בהמשך בש' 19 העידה כי אינה יודעת מהם הסכומים הכללים שנמשכו, "אולי 50-60,000 ₪", ובעמ' 22 ש' 30 העידה "ר.א גנב את הכסף".
למותר לציין כי הגב' פ.ש נתנה תצהיר עדות ראשית בתמיכה לטענות המתנגדים והדברים הקשים שעלו מחקירתה בעניין זה, נאמרו תוך שהיא מנסה ל"רכך" ולעדן את הדברים בהבינה את המשמעות שיש לכך לגבי טענות המתנגדים וקריסת גרסתם בעניין זה.
88. המתנגד 1 בעדותו אישר כי שמע על "משיכת הכספים" על ידי ר.א מ- פ.ש, עמ' 26 ש' 9-14:
"ש. האם ידעת שדוד שלך ר.א גונב מדי חודש 6,000 ₪ מהחשבון של המנוחה?
ת. לא, שמעתי את זה מ- פ.ש כאשר היא יזמה פגישה ביני לבין א.א, רק ש- א.א לא דיבר עם המנוחה הרבה זמן ושם א.א נתן את הנתונים שלו. אני לא ידעתי ולא ראיתי עד היום, המסמכים נעלמו מהדירה".
ש. רצית לעשות משהו עם הגניבה של הכסף?
ת. בוודאי. אבל לא היה לי שום אמצעי להוכיח שנגנב כסף, בן אדם בא ואמר שנעלמו כספים".
לעניין זה יודגש כי בהחלטתי מיום 14.1.2018 בת"ע 41967-12-17 דחיתי את בקשת המתנגדים למינוי מנהל עזבון זמני תוך שבין יתר נימוקי ההחלטה קבעתי: "ברור השאלה אם נמשכו כספים מחשבונות המנוחה יכולה להיעשות ללא כל צורך במינוי מנהל עזבון ולשם כך די אם המבקשים יגישו בקשה למתן צו לקבלת תדפיסי בנק. משכך אין צורך במינוי מנהל עזבון והעמסת הוצאות מיותרות על העזבון". המתנגדים לא הגישו כל בקשה בעניין זה, לא הביאו לעדות מטעמם את ר.א והאמור פועל לחובתם תוך שברור לאור העדויות שנשמעו מדוע לא עשו כן.
89. למותר לציין כי עד חודש יולי 2017 לא הייתה לתובע גישה לחשבון המנוחה וגישה זו הייתה נתונה לבן ר.א. הנתבעים עצמם בסיכומיהם טוענים כי רק החל מחודש יולי 2017 הפך התובע להיות מיופה כוח בחשבונה של המנוח ולעניין זה יש לזכור כי המנוחה נפטרה ביום 7.12.2017, כך שהתובע שימש תקופה קצרה בת 5-6 חודשים בלבד כמיופה כוח בחשבונה של המנוחה וזאת רק לאחר ביטול ייפוי הכוח שהיה ל- ר.א לאחר שהתגלו "המשיכות" שעשה לטובתו מכספי המנוחה, ראו עדות התובע עמ' 50 שורות ש' 6-13:
"ש. ממתי התחלת אתה לטפל בקצבאות?
ת. מאז ש- פ.ש גילתה לי ש- ר.א גוזר ממנה בהעברה כספית מסניף דואר אחד לשני 6,000 ₪ בחודש. ואז אני נכנסתי לתמונה וביקשתי מאמא שלי שתעשה לי ייפוי כח כדי שהכסף יישמר ושאף אחד לא יעיז לגעת בו".
לפיכך וממילא אין בטענות הנתבעים בעניין זה כל הגיון ודינן להידחות אף ללא העדויות הברורות שנשמעו בעניין זה.
90. טענת הנתבעים כי מתמלול השיחה של התובע עם הגב' פ.ש עולה כי זה נהג לדבריו לשים בצד סכומי כסף שמשך וכי העלים את כספיה של המנוחה וכי לא כפר בטענות אלה בהתנגדותו וכי המתנגד 1 אשר נחקר בחקירה נגדית לא נשאל כלל על עובדות אלה דינה להידחות. ראשית טענה זו עולה בסתירה ברורה לכל העדויות והראיות שנשמעו, כמפורט לעיל בהרחבה.
יתר על כן עיון בעמ' 8 לתמלול שורות 23-27 מעלה כי בשיחה עם הגב' פ.ש טען התובע כדלקמן:
"כן, אבל תראי, אני, אני ביטלתי את החתימה שלו ואני עכשיו רשום בחשבון שלה, בהסכמה שלה, אמרתי לה, תראי, אני לא נוגע בכסף, אני נותן לך כל חודש 9,000 שקל נטו, קחי, אני אמשוך, את תמשכי, את תבואי איתי, את לא יכולה לבוא איתי, אני אביא לך. ובאמת הוצאתי, שמתי בצד. אני לא נוגע בזה".
עוד ראו לעניין חקירת התובע בעניין זה עמ' 50 ש' 25- הסוף ובהמשך עמ' 51 ש' 1-30.
העולה מהתמלול ומדברי התובע בחקירה הינו פשוט וברור וזה הבהיר היטב הכוונה היא כי לא "נגע" בכספים ושם אותם בצד לשימושה של המנוחה ולצרכיה וזאת כאמור בניגוד ל- ר.א אשר עשה בכספי המנוחה כבשלו ולשימושו.
קשרי המצווה עם אחרים
91. עפ"י מבחן משנה זה בוחן בית המשפט את היקף קשרי המצווה עם אנשים אחרים. ככל שיתברר, כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה, היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו של המצווה בנהנה.
92. בסיכומיהם טוענים הנתבעים כי התובע פיטר את המטפלת הצמודה, בתואנה שהעלויות היו יקרות מידי ודאג להחליפה במטפלת שלא תקשרה עם המנוחה אלא במספר מילים עילגות באנגלית, שפה שהמנוחה לא שלטה בה כלל וזאת כחלק מתכנונו הקר והמחושב להשתלטות על המנוחה באופן מוחלט.
כאמור לעיל עפ"י העדויות שנשמעו לרבות עדות הגב' פ.ש מטעמם של הנתבעים, הסיבה להחלפתה של המטפלת הייתה כי הכסף לתשלום עבור אותה מטפלת נגמר כאשר לעניין זה יש לזכור כי המדובר במטפלת שהועסקה באמצעות חברת כוח אדם ולא עובדת זרה שהתשלום לה הינו חודשי ולפיכך עלויות העסקתה היו גבוהות יותר. כמו כן ברור כי עובדת זו שלא כמו עובדת זרה לא טפלה במנוחה 24 שעות ביממה, (ראו לעניין זה אף עדות התובע בעמ' 72 ש' 10-25. לפיכך החלפת המטפלת נבעה מאילוצים כלכליים גרידא והצורך במתן מענה לצרכיה של המנוחה ולא כחלק מתכנית סדורה להשתלט על המנוחה כטענת הנתבעים.
93. עוד טוענים הנתבעים בסיכומיהם סעיפים, 137 – 169 כי התובע הביאה להסתה וניכור בין המנוחה לבני משפחתה.
לטענת הנתבעים התובע הביא לבידודה של המנוחה מבני משפחתה האחרים, על ידי הסתה כנגדם, תוך שתילת תכנים כוזבים בראשה של המנוחה לפיהם קרוביה מנסים להשתלט על דירתה ולסלקה ממנה ובכך נטע התובע במנוחה פחד קיומי של ממש.
כך למשל בסעיף 139 לסיכומים, טענו הנתבעים: "בנוסף ברור כי היה זה התובע שהודיע לאמו שאין לה לאן לחזור, לאור הודאתו בחקירה הנגדית כי החליף את המנעול לאחר שהגיש בקשה בנושא לכב' בית המשפט (עמ' 73 ש' 1-3 לפרוט' מיום 30.7.20)".
עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי היו אלה הנתבעים או מי מטעמם אשר החליפו את המנעול, ראו לעניין זה עדות התובע בעמ' 52 ש' 20-21: "...פעם החליפו מנעול בדלת של הבית, עשו נזקים אלוהים ישמור".
ובהמשך עמ' 72 ש' 28 – הסוף ובהמשך עמ' 73- ש' 1-3:
"ש. למה הגשת את הבקשה הזאת בעצם?
ת. [צוחק] הייתי צריך להוציא את אמא שלי מביה"ח והגעתי איתה הביתה וניסיתי לפתוח וראיתי שזה לא נפתח אז הבנתי שהם החליפו מנעול. קודם כל, ביקשתי מביהמ"ש שיאשר לי ואז הזעקתי מישהו שיפרוץ את הדלת.
ש. ביהמ"ש נותן החלטה שניתן להחליף מנעול לפי הסכמת אמך ולא היה צורך להגיש בקשה. האם החלפת את המנעול בעקבות הבקשה?
ת. כן, הזמנתי פורץ. ייצגה אותי עו"ד ---".
לעניין זה אוסיף ואדגיש כי בקשת התובע להחלפת המנעול הוגשה ביום 23.11.2017 בתיק האפוטרופסות א"פ 5988-09-17, בקשה מס' 7. בבקשה אשר נתמכה בתצהיר טען התובע כי ביום 20.11.2017 לפני שחרורה של המנוחה מבית החולים --- וכדי לבצע הכנות לקראת חזרתה של המנוחה לביתה, הגיע לדירת המנוחה ונדהם לגלות כי לא הצליח להכניס את מפתח הדלת, ראה סימני פריצה על הדלת והתברר לו שהוחלף מנעול לדירה. עוד טען ופירט בבקשה כי באותו היום קיבל שיחת טלפון מ- ר.א אשר איים עליו ומהשיחה הבין כי ר.א ו- א.אר אשר היו יחד החליפו את מנעול הדירה כדי שלא יוכל להיכנס. בו ביום נתנה החלטתי כדלקמן: "לא נדרשת כל החלטה המאפשרת ומאשרת החלפת מנעול דירתה של הגב' ל.א. המדובר בדירה המצויה בבעלות הגב' ל.א ולא מונה אפוטרופוס ומשכך ניתן להחליף המנעול עפ"י הסכמתה וללא צורך בהחלטה שיפוטית. מבלי לגרוע מהאמור המבקש ימציא הבקשה והחלטתי זו למשיבים 1,2 ו-4 אשר יגישו תגובתם תוך 7 ימים מהמסירה".
בתגובה שהגיש המתנגד 1 ביום 26.11.2017 טען כי הבקשה מוגשת שכן המנוחה אינה במצב המאפשר לה לנהל קשר מינימלי עם סביבתה. בסעיף 7 לתגובה שב הנתבע 1 על טענותיו בדבר השתלטות התובע על חשבונות המנוחה וכי החתימה ככל הנראה על מסמכים משפטיים בהיותה חסרת דעת תוך שהוא מוסיף וטוען: " במסגרת ניסיונותיו להשתלט על החסויה, אף החליף המבקש את מנעול דירתה. בעקבות זאת נאלץ המשיב 1 להשיב את מנעול הדירה הקודם על כנו" (ההדגשה במקור י.א).
הנה כי כן הנתבעים עצמם מודים כי החליפו את מנעול דירת המנוחה, טענתם כי עשו זאת לאור החלפה קודמת של התובע יחד עם הטענות הנוספות אך ממחישה את התרשמות בית המשפט עוד במסגרת תיק האפוטרופסות כי המאבק על רכוש המנוחה החל עוד בחייה. הצגת הדברים על ידי הנתבעים בסיכומיהם הינה חלקית, מגמתית ומטעה ומהאמור בתגובה שהוגשה בתיק האפוטרופסות ולפיה טענו כי התובע ככל הנראה החתים את המנוחה על מסמכים משפטיים, נראה כי ידעו ו/או חשדו כי המנוחה ערכה צוואה וניצלו את אשפוזה על מנת לפרוץ לדירתה ולחפש מסמכים ובהם אותו מסמך שצורף על ידם כנספח ח' להתנגדות עליו חתומה המטפלת הזרה.
94. בסעיפים 143- 154 לסיכומיהם טוענים הנתבעים כי האירוע מיום 23.9.2017 ודוח הפעולה מס' --- (---) בגין האירוע מיום זה בגינו הזמין המתנגד 1 ניידת משטרת לבית המנוחה בשל סירובה לפתוח לו את הדלת תומכים בגרסתם בדבר מידור המנוחה מקרוביה שכן על פיו המתנגד 1 הגיע לדירת סבתו והמטפלת הזרה סירבה לפתוח לו את הדלת. עפ"י גרסת המתנגד 1 בשל חששו לחייה סבתו הזמין ניידת משטרה למקום.
בדו"ח הפעולה תחת הכותרת "פרטי הטיפול באירוע" נכתב על ידי השוטר : "ניגשתי לסבתה ובשיחה איתה נמסר כי היא לא רוצה לראות את הנכד שלה ולא את אימו מסרה כי הוא אדם רע והוא רוצה להשתלט על הדירה שלה לאחר מותה".
טוענים הנתבעים בסיכומיהם כי הדברים שנאמרו על ידי המנוחה לשוטר, יום לפני שחתמה על צוואתה מעלים תהיות כבדות משקל, שכן באותה עת המנוחה הייתה אמורה לדעת, לשיטת התובע על עצם הכנתה של צוואתה, כפי רצונה, כביכול, משנפגשה עם הנוטריון 4 ימים קודם לכן ואשר עליה חתמה למחרת האירוע, באופן שהיה בו להפיג כל חשש שמאן דהוא ישתלט על רכושה לאחר מותה. לטענת המתנגדים העובדה שהמנוחה הביעה חשש זה מעיד על מצבה הנפשי - קוגניטיבי יום לפני חתימת הצוואה ועל כך שהמנוחה חוותה הסתה קשה מצד התובע אשר היה היחיד ב"תמונה" נוכח בידודו את המנוחה.
95. אין בידי לקבל טענה זו ואבהיר. ראשית טענת הנתבעים לבידודה של המנוחה על ידי התובע מתעלמת בראש ובראשונה מהעובדה כי אף לשיטת הנתבעים עצמם בהתנגדות שהוגשה על ידם "נפקדו" ילדיה של המנוחה במועדים הרלוונטיים בשל בעיות בריאות, ראו לעניין זה האמור בסעיף 10 להתנגדות כדלקמן:
"10. בחודש יוני 2017, לקח המשיב את האם לבי"ח --- ללא ידיעת שאר בני המשפחה ומשם העביר אותה לביה"ח --- לצורך ניתוח קוצב לב.
10.1 יצוין כי, שני בניה האחרים שנותרו באותה עת בחיים (ר.א ו- א') היו חולים באופן קשה. א' התמודד עם מחלת סרטן הלבלב, ממנה נפטר באוגוסט האחרון, ואילו ר.א מתמודד בשנתיים האחרונות עם סרטן הריאה, עבר כריתת חלק מאונה והוא מתאשפז מעת לעת בבתי חולים.
10.2 לתוך הוואקום שנוצר עקב מחלתם של בניה האחרים, הכניס עצמו המשיב בכוחנות, כשנוא מנצל לרעה מצב זה, אשר איפשר לו להשתלט על אמו, על כספיה ועל חייה. בהמשך ניצל לרעה את מצבה הדמנטי והחתים אותה על המסמך נשוא הליך זה".
נוסח זהה מופיע בסעיף 17 כולל סעיפי המשנה 17.1 ו-17.2 לתצהיר עדותו הראשית של המתנגד 1.
הנה כי כן המתנגדים עצמם טוענים בכתב ההתנגדות ובתצהיר עדותו הראשית של המתנגד 1, אשר היה היחיד שנתן תצהיר עדות ראשית כי בניה הנוספים של המנוחה "נפקדו" מחייה של המנוחה בשל בעיות בריאות. הבן א' ז"ל אף נפטר בחודש אוגוסט 2017 כך שבמועדים הרלוונטיים עובר לעריכת הצוואה לא ניתן כלל לדבר על מידורו מחייה של המנוחה על ידי התובע וזה נבע בשל הנסיבות המצערות של מחלתו הקשה ממנה אף נפטר.
ראו לעניין זה אף האמור בתמלול השיחה עם הגב' פ.ש עמ' 6 ש' 2-27 ובהמשך עמ' 7 ש'1-5:
"פ.ש: ומה עם האח הקטן?
א.א: האח הקטן עושה הקרנות, הוא לא יכול לבוא, אסור לו להיות בחברת אנשים, כי מערכת החיסון שלו לא בסדר.
פ.ש: מה הוא עדיין עושה הקרנות?
א.א: כן. עושים עליו ניסיונות כל הזמן.
פ.ש: אה.
א.א: אז זה בעיה, כי אין לי גיבוי מאף אחד, אני נלחם עם השתיים האלה, הם רוצים את הכסף לגנוב לה, אז אני מנסה לעצור את זה, אבל נגד גנבים, אני לא יכול להתמודד".
הנה כי כן הן לאור טענות הנתבעים עצמם והן מהעולה מהתמלול אשר למותר לציין כי הוא מתעד שיחה בזמן אמת, טרם פטירת המנוחה ופרוץ ההליך המשפטי עולה כי "בידודה" של המנוחה מהבן א' במועדים הרלוונטיים אינו קשור כלל לתובע אלא נובע מסיבה אובייקטיבית – מחלתו של הבן.
96. באשר לבן ר.א במועדים הרלוונטיים ועובר לעריכת הצוואה כבר היה ידוע לכל לרבות למנוחה כי זה "משך" וזאת בניסוח עדין וזהיר מדי חודש חלק מקצבת המנוחה לשימושו האישי ולטובת צרכיו. כן יש להדגיש לעניין זה כי במועדים הרלוונטיים היה תלוי ועומד נגדו צו הגנה אשר ניתן ביום 14.8.2017 האוסר עליו להיכנס לדירת המנוחה ו/או להטרידה בכל דרך, ואשר הוארך למשך 3 חודשים בהחלטה נוספת שניתנה ע"י כב' השופטת איילת גולן-תבורי ביום 15.8.17.
עוד ראו לעניין זה העולה מתמלול השיחה עם הגב' פ.ש עמ' 7 ש' 26-27 ובהמשך עמ' 8 ש'1-12:
"א.א: אני, אני חושב ש--- כל הזמן מאיים עליה שאם היא לא תיתן לו, אז הוא ידאג להפסיק לה את התמיכה מהנאצים מזה היא פוחדת.
פ.ש: הוא לא יפסיק לה, הוא לא יכול להפסיק לה.
א.א: הוא לא יכול, אבל היא מפחדת, כי היא לא מבינה. היא לא מבינה. הם לא יכולים לגעת בזה.
פ.ש: הם לא יכולים לגעת בזה בכלל.
א.א: עכשיו, תראי, יותר מזה, הוא היה אומר לה שאם היא לא תמשוך באותו יום את הכסף, אז לא יהיה כסף.
פ.ש: מה פתאום?
א.א: כי זה נכון, לא, זה נכון, כי אם לא היו מושכים את הכסף, אז ---, בזמן השני, אשתו של ---, הייתה מושכת באזור את הכסף.
פ.ש: נו, וודאי, מה".