41. סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע מטיל חובות גם על עורך אמצעי תקשורת בעתונות, בשידורי הרדיו ובטלוויזיה. בסעיף שותק ביחס לעורך עמוד פייסבוק.
מאז נחקק חוק איסור לשון הרע חלו תמורות רבות במפת התקשורת העולמית, ובכלל זה ברחבי מדינת ישראל. בהמשך לכך קבע בית המשפט העליון, כי יש להחיל את הוראות החוק, בהתאמה, גם על פרסומים ברשת האינטרנט, ובכלל זאת על פרסומים בפייסבוק. בית המשפט העליון אף הוסיף וקרא למחוקק לתקן את החוק, כך שיתאים למציאות המשתנה (רע"א 4447/07 רמי מור נגד ברק אי.טי.סי. (1995) החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ (25.3.10); עניין שאול, בסעיף 76).
42. בין היתר עמדו בתי המשפט, לא אחת, על השאלות המתעוררות ביחס להטלת אחריות על מנהל או עורך דף פייסבוק, מנהל פורום או אתר אינטרנט. בתי המשפט נוהגים, בהקשר זה, להבחין בין סוגי פרסומים ובין סוגים שונים של בעלי תפקידים, לרבות מידת השליטה של בעל התפקיד באתר (ראו, למשל: ע"א 51326-10-15 (ת"א) ד"ר יצחק לבנה נגד ליגמנט בע"מ ואח' (26.9.16) וכן רע"א 8562/16 ליגמנט בע"מ ואח' נ' ד"ר יצחק לבנה (27.12.16); ת"א (חי') 7685-10-16 צבי (ציקי) אבישר נ' ניר פוטר (27.9.18)).
43. לעמדתי, אין דין פרסום תגובית או פרסום בפורום כדין פרסום כתבה עיתונאית. גם אין דין פרסום באתר שלעורכו ישנה שליטה על התכנים כדין פרסום באתר שבו לעורכים אין שליטה וסינון מראש של התכנים. במקרים בהם מידת השליטה, בטרם הפרסום, היא מינימאלית, אין מקום להטיל על בעלי האתר או עורכיו אחריות על התכנים. עם זאת, ניתן להטיל עליהם אחריות, בדיעבד, אם לא הסירו תכנים פוגעניים.
44. נתבעים 5, 6 ו-8 לא היו מעורבים באילו מהפרסומים, אולם הם שימשו כעורכי דף הפייסבוק של האוהדים. כל זאת, בהשוואה לנתבע 3 אשר היה מעורב בפרסומים וכבר נדון בהקשר של הפרסומים עצמם.
45. נתבע 5 ציין בתצהירו ובעדותו, כי תפקידו כמנהל עמוד הפייסבוק של האוהדים כלל אישור חברים ופרסום פרסומים של הקבוצה עם מידע על משחקים. לטענתו, לא פיקח על התכנים, לא היתה לו כל שליטה עליהם וגם לא ידע שעליו לפקח. עוד ציין, כי אינו עוקב אחר הפרסומים והתגובות וגם אינו מוחק פוסטים, גם אם יש בהם קללות או איומים. כן מסר, כי כלל לא ראה את הפרסומים מושא כתב התביעה בזמן אמת וכי גם אם היה רואה אותם, לא היה מייחס להם חשיבות מיוחדת, וזאת ביחס למקובל בדפי הפייסבוק של אוהדי כדורגל, בכלל, ודף הפייסבוק של האוהדים, בפרט (פרוטוקול הדיון, בעמ' 107 - 111).
46. נתבע 7 מסר בתצהירו ובעדותו, כי נתבע 3 הקים את דף האוהדים והיה האחראי העיקרי על העלאת התוכן. לדבריו, היו מספר מנהלים של דף הפייסבוק והוא שימש אך כגיבוי למקרים בהם נתבע 3 לא יכול היה לעלות תכנים. לטענתו, הוא נמצא חלק גדול של השנה בחו"ל במסגרת עבודתו, לא ידע כלל על הפרסומים ולא היה מעורב בהם. אכן, נתבע 7 ניסה תחילה לצמצם בתיאור תפקידו כאוהד בלבד. אולם, במסגרת חקירתו הנגדית התברר, כי הוא משמש כדובר של הקבוצה בהתנדבות, ובמסגרת תפקידו העביר מידע על המשחקים לאוהדים. עוד אישר כי בחודש יוני 2017 הפך להיות יושב ראש הקבוצה, למרות שלא ציין זאת בתצהירו. תחילה אמר כי לא יכול היה להסיר פוסטים, אולם לאחר מכן אישר כי אינו יודע אם זה היה בסמכותו אם לאו (שם, בעמ' 74 - 78).
על פניו, נתבע 7 ניסה להסיר מאחריותו, שכן מעורבותו בקבוצה היתה גבוהה בהרבה בתקופה הרלוונטית. נתבע 7 גם לא תיאר במדוייק את תפקידיו במשרד החוץ ואת משך התקופות בהן הוא שוהה בחו"ל. אולם, לא מצאתי בכל אלו רלוונטיות למחלוקת מושא כתב התביעה, כמו גם לחקירות הנגדיות הממושכות, שנערכו בהקשר זה. בסופו של דבר, לא הונחה תשתית כלשהי על ידי התובע כי תפקידו של נתבע 7 כעורך אתר, בדומה לעורכים הנוספים, כלל סינון מידע מראש.
47. גם נתבע 8 שימש בעבר כאחד ממנהלי דף הפייסבוק של האוהדים. בתצהירו ובעדותו הוסיף, כי תפקידו בעמוד הפייסבוק של האוהדים התמצה באישור או סירוב כניסה לדף הפייסבוק. לטענתו, היו מספר מנהלים בתקופה הרלוונטית, והוא לא עסק בתכנים ולא בחן את התכנים בעיניים משפטיות. עוד מסר, כי לא אחת כללו התגובות לאחר המשחקים קללות והשמצות. בה בעת טען, כי מנהלי דף הפייסבוק הורידו את הפרסומים, מייד לאחר פניית התובע בטענה כי הפרסומים פגעו בו (שם, בעמ' 83).
48. הנה כי כן, נתבעים 5, 7 ו-8 אמנם שימשו כמנהלים או עורכי אתר הפייסבוק של האוהדים, אולם לא היתה להם כל שליטה על התכנים המועלים לאתר. למעשה, אופי דף הפייסבוק של האוהדים, הפרסומים והתגובות מלמדים, כי לעורכי האתר לא היו סמכויות הנוגעות לסינון מידע ולשליטה על המידע המועלה באתר. בנסיבות אלו, די בכך שהפרסומים נגד התובע הורדו לבקשתו, כדי ללמד כי אין להטיל עליהם אחריות בגין הפרסומים עצמם.
האם עומדת לנתבעים, או למי מהם, הגנה לפי חוק איסור לשון הרע?
49. הנתבעים שמו יהבם בעיקר על הגנת אמת דיברתי, לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. כן נטען ביחס לחלק מהפרסומים – מבלי שהנתבעים הפנו לסעיף החקיקה הרלוונטי - כי מדובר בתגובה לפרסומיו של התובע וכי חלק מהנתבעים הגיבו בכעס להתנהלות התובע. עוד נטען ביחס לפרסום על ידי נתבע 1, כי סקר את הפרסומים של שני הצדדים.
50. יאמר כבר כאן, כי ניתן היה לצפות מהנתבעים לפרט "ברחל בתך הקטנה" את סעיפי החוק הרלוונטיים להגנות תום הלב הנטענות על ידם, אולם הם לא עשו כן. בכתב ההגנה ואף בסיכומים לא מיקדו הנתבעים טענותיהם לעניין זה, אלא הסתפקו בהעלאת הטענות מבלי להפנות לסעיפי החוק. עם זאת, הנתבעים טענו להגנות תום הלב, מבלי שפירטו אותן, ולפיכך יידונו טענות אלו באופן כללי.
51. לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".
52. על מנת לעמוד בתנאי ההגנה, על הנתבעים מוטל הנטל להראות קיומם של שני יסודות מצטברים: היסוד הראשון עניינו באמיתות הפרסום, והוא מצריך השוואה בין הפרסום ובין המציאות העובדתית; היסוד השני נוגע לעניין הציבורי שבפרסום (רע"א 6517/98 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ (6.12.98)).
53. סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע מקנה למפרסם לשון הרע הגנה אם עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות המפורטות בסעיף.
54. מטענות הנתבעים עולה – אף שלא הפנו לסעיפי החקיקה הרלוונטיים – כי שתי טענות הגנות תום לב רלוונטיות לטענותיהם.
55. הגנה אחת, לפי סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע, משמע ההגנה של הבעת דעה על התנהגות התובע בתפקיד ציבורי או בקשר לענין ציבורי. פרסום דעה משקף הלך מחשבתי סובייקטיבי והוא יכול להתייחס לעניינים ש"בטעם ובריח". ההגנה מותנית בכך שהבעת הדעה פורסמה בתום לב, והיא אינה מותנית בכך שתוכן הפרסום היה אמת (ד"נ 9/77 חברת החשמל לישראל בע"מ ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', פ"ד לא(2) 281, 305, 313 (1978)). בבחינת תום הלב תיבחן מידת הסבירות של הפרסום, ובהתאם למשמעות הסבירה של המילים, לפי הקשרן (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ' (4.3.04); ע"א 809/89 משעור ואח' נ' חביבי, פ"ד מז(1) 1, 10 (1992)).
56. הגנה שנייה, לפי סעיף 15(10) לחוק איסור לשון הרע, משמע, כי "הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן".
ההגנה לפי סעיף 15(10) לחוק איסור לשון הרע אינה חלה על כל תגובה ללשון הרע שפורסמה קודם לכן, אלא רק על תגובה המהווה גינוי או הכחשה של אותה לשון הרע. יתר על כן, תנאי הכרחי לתחולת ההגנה הוא שהגינוי או ההכחשה יעשו ב"תום לב", שעליו ניתן ללמוד מתוכן הפרסום ומנסיבות חיצוניות. יסוד תום הלב לא יתקיים כאשר המפרסם פגע בנפגע מעבר לנדרש לשם הגנת האינטרס הלגיטימי של המושמץ הראשון (אורי שנהר דיני לשון הרע, 299 – 300 (1997); רע"א 8279/13 שפטל נ' הולצמן, בפסקה 7 (20.3.14)).
57. האם עומדת לנתבע 1 הגנה לפי חוק איסור לשון הרע?
כאמור, נתבע 1 אחראי לפרסום החמישי, משמע לכתבה שפורסמה באתר המקומי. נתבע 1 העתיק פוסט שפרסם נתבע 3 וכן העתיק את תגובתו של התובע ולכל אלו הוסיף דברי הסבר משלו. נקבע כבר למעלה, כי רוב רובה של הכתבה אינה מהווה לשון הרע, וממילא אין צורך לדון בהגנות שחלות לגביה. אולם, אפילו הייתי קובעת, כי הדברים שהוסיף נתבע 1, כמו למשל שהתובע עומד להפוך לחבר הנהלה של הפועל מרמורק, מהווים לשון הרע, הרי שנוכח ציון העובדה כי מדובר ב"סיכוי" גרידא ולא נאמרו כקביעה ודאית, הרי שעומדת לו טענת אמת דיברתי.
נתבע 1 אחראי גם לפרסום התמונה של התובע על דגל מרמורק במסגרת הכתבה באתר המקומי, אשר נקבע לגביה כי היא מהווה לשון הרע. מכאן, כי ההגנות העומדות לנתבע 1 קשורות בטבורן להגנות של נתבע 3, אשר פרסם מלכתחילה את התמונה.
גם העובדה כי נתבע 1 לא הסיר את התגובה "בוגד" שהוסיף נתבע 4 בתגובה לכתבה, תידון בהקשר של ההגנה העומדת לנתבע 4.
בה בעת לא ניתן להתעלם, בהקשר זה, מהעובדה כי נתבע 1 העתיק באתר המקומי הן את הפוסט של נתבע 3 והן את הפוסט של התובע, לרבות התגובות לפוסט זה. עיון בכתבה מעלה כי מעל חצי מהכתבה היא ציטוט מתוך הפוסט של התובע עצמו, ובה דברים קשים מאוד נגד חלק מהנתבעים. יש להשקיף, אפוא, על הדברים שהוסיף נתבע 1 בהקשר זה, משמע העתקת פוסטים של שני המעורבים והוספת דברי הסבר.
הערכת נתבע 1 כי הפרסום של נתבע 3 ונתבעים נוספים התפשט כאש בשדה קוצים, אינה אלא הבעת דעה על הפרסום עצמו ולא על התובע עצמו.
58. האם עומדת לנתבע 3 הגנה לפי חוק איסור לשון הרע?
כאמור, הפרסום הרביעי כולל שתי תמונות וכיתוב מתחת לאחת מכן. האחת, תמונתו של התובע המתנוססת מעל דגל הפועל מרמורק. השנייה, תמונת התובע על מגרש הפועל מרמורק ומתחתה הכיתוב הבא: "צעיף יפה. מרמורק שגעת אותי שרת! אתה נראה כמו רופא שיניים המהולל שהבאת".
אין מחלוקת, כי תמונת דגל הפועל מרמורק ובה תמונתו של התובע אינה תמונה אותנטית. משמע, כי תמונתו של התובע הודבקה על דגל מרמורק. אולם, אין מקום לאמץ את טענות בא כוח התובע, כי התמונה "מזויפת" או כי די בכך שהתמונה ערוכה ומגמתית כדי ללמד כי היא תמונה "שקרית". להבדיל מטענות בא כוח התובע, בהקשר זה, אין מדובר בתמונה "מזויפת" או "שקרית" אלא בתמונה שניכר כי היא ערוכה. משמע, כי אף הדיוט הקורא את הכתבה מבין כי תמונתו של התובע הודבקה על דגל הפועל מרמורק ואיש לא יכול לסבור, כי תמונה זו היתה על הדגל מלכתחילה. במובן זה דומה התמונה לקריקטורה או אילוסטרציה, שמבקשת באמצעות אמנות לבטא עמדה (ראו: ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ, פ"ד נח(3) 558 (2004); ע"א (נצ') 1184-06 פלאוט נ' גורדון (27.2.08)). לפיכך, אין מקום להתייחס לתמונה זו כתמונה "מזויפת" או "שקרית" אלא כתמונה ערוכה, שנועדה לבטא ביקורת ויש בה משום הבעת דעה. משמע, כי מדובר בהבעת כעס על התנהלות התובע, כטענת הנתבעים.
תמונתו של התובע במגרש הפועל מרמורק היא תמונה אותנטית, שהרי אין מחלוקת כי התובע נכח במשחק. אולם, בניגוד לכתוב מתחת לתמונה, התובע אינו לובש צעיף כלל. גם לא הונחה תשתית, לפיה התובע אכן שר את המנון קבוצת הפועל מרמורק. מכאן ניתן לומר, כי אין בידי נתבע 3 להוכיח הגנת אמת דיברת" ביחס ללבישת צעיף ושירת ההמנון של הקבוצה היריבה. אולם, גם כאן, בדומה ל"הדבקת" התמונה של התובע על הדגל, מדובר בהבעת כעס על התנהלות התובע, משמע הבעת דעה על התובע, שבנוכחותו במגרש הקבוצה היריבה יש משום "בגידה". יתר הכיתוב אינו מהווה כלל לשון הרע.
מכאן, כי עומדת לנתבע 3 הגנה לפי חוק איסור לשון הרע, בין הגנת אמת דיברתי, משום שהוא מתאר את התובע כבוגד בקבוצתו באמצעות אילוסטרציה וייחוס לתובע כי לבש צעיף ושר המנון של הקבוצה היריבה, ובין ההגנה של הבעת עמדה על עניין ציבורי ביחס לפרסם הרביעי. על העניין הציבורי יפורט עוד להלן.
במאמר מוסגר יוער ביחס לפרסום הראשון, כי גם אם הייתי מגיעה למסקנה, כי הפרסום הראשון שפרסם נתבע 3 הוא בגדר לשון הרע, הרי שהיתה עומדת לו הגנת אמת דיברתי באשר לפרסום זה, שכל שיש בו הוא תיאור עובדתי לפיו התובע אכן היה במשחק של היריבה בעת משחק של מכבי שעריים, עם צירוף תמונות של התובע במגרש, וכאמור, התובע אישר נוכחותו על כר הדשא בסיום המשחק.
59. האם עומדת לנתבע 4 הגנה לפי חוק איסור לשון הרע?
נתבע 4 פרסם כאמור את המילה "בוגד" בתגובה לפרסום הכתבה באתר המקומי.
בתצהירו ובעדותו התייחס נתבע 4 לשימוש במילה "בוגד" בהקשר של מעבר לקבוצה יריבה של שחקנים או אוהדים שהיו סמלים של הקבוצה. לדבריו, כינוי זה נפוץ בשימושו בקרב ענף הכדורגל, ועל כן יש לבחנו בהקשר זה. עוד הוסיף, כי השתמש בכינוי בשל התחושות הקשות שהרגיש כלפי התובע, ששימש כיושב ראש של מכבי שעריים, "לכלך" על ההנהלה החדשה ואף נכח במשחק בו עלתה הפועל מרמורק ליגה. לדבריו, מעולם לא התכוון ליצור השוואה בין התובע למי שבוגד במדינתו או בעמו, אלא שהשימוש בכינוי כוון להקשר הספורטיבי, משמע בגידה בקבוצה (פרוטוקול הדיון, בעמ' 103 – 104).
המילה בוגד או בגידה כשלעצמה נושאת בחובה משמעות לוואי שלילית. עם זאת, גם את המילה "בגידה" יש לבחון לפי הקשרה ובמבחן "הקורא הסביר". כך למשל נקבע, כי בגידה בהקשר של יחסי אישות מחוץ לנישואין או שיתוף פעולה עם האויב מהווה לשון הרע. אולם, לא כל ייחוס של "בגידה" מכוונת להקשר הפלילי, ולעיתים נעשה שימוש במושג זה כביקורת גרידא ((ראו , למשל: ת"א (עכו) 24582-09-17 ברבי נ' פומרניץ, בפסקה 29 (16.2.20); תא"מ (מצ') 39049-03-19 שכטר נ' אפרצב, בפסקה 54 (11.2.21); ת"א (נצ') 34310-07-18 מירון נ' אלקבץ, בפסקה 50 -51 (15.11.20) (נפתח ערעור במחוזי נצרת ע"א (נצ') 68418-12-20 מירון נ' אלקבץ); ת"א (ראשל"צ) 29098-12-16 קרן נ' ליבר (15.12.19)).
במקרה הנדון, נתבע 4 עשה שימוש במילה בהקשר של כתבה בתחום הכדורגל, שעניינה באי שביעות רצון של אוהדי מכבי שעריים על כך שהתובע נכח במשחק של הפועל מרמורק. ניתן לומר, כי נוכחות במגרש של קבוצה יריבה בעת קיום משחק גורלי, הוא בגדר "בגידה" בקבוצת האם, משמע בקבוצה בה כיהן התובע כיושב ראש.
מכאן, כי עומדת לנתבע 4 טענת אמת דיברתי באשר למשמעות הבגידה בקבוצה וכן עומדת לו הגנה של הבעה דעה, ביקורת, על עניין ציבורי.