60. האם עומדת לנתבע 6 הגנה לפי חוק איסור לשון הרע?
כבר נקבע, כי הפרסום השלישי שפרסם נתבע 6 המפנה לתמונה של התובע על מגרש הפועל מרמורק, במילים "תמונה אחת שווה אלף מילים" יש בה ביקורת מרומזת, שלא ניתן להגדירה כלשון הרע. אולם, אפילו היינו מגדירים תגובה זאת כדברי לשון הרע, הרי שמדובר בביקורת, דעה אישית של נתבע 6 על התנהלותו של התובע (פרוטוקול הדיון, בעמ' 112).
לא מצאתי, בהקשר זה, כל רלוונטיות לתפקידו של נתבע 6 בוועד הנאמנים של העמותה, כמורשה חתימה, שהרי אין כל קשר בין תפקידיו ובין זכותו להביע דעה על התנהלותו של התובע.
61. כאן המקום להוסיף, כי לא ניתן להתעלם מחלקו של התובע בפרסומים, וזאת ביחס להגנות העומדות לכל הנתבעים, ולמרות שלא עומדת למי מהנתבעים הגנה לפי סעיף 15(10) לחוק איסור לשון הרע. התובע שיתף את חלקם הארי של הפרסומים בדף הפייסבוק שלו והוסיף את תגובתו, הכוללת השמצות לגבי חלק מהנתבעים. התובע התייחס לנתבעים 3 ו-6 ולמעורב נוסף שלא נתבע, אביחי לוי כ"שערוקים". כן ציין בתגובה זו כי השלושה היו מבלים שעות במשרדי היושב ראש הקודם של הפועל מרמורק, ובכך ניסה להקביל בין מעשיו ובין מעשיהם שלהם. עוד ציין התובע באותה תגובה "מי זה משה כהן?", "מי הסמיך אותך?", "כולם יודעים מי אתה", "מה תרמת למכבי שעריים חוץ מהרס?" (פרוטוקול הדיון, בעמ' 25 - 26). מכאן, כי גם התובע ייחס לשלושה מהנתבעים "בגידה" ואף ייחס דברים חמורים לנתבע 3. נתבע 6 גם מסר בעדותו, כי התובע הכפיש אותו בכתבות שונות וכן בתגובה שפרסם והוא לא הגיב לכך. אכן, התגובות של הנתבעים לא נועדו להכחיש לשון הרע שפרסם התובע. עם זאת, יש להשקיף על התגובות שהגיעו לאחר פרסומו של התובע כלפי נתבעים 3 ו-6, בהקשר של הפרסום על ידי התובע. משמע, משבחר התובע להשיב בדף פייסבוק עצמו, בצורה משתלחת, אין לו אלא להלין על עצמו אשר לתגובות שהגיעו בהמשך לכך.
לא זו אף זו, התובע לא רק שיתף את הפרסומים הראשונים, אלא גם לא מחקם מדף הפייסבוק שלו ואף לא חסם את המפרסמים. התובע מסר לראשונה בעדותו, כי לא מחק את הפרסומים בדף הפייסבוק שלו, משום שהמשטרה ביקשה שלא למחקם (שם, בעמ' 33, 35). לטענה זו אין כל ביסוס בכתב התביעה או בתצהירי התובע. התובע גם לא הגיש אישור כלשהו בנושא. יתר על כן, המשטרה יכולה היתה להעתיק את החומר הנדרש, אולם לא נטען שהדבר נעשה. התובע גם אישר כי תלונתו למשטרה סגורה, לרבות הליכי ערר (שם, בעמ' 36). למעשה, במחדליו, הביא התובע לכך, שהפרסומים עודם מצויים בדף הפייסבוק שלו.
62. כאמור, כבר נקבע כי בפרסום השני שפרסם נתבע 4 ובפרסום השלישי שפרסם נתבע 6 אין משום לשון הרע. עם זאת, אפילו הייתי קובעת כי יש בדבריהם משום לשון הרע, הרי שהיתה עומדת לשניים הגנת אמת דיברתי. כאמור, השניים מייחסים לתובע נוכחות במשחקה של הפועל מרמורק, תוך שהם מביעים ביקורת על כך, ולמעשה אין מחלוקת כי התובע אכן נוכח במשחק, כאמור. גם עלה מתוך העדויות, כי אכן נותרו לקבוצה חובות לאחר עזיבת התובע את תפקידו כיושב ראש.
63. אשר לעניין הציבורי שבפרסומים – אכן, התובע לא שימש בתפקיד ציבורי במכבי שעריים בעת הרלוונטית. אולם, יש עניין ציבורי בפרסומים הנוגעים לשיוך הקבוצתי של בעלי תפקידים בתחום הכדורגל גם לאחר סיום תפקידם. למעשה, על העניין הציבורי שבפרסומים ניתן ללמוד מתוך התגובות לפרסומים וכן מתוך ניהול התיק, אשר גילה וחשף את רוחב יריעת העניין הציבורי שבתחום (ראו ביחס לעניין ציבורי רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר, בפסקאות 20 – 23 (12.11.06); ת"א (מחוזי ת"א) 2667/00 מרון נ' גלובס פבלישר עתונות (1983), בפסקה 20 (9.10.07); ת"א (י-ם) 13358-01-17 חמדני נ' כהן (2.5.20) (בבית משפט מחוזי תלוי ועומד ערעור הנתבע)).
64. הנה כי כן, גם באשר לפרסומים הספורים שנקבע לגביהם כי הם מהווים לשון הרע ברמה גבולית ביותר, עומדת אחת ההגנות לפי חוק איסור לשון הרע: הגנת אמת דיברתי ביחס לנוכחות התובע במגרשי הקבוצה היריבה, הפועל מרמורק, אשר באותה העת מתנהל משחק של מכבי שעריים. למעשה, גם כינויו במילה "בוגד" – בשפה המקובלת בתחום הספורט - מבטא את הנוכחות שלו במגרשי הקבוצה היריבה; הגנת תום לב ביחס להבעת הדעה והכעס שביטאו חלק מהנתבעים על התנהלות זאת של התובע, בין בדרך של אילוסטריה הכוללת תמונה של התובע על דגל הקבוצה היריבה, ובין בדרך של ייחוס לתובע שירת המנון ולבישת צעיף. יתר על כן, גם אם התובע כבר לא שימש בתפקיד רשמי בקבוצה, באותה העת, הרי שהיה עניין ציבורי בפרסום, מכוח תפקיד העבר של התובע.
65. הואיל ועומדות לנתבעים 3, 4 ו-6 הגנות ביחס לכל הפרסומים, ממילא אותן הגנות עומדות גם למי שאחראי, באופן עקיף, להפצת הפרסומים, משמע לנתבע 1, שהעתיק לכתבה שלו את הפרסומים, ואף לנתבעים 5, 7 ו-8, אפילו היה נקבע לגביהם כי יש להם אחריות לפרסומים כעורכי דף הפייסבוק של האוהדים.
פיצויים
66. משנקבע, כי רוב רובם של הפרסומים כלל אינם מהווים לשון הרע, וביחס לחלקם עומדות הגנות לפי חוק איסור לשון הרע, לא עלה בידי התובע להוכיח את עילת התביעה ואין עוד צורך לדון בפסיקת פיצויים לתובע.
67. אולם, אפילו הייתי קובעת כי ביחס לחלק מהפרסומים אין עומדת הגנה כלשהי, הרי שנוכח גבוליות הגדרתם של הפרסומים כלשון הרע, ובשל תרומתו המהותית של התובע להפצת חלק מהפרסומים במשך תקופה ממושכת, הרי שהמסקנה היא כי יש לו אחריות מהותית ביחס לנזקים שנגרמו לו, ככל שנגרמו. יתר על כן, גם בהקשר של פסיקת הפיצויים, לא ניתן להתעלם, מתגובתו המשתלחת של התובע לפרסומים הראשונים, שאינה עומדת במידתיות כלשהי. משמע, התובע הוא שהוביל לפרסום נרחב בהרבה של הפרסומים הראשונים וגם הביא לתגובות נגדו. למעשה, התובע אישר כי הקבוצה של שעריים היא קבוצה סגורה ואילו דף הפייסבוק שלו פתוח לרבים. גם נתבע 1 העתיק את הפרסומים מתוך הפייסבוק של התובע. (פרוטוקול הדיון, בעמ' 39, 40). התובע גם הוסיף ופרסם את הדברים בכתבה שבה התראיין (נספח ב' לכתב ההגנה). משמע, שהתובע הוסיף והוביל לפרסום נוסף של הדברים ולהמשך התגובות, בהקשר זה.
68. כאן המקום להוסיף, כי אמנם הונחה תשתית בדבר סכסוך בין חלק מהנתבעים לתובע, ובפרט ביחס לנתבע 3, וזאת על רקע חילוקי דעות שנוצרו בעת שהתובע שימש כיושב ראש ועזיבתו את תפקידו. אולם, לא די בסכסוך זה כדי ללמד כי יש מקום לפסוק פיצויים, משלא הונחה תשתית מספקת לקיומה של עילת לשון הרע.
69. גם לא הונחה תשתית בדבר פרסום נרחב של הכתבה שפרסם נתבע 1 באתר המקומי. לא ניתן להתעלם בהקשר זה מטענות נתבע 1, כי לכתבה לא היו צפיות רבות ושתי תגובות בלבד. כאמור, דווקא הפרסום על ידי התובע בדף הפייסבוק שלו הוא שהביא לתפוצה הנרחבת, כאשר התובע לא הוריד את הפרסום במשך תקופה ממושכת ואף במהלך ניהול המשפט. התובע גם לא מחק את הפרסום מהפוסט שלו ויכול היה לעשות כן.
סיכום
70. רוב רובם של הפרסומים מושא כתב התביעה אינם מהווים כלל דברי לשון הרע, כהגדרתם בחוק איסור לשון הרע, ובכלל זאת, הפרסום הראשון, השני והשלישי ורוב רובו של הפרסום החמישי.
71. ביחס לפרסומים המהווים לשון הרע, משמע, הפרסום הרביעי, חלק מהפרסום החמישי והפרסום השישי, נקבע כי עומדות לנתבעים הגנת אמת דיברתי או הגנת תום הלב.
72. מכאן, שלא עלה בידי התובע להוכיח כי קיימת לו עילה לפי חוק איסור לשון הרע. ממילא, אין כל מקום לפסיקת פיצויים או למתן צווים כעתירתו.
73. לאור כל האמור, התביעה – נדחית.
74. בקביעת שכר הטרחה וההוצאות לקחתי בחשבון, בין היתר, את סכום התביעה, כמות הדיונים, לרבות חקירות נגדיות ממושכות, הגשת התביעה נגד 8 נתבעים, ועוד. שכר הטרחה נפסק כסכום אחד, הואיל ובא כוח הנתבעים ייצג את כולם יחדיו.
לפיכך, התובע ישלם לנתבעים שכר טרחה והוצאות כדלקמן: שכר טרחה בסכום של 26,017 ₪ והוצאות לכל נתבע – למעט נתבע 2 – בסכום של 2,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום ואחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים
ניתן היום, י"ט אדר תשפ"א, 03 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.
ה אפרת פינק