שמירה
123. בגין הוצאות שמירה נתבע סך של 143,507 ₪, לחודשים אוגוסט עד דצמבר 2013.
124. לטענת הנתבעים עלויות השמירה הן חלק מהתחייבויות הקבועות בסעיף 6.4 להסכם לתשלום עלויות תחזוקה ל- 4.5 חודשים מיום פינוי הנכס בלבד. זאת ועוד, מהחשבוניות שצירפה התובעת להוכחת רכיב זה לא ניתן לדעת עבור איזה נכס ניתנו שירותי השמירה. לטענתם דירקטור התובעת אישר בחקירתו כי בבעלותו נכסים נוספים, ביניהם נכס בנס ציונה. זאת ועוד, הנתבעים ערכו בדיקה עם חברת השמירה ממנה עלה כי שירותי השמירה לעיר בת ים בה מצוי הנכס, ניתנים על ידי סניף תל אביב ולא סניף רחובות שהאסמכתאות הוגשו ממנו.
125. לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעים לפיה שירותי השמירה כלולים בתשלום עלויות תחזוקה אשר הוגבלו בהסכם ל- 4.5 חודשים, שכן נושא התחזוקה הוגבל לתחזוקת מכונות בלבד, ולא לתשלומים השוטפים של תחזוקת המושכר, לגביהם נקבעה תקופה של 6 חודשים.
126. בהתייחס לטענה כי התובעת לא הוכיחה כי שירותי השמירה ניתנו ביחס לנכס מושא ההליך ולא בגין נכס אחר בבעלות התובעת, דין הטענה להידחות. בעדותו השיב דירקטור התובעת כי הנכס בנס ציונה הוא קרקע שאינה מצריכה שמירה (ראו עדותו בעמוד 43 שורות 20-16), וכי אין לו עוד נכסים בשמירה (עמוד 149 שורות 17-16). זאת ועוד, לתצהירו של מורגנשטרן, צורף נספח 6, שהוא אישור חברת השמירה המופנה למקור ראשון לפיו היא מספקת שירותי שמירה לבית הדפוס בבת ים, "על פי התקן כפי שנקבע על ידכם".
127. ככל שהנתבעים סברו כי התשלומים שנדרשו עבור שירותי השמירה בגין הנכס, אינם מיוחסים לבית הדפוס, יכלו להציג את תשלומי העבר ולהוכיח כי המדובר בחשבוניות על סכומים שונים, או כי אותן חשבוניות הוצאו על ידי סניף תל אביב ולא על ידי סניף רחובות. אך הדבר לא נעשה.
128. על כן אני מקבלת את תביעת התובעת ברכיב זה.
129. באשר לסכום לחיוב, והיות והתובעת העמידה את תביעתה רק עד ה- 15.12.2013 יש לשלם לה בגין חודש דצמבר 2013 רק מחצית מהסכום הנתבע. על כן ובשקלול הסכומים ברכיב זה יש לפסוק לה סך של 127,805 ₪ בצירוף מע"מ, סה"כ 149,532 ₪ כולל מע"מ.
ביטוח
130. התובעת עתרה לחיוב הנתבעים בסך של 13,151 ₪ בגין דמי ביטוח, עבור התקופה מיום 1.11.2013 עד 15.1.2014 כעולה מנספח 9 לתצהירו של דירקטור התובעת.
131. לעניין הביטוח טענו הנתבעים בסיכומיהם כי התובעת לא צירפה ולו מסמך אחד המעיד על תשלום לחברת הביטוח או פירוט חיובי הביטוח בגין הנכס.
132. התובעת השיבה לטענות הנתבעים כי נספח 9 לתצהירו של בן צבי כולל את נספח הביטוח והפוליסה בעלות של 128,404 ₪.
133. לעניין רכיב זה יש לדחות את תביעת התובעת שכן לא צורף כל מסמך המעיד על תשלום דמי הביטוח לתקופה הנתבעת. אוסיף כי אין בנספח הביטוח אשר צורף כנספח ו' להסכם השכירות בין התובעת לדפוס הירש, כדי לסייע לתובעת, שכן הוא אינו מהווה הוכחה לסכומים ששולמו בגין רכיב זה.
תחזוקה, עובדים ומים
134. התובעת עתרה אף לחיוב הנתבעים בגין סעיפים אשר הוגדרו על ידה כתחזוקה, עובדים ומים, כמפורט בנספחים 10-9 לתצהירו של דירקטור התובעת.
135. בגין רכיב המים, בסך של 79,657 ₪, טענו הנתבעים, כי המסמך אשר צורף לנספח 10 לתצהירו של דירקטור התובעת אינו מעיד על צריכת מים בתקופה הרלוונטית להסכם השכירות.
אכן, ומעיון בנספח 10 לתצהירו של דירקטור התובעת (עמוד 84 לנספחים) צורפה חשבונית/קבלה של תאגיד המים והביוב של עיריית בת ים, מיום 27.2.2014, על הסך של 79,657 ₪. בחשבונית זאת אין פירוט של התקופה בגינה הוצא החיוב כאשר חלק מהחיובים הם בגין "שנים קודמות" וחלק בגין "חיוב תקופתי" מבלי לפרט עבור איזו תקופה מתייחס החיוב. על כן לא הוכחה תביעת התובעת ברכיב זה.
136. באשר לרכיב התחזוקה כמו גם רכיב העובדים העלו הנתבעים בסיכומיהם טענות שונות ביחס לחיובם בגין רכיבים אלו, זאת כמפורט להלן, טענות אשר לא זכו לתגובה בסיכומי התשובה של התובעת.
137. בגין תחזוקה טוענים הנתבעים, כי בנספח 9 לתצהיר דירקטור התובעת פורטו עלויות תחזוקה למכונות הדפוס בסך כולל של 350,000 ₪ ביניהם הוצאה גבוהה בסך של 277,469 ₪ בגין "תיקון מערכת קירור מבנה קולורה". לטענתם לא צורפה כל אסמכתה המעידה על תשלום סכום זה, למעט מספר חשבוניות בסך כולל של כ- 12,000 ₪, שאף לגביהן לא הוכח כי שולמו בפועל. לטענתם, בינואר 2013 ועוד טרם כניסת דפוס הירש למושכר, נערך דוח ליקויים לפיו מערכת קירור הקולורה הייתה תקולה כבר אז.
138. לעניין זה אני מקבלת את טענות הנתבעים, אשר לא זכו לכל תשובה הולמת במסגרת סיכומי התשובה מטעם התובעת, ולפיהן התובעת לא הוכיחה כי העלויות שנתבעו בגין רכיב זה אכן חלות על הנתבעים.
139. דירקטור התובעת נחקר לעניין בדיקת המכונות ונשאל האם בעת כניסתה של דפוס הירש נערך פרוטוקול מסירה והשיב כי למיטב זיכרונו עבר עם עו"ד מטעם משרדם ועשו פרוטוקול מסירה מצולם (עמוד 97 שורות 6-2), אך כל פרוטוקול כזה לא הומצא על ידי התובעת על מנת להוכיח מצב המושכר והמכונות בעת כניסת דפוס הירש למושכר. זאת ועוד, עת נחקר דירקטור התובעת ונשאל האם הוזמן סקר מכונות השיב כי הוא אינו זוכר (עמוד 115 שורות 20-17), ועת נחקר האם בעת יציאת מקור ראשון מהמושכר שלח מישהו לבדוק את המכונות השיב כי הוא אינו זוכר (עמוד 116 שורות 24-8). בהמשך עדותו ועת נדרש להצביע על פניה למי מהנתבעים בבקשה לתיקון נזק בתחזוקה השוטפת של המכונות השיב "אם לא ביקשתי כלום, אז מה הבעיה" (עמוד 117 שורה 10). מכאן, שהתובעת לא הוכיחה כי הנזקים הנתבעים נגרמו בתקופת השכירות ולא קודם לכן, וכי יש לחייב הנתבעים בגינם.
140. באשר לשכר העובדים טוענים הנתבעים, שהתובעת עותרת לתשלום בגין חודשים אוגוסט 2013 עד דצמבר 2013 בסך של כ- 190,000 ₪. לטענתה, שכר העובדים הוא חלק מעלויות התחזוקה, אשר לגביהם נקבע שיחולו לתקופה נוספת של 4.5 חודשים בלבד. עוד טוענים הנתבעים, שמעדותו של מורגנשטרן עלה כי תחזוקת המכונות כללה הפעלה של כ- 6 שעות בשבוע על מנת למנוע ייבוש החלקים של המכונות. מעדותו של דירקטור התובעת עלה כי התובעת החזיקה שני עובדים בלבד לצורך תחזוקת המכונות למשך שעתיים שלוש ביום. על כן אין זה סביר כי שכרם של עובדים אלו יגיע לסך של 39,000 ₪ - 55,000 ₪ לחודש. לטענתם אף לא צורפה כל אסמכתה להוכחת גובה שכרם של עובדים אלו.
141. אף לעניין זה אני מקבלת את טענותיהם של הנתבעים. על התובעת היה להוכיח בפירוט כמה עובדים עבדו בתקופה הרלוונטית; שעות עבודתם; ושכרם. כן היה עליה לצרף העתק תלושי שכר על מנת להוכיח ההוצאות אליהם נדרש בפועל. כפי שנטען על ידי הנתבעים, עת דירקטור התובעת הצהיר בעדותו כי ביקש שני עובדים לצורך תחזוקת מכונות (ראו עדותו בעמוד 122 שורות 19-1), ועת לטענת הנתבעים דובר על עבודה של כ- 6 שעות בשבוע (ראו סעיף 32 לתצהירו של מורגנשטרן) היה מקום להוכיח כי עבור שעות אלו שולם סך של 190,000 ₪ לתקופה של 5 חודשים.
142. על אף האמור והיות ואף הנתבעים אינם חולקים על כך שעל פי סעיף 16.4 להסכם היה עליהם לשאת בעלויות תחזוקה של המושכר לתקופה של 4.5 חודשים, ועת על פי מכתבו של מורגנשטרן הסכימו הנתבעים לשלם עבור עלות החשמל לתחזוקת המכונות סך של 35,000 ₪ לחודש בגין עלויות אחזקה (ראו נספח 12 לתצהירו של בן צבי), משמע כי אף הנתבעים סברו כי סכום זה משקף את העלויות בהן יש לשאת בגין אחזקה עבור תקופה זאת, ועל כן יש לפסוק סכום זה לתובעת.
143. על כן ובגין רכיב זה יש לפסוק לתובעת סך של 35,000 ₪ לתקופה של 4.5 חודשים, וסך הכל סך של 157,500 ₪.
144. מכל האמור עולה כי התקבלה תביעת התובעת ברכיב דמי השכירות סך של 609,375 ₪; בגין ארנונה סך של 1,197,000 ₪; בגין שמירה סך של 149,532 ₪; בגין תחזוקה סך של 157,500 ₪. סה"כ 1,963,875 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום ועד לתשלום בפועל.
הוצאות הנתבעים
145. אף כי מצאתי לדחות את התביעה נגד הנתבעים, למעט קבלת התביעה נגד דפוס הירש, לא מצאתי כי נסיבות העניין מצדיקות פסיקת הוצאות לטובת הנתבעים נגדם נדחתה התביעה.
146. כמפורט לעיל, בן צבי שלט בשרשור במקור ראשון, ביזינס וקדמ"י [לעניין זה ראו אף החלטת השופט מינץ לפיה המדובר "בפרמידת שליטה" (ראו סעיף 32 להחלטת השופט מינץ)]. על אף קביעתי לעיל לפיה לא הוכח על ידי התובעת כי נסיבות העניין מצדיקות חיוב הנתבעים באופן אישי, כמו גם הרמת מסך נגד בעלי המניות, אזי ונוכח הספקות אשר הועלו על ידי לעיל, כמו גם בהתחשב בטענות התובעת באשר להתנהלות הפנימית בין חברות אלו, לא מצאתי כי יש מקום לפסוק הוצאות לטובת הנתבעים נגדם נדחתה התביעה.
סוף דבר
147. תביעת התובעת נגד דפוס הירש מתקבלת באופן חלקי, כך שעל דפוס הירש לשלם את הסך של 1,963,875 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום ועד לתשלום בפועל.
בנוסף דפוס הירש תשלם שכ"ט עו"ד התובעת בסך של 50,000 ₪, וכן החזר אגרה הוצאות בסך של 60,000 ₪.
148. התביעה נגד בן צבי, גולדבלום וקדמ"י נדחית, ללא צו להוצאות.
149. הערובה שהפקידה התובעת תושב לידיה באמצעות בא כוחה.
ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"א,7 פברואר 07 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.
עינת רביד