בבג"צ מור (בסעיף 3 לחוות דעתו של השופט גולדברג) נאמרו הדברים הבאים, שאת חלקם ציטטנו לעיל, אך נחזור עליהם בשל חשיבותם לענייננו:
"המבחנים לקביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד אינם קופאים על שמריהם. כפי שציין חברי הנשיא, עם שינוי העתים משתנות התפיסות החברתיות, משתנות המגמות הסוציאליות, ומשתנים דפוסי העבודה. ההתפתחויות הטכנולוגיות, בעיקר בתחום המחשבים והתקשורת, יצרו תפיסה חדשה לגבי מקום העבודה, כאשר העובד אינו צריך להיות צמוד למקום עסקו של המעביד; מתאפשרת גמישות במועדי ההעסקה; נעדר פיקוח עוקב וצמוד של המעסיק על דרך הביצוע; נעדרת היכולת להטיל על המועסק עבודות משתנות; התרופפו יחסי המרות והכפיפות, וכיוצא בזה. ההתפתחויות האמורות מחייבות הגמשה
--- סוף עמוד 38 ---
של המבחנים לקביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד. כך, בעבודות הדורשות מומחיות ועצמאות, באים יחסי אמון במידה רבה במקום יחסי מרות, פיקוח ושליטה. אלמנטים אחרונים אלה איבדו מכוחם כמאפיינים הכרחיים להיותו של המועסק בגדר "עובד". באופן דומה, מאפשרים התנאים החדשים עבודה מחוץ למקום הפעילות הקבוע של העסק, בלי שיהא בכך לגרוע ממידת המחויבות והתלות שבין המועסק לבין בעל העסק. שיטת העסקה זו מחייבת הגמשת הזמנים והמקום לביצוע העבודה. שינויי העתים מחייבים התאמה של מערכות המשפט בכלל, ודיני העבודה בפרט, למציאות המשתנה. מידת ההרחבה של הגדרת "עובד" הינה פועל יוצא מן המטרה הסוציאלית של הגנה על מי שבשל נחיתותו היחסית ותלותו במעביד טעון הגנה (כדברי חברי, השופט טל). נחיתות יחסית זו של העובד נובעת בעיקרה מכוח המיקוח המוגבל הנתון בידו בקביעת תנאי ההעסקה, ומהצורך שלו ביציבות ובוודאות כלכלית לאורך זמן, המגבילות את יכולת הניידות שלו ממקום עבודה אחד לאחר ויוצרות את תלותו במעסיק. ואילו המציאות החדשה הרחיבה את מידת עצמאותו של המועסק, העניקה לו גמישות וחופש פעולה והחלישה את כוחם של יחסי המרות והכפיפות בינו לבין המעסיק. רווחתו של המועסק גדלה, ולא בכל מקרה - או באותה מידה - יש לראותו כטעון הגנה, כמקודם. מכאן, שבבואנו להגמיש את המבחנים המסורתיים שומה עלינו לראות לנגד עינינו גם שיקולים אלה, כדי שלא נטיל נטל כלכלי חסר תכלית על כתפי המעסיק, ובעקיפין - על הציבור."
נחדד ונדייק.
לדברי השופט גולדברג, הנחיתות היחסית של העובד נובעת בעיקרה מכוח המיקוח המוגבל הנתון בידו בקביעת תנאי ההעסקה, ומהצורך שלו ביציבות ובוודאות כלכלית לאורך זמן, המגבילות את יכולת הניידות שלו ממקום עבודה אחד לאחר ויוצרות את תלותו במעסיק, הרי שכיום, יהיו מקרים שבהם כוח המיקוח נתון דווקא בידי העובד; כמו כן, הצורך ביציבות כבר אינו פקטור נוכח מאפייני העסקה הרווחת בעידן זה (ראו לילך לוריא, עמ' 51-66 ועמ' 115 -118), וממילא מצטמצמת תלות במעסיק.