"חשיבותה של ההתדיינות בסוגיה - "מיהו עובד" – נובעת, בין היתר, מן המשמעות הרבה הנודעת לסיווגו של מבצע העבודה כ"עובד", בפרט לעניין פרישת רשת ההגנות מכוח משפט העבודה. במה דברים אמורים? הקביעה, כי מבצע העבודה הינו "עובד" משמעותה המעשית היא, כי "עובד" זה יהנה מכלל הזכויות וההגנות המוענקות מכוח משפט העבודה. מאידך, אי הכרה במבצע העבודה כ"עובד", תשלול מאותו אדם זכויות והגנות אלו. בנוסף הכלל הוא, כי ההגנות המוקנות מכוח משפט העבודה – בדמותם של חוקי מגן, הסכמים קיבוציים, צווי הרחבה, וחקיקה ופסיקה
--- סוף עמוד 7 ---
המבטיחים שוויון במקום העבודה – מוקנות למבצעי עבודה המשתייכים לקטגוריה המסורתית של "עובד" בלבד. במסגרת משפט העבודה רשאים רק מי שהוגדרו כ"עובדים" להתדיין בפני בתי הדין לעבודה."
על אף שבחקיקת העבודה לא מופיעה התייחסות ברורה לדרישת קיומם של יחסי עבודה, ההנחה היא כי דרישה זו מהווה תנאי הכרחי לצורך תחולתם, נוכח המושגים "עובד" ו-"מעסיק" המופיעים בה.
(להרחבה ראו: צ. ברנזון, דיני עבודה ובטוח סוציאלי, הוצאת מפעל השכפול של הסתדרות הסטודנטים, תשי"ח-1958, בעמ' 70-81; ישראל גלעדי, דיני עבודה בישראל, הוצאת תרבות וחינוך תשכ"ג, בעמ' 20-25; זמיר, בעמ' 17-19; מנחם גולדברג, "למהות המושג עובד", הפרקליט כו (תש"ל), 389; מנחם גולדברג "מהותם של יחסי עובד-מעביד" הפרקליט לב (תשל"ח-ל"ט), 81; שלומית יניסקי-רביד, "מיהו עובד? מבט חדש על יחסי עובד-מעביד באמצעות סוגיית הפטנטים והיצירות "של" עובדים", עבודה חברה ומשפט י"ב, 381 (להלן – יניסקי רביד), בעמ' 392-393; להגדרת "עובד" במשפט העברי ראו: חיים יואל בלוך, דניאל כ"ץ, עדו רכניץ, שו"ת משפטי ארץ, תשע"א (להלן – משפטי ארץ) בעמ' 29-31).
ברבות השנים נדרשו בתי הדין לעבודה לתת כלים על מנת להשיב על השאלה מיהו "עובד" ומיהו "מעסיק"?
בהקשר לכך צוין, בין היתר, כי היותו של אדם עובד הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על ידי הצדדים או מי מהם, אלא על פי נסיבות העניין כהווייתן (ע"א 426/63 המוסד לביטוח לאומי נ' אליעזר זינגר, פד"י יח (2), 299 (1964); מנחם גולדברג "עובד ומעביד - תמונת מצב" עיוני משפט י"ז (תשנ"ב) (להלן – גולדברג תמונת מצב)). עוד צוין כי "אין מעמדו של אדם כ"עובד" או כ"עצמאי" נקבע בהבל פה ובמחי יד קולמוס" (דב"ע (ארצי) מג/3-106 יחיאל ולטנר - גור בטח, סוכנות לביטוח בע"מ, טז(1) 085 (1984)). כמו כן, מאחר שזכויות המגן אינן ניתנות לוויתור, אין בקביעה של הצדדים או מי מהם באשר לטיב יחסיהם, כדי לקבוע בהכרח את מעמדם. מעמד הצדדים נקבע מבחינה משפטית על פי מכלול הנסיבות, מהות היחסים בין הצדדים ועובדות המקרה הספציפי (ע"ע 300274/96 שאול צדקא - מדינת ישראל – גלי צה"ל, פד"ע לו