האם יש במעשיהם של הנתבעים משום פרסום לשון הרע?
23. לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מגבלותו";
24. הגדרת פרסום כדברי לשון הרע מחייבת מיניה וביה איזון בין תכליות החוק, משמע, הגנה על שמו וכבודו של אדם, מחד גיסא, וההגנה על אינטרסים ציבוריים נוספים, ובראשם חופש הביטוי, מאידך גיסא, תוך הימנעות מפרשנות שתייצר הרתעה מהתבטאויות לגיטימיות. על כך עמד לאחרונה בית המשפט העליון ברע"פ 1239/19 שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ, בפסקאות 38 ו- 75 (8.1.20); וראו גם: ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך (8.2.12)).
25. על האיזון לקחת בחשבון, בין היתר, את אופן תרומתו של המפרסם, בין כמפרסם העיקרי ובין כמגיב או מביע דעה לגבי הפרסום. יפים לעניין זה דבריה הבאים של השופטת ברק ארז:
"ההסדרים שבחוק איסור לשון הרע עוצבו במטרה לאזן בין חופש הביטוי מחד לבין זכותו של אדם לשם טוב מאידך. הטלת אחריות בנזיקין על אדם שבוחר ביודעין לשתף במידע דיבתי, לצד הפעלת ההגנות וההקלות הקבועות בחוק כמו גם החלת כלים דיוניים שעניינם איסור על שימוש לרעה בהליכי משפט, היא בגדר איזון נכון. לעומת זאת, קביעה לפיה גם פעולה המתמצת בהבעת רגש מסוים כלפי ביטוי תיחשב כפרסום תחת חוק זה, חורגת מגדרו של איזון זה ועלולה להוביל לאפקט מצנן משמעותי ובלתי רצוי על השיח החופשי ברשתות החברתיות." (עניין שאול, בסעיף 75).
26. עוד יש לקחת בחשבון, שכאשר בית המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות שלפיה הביטוי איננו לשון הרע, וזאת בשל חשיבותו של חופש הביטוי (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נגד הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558 (2004)).
27. נבחן, אפוא, את הפרסומים השונים מושא כתב התביעה, בראי האיזון הנדרש בין ההגנה על שמו הטוב של האדם ובין ההגנה על חופש הביטוי.
28. האם יש בפרסום הראשון שפרסם נתבע 3 משום לשון הרע? התשובה על כך היא בשלילה. הפרסום הראשון כלל אך שתי תמונות, באחת, נראה התובע על מגרש הפועל מרמורק, ובשנייה, נראה התובע במשחק של מכבי שעריים. התמונות לוו בכיתוב "אני? רק שם על השולחן. וזה היה אתמול.. במשחק גורלי שלנו".
לא ניתן לראות בפרסום תמונה של התובע במגרש של הפועל מרמורק משום דברי לשון הרע, שהרי יש בכך אך כדי לתעד התרחשות עובדתית. גם הכיתוב אינו כולל כל ביטוי פוגעני והוא אך מציג מציאות עובדתית ומאפשר לקוראים להסיק את מסקנותיהם. כאן המקום להעיר, כי גם אם בעצם פרסום התמונות יש כדי לייחס לתובע התנהלות לא ראויה, משמע, השתתפות במשחק של קבוצה יריבה, הרי שמדובר בפרסום פוגעני ברמה הגבולית ביותר. למעשה, מסקנה כי ביטוי כזה מהווה לשון הרע עשויה להרחיב עד בלי די ומעבר לסביר את הגדרתה של עוולת לשון הרע, ובכך להוביל לפגיעה בלתי מידתית בחופש הביטוי.
29. האם יש בפרסום השני שפרסם נתבע 4 ובפרסום השלישי שפרסם נתבע 6 משום לשון הרע? גם התשובה על כך היא בשלילה. הפרסומים כללו אמנם ייחוס ביקורת כלפי התובע, בלשון מרומזת וצינית. בפרסום השני מיוחס לתובע שהיה בזמנו יושב ראש מכבי שעריים, הותיר אותה עם חובות, נוכחות במשחק של הפועל מרמורק בזמן שעלתה ליגה. לא הונחה תשתית כלשהי לפיה יש בכך כדי להשפילו ולבזותו. לא ניתן להתעלם בהקשר, מעדותם של חלק מהנתבעים, כי התובע סירב לשאת בחובות הקבוצה ועל רקע זה עזב את תפקידו כיושב ראש (שם, בעמ' 95 – 96). גם התובע לא הכחיש זאת. בפרסום השלישי כמעט ואין מלל, ולמעשה הפרסום מפנה לתמונה של התובע על כר הדשא של הפועל מרמורק. מכאן, שגם אם פרסומים אלו כוללים ביקורת מרומזת כלפי התנהלותו של התובע, לא ניתן להגדירם כדברי לשון הרע, ולכל היותר מדובר בביטויים פוגעניים ברמה הגבולית ביותר, שלא די בהם כדי לשמש עילת תביעה. גם כאן מדיניות משפטית ראויה אינה יכולה לאפשר הגדרת כל דבר ביקורת כלשון הרע, שהרי הגדרה כזאת עלולה להרחיב, כאמור, עד בלי די את הגדרתו של פרסום לשון הרע. יש לזכור בהקשר זה, כי ישנה חשיבות לסיקור התרחשויות הקשורות בספורט בין בתקשורת הממוסדת ובין באתרי פייסבוק, כחלק מחשיבות חופש המידע, ורוב הפרסומים עניינם בתיאור התרחשות, ותו לא.
30. האם יש בפרסום הרביעי שפרסם נתבע 3 משום לשון הרע? כאן התשובה היא בחיוב. ניתן לומר כי יש בייחוס לתובע שהוא לובש צעיף של הפועל מרמורק ושר את המנונה ויש בפרסום תמונה של התובע על דגל הפועל מרמורק, כדי להשפיל את התובע ולעשותו למטרה לבוז או ללעג. בה בעת, אין להתעלם מההקשר בו נעשה הפרסום, משמע השתתפות התובע, הלכה למעשה, במשחק יריבתה של מכבי שעריים, אשר שימש כיושב ראש שלה במשך תקופה. יתר על כן, לא הונחה כל תשתית לפיה ייחוס לתובע שהוא נראה כ"רופא שיניים" מהווה לשון הרע.
מכאן, שלמרות שמדובר בפרסום העונה להגדרת לשון הרע, הרי שמדובר בפרסום לשון הרע במדרג הנמוך ביותר.
31. האם יש בפרסום בחמישי שפרסם נתבע 1 משום לשון הרע? התשובה על כך היא מעט יותר מורכבת. בחלק הראשון של הכתבה תיאר נתבע 1 את הפרסום שהעלה נתבע 3 שממילא נקבע למעלה שאינו בגדר לשון הרע. נתבע 1 הוסיף בחלק הראשון מלל שלפיו התובע העדיף להיות במשחק של הפועל מרמורק במקום במשחק של מכבי שעריים, וכי פרסום הביקורת של נתבע 3 הובילה להצתת האוהדים "כמו אש בשדה קוצים". בחלקה השני של הכתבה יש שתי תמונות, לגבי אחת מהן נקבע שהיא בגדר לשון הרע, ומכאן שגם פרסומה בכתבה על ידי נתבע 1 היא בגדר לשון הרע. בחלק השלישי של הכתבה יש תיאור שהוסיף נתבע 1, לפיו האוהדים התקשו "לעצור את אשר על ליבם" ולא חסכו במילים קשות נגד התובע, אשר בחר במשחק של הקבוצה היריבה, ואף נצפה בתוך תחומי המגרש "כאילו יש סיכוי שהוא עומד היכנס כחבר הנהלה אצל האדומים העונה הבאה". בחלק הרביעי של הכתבה יש את התגובה המפורטת של התובע, וממילא ככל הנראה אין התובע טוען שחלק זה מהווה לשון הרע (למרות שיש בו השמצות קשות נגד חלק מהנתבעים).
הפכתי והפכתי בדברים שהוסיף נתבע 1 במסגרת הכתבה ולא מצאתי כיצד ניתן לטעון שהם באים בגדר לשון הרע. למעשה, הדברים שהוסיף נתבע 1 בכתבה הם תיאור עובדתי הקשור בטבורו לנוכחות של התובע במשחק של היריבה, תוך ציון כי האוהדים לא קיבלו זאת בעין יפה. גם טענה כי "יש סיכוי" שהתובע עומד להפוך לחבר הנהלה אינה ניתנת להגדרה כלשון הרע, שהרי הסיוג נועד ללמד כי הנוכחות שלו על כר הדשא עצמו מלמדת על סיכוי כזה. כאן המקום להדגיש, כי התיאור לפיו הפרסום "הצית את האוהדים כמו אש קוצים" – אינו בגדר לשון הרע נגד התובע, והוא למעשה תיאור של הפרסום ולא תיאור של התובע. מכאן, שהגדרת הדברים שהוסיף נתבע 1 כדברי לשון הרע יש בה כדי להרחיב באופן בלתי מידתי את הגדרתה של עילת לשון הרע, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הצורך להגן על הערך של חופש הביטוי.
32. האם יש בפרסום השישי שפרסם נתבע 4 משום לשון הרע? התשובה על כך היא בחיוב. יש בייחוס בגידה לאדם, גם אם על רקע ספורטיבי, כדי להשפילו, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג.
33. כאן המקום להוסיף, כי התובע ניסה להניח תשתית לפיה כלל הפרסומים מהווים לשון הרע, משום היריבות הקשה שבין הקבוצות, המלמדת על הסיכון שבפרסומים, שאף הובילו לאיומים נגדו. לא הונחה תשתית, לפיה בין הקבוצות ישנה יריבות קשה מהיריבות המקובלת בין קבוצות שונות באותה העיר, או כי ישנה הסטורייה מיוחדת של אירועים אלימים בין השניים, ועל כך אעמוד עוד להלן בדיון הנוגע לחוות הדעת שהוגשה. גם לא הונחה תשתית עובדתית כלשהי, לפיה הפרסומים של הנתבעים הובילה לאיומים או אלימות נגד התובע.
34. גם לא מצאתי כי ישנה רלוונטיות כלשהי לטענות התובע בדבר ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא אלימות בספורט, שכן כלל לא היתה אלימות במקרה הנדון. גם לא מצאתי כל בסיס לטענות התובע, לפיהן יש קשר בין הפרסומים מושא כתב התביעה ובין רצח שחקן הכדורגל ממכבי רחובות בשנת 1975. המדובר ברצח מלפני 35 שנים, שגם לפי טענות התובע קשורה ליריבות בין מכבי רחובות וכפר גבירול, משמע קבוצות שונות לחלוטין. יש להצר על החקירות הנגדיות הממושכות שנערכו בהקשר זה, מבלי שהונחה תשתית מינימאלית בדבר הקשר בין האירועים או הקשר לעילת התביעה.
חוות הדעת שהגיש התובע
35. כאן המקום להתייחס לחוות דעת של אביחי חיים, אשר הוגשה מטעם התובע. חוות הדעת נועדה להוכיח לבית המשפט את משמעותם הפוגענית של הפרסומים נוכח היריבות בין קבוצות הכדורגל מכבי שעריים והפועל מרמורק. עורך חוות הדעת מסקר את הליגות הנמוכות בכדורגל בישראל, בכלל, ואת הקבוצות ואוהדיהם נשוא הדיון, בפרט.
לפי חוות הדעת, יש לבחון את הפרסומים מושא כתב התביעה לאור היריבות הקשה בין אוהדי הקבוצות, כדלקמן:
- תמונת התובע על דגלה של הפועל מרמורק – לטענת עורך חוות הדעת, החלפת תמונתו של מרמורק בתמונת התובע משולה, בעיני האוהדים, "לכרזות נוראיות של ראשי מדינות בלבוש כאפייה או במדי אס.אס";
- "צעיף יפה מרמורק שגעת אותי שרת!!! אתה נראה כמו רופא שיניים המהולל שהבאת" – לטענת עורך חוות הדעת, האזכור מרמז שהתובע הניח צעיף של מרמורק, פעולה שהיא בגדר "טאבו" חמור בקרב אוהדים. השימוש במילות השיר "מרמורק שגעת אותי" מטרתו להשפיל ולבזות את התובע בקרב האוהדים;
- זוג תמונות בתוך המגרש מתחת לדגל של מרמורק – לטענת עורך חוות הדעת, התמונות מנסות "להוכיח" כי הנתבע "עבר צד" לקבוצה השנואה, ובקרב אוהדים, יש בכך לא פחות מבגידה חמורה. מכאן, שמדובר בפרסום פוגעני ומסית;
- כינוי התובע "בוגד" – לטענת עורך חוות הדעת, כינויו של התובע "בוגד" הוא בעל פוטנציאל נפיץ ופוגעני בקרב אוהדי כדורגל, ויש בכך כדי להוביל להסלמה לאלימות;
- הכתבה בעיתון המקומי – לטענת עורך חוות הדעת, נתבע 1 ליבה את האש שפשטה בשדה הקוצים שהצית נתבע 3 ובכך היה כדי לפגוע במזיד בתובע.
מכאן סיכם עורך חוות הדעת, כי הפרסומים המפורטים בחוות הדעת נועדו להשפיל את התובע, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז וללעוג לו, לבזות אותו בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו ואף לפגוע במשלח ידו.
36. לפי סעיף 20 לפקודת הראיות:
"בית המשפט רשאי, אם אין הוא רואה חשש לעיוות דין, לקבל כראיה, בכתב, חוות דעתו של מומחה בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית (להלן - חוות דעת), ותעודה של רופא על מצב בריאותו של אדם (להלן - תעודת רופא)".
37. אין בידי לאמץ את ההערכות של עורך חוות הדעת, משום שחוות הדעת אינה עונה לכללים הבסיסיים של חוות דעת מומחה, לפי סעיף 20 לפקודת הראיות, משמע, כי עורך חוות הדעת יחווה דעה בנושאים שהם בידיעתו המקצועית.
לא הונחה תשתית מספקת, כי עורך חוות הדעת הוא אכן מומחה בתחומים שעליהם ביקש להעיד, משמע להוכחת משמעותם הפוגענית של הפרסומים. עורך חוות הדעת משמש כעיתונאי המסקר את ליגות הכדורגל הנמוכות בישראל. הוא אינו מומחה להיסטוריה של הספורט, הוא אינו מומחה בתחום תרבות הספורט או האלימות בספורט וגם אינו מומחה בתחום לשון הרע. לא מצאתי כי יש בהיותו עיתונאי כדי ללמד על מומחיות מיוחדת בתחומים שעליהם העיד, קרי, משמעות והשלכות הפרסומים. למעשה, לא הובהר כלל מהו תחום המומחיות של עורך חוות הדעת, למעט היותו בקיא בתחום ליגות הכדורגל הנמוכות. עורך חוות הדעת הביע דעתו בנושאים שכלל אינם בתחום ידיעתו. כך למשל, סקר את ההיסטוריה של היריבות בין הקבוצות ואת משמעותה הפוליטית ובחקירה נגדית התברר כי הוא כלל לא בקיא בהיסטוריה זאת או ברקע לאלימות בספורט. עורך חוות הדעת ערך הקבלות בין הפרסומים מושא כתב התביעה לתמונות ראשי מדינות בכפייה או במדי אס.אס, וזאת מבלי שאפילו טען כי יש לו מומחיות בנושא משמעות תמונותיהן אלו של ראשי המדינה. לא הונחה תשתית כלשהי כי עורך חוות הדעת מומחה לנושאים של "בגידה" או "הסתה", או אפילו שיש לו בקיאות כלשהי בנושאים אלו. מכאן שהבעת דעתו, כי הפרסום פוגעני, "טאבו", מה משמעותה של "בגידה" או "הסתה", אינה אלא כניסה לנושאים שאינם בתחום מומחיותו והם ממילא מסורים לשיקול הדעת השיפוטי.
38. הנה כי כן, חוות הדעת שהוגשה אינה עונה כלל לכללים של חוות דעת מומחה, ומכאן שלא ניתן לאמץ את הערכותיו של עורך חוות הדעת. כך או כך, חוות הדעת לא תרמה כלל לבירור הנושאים שבמחלוקת.
אחריות עורכי דף הפייסבוק של האוהדים
39. האם יש לעורכי דף הפייסבוק של האוהדים, נתבעים 3, 5, 7 ו-8, אחריות לפרסומים, שלא הפ פרסמו, במסגרת דף הפייסבוק?
40. סעיף 11 לחוק קובע כדלקמן:
"(א) פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת, ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל לשון הרע, האדם שהביא את דברי לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו, עורך אמצעי התקשורת ומי שהחליט בפועל על הפרסום, ובאחריות אזרחית ישא גם האחראי לאמצעי התקשורת.
...
(ג) בחוק זה -
"אמצעי תקשורת" - עתון כמשמעותו בפקודת העתונות (להלן - עתון) וכן שידורי רדיו וטלויזיה הניתנים לציבור;
"עורך אמצעי תקשורת", בעתון - לרבות עורך בפועל, ובשידור - לרבות עורך התכנית שבה נעשה הפרסום;
"אחראי לאמצעי התקשורת", בעתון - המוציא לאור, ובשידורי רדיו וטלויזיה - מי שאחראי לקיומם".