לזיהוי גללי כלבים באמצעות בדיקת DNA.
9. ביום 18.12.2005 שלח המשיב לד"ר בר און הצעת תקציב מסגרת לביצוע הפיילוט, ובמהלך חודש ינואר 2006 התקיימה פגישה בהשתתפות מר צביקה בלומנשטיק, מנהל אגף שפ"ע (שיפור פני העיר) בעיריית פתח תקווה, ד"ר בר און והמשיב. בפגישה הציג המשיב מצגת שכותרתה "פיילוט DNA עיריית פתח תקווה", וזו כללה שקפים בנושאים הללו: 'מטרה', 'שיטה', 'שלב ההכנה', 'תפעול שוטף', 'הערכה', 'תקציב', 'לוח זמנים' ו'שילוט מוקשים' (להלן: המצגת).
10. ביום 1.7.2007 אישרה מועצת עיריית פתח תקווה תקציב בלתי רגיל (תב"ר) בסך של 120,000 ₪ לביצוע הפיילוט לזיהוי גללי כלבים באמצעות בדיקת DNA, תחילתו בשכונת "נווה עוז" (החלטה מס' 1366 בישיבת מועצה מס' 60).
11. ביום 21.4.2008 התקיים דיון בנושא "אירוע פתיחה למיזם עיר נקייה מצואת כלבים", בהשתתפות ד"ר בר און, נציגי ועד שכונת נווה עוז והמשיב (שהוגדר בסיכום הדיון שהוא ניסח כ"יזם הפרויקט"). סוכם כי אירוע הפתיחה האמור יתקיים בל"ג בעומר, וכי בכניסה למתחם יחויבו בעליהם של כל הכלבים להציג תעודת ביצוע חיסון לכלבת תוך מתן דגימת DNA.
12. בהמשך לדיונים האמורים, פנה המשיב ביום 7.5.2008 אל ד"ר בר און ושלח הצעת מחיר שבמסגרתה הציע את שירותיו לביצוע הפיילוט באחת משכונות העיר. בהצעת המחיר נכתב כי שירותיו יכללו בין היתר את תכנון שלבי הפיילוט, קשר עם נציגי השכונה, בחירת ספקים וליווי הפרוייקט עד להגשת מסקנות והמלצות וביצוע סקרי שביעות רצון התושבים.
13. ביום 14.5.2008 התקיים דיון נוסף בהשתתפות ד"ר בר און, ד"ר אבן צור והמשיב, שמטרתו הייתה לקבוע לוח זמנים וסדר פעולות לקראת הפעלת פיילוט המיזם "שכונה נקייה מצואת כלבים" תוך שיתוף פעולה בין מחלקת הווטרינריה בעיריית פתח תקווה ועיריית ראשון לציון. חודש ספטמבר 2008 נקבע כתאריך יעד לתחילת הפעילות בשטח, וסוף חודש מאי 2008 סומן כמועד שבו יֵעשו חיסונים לכלבים.
14. ביום 25.5.2008 הגיש המשיב הצעת מחיר נוספת לד"ר בר און במסגרתה שב והציע את שירותיו לצורך ביצוע תכנית הפיילוט באחת משכונות העיר. לאחר מספר ישיבות שקיימו המשיב וד"ר בר און, הוחלט לקיים פגישה עם המשיב בשאלת התגמול עבור ישום שלב הפיילוט, ביום 23.7.2008, בהשתתפות מנהל אגף שפ"ע אליו משתייך השירות הווטרינרי, חשב המינהל וד"ר בר און עצמה. במסגרת הפגישה, נסקרו אפשרויות שונות לתגמולו של המשיב, אך הוא התעקש לתפקד כספק יחיד. בחלוף כחודש-ימים, הודיעה ד"ר בר און למשיב כי עיריית פתח תקווה החליטה לפעול ליישום הרעיון וביצוע הפיילוט לבדה. המשיב טען מנגד כי יש לו זכויות על הרעיון, אך ד"ר בר און דחתה טענה זו.
15. ביום 11.9.2008, במסגרת אסיפה שהתקיימה בשכונת נווה עוז בפתח תקווה, הוקרנה מצגת הסברה שנערכה על-ידי ד"ר בר און, וביום 19.9.2008 ערכה העירייה הפנינג כלבים בשיתוף התושבים בשכונת נווה עוז בעיר והחלה בהקמת מאגר DNA.
16. בעתירתו לבית המשפט המחוזי ביקש המשיב סעד הצהרתי על כך שהוא בעל זכות היוצרים ברעיון, וטען כי עיריית פתח תקווה הוליכה אותו בכחש, הציגה לו מצגים כוזבים ביודעין, על מנת שיסתמך עליהם, כדי לקבל ממנו את פרטי הרעיון והפיילוט, ולאחר לימודם והפנמתם, להשליך אותו החוצה ככלי ריק.
פסק-הדין של בית המשפט המחוזי
17. תחילה קבע בית המשפט המחוזי, על סמך העדויות שהובאו לפניו, כי המשיב הוא בעל הרעיון. בהמשך, דן בית המשפט המחוזי בסייג שבסעיף 5 לחוק זכות יוצרים לפיו "זכות יוצרים ביצירה" לא תחול על "רעיון" ולא על "תהליך ושיטת ביצוע"; "ואולם על דרך ביטוים תחול זכות היוצרים". בית המשפט המחוזי נדרש לבחינת שני התנאים המצויינים בסעיף 4 לחוק זכות יוצרים: (א) מקוריות (להלן: התנאי הראשון); (ב) קיבוע (להלן: התנאי השני). באשר לתנאי הראשון, נקבע כי תנאי זה מתקיים לנוכח העובדה כי לא הובאו ראיות לקיומו של הרעיון לפני המועד שבו הגה אותו המשיב. באשר לתנאי השני, נקבע כי דרישת הקיבוע נתמלאה וכי ניתן ביטוי מוחשי לרעיון נשוא הערעור, בין היתר, באמצעות המצגת המתארת את הפיילוט, הצעת המחקר שנשלחה למדען הראשי, וכן בהסברים שניתנו על-ידי המשיב לנציגי העירייה במסגרת פגישה שהתקיימה ביום 29.7.2003. מכאן הסיק בית המשפט המחוזי כי יש לראות בביטויו של הרעיון שהביא עמו המשיב משום יצירה ספרותית מוגנת.
18. בשאלת הפרת זכות היוצרים, קבע בית המשפט המחוזי כי הוכחת העתקת היצירה אינה מעוררת קושי שכן עיריית פתח תקווה מודה בפה מלא כי החליטה לבצע את הפרוייקט נשוא הרעיון בעצמה וללא כל הסתייעות במשיב.
19. בית המשפט המחוזי קבע כי דוקטרינת האיחוד אינה חלה בנסיבות העניין, שכן לרעיון שהגה המשיב יש "אפשרויות ביטוי רבות", קרי – ניתן ליישם את הרעיון לא רק באמצעות תאים שיילקחו מחלל הפה של הכלבים המגיעים לחיסון כלבת, אלא גם בין היתר באמצעות נטילת דגימות שיער.
20. על יסוד האמור לעיל, פסק בית המשפט המחוזי כי המשיב הוכיח כי הוא בעל זכות היוצרים בביטויו של הרעיון נשוא הערעור, ומשכך העניק לו את הסעד ההצהרתי המבוקש, תוך חיוב עיריית פתח תקווה בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪. לגבי שאר הסעדים הכספיים, קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בהרחבת חזית אסורה ועל-כן לא ראה להעתר להם.
מכאן הערעור שלפנינו.
עיקר טיעוני עיריית פתח תקווה
21. עיריית פתח תקווה חולקת על הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי ומציינת כי המשיב כלל לא הגה את הרעיון נשוא הערעור. לשיטתה, המשיב מעולם לא הציג עצמו כבעל הרעיון לשימוש ב-DNA לפתרון בעיית גללי כלבים, אלא כאיש עסקים המעוניין לפעול בשיתוף פעולה עם ד"ר בר און. הדבר היחיד שהציג המשיב התמצה במצגת כללית וטכנית של נושא איתור גללי הכלבים באמצעות DNA.
22. עיריית פתח תקווה טוענת כי טענת המשיב על כך שבבעלותו זכות יוצרים ברעיון היא חסרת כל בסיס משפטי, כאשר פרט לטענה מופרכת זו, המשיב כלל לא טען כי רעיונו בא לידי ביטוי ביצירה זו או אחרת, קרי – יצירה ספרותית, אומנותית או דרמטית; כמו כן, גם לא נטען להפרת זכות היוצרים, קרי – העתקה, פרסום או עשיית יצירה נגזרת.
23. לפי עמדת עיריית פתח תקווה, שגה בית המשפט המחוזי כשהעניק סעד שכלל לא נתבקש על-ידי המשיב. לדידה, המשיב ביקש סעד הצהרתי לפיו הוא בעל זכות היוצרים ברעיון, ואילו בית המשפט המחוזי העניק לו סעד המצהיר כי הוא בעל זכות היוצרים בביטוי של הרעיון. בהקשר זה, עיריית פתח תקווה מוסיפה ומציינת כי אין אפשרות על-פי הדין הפוזיטיבי להעניק הגנת זכות יוצרים לרעיון, וכי רעיון המשיב כלל לא הבשיל לכדי ביטוי; כיוון שכך, הופר בפסק הדין האיזון הנדרש בדיני זכויות היוצרים, באופן שנוגד שיקולי הגיון וצדק.
24. עיריית פתח תקווה טוענת כי דיני זכויות יוצרים אינם הדינים המתאימים למתן הסעד בעניין דנן, אלא דיני הפטנטים. לגישתה, לנוכח העובדה כי מדובר במחלוקת על בעלות ברעיון טכנולוגי, הרי שיש לבחון את השאלה האם המשיב עמד בתנאים המצויינים בסעיף 3 לחוק הפטנטים, שאלה שהמשיב לא העמיד להכרעה משפטית. עיריית פתח תקווה מוסיפה וטוענת כי חרף העובדה שבית המשפט המחוזי פסק כי למשיב זכות יוצרים בביטויו של הרעיון, הרי שהלכה למעשה, ההתייחסות לאורך פסק הדין כולו היא לזכותו של המשיב ביחס לרעיון ולא ביחס ליצירה הכתובה.
25. לפי עמדת עיריית פתח תקווה שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי מאחר שהרעיון של המשיב בא לידי ביטוי במכתבים, בהצעת המחקר ובמצגת, הרי שמדובר ביצירה ספרותית. לדידה, קביעה זו אינה במקומה לנוכח העובדה כי מדובר בשלושה סוגי כתבים, בעלי אופי ומטרה שונים, שלא ניתן להגדירם כיצירה ספרותית אחת. עיריית פתח תקווה מוסיפה ומציינת כי בהעדר יכולתו של בית המשפט המחוזי להצביע כיצד בא לידי ביטוי רעיונו של המשיב – אם במכתב, אם בהצעת המחקר או אם במצגת, יש כדי ללמד על כך שאף אחת מדרכים אלה לא הבשילה לכדי ביטויו של הרעיון. יתרה מזו, נטען כי רעיונו של המשיב הוא בגדר תהליך ושיטת ביצוע המוחרגים במפורש בחוק זכות יוצרים.
26. עיריית פתח תקווה טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי דרישת הקיבוע נתמלאה. לדידה, דרישת הקיבוע (ההטבעה) מתייחסת לאמצעי הקיבוע (בין היתר: נייר, הקלטה, מחשב), ולא לדרך הביטוי או סוג היצירה. בנוסף חלקה עיריית פתח תקווה על קביעת בית המשפט המחוזי כי דרישת הקיבוע נתמלאה באמצעות הסברי המשיב ובחיפושיו אחר מעבדה. שיחות, בירורים, ניהול מגעים, כל אלה אינם אמצעים מוחשיים, ואין בכוחם למלא אחר דרישת הקיבוע.
27. לפי עמדת עיריית פתח תקווה, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי יצירת המשיב עומדת במבחן היצירתיות והמקוריות. לדידה, הנמקת בית המשפט המחוזי מתייחסת לניסיונות של המשיב לקדם ולשווק את הרעיון נשוא הערעור, ואינה מתייחסת כלל לעמל ולמיומנות שהושקעו בעת תהליך היצירה. בהקשר זה טוענת עיריית פתח תקווה כי שגה בית המשפט המחוזי בהבחנה בין דרך ביטוי לבין רעיון; במקום לבחון את דרך הביטוי שלכאורה יצר המשיב, נבחנה מידת המקוריות של הרעיון.
28. עיריית פתח תקווה טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי בוצעה הפרה של זכויות יוצרים בשעה שד"ר בר און הודיעה למשיב כי בכוונת עיריית פתח תקווה לפעול ליישום הרעיון באופן עצמאי. אף אם נניח כי למשיב בעלות ביצירה מוגנת, הרי שכלל לא בוצעה בנסיבות דנן הפרה של זכות יוצרים כמשמעות המונח בסעיף 11 לחוק זכות יוצרים, וכל אשר עשתה עיריית פתח תקווה הוא לפעול למען ישום הרעיון, כאשר פעולה זו איננה הפרה של זכות יוצרים. משכך, לפי עמדת עיריית פתח תקווה, שגה בית המשפט המחוזי בהבחנה בין העתקת ביטוי לבין ישום וביצוע של רעיון המגולם באותו ביטוי.
עיקר טיעוני המשיב
29. המשיב טוען כי הוא בעלים של יצירה המבוססת על הרעיון נשוא הערעור. לפי גרסתו, הפקיעה עיריית פתח תקווה את היצירה מידיו ועשתה בה שימוש באופן העולה כדי הפרת זכויות היוצרים של המשיב ביצירה.