3. על אף שבכל אחד מההליכים שבכותרת ישנן שאלות נוספות המתעוררות, החלטנו ליתן פסק דין מאוחד בכלל התיקים, לאור הבסיס הנורמטיבי הרחב המשותף להם הנוגע לסוגייה המרכזית - הכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד.
עוד נציין כי במסגרת הדיון בהכרה ביחסי עבודה בדיעבד השימוש שייעשה במונח "עובד", עוד בטרם נקבע מעמדו המשפטי ככזה, הוא לאור השימוש במונח זה לאורך השנים בפסיקה, אולם כוונת דברינו אינה בהכרח לקביעת המעמד של פלוני כעובד מבחינה משפטית אלא לאדם המועסק במקום העבודה.
4. דרך הילוכינו יהיה כדלקמן: תחילה נסקור בצורה מקיפה את הסוגיה המשפטית של הכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד, והשאלות המתעוררות בקשר לכך. בשלב השני נפנה להכרעה עקרונית בשאלות הללו. לאחר מכן, נידרש לכל אחד מהתיקים שלפנינו בנפרד – בכל תיק נפרט את הרקע העובדתי, פסק הדין בבית הדין האזורי וטענות הצדדים, ולבסוף ניישם את הקביעות העקרוניות בכל תיק ותיק.
5. נפנה איפוא לבחינת הדברים על פי סדרם, דבר דבור על אופניו.
--- סוף עמוד 6 ---
הדיון המשפטי
6. בטרם נבוא לגופם של דברים, ובשל חשיבותה של הסוגיה העומדת להכרעתנו, נסקור בקצרה את הרקע הנורמטיבי לשאלת "ההכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד" כפי שבא לידי ביטוי בפסיקה בעבר ובהווה. לאחר מכן נפנה לבחון אם המצב המצוי הוא גם המצב הרצוי, ואם יש מקום, לעת הזו, לקבוע כללים ועקרונות מנחים שונים או נוספים על אלו שישנם כיום.
הכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד – עבר, הווה, עתיד
7. יחסי עובד ומעסיק - "איפה היינו"?
השאלה אם אדם הוא עובד אם לאו היא שאלת יסוד עם חשיבות מכרעת במשפט העבודה, זאת מאחר שמרבית חוקי המגן, ורוב הזכויות הסוציאליות המוענקות מכוח חקיקת העבודה ומכוח הסכמי עבודה קיבוציים, חלים רק על "עובדים". (למשל חוק חופשה שנתית, תשי"א -1951; חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963; חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א -1951 וחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957).
(להרחבה ראו: י. זמיר, דיני עבודה – מקורות, הערות, בעיות, חלק ראשון, הוצאת אקדמון תשל"ד (להלן – זמיר), בעמ' 16-17; לילך לוריא, דיני עבודה ורווחה במאה העשרים ואחת, בהוצאת האוניברסיטה העברית ונבו (2013) (להלן – לילך לוריא), בעמ' 245-253).
וכך כותב הנשיא (בדימוס) אדלר בפתח מאמרו "היקף תחולת משפט העבודה - מכפיפות לתכלית" ספר מנחם גולדברג, הוצאת סדן, תשס"ב, (להלן – אדלר מכפיפות לתכלית), בעמ' 19: