42. יש לזכור כי ההגנות של משפט העבודה, שנקבע כי הן גוברות על חופש החוזים נעשו בשל "הצדק החוזי" – קרי, הצורך להגן על החלש, וכפי שכתב הנשיא מנחם גולדברג (מנחם גולדברג, "חופש החוזים והגבלתו בהסכם עבודה קיבוצי ובחוזה עבודה אישי", המשפט, כרך ב', עמ' 177 (ינואר 1994) (להלן - גולדברג): "גישתו של המחוקק, המגבילה את החופש החוזי, מקובלת על המערכת המשפטית: והיא עולה בקנה אחד עם תפיסתנו החברתית של הגנה על החלש ועם תחושת הצדק והיושר, כגון באותם מקרים שאחד מהצדדים לחוזה נחות בכישוריו השכליים או במעמדו הכלכלי במידה כזו שקיים חשש שהוא יהיה צפוי לניצול, והמחוקק בא למסקנה, שמן הראוי ומן הצדק לפרוש את כנפי החוק עליו ולקבוע בחוק דרישות והנחות, שיש בהן כדי לתקן פגם ונחיתות אלה" (שם, בעמ' 181).
הנה כי כן, כאשר אין מדובר בעובד חלש, גם הצורך במתן מעטפת של הגנות – פוחת (וראו גם ע"א 6601/96 AES סיסטם נ' משה סער, פ"ד נה (3) 850, 864, ממנו עולה כי העיקרון של חולשת העובד הוא עקרון דינמי ומשתנה וניתן לסתירה מעת לעת ומעניין לעניין).
43. הדים לגישה זו כבר הופיעו למעשה בפסיקה קודמת של בית דין זה בעניין רבזין, בחוות דעתו של השופט (בדימוס) צור (פסקאות 15-16), ובזו הלשון:
"... גישתו של בית הדין האזורי נראית לנו נכונה. מעמדו של אדם כ"עובד" הוכר בפסיקה כ"סטאטוס" שלא ניתן להתנות עליו. לאור זאת, נפסק שמעמדו של אדם כ"עובד" לא ייקבע על פי ההגדרה או השם שהצדדים מעניקים למתכונת ההעסקה אלא על פי מבחנים אובייקטיביים אשר פותחו בפסיקה והגיעו לרמת שכלול ופירוט מירביים. כל זה נעשה על מנת לפרוש לעובד רשת של הגנה מפני "עוצמתו" של המעסיק אל מול "חולשת" העובד. כל זה נעשה על מנת למנוע מן המעסיק לנצל את כוחו ולהכתיב לעובד מעמד ותנאים שאינם מתאימים למעמדו האמיתי או שהם מקפחים או שאינם הוגנים בנסיבות העניין.
--- סוף עמוד 36 ---
רשת הגנה זו אינה מוחלטת ואינה חלה באופן אוטומטי בכל מצב. בהחלט ייתכנו מצבים חריגים וקיצוניים בהם אין למעסיק יתרון של כוח על פני העובד, הוא מתנהג בהגינות ובסדירות ודווקא העובד אינו פועל כך. בנסיבות שכאלה - ועל רקע של תשתית עובדתית מבוררת ומספקת - ייתכנו מצבים גבוליים בהם ניתן בהחלט לראות את העובד, התובע לראות בו כעובד שכיר בכל תנאי, כמי שפועל בחוסר סבירות ובחוסר תום לב. במצב גבולי שכזה יכול בית הדין להגיע למסקנה שגישת העובד עברה את גבולות ההגנה על הסטאטוס וכי בנסיבות העניין, אין זה ראוי להכיר במעמדו כעובד, אף אם התקיימו בעניינו מאפיינים כאלה ואחרים של היותו עובד. יש מקום להדגיש שפסיקה שכזו תהא חריגה ולא כעניין שבשגרה ותחול רק במקרים המיוחדים המתאימים לכך, על בסיס תשתית עובדתית מספקת, ותוך איזון נבון בין עניינו של העובד והמעסיק."