72. ביום 13.11.2018 הגיש התובע לתיק ת"ע 62533-07-18 את תמלול השיחה בין הגב' פ.ש לתובע. למותר לציין כי קריאה של התמלול הכולל 10 עמ' מגלה כי האמור בו עומד בסתירה מוחלטת לאמור בתצהיר עדותה הראשית של הגב' פ.ש עד כי לא ברור כלל כיצד זה נתנה תצהיר מטעמם של המתנגדים ובתמיכה לטענותיהם.
בשיחה עולה בברור כי המתנגדים "חטפו" כך ממש את המנוחה מבית החולים בלא ידיעת התובע. בהקלטה מאשרת העדה מספר פעמים כי ר.א משך מידי חודש סכומים של אלפי שקלים מחשבון המנוחה והשתמש בהם לצרכיו, ללא ידיעת המנוחה או הסכמתה תוך שהגב' פ.ש מצהירה כי היא יודעת על המשיכות, נחשפה להם ומוכנה להעיד על כך. בחקירתה בעניין זה היו תשובותיה מתחמקות עד כי בית המשפט כעולה מהפרוטוקול עמ' 19 ש' 30-31: "ביהמ"ש מעיר לעדה, נוכח העדות עד כה, כי יכול שביהמ"ש יתרשם מתשובות היתר על מגמתיות בעדותה".
73. בכל הנוגע לגרסתה של העדה באשר לביקוריה את המנוחה והתרשמותה בהם ממצבה הפיזי והקוגניטיבי הירוד כפי האמור בתצהירה, הרי שגרסה זו קרסה לחלוטין בחקירתה הנגדית.
בתחילה העידה העדה כי בתקופה שהמנוחה שהתה בביתו של ר.א לא שוחחה עם המנוחה עצמה באופן ישיר, למותר לציין כי תשובה זו נתנה על ידי העדה רק לאחר שבית המשפט נאלץ להתערב בחקירה נוכח התחמקותה ממתן תשובה, ראו עמ' 21 ש' 23-29:
"ש. האם היית בקשר עם המנוחה בזמן שהיתה בשהות אצל ר.א בבית?
ת. אני ו- א.א
ש. עוד פעם א.א?
ש. ביהמ"ש: האם היית בקשר עם המנוחה בזמן שהיתה בשהות אצל ר.א בבית?
ת. כן, התקשרתי ל--- לשאול לשלום אמא שלו.
ש. עם המנוחה עצמה דיברת?
ת. עם המנוחה עצמה לא".
74. בהמשך חקירתה ומשנשאלה לגבי הנטען בתצהירה באשר לביקור בבית המנוחה בחודש אוגוסט 2017, הייתה עדותה בניסוח עדין וזהיר מתחמקת ומביכה ולא בכדי ועל מנת לעמוד על מופרכות עדותה אביא ציטוט מלא שלה עמ' 23 ש' 11- הסוף ובהמשך עמ' 24 ש' 1-13:
"ש. בביקור שלך באוג' ראית איזושהי הטבה במצבה של המנוחה?
ת. לא.
ש. היא כבר התחילה לקבל את הטיפול הרפואי שהיתה זקוקה לו?
ת. לא היתה בכלל.
ש. לא היתה בכלל מה?
ת. היתה מבולבלת, לא קמה לעשות את הצרכים שלה.
ש. היתה לה מטפלת?
ת. אז מה? באוג' הייתי אצלה. אם כבר אתה מדבר,
ש. איך את יודעת שהביקור האחרון היה באוג' ולא בספט'?
ת. איך אני יודעת ש?
ש. הביקור שלך האחרון?
ת. אהה אם עכשיו אתה שואל אותי אז אני לא זוכרת.
ש. איזה יום באוג' – תחילת, סוף אוג'?
ת. [שותקת]
ש. העדה לא זוכרת. יכול להיות תחילת ספט'?
ת. אין לי מושג, לא זוכרת להגיד לך.
ש. יכול להיות שזה היה סוף ספט', הפגישה שלך עם המנוחה?
ת. [שותקת] לא זוכרת להגיד לך. אני צריכה להסתכל ואגיד לך מה.
ש. ביהמ"ש: צריכה להסתכל על מה?
ת. לא זוכרת, יכול להיות שיולי או אוג'.
ש. יכול להיות ספט'?
ת. ספט' אז לא.
ש. למה לא?
ת. כי ספט' לא.
ש. למה לא?
ת. כי זה לא יכול להיות ספט'.
ש. את אומרת יולי או אוג'?
ת. חשבתי על זה, זה לא יכול להיות.
ש. רק כדי לסבר את האוזן, באוג' 2017 מי היחידי שמטפל בה?
ת. [שותקת]
ש. את יכולה לענות לביהמ"ש גם אם זה קשה, שלוקח אותה לקניות, שקונה לה תרופות, תגידי בבקשה לביהמ"ש?
ת. [שותקת]
ש. את יכולה להגיד?
ת. באוג'?
ש. באוג' 2017?
ת. [שותקת] א.א".
75. לאור כל האמור אך ברור מדוע לא ניתן ליתן כל אמון או משקל כלשהו לתצהירה ולעדותה של הגב' פ.ש ככל שהיא נוגעת לשאלת כשירותה של המנוחה לערותך צוואה ביום 24.9.2017.
76. לאור כל האמור לעיל, מסקנת המומחה כאמור בחווה"ד ובעדותו אשר לא נסתרה והמתשלבת היטב עם המסמכים הרפואיים במועד הרלוונטי, לרבות חוות דעתו של ד"ר ד', עדות הנוטריון וקריסת גרסת העדה מטעם הנתבעים בעניין זה, הגב' פ.ש - אני קובע כי המנוחה היתה כשירה לערוך את צוואתה, הן במועד בו פגשה את הנוטריון ומסרה לו בעל פה את רצונה 19.9.2017 והן במועד חתימתה על צוואתה 24.9.2017.
דיון בטענת השפעה בלתי הוגנת, ס' 30 ו – 35 לחוק הירושה
77. כאמור לעיל לטענת המתנגדים בד בבד עם ההתדרדרות במצבה הרפואי של המנוחה, החל מחודש יוני 2017 בשל הצורך לעבור ניתוח השתלת קוצב לב, כולל מס' ימים לפני שהיא חותמת על הצוואה בהיותה חלשה ביותר, חל כרסום ניכר ביכולת הרצייה וההתנגדות של המנוחה בהתייחס לרצונו של התובע ולמסריו המסיתים והכוזבים כלפי המתנגדים. לטענת הנתבעים שני בניה האחרים של המנוחה שנותרו באותה עת בחיים (ר.א ו- א', שכן בנה ו.א ז"ל כבר לא היה בן החיים באותה התקופה) היו חולים באופן קשה. א' התמודד עם מחלת סרטן בלבלב ממנה נפטר באוגוסט 2017 ואילו ר.א התמודד עם סרטן הריאה, עבר כריתת חלק מאונה והתאשפז מעת לעת בבתי חולים.
עוד לטענתם התובע ניצל לרעה את הנבצרות של בניה האחרים של המנוחה אשר לא עמדו להם כוחותיהם לטפל באמם, והחל משתלט על אמו, על כספיה ועל חייה ובהמשך ניצל לרעה את מצבה הגופני- קוגניטיבי הקשה ונקט בפעולות יזומות אשר סופן בהחתמתה של המנוחה על הצוואה מושא הליך זה.
לטענת המתנגדים לאחר הניתוח להשתלת קוצב לב, כשהיה ברור כי המנוחה לא תוכל לחיות לבדה ללא מטפלת צמודה מסביב לשעון, שהתה המנוחה מספר שבועות אצל קרוביה. בתחילה טופלה בביתו של בנה ר.א, אשר אף דאג באותה עת להסדיר לאמו מטפלת צמודה ולקבל את האישורים הנדרשים להכרה במצבה כסיעודית ונזקקת, ולאחר מכן שהתה בבית אלמנתו של הבן ו.א ז"ל, אמם של המתנגדים 1ו-2. רק משהוסדר נושא המטפלת הצמודה שבה המנוחה לחיות בדירתה בחודש יולי 2017.
78. בסעיף 114 לסיכומיהם טוענים הנתבעים כי התובע הפעיל על המנוחה לחץ מילולי בעודו גורם לה להאמין לשקריו כאילו המתנגדים זוממים לגזול ממנה את רכושה וכספה (הגם שמצב זה היה נכון דווקא ביחס אליו) ובעקבות כך המנוחה הייתה אחוזת פחד כי ישתלטו על ביתה ויסלקוה ממנו. לעניין זה מפנים המתנגדים לדו"ח הסוציאלי מיום 27.11.17 ואשר על פי האמור בו: "המצב המשפחתי מורכב יש מריבות בין אחד מילדיה לאחד מנכדיה שהגיעו לבית המשפט, בקבלתה למחלקה סיפרה לד"ר כ' שחיה בפחד מתמיד ממשפחתה שייקחו לה את הדירה ויזרקו אותה משם, עוד סיפרה שכשהמטפלת ישנה, נשארת היא ערה לשמור על הבית".
79. סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה".
המחוקק לא הגדיר את המושג "השפעה בלתי הוגנת" והמלאכה נותרה בידי בתי- המשפט. פסיקת בית-המשפט העליון קבעה מבחנים ומאפיינים מספר שתפקידם לעזור בהחלטה האם הייתה השפעה בלתי הוגנת בנסיבות המקרה הספציפי.
קיימת הבחנה בין ההשפעה כשאלה עובדתית לבין אי ההגינות שבהשפעה כשאלה ערכית ונורמטיבית. על פי הפסיקה נדרשת השפעה שיש בה מרכיב של אי הגינות, מוסרית וערכית, שיש בו כדי להצדיק ביטול הצוואה (ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' רינה מרום, פ"ד מט(1) 318) (להלן: "הלכת מרום"). "ההבדל בין השפעה לגיטימית לבין השפעה בלתי הוגנת הוא לעתים מעורפל ואיננו ניתן לתחימה חד-משמעית. הוא נמצא בתחום קביעה ערכית נורמאטיבית וקשור במהותה של הגינות" ראו, ע"א 4902/91 גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות על שם הרב שלמה מוסאיוף זצ"ל בירושלים, פ"ד מט(2) 441, בעמ' 448).
"הלכה זו מכוונת, כי מעבר להוכחת קיומה של השפעה ברמה העובדתית, על בית-המשפט להשתכנע, מנסיבותיה של אותה השפעה, בקיומו של אותו מרכיב בלתי-הוגן בה, וכי הצוואה היתה פועל יוצא של אותו מרכיב. לא קיומה של השפעה פוסל את הצוואה אלא קיומו של אותו יסוד בלתי-הוגן שנמצא בה. ודוק! חשש לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, העלאת סברות וחשדות בעלמא, תוך הסתמכות, כאמור, על העובדה שנושלו יורשים לטובת זוכים אחרים, אין בהם כדי להביא לבטלותה של צוואה מטעם זה ראו: ע"א 53/88 מנלה נ' ברנדווין, פ"ד מו(1) 48, 51; ע"מ (ת"א) 1100/05 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] (06/04/2009)).
80. בפסק הדין המנחה בסוגיה זו, הלכת מרום, סיכם השופט מצא את אבני-הבוחן/מבחני העזר שיש בהן כדי לסייע לבית-המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי-הוגנת אשר ייבחנו להלן.
תלות ועצמאות
81. עפ"י מבחן זה נבחנת השאלה האם במועד הרלוונטי לעשיית הצוואה היה המצווה עצמאי מבחינה פיזית ומנטאלית. ככל שהמצווה היה עצמאי יותר באותה תקופה, מכל אחת משתי הבחינות האמורות, תתחזק הנטייה לשלול את קיומה של תלות המצווה בנהנה, וההיפך. יתכן שעצמאותו מבחינה מנטאלית תחפה על תלות פיזית. כמפורט לעיל ובפרק בו דנתי בשאלת כשירות המנוחה לערוך צוואה קבעתי כי המנוחה הייתה צלולה וכשירה לערוך צוואה במועד עריכתה 24.9.2017. המנוחה אמנם סבלה ממצב פיזי ירוד אך כאמור לעיל בהרחבה, מבחינה קוגניטיבית הייתה כשירה לערוך צוואה.
בחוות הדעת של המומחה בעמ' 6 סוקר המומחה שמונה, את המסמכים הרפואיים מקופת החולים. מאלה עולה כי בתקופה שבין 16.8.2017 ל-15.9.2017, המנוחה אכן ירדה במשקל ומעטה לשתות ולאכול. עם זאת מהמסמך הרפואי מיום 15.9.2017 מצויין "לדברי הבן יש שריקות יותר בשכיבה. עם זאת מצבה השתפר. מקבלת ensure, התחזקה".
82. עוד ראו לעניין זה עדותו של התובע ועדותה של הגב' נ.ג על השיפור שחל במצבה של המנוחה והתאוששותה עם חזרתה לביתה, כמו גם התרשמות המומחה פרופ' פניג כי המדובר בממצאים זמניים וחל שיפור לכל הפחות חלקי בתקופה שלאחר מכן, הכל כאמור לעיל בפרק בפסק הדין בו דנתי בכשירות המנוחה.
83. הנתבעים בסיכומיהם בעניין זה סעיפים 118 ו-119 זה מסתמכים על עדותה של הגב' פ.ש אשר העידה כי כשביקרה את המנוחה בחודש יוני 2017 , המנוחה לא זיהתה אותה וכי "היה צריך להאכיל אותה, מבן אדם עצמאי שהולך ...הפכה לבן אדם שלא אוכל ולא שותה", "במצב ירוד מבחינה בריאותית", "ירדה עוד במשקל" ( עמ' 20 ש' 32 וכן עמ' 21 ש' 1- 11).
כאמור לעיל לא מצאתי ליתן כל אמון בגרסתה ובעדותה של הגב' פ.ש. הנתבעים הנשענים על ביקורה בחודש יוני 2017 עמ' 20 ש' 29- 30: "ש. את אומרת שהגעת בחודש יוני 2017 למנוחה? ת. כן, באתי לבקר אותה, היא היתה נראית נורא" - מתעלמים לחלוטין מן העובדה כי אין חולק כי בחודש יוני 2017 לאחר שחרורה מבית החולים לאחר השתלת קוצב הלב שהתה המנוחה בביתו של ר.א וכי בהמשך עדותה העידה כי רק שוחחה עם ר.א על אמו ולא ביקרה אותה ולפיכך לא ברור כלל כיצד יכולה הייתה להתרשם ממצבה של המנוחה, ראו עדותה בעמ' 21 ש/ 23- 29:
"ש. האם היית בקשר עם המנוחה בזמן שהיתה בשהות אצל ר.א בבית?
ת. אני ו- א.א
ש. עוד פעם א.א?
ש. ביהמ"ש: האם היית בקשר עם המנוחה בזמן שהיתה בשהות אצל ר.א בבית?
ת. כן, התקשרתי ל--- לשאול לשלום אמא שלו.
ש. עם המנוחה עצמה דיברת?
ת. עם המנוחה עצמה לא".
תלות וסיוע
84. על פי מבחן זה, מקום בו מתברר, כי המצווה לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, יש לבדוק האם הנהנה לבדו הוא זה אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו.
אין חולק מהעובדות כי עם המנוחה התגוררה עובדת זרה אשר טיפלה בה באופן רציף עקב קשייה הפיזיים. עוד ברי, כי היה על מי מילדי המנוחה לסייע לה בעניינים שונים לאור מצבה הפיזי.
85. לטענת הנתבעים בתקופה הרלבנטית המנוחה הייתה תלויה בתובע, תלות יומיומית ממשית ואינטנסיבית, עד כדי אובדן יכולתה לבטא את רצונה באופן עצמאי.
86. לעניין זה אציין כי טענות הנתבעים בעניין זה נטענות במנותק מהעובדת והראיות שהובאו והוכחו בפני בית המשפט ואף תוך עיוות וסילוף שלהם.
כך למשל בסעיף 122 לסיכומיהם טוענים הנתבעים כי במטרה להגביר את מידת התלות של המנוחה בו, פעל התובע לבידודה של המנוחה ובכלל זה העסיק מטפלת שלא דוברת עברית ולעניין זה הם מפנים לעדותו של הנתבע 1 בעמ' 27 ש' 23-26. טענה זו טוב היה אם לא הייתה נטענת כלל.
לעניין זה יודגש כי הייתה זו העדה מטעמם של הנתבעים, הגב' פ.ש, אשר העידה כי המנוחה הועברה מביתו של הבן ר.א חזרה לביתה וכי המטפלת הוחלפה כיוון שהכסף שנועד לתשלום שלה נגמר וכי היה זה התובע אשר דאג למטפלת חלופית ולתשלום לה, ראו לעניין זה עדותה בעמ' 22 כולו, כן ראו לעניין זה עדות התובע בעמ' 49 ש' 23- הסוף ובהמשך עמ' 50 ש' 1-5.
87. באם לא די בכך הגדילו הנתבעים לעשות ובסעיפים 126-128 לסיכומיהם טענו כי התובע שלט בכספיה של המנוחה באחרית ימיה וכי העלים את כספיה. המדובר בטענה העולה כדי חוסר תום לב של ממש, עיוות וסילוף של העובדות. מהעדויות שנשמעו לרבות ובפרט עדותה של הגב' פ.ש כמו גם תמלול השיחה שלה עם התובע עלה באופן ברור כי מי שמשך במשך שנים עבור המנוחה את כספי קצבתה הוא הבן ר.א אשר "נטל" לעצמו מידי חודש אלפי שקלים מתוך הקצבה של המנוחה ללא ידיעתה. עובדה זו אף התגלתה ע"י הגב' פ.ש עצמה עת התלוותה למנוחה לבנק הדואר כאשר ר.א חלה ולא יכול היה להגיע למשוך את הקצבה יחד עם המנוחה, ראו עדותה בעמ' 18 ש' 28 עד הסוף – עמ' 19 ש' 1-14:
"ש. את יודעת איך היתה מקבלת את הקצבאות שלה?
ת. בבנק הדואר.
ש. זכור לך שאת באופן אישי גילית שהמנוחה זכאית לקבל כסף יותר ממה שקיבלה בפועל?
ת. --- חלה במחלת ריאות, לא יכל להגיע למשוך כסף. מאחר והמנוחה וזה א.א יודע, היא לא סמכה עליו, אז היא הלכה יחד איתי לבנק הדואר. בבנק הדואר, אני לא זוכרת, אני לא מדויקת בדיוק, אבל זה היה בסיבות 4,000 ₪ ואמרו לה שמשכו, שמשהו לא נראה בחשבון. אני הגעתי לבנק הדואר יחד איתה כל מה שאני זוכרת שהיא לא יכלה למשוך כסף כי כבר משכו כסף והיה צריך להיכנס כסף נוסף. אני לא הבנתי את זה וגם היא לא הבינה, אז ביקשתי מהפקידה פירוט, כי אם זה ה- 28 אז צריך להיכנס לה כסף ואז הסתבר שהיו משיכות מהחשבון. לאט לאט ביקשנו את התדפיסים והכל יחד עם הפקידה וגילינו שהיתה משיכה של כספים משם.
ש. מה משיכה של כספים משם?
ת. זאת אומרת, לה נשאר 4,500 משהו כזה.
ש. לאן עברו שאר הכספים?
ת. ל--- ולאשתו.
ש. מבנק הדואר נמשכו כל חודש מדי חודש?
ת. לא יודעת להגיד את הסכום במדויק.
ש. ראית שנמשכו כספים חודש בחודשו?
ת. היה ייפוי כח.
ש. ולמנוחה הם נתנו רק 4,000 ₪?
ת. נכון".