הוראה זו, נועדה אף היא, להגן על אינטרסים ציבוריים חשובים, ובראשם, ערך השוויון בין המציעים, אשר נועד, בין היתר, לאפשר לכל המציעים המסוגלים לספק את השירותים מושא המכרז, להשתתף בהליך, ולזכות, בכפוף לעמידתם בדרישות הסף, תוך נטרול נטייה אפשרית לצד מציעים בעלי כח, או ממון רבים יותר.
נדמה, נוכח תפיסת משקלו של ערך השוויון בין המציעים, בפסיקה העקבית והדווקנית, לעניין הליכי מכרז שבמרכזם שיקול המחיר, כי לא היה מקום להוסיף ולבחון היבטים הנוגעים למציעות, אשר לא נכללו בקריטריונים שפורסמו מראש במסגרת ההליך.
למעשה, התמצה תפקיד ועדת השלושה, במקרה זה, בבחינת ההצעות, בסיוע המשכ"ל, בהיבט קיום הוראות הדין (לרבות דיני עבודה), קיום הדרישות הביורוקרטיות, והעדר פגמים המתייחסים להצעה, או למציע. בענייננו, לא הצביעה הוועדה על פגם בהצעת העותרת, או בעותרת עצמה.
עניין הניסיון במגזר הבדואי, על אף שנחזה על פניו, כבעל חשיבות, לא יכול היה לבסס וממילא גם לא ביסס קביעה בדבר פגם בהצעה, משלא נכלל בדרישות המכרז בהליך הבל"מ. אשר לאיתנותה הפיננסית של העותרת – אין חולק כי היא פחותה משמעותית, משל המשיבה מס' 3, ואולם, אין היא נופלת מן הנדרש במסגרת ההליך, ודוחות הניקוד המסכמים, שניתנו לה על ידי היחידה לאכיפת זכויות עובדים במסגרת התקשרויותיה של העותרת עם רשויות שונות באזור הדרום, אשר צורפו לעתירה (ואשר הציונים שניתנו לה במסגרתם הינם גבוהים - בין 95.44 ל- 100 ובממוצע, על פי חישוב ב"כ העותרת – 98.1), משקפים עמידה בכל הוראות הדין והדרישות לעניין זה, לאורך זמן.
אין למעשה מחלוקת, כי הן הצעת העותרת והן הצעת המשיבה מס' 3 הינן הצעות כשרות.
ההיגיון הכלכלי ה"מסחרי" שבבסיס קביעת הוועדה, כי לפניה שתי הצעות שוות, הנובע מתפיסת ההפרש הזעום בין ההצעות כ"זניח", דהיינו נטול משקל כלשהו - אף כי הוא מובן, כמפורט לעיל - לא יכול היה להכריע את הכף, בהעדר הוראה המאפשרת לוועדת השלושה להפעיל מבחני איכות עצמאיים, מעבר לדרישות מכרז המסגרת שבהן עמדו כאמור, הן העותרת והן המשיבה מס' 3.
יאמר בהקשר זה, כי גישה פרשנית אחרת (שעל פניה איננה נטולת היגיון), היתה עלולה לפתוח פתח להתדיינויות בעתיד, במקרים דומים, בעניין גודל ההפרש בין ההצעות העשוי להיחשב "זניח", באופן שהיה עלול לפגוע באינטרסים ציבוריים אחר של וודאות הליכי המכרז, וסופיותם.
נמצא אפוא, כי שתי ההצעות הינן הצעות כשרות, אולם הצעת העותרת זולה יותר, ונוכח האמור לעיל, היה על הוועדה להכריז עליה כזוכה; וכי ההחלטה להכריז על המשיבה מס' 3 כזוכה, חרגה ממתחם שיקול הדעת המסור לוועדה, ודינה להתבטל.
במצב הדברים האמור, אינני סבור, כי יש משקל של ממש, לטענת הסף שלפיה היה על העותרת לצרף את יתר המציעים במכרז, אשר הצעותיהם יקרות מהצעתה ומהצעת המשיבה מס' 3.
7. העתירה מתקבלת אפוא, החלטת המועצה לבחור במשיבה מס' 3 כזוכה מבוטלת, והעותרת מוכרזת כזוכה בהליך הבל"מ.
המועצה והמשיבה מס' 3 תישאנה בהוצאות העותרת בגין העתירה, בסך 10,000 ₪ כל אחת.
ניתן היום, ה' שבט תשפ"א, 18 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.