במקרה דנן, נחתם הסכם מכר בין נתבע 1 לנתבע2 ביום 17.9.15, במסגרתו רכש הנתבע 2 את הדירה תמורת סך של 1,700,000 ₪.
כעולה מהראיות שהוצגו בפני ולאחר שמיעת העדויות, ניתן לומר כי הנתבע 2 פעל בתום לב, שילם חלק מהתמורה, דיווח לרשויות המס על העיסקה ואף רשם הערת אזהרה לטובתו.
160. נותר לדון בטענת הנתבע 2 כי מכל מקום טעותו של התובע אינה אלא "טעות בכדאיות העסקה" כמשמעות הדבר בסעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג -1973 (להלן: "חוק החוזים"), טעות שאינה ממין הטעויות המקימות לטועה זכות לביטול החוזה על פי סעיף 15 לחוק החוזים – לעניין זה ראוי להפנות לע"א 7920/13 עמיקם כרמל נגד אודליה טלמון, ניתן ביום 29.2.16), שם נקבע כי:
"מקרה מובהק של טעות בכדאיות העסקה הוא המקרה של טעות באשר לשוויו של הממכר הנובעת מנטילת סיכון באשר לשווי השוק שלו בעת כריתת ההסכם או הנובעת מסיכון שנטל על עצמו המוכר כי המחיר יעלה והקונה - כי המחיר ירד" – ראו גם דניאל פרידמן "הסיכון החוזי וטעות והטעיה בכדאיות" עיוני משפט יד 459, 466 (1989)
161. בענייננו, תנאי ההסכם הכתוב וכן התנהלותו של התובע כפי שהוכחה, מובילים למסקנה שהוא נטל על עצמו את הסיכון באשר לשווי הנכס הנמכר בעתיד, משכך ניתן לומר כי טעות התובע, ככל שהיתה טעות כזו, אינה אלא טעות שבכדאיות העסקה.
סוף דבר:
162. סיכומו של דבר, אין מדובר בחוזה למראית עין, אלא בחוזה אמיתי, שלא נפל בו פגם חוקי או אחר. התובע חתם על הסכם מכר, שילם החלק הארי של התמורה, דווח על העסקה לרשויות המס והזכויות נרשמו על שם נתבע 1. יתרה מזו, הדירה אף נמכרה לצד ג' – נתבע 2 שרכש את הזכויות מנתבע 1, בתום לב ובתמורה, דיווח על העסקה לרשויות המס ואף רשם הערת אזהרה. כל אלה מהווים סימני היכר לאמיתותה של העסקה.
163. לאור כל המקובץ לעיל, אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים 1-2 הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך של 20,000 ₪.
המזכירות מתבקשת להמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.
זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 60 יום מהמצאת פסק הדין.
ניתן היום, י"ז אייר תשפ"א, 29 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.
דאוד מאזן