המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"א 5525-10-19 עזר נ' EUROPEAN TRANSPORTATION ואח'
לפני כב' השופט חאלד כבוב, סגן נשיא
תובעים
יחזקאל עזר
ע"י ב"כ עו"ד אורן אוזן ושות', עורכי דין
משדרות המגנים 64, חיפה
טלפון: 04-9112313; פקס: 04-9112314
נגד
נתבעים
1. European Transportation Investment Ltd.
2. מנחם עצמון
ע"י ב"כ עו"ד טל כלימיאן ו/או נתנאל רוזנשטיין
מרחוב סוקולוב 34, רמת השרון
טלפון: 03-7461555; פקס: 03-7461556
3. חץ אקולוגיה והנדסה אוברסיז (1999) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד הלל איש-שלום ו/או ברק גולן ואח'
ממשרד עוה"ד שבלת ושות'
מרחוב ברקוביץ 4, מגדל המוזיאון, תל אביב
טלפון: 03-7778333; פקס: 03-7778444
פסק דין
1. לפניי תביעה שעניינה סכסוך בין בעלי מניות בחברת חץ אקולוגיה והנדסה אוברסיז (1999) בע"מ (להלן: "החברה").
2. ביסוד התביעה טענות התובע, מר יחזקאל עזר (להלן: "עזר" או "התובע"), כנגד European Transportation Investment Ltd. (להלן: "יורופיאן" או "הנתבעת 1"), מר מנחם עצמון (להלן: "עצמון") וכנגד החברה – לקיפוח זכויותיו בחברה, בין היתר, בגין מידורו מהנעשה בחברה, העדר מענה לדרישותיו לקבלת מידע, אי-קבלת דו"חות כספיים ואי-קיומן של אספות בעלי מניות בחברה כמתחייב בהתאם לדין ולתקנון החברה. נוסף על כך, עותר התובע לאכיפת הסכם לרכישת מניותיו על-ידי הנתבעים 1 ו-2, ולחלופין להשבת ההלוואה אותה העמיד לחברה כהלוואת בעלים.
הצדדים להליך
3. התובע, בעל מניות בחברה, היה ממייסדי החברה וכיהן במספר משרות בחברה. בין היתר, שימש התובע עד לחודש יולי שנת 2007 כיו"ר דירקטוריון החברה. בשנת 2010 חדל התובע גם מלכהן כדירקטור בחברה.
הנתבעת 1, יורופיאן, חברה המאוגדת באנגליה, היא בעלת מניות בנתבעת 3.
הנתבע 2, עצמון, הוא בעל מניות ומנהל בנתבעת 1, וכן מכהן החל משנת 2009 כיו"ר הדירקטוריון הנתבעת 3. בין השנים 2017-2013 כיהן עצמון כמנכ"ל הנתבעת 3.
הנתבעת 3, היא חברה פרטית המאוגדת בישראל, אשר עוסקת במחזור פסולת ביתית (הנתבעת 1, עצמון והחברה, יכונו להלן יחדיו: "הנתבעים").
רקע עובדתי
4. בשנת 1999 הוקמה החברה על ידי התובע ושני שותפים נוספים, מר ישראל פייג (להלן: "פייג") ומר בועז צדיק (להלן: "צדיק"), אשר היו גם שותפים בחברות נוספות בתחום איכות הסביבה. התובע כיהן כאמור במספר משרות בחברה, כולל יו"ר דירקטוריון ומנהל הכספים של החברה.
5. בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה עסקה החברה במתן פתרונות לבעיות סביבתיות ואקולוגיות. עיקר פעילותה היה בהפעלת מתקן למחזור פסולת בפארק המחזור חירייה, אותו הפעילה במשך כ-17 שנים. ביום 5.2.2020 התקבל בידי החברה מכתב מיו"ר איגוד ערים דן לתברואה (להלן: "האיגוד") אשר מודיע על אי-חידוש הסכם התפעול והפסקת פעילות המתקן בחירייה החל מיום 30.6.2020 (נספח 6 לתצהיר עצמון). כתוצאה מכך, פעילות החברה הופסקה ומתקן המחזור שהפעילה פורק.
6. עצמון הצטרף לחברה כמשקיע, והשקיע בחברה החל מיום היווסדה באמצעות הנתבעת 1 (סכומים שמסתכמים לפי עצמון לעשרות מיליוני שקלים; תצהיר עצמון ס' 10-9, 41-42). במהלך חודש ספטמבר 2009 הצטרף עצמון לדירקטוריון החברה ובהמשך בשנת 2010 מונה ליו"ר דירקטוריון החברה, זאת בד בבד עם התפטרותו של התובע מתפקידו כיו"ר הדירקטוריון.
7. לאורך השנים הצטרפו משקיעים נוספים כבעלי מניות בחברה. בשנת 2007 בוצעה השקעה משמעותית בחברה על ידי ר.מ. לוגיסטיקה בע"מ, זרוע ההשקעות של קבוצת "עורק" (להלן: "עורק"), ו-Oriella Ltd. חברת השקעות בריטית בבעלותו של מר Vincent Tchenguiz (להלן: "Oriella"), בסכום של 5 מיליון דולר ארה"ב (סעיפים 13-12 לתצהיר עצמון; תרשים אחזקות עדכני בחברה ראו נספח 1 לתצהיר התובע).
8. ביום 10.12.2009 נחתם הסכם הלוואה בין החברה לבין מספר בעלי מניות, ביניהם התובע, לפיו נקבע כי בעלי המניות יזרימו לחברה מיליון דולר אמריקאי בשתי פעימות (להלן: "הסכם ההלוואה"; נספח 2 לכתב התביעה). במסגרת הסכם ההלוואה נקבע מנגנון להמרת סכום ההלוואה במניות של החברה – המרה אוטומטית (במקרה של השקעה בחברה או בסגירת עסקת מיזוג או רכישה) ואופציונאלית (במקרה בו לא תומר או תפרע ההלוואה עד ליום 31.12.2010), הכל כמפורט בסעיף 6 להסכם ההלוואה.
9. במהלך שנת 2010 בוצע מהלך לביטול זכות המצרנות של בעלי המניות, אשר היתה קבועה בתקנון החברה ביחס לכל בעל מניות המחזיק מעל ל-3% ממניות החברה (סעיף 8 לתקנון), בטענה שזכות המצרנות מהווה מכשול בפני החברה לגייס משקיעים.
10. לאורך השנים, על רקע האירועים שפורטו לעיל, התגלעו בין הצדדים מחלוקות אשר הובילו לפתיחתם של מספר הליכים משפטיים בין הצדדים. לענייננו רלוונטיים בפרט ההליכים הבאים:
א. ת"א (חי') 262-06-10 עזר נ' פייג ואח' (9.6.2010) – עתירת התובע נגד ביטול זכות המצרנות בחברה, תוך בקשה למתן צו מניעה זמני בנדון. טענות התובע נדחו על ידי בית המשפט (להלן: "ההחלטה לעניין זכות המצרנות"; נספח 1 לכתב ההגנה מטעם החברה).
ב. ת"א (ת"א) 33713-03-11 חץ אקולוגיה והנדסה אוברסיז (1999) בע"מ נ' עזר ו-ת"א (ת"א) 8576-09-11 עזר נ' חץ אקולוגיה והנדסה אוברסיז (1999) בע"מ (31.7.2014) – תביעת החברה לחייב את התובע להעביר את כספי הפעימה השנייה לפי הסכם ההלוואה ותביעת התובע להשבת כספי הפעימה הראשונה ששילם. פסק הדין קיבל את טענות החברה וחייב את התובע להזרים את כספי הפעימה השנייה ("פסק דינו של בית משפט שלום"; נספח 3 לכתב התביעה).
ערעור התובע על פסק הדין נדחה בע"א 25625-09-14 עזר נ' חץ אקולוגיה והנדסה אוברסיז (1999) בע"מ (16.11.2015) (להלן: "החלטת בית המשפט המחוזי בערעור"; נספח 4 לכתב התביעה).
בהתאם לזאת, הלווה התובע לחברה בפעימה הראשונה, מחודש דצמבר 2009, סכום של 100,136 דולר ארה"ב, שערכם בשקלים, 403,281 ש"ח; בפעימה השניה, בהתאם לפסיקת בית המשפט לעיל, סך של 412,946 ש"ח. סך הכל, סכום של 816,227 ש"ח.
ג. על ידי התובע הוגשה בקשה לפירוק החברה אותה משך התובע בעקבות המלצת המותב שדן בתיק (ראו פ/29.10.2020 עמ' 17).
11. נוסף על אלו, נוהלו בין הצדדים וחברות קשורות להם הליכים משפטיים נוספים, לרבות הליך שנוהל בארה"ב.
12. עוד יש מקום לציין כי בחודש אוגוסט שנת 2017, מונה מר גיל עצמון (להלן: "גיל"), בנו של הנתבע 2, לכהן כמנכ"ל החברה, לאחר ששימש כדירקטור בחברה במשך תקופה של כשלוש שנים. המינוי אושר בישיבת דירקטוריון החברה מיום 4.7.2017 (נספח 24 לתצהיר עצמון), בהסכמה פה אחד של הדירקטורים שנכחו בישיבה, לרבות הדירקטורים מטעם עורק ו-Oriella, שהצביעו בעד המינוי.
13. כמו כן, במהלך חודש מרץ שנת 2018 החל משא ומתן בין התובע לבין עצמון לרכישת מניותיו של התובע בחברה בתמורה לסך של 500,000 דולר ארה"ב. המשא ומתן בין הצדדים לא הושלם לכדי הסכם חתום בין הצדדים למכירת המניות (להלן: "המו"מ הראשון"). עם פתיחת ההליך דנן שבו הצדדים למשא ומתן לרכישת המניות, אשר הסתיים נוכח הודעתו של ב"כ עצמון מיום 16.2.2020 לפיה נוכח מצב החברה הודיע עצמון כי אין טעם בהמשך המגעים לרכישת מניות התובע (נספחים 7-8 לתצהיר עצמון; להלן: "המו"מ השני").
14. ביום 3.10.2019 הגיש התובע את התובענה שבכותרת שעניינה, בקליפת אגוז, בטענות להתנהלות הנתבעים באופן שהביא לקיפוח זכויותיו כבעל מניות בחברה ולאכיפת הסכם למכירת מניותיו בחברה לנתבע 2. במסגרת תביעתו עתר התובע לקבלת הסעדים הבאים:
א. רכישה כפויה של מניותיו בחברה על-ידי יורופיאן, החברה או כל בעל מניות אחר, במחיר שישקף את ערך המניות ערב מעשי הקיפוח הנטענים. לצורך קביעת שווי זכויותיו, מבוקש להורות על מינוי חוקר לבחינת פעולות החברה נוכח הקיפוח הנטען. להערכת התובע ולצרכי אגרה בלבד, מדובר על סך של 2,000,000 ש"ח.
ב. לחלופין, עותר התובע לאכיפת ההסכם לרכישת מניותיו בחברה, על ידי עצמון או מי מטעמו, בתמורה לסך של 500,000 דולר ארה"ב.
ג. לחלופין, התבקש בית המשפט להורות על החזר ההלוואה (קרן וריבית) בסך 968,728 ש"ח לתובע, או לקבוע מועד להשבת ההלוואה על ידי החברה, לפי שיקול דעתו.
ד. ככל שלא יינתנו הסעדים המבוקשים לעיל, מבוקש להורות לחברה לספק לתובע תחשיב וכל מסמך אחר בקשר עם החברה ופעילותה – לצורך קבלת החלטה מושכלת בדבר מימוש זכותו של התובע לחייב את החברה להמיר את יתרת ההלוואה (קרן וריבית) למניות החברה בהתאם לקבוע בהסכם ההלוואה וכל סעד שייראה לבית המשפט כנכון, צודק וראוי בנסיבות העניין.
אפרט להלן את טענות הצדדים ואדון בהן כסדרן.
תמצית טענות הצדדים
תמצית טענות התובע
15. בבסיס כתב התביעה טענות התובע לקיפוחו כבעל מניות מיעוט בחברה בהתאם לסעיף 191 לחוק.
16. לטענת התובע החל להיות ממודר מקבלת מידע בנוגע לפעילות החברה כבר בתקופה בה שימש כדירקטור בחברה, ונסיבות אלו הן שאילצו אותו להתפטר מכהונתו כדירקטור בחברה. התובע מפרט כי מידורו מהנעשה בחברה בא לידי ביטוי גם באי-זימונו לאסיפות כלליות של בעלי המניות של החברה (כאשר נטען כי האסיפה הכללית האחרונה אליה זומן היתה בחודש דצמבר 2015), וכן באי-קבלת דוחות כספיים שנתיים של החברה בשנים 2014-2018 – בניגוד לקבוע בתקנון החברה ולחוק (נספח 7 לכתב התביעה).
17. כמו כן, נטען כי בוצעו בחברה לפחות שלוש הנפקות לבעלי המניות קיימים, תוך שהתובע קיבל מידע חלקי בלבד אודות הנפקות אלו ומשכך נשללה ממנו זכות ההשתתפות בהן.
18. עוד טוען התובע כי לא קיבל את הנתונים הרשומים בספרי החברה הנוגעים להמרת מניות וזאת במטרה להמיר את כספי ההלוואה למניות ולמכור אותן, וזאת חרף פניותיו החוזרות אל ב"כ החברה במספר מכתבים. התובע מפרט כי ביקש נתונים לגבי סכום החוב המלא (קרן וריבית); המחיר ששולם עבור מניות החברה בעלות מעמד הבכיר ביותר בחברה, נכון למועד הפנייה; ותחשיב כמות המניות להן זכאי התובע במידה ויבחר להמיר את הלוואה. לפי התובע פנייתו מיום 31.8.2016 כמו גם מכתב תזכורת שנשלח ביום 9.11.2016 לא נענו על ידי החברה (נספחים 9-8 לכתב התביעה).
ביום 22.2.2018 נשלח מכתב נוסף בו הפציר ב"כ התובע בחברה לשמור על זכויותיו ולהעביר לו את המידע המבוקש, אולם לפי התובע גם פנייה זו לא נענתה (נספח 10 לכתב התביעה).
19. נוסף על האמור, טוען התובע שקיים חשש כי החברה מתנהלת בדרך של קיפוח בכל הנוגע לפעילותה בחו"ל, לרבות בשימוש בחברות זרות. התובע מבהיר כי אין בידיו מידע נוסף בנדון, נוכח מידורו מפעילות החברה.
20. אשר למו"מ הראשון לרכישת מניותיו על ידי עצמון, לטענת התובע לאחר שהחליפו הצדדים מספר טיוטות ובוצעו שיחות בנוגע לתנאי ההסכם שקיבלו את אישורו של ב"כ עצמון, הציע התובע ביום 24.3.2019 כי ייקבע מועד לחתימת ההסכם. פנייתו זו לא נענתה במשך מספר שבועות (נספחים 15-12 לכתב התביעה).
לשיטת התובע ניתוק הקשר מצד עצמון, ערב חתימת ההסכם, לאחר שישנה הסכמה על כל התנאים המסחריים, מהווה ניהול משא ומתן בחוסר תום לב וניצול כוחו של עצמון בחברה לרעה תוך הותרת התובע בחוסר ודאות. בנסיבות אלו, נטען כי נכרת למעשה חוזה בין התובע לבין עצמון, שמחייב את רכישת מניותיו בהתאם לתנאים שגובשו בין הצדדים. לחילופין, נטען כי חוסר תום הלב של עצמון במשא ומתן מצדיק את אכיפת טיוטת ההסכם שגובשה בין הצדדים.
21. נוסף על כך, טוען התובע להפרת הסכם ההלוואה וכי יש להורות על ביטולו תוך מתן סעד השבה לתובע. לעניין זה גורס התובע כי עצמון והחברה מנעו ממנו לממש את זכותו בהתאם להסכם ההלוואה להמרת הסכום למניות בחברה וכי יש בכך אף קיפוח של זכויותיו. לפי התובע סעיף ההמרה האופציונאלי הקבוע בהסכם ההלוואה כולל הוראה מכללא, לפיה החברה תעביר לכל מלווה את המידע הדרוש לו לצורך קבלת החלטה האם להמיר את ההלוואה למניות. החברה לא סיפקה לתובע את המידע הדרוש לו והדבר מהווה הפרה יסודית של הסכם ההלוואה. הפרה זו, שלא תוקנה גם לאחר תזכורת מצד התובע, מצדיקה לשיטתו את ביטול הסכם ההלוואה ומתן סעד של השבה לתובע.
עוד נטען כי נוכח קביעתו של בית המשפט בערעור שלפיה לא נקבע מועד מוגדר להשבת ההלוואה, אזי בהתאם לדין מועד הפירעון הוא בתוך זמן סביר ממועד יצירת החוב או הדרישה לסילוקו. לפי התובע מכתבו מיום 31.8.2016 מהווה דרישה לסילוק והיות וחלף זמן סביר ולא הושב החוב, יש להורות על השבתו כעת.
יתרה מכך, ככל שההחלטה על השבת ההלוואה תהיה נתונה לדירקטוריון החברה נטען כי נוכח העובדה שדירקטוריון החברה מורכב כולו מבעלי מניות החברה (במישרין או בעקיפין), הוא אינו יכול להחליט בדבר השבת ההלוואה, משום שהוא מצוי בניגוד עניינים.
22. לחלופין, טוען התובע כי יש לבצע את המרת ההלוואה למניות החברה בהתאם לתנאי ההסכם תוך חיוב החברה באספקת המידע הדרוש לצורך תחשיב כמות המניות שיתקבלו בהמרה, ולחייב את החברה לבצע את ההמרה, כאשר המניות אשר יתקבלו מההמרה ירכשו על ידי בעלת השליטה כחלק מהסעד להסרת הקיפוח.
23. בסיכומיו פירט התובע כי לשיטתו עצמון הוא בעל השליטה בחברה בתור מי שמחזיק ב"אמצעי השליטה" בחברה – 71% ממניות החברה ובעל הזכות למנות את רוב הדירקטורים. התובע מפנה לעדותו של עצמון לפיה לכאורה החל משנת 2013 כלל הדירקטוריון 2 דירקטורים מטעמו; למינוי בנו של עצמון כמנכ"ל החברה על אף שעד אותה עת לא כיהן מנכ"ל בשכר לחברה; התייחסות עצמון לעצמו כאל החברה.
24. יתרה מכך, הדגיש התובע בסיכומיו כי עצמון ביקש לעשות בחברה כבשלו – בתוך כך, ציין התובע את מינויו של בנו של עצמון למנכ"ל החברה בשער של 30,000 ש"ח לחודש והעלאת שכרו בהמשך לסכום של 40,000 ש"ח לחודש, ללא שהדבר אושר במנגנונים הקבועים בדין (לרבות אישור האסיפה הכללית של החברה), בהקשר זה פורט כי הדבר התגלה לתובע במסגרת הליכי גילוי המסמכים בתיק. כן נטען להחלפה ומינוי של רואה חשבון מבקר לחברה על ידי הדירקטוריון ללא קבלת אישור האסיפה הכללית.
25. נוסף על כך, טען התובע בסיכומיו כי אין להסתמך על עדותו של עצמון שהתגלתה כלא מהימנה ומאופיינת בריבוי ושינוי גרסאות בין תצהירו לבין חקירתו בבית המשפט. התובע מצביע על שינוי גרסאות לכאורה בכל הנוגע לסוגית המרת המניות בהתאם להסכם ההלוואה.
26. לפי התובע פירוט המעשים לעיל מקימים עילת תביעה ישירה גם כנגד יורופיאן, כמי שעומדת מאחורי פעולות הקיפוח וכן בהתאם לסעיפים 192, 193 לחוק.
תמצית טענות הנתבעים
27. לטענת הנתבעים אין בסיס לטענותיו של התובע לקיפוח, לא בהיבט של ההנאה ממשאבי החברה ולא בהיבט של שקיפות ביחס לפעילותה ומידורו ממידע, וכי מדובר בניסיון התובע לקבל תמורה למניותיו בחברה שכיום הינה הפסדית.
28. הנתבעים מדגישים כי אין מקום לקבל את טענות התובע לקיפוח, שכן אין מדובר בחלוקה לא שוויונית של משאבי החברה נוכח העובדה שהנתבעים 1 ו-2 הזרימו לחברה סך מצטבר של כ-20 מיליון דולר, מתוכם לא קיבלו החזר; כי הנתבע 2 שימש כמנכ"ל וסמנכ"ל כספים של החברה משך מספר שנים מבלי לקבל על כך תמורה. לטענת הנתבעים אף אין מצב של פגיעה בציפיותיו הלגיטימיות של התובע כאשר הוא עצמו התפטר מתפקידו בדירקטוריון וסירב להמשיך ולהזרים כספים לחברה ובחר לנהל מספר שנים הליכים משפטיים כנגד החברה, כאשר הוכח לשיטתם שטענות התובע למידורו ממידע נטענו בחוסר תום לב ותוך הסתרת פרטים מהותיים לגבי המידע שהומצא לו, ביחס לסכום ההלוואה וכוונתו להמירה למניות.
29. אשר לטענות התובע למידור נטען כי לתובע הומצאו כל דוחות החברה ואין מחלוקת כי באותם דוחות נכללים כל הפרטים ביחס להקצאות המניה שנעשו בחברה (כולל הדוחות הכספיים של החברה לשנים 2018-2016; נספחים 19-18 לתצהיר עצמון). כן הובהר כי החברה אינה מתנגדת לספק לתובע כל מידע ומסמכים להם הוא זכאי על פי דין כבעלי מניות, אך אין לחברה כל חובה שבדין או בהסכם לערוך עבור התובע תחשיבים שונים לצורך בחינת הכדאיות בהמרת הלוואתו למניות.
30. הנתבעים טוענים כי התובע הוא שבחר להתפטר מתפקידו כדירקטור בחברה ובחר לנתק קשר עם החברה ואינו יכול להלין על מידורו מהחברה ומידורו ממידע, שכן בחר לוותר על זכויות המידע העודפות שהיו נתונות לו כדירקטור (לעומת בעל מניות מן השורה). עוד נטען כי לא הוצגה כל ראיה לדרישה כלשהי מצד התובע לקבל מידע, וממילא לא הוכחה דחייה של דרישה כאמור – וזאת, עד לשנת 2015.
31. לאחר פניית התובע בשנת 2015, נטען כי נשלח אל התובע מלוא המידע שדרש וכן זימון לאסיפה הכללית. אולם התובע לא הגיב לזימון, לא הופיע לאסיפה או שלח מיופה כוח מטעמו ואף לא ביקש או התעניין בפרוטוקול הישיבה. כן נטען כי גם לישיבה אליה זומן התובע במהלך חודש יוני 2020, לאחר הגשת התביעה דנן, לא הגיע.
32. הנתבעים מפרטים כי בתגובה לפניית התובע אל החברה מיום 22.2.2018 – לגבי מידורו מהנעשה בחברה, התקיימה שיחה בין הצדדים במסגרתה ציין ב"כ התובע כי התובע מבקש למכור את אחזקותיו בחברה (נספח 3 לתצהיר עצמון). לשיטת הנתבעים אין מחלוקת כי המשא ומתן בין הצדדים לרכישת מניות התובע החל בחודש מרץ 2018 וכי הוא התארך מסיבות שונות, לרבות מחויבויות אחרות של הנתבע 2. אולם, נטען כי התובע היה מי שחדל סופו של דבר את המו"מ הראשון בהגשת ההליך דנן.
33. בהמשך לכך, נטען כי יש לדחות את דרישת התובע לאכוף את הטיוטות שהוחלפו בין הצדדים לכדי הסכם לרכישת אחזקות התובע. הנתבעים מפנים להחלטה בעניין קינן (ת"א (ת"א) קינן נ' שראלי (26.10.2020)). עוד מפרטים הנתבעים כי התובע לא הוכיח הציג ראיות לעניין גמירות דעת מצד הנתבע 2 להתקשר עמו בהסכם, שלא נחתם או נכרת לשיטת האחרון בשום שלב.
34. אשר למו"מ השני, בסיכומיהם טוענים הנתבעים כי טענות התובע בהקשר זה מהוות הרחבת חזית אסורה נוכח העובדה שמדובר באירועים שהתרחשו לאחר הגשת התביעה שבנדון. ממילא, נטען כי טענות התובע לגבי המו"מ השני סותרות את גרסתו לפיה המו"מ הראשון התגבש לכדי הסכם מחייב בין הצדדים, שהרי אז לא היה כל טעם בניהול מו"מ נוסף.
35. בהקשר זה, נטען כי אין רלוונטיות לעסקה לרכישת מניות עורק על ידי הנתבע 2, וכי ישנם מספר הבדלים מהותיים בין העסקה מול עורק לבין התנאים שהועלו במו"מ מול התובע, לרבות: מועד השלמת העסקה מול עורק היה בטרם התקבל מכתב האיגוד שסתם את הגולל על המשך פעילות החברה; השקעות עבר שביצעה עורק בחברה והסכום ששולם בגין מניותיה; מניות עורק שנרכשו היו מניות בכורה ולא מניות רגילות.
36. זאת ועוד, פירטו הנתבעים בסיכומיהם כי החלטת הנתבע 2 שלא להשלים את המו"מ השני לרכישת מניותיו של התובע נבעה מהשתלשלות האירועים שהובילה לסגירת המתקן אותו הפעילה החברה בחירייה ופירוקו, כמו גם להגשת תובענה ייצוגית המוערכת במיליוני שקלים שהחברה היא אחת הנתבעות בה (נספח 7 לכתב ההגנה מטעם החברה), ולפיטוריהם של מרבית מעובדי החברה.
37. עוד נטען כי אין מקום לטענות התובע לפיהן העסקה סוכלה בשל דרישת הנתבע 2 לקבלת אישור מראש של יתר בעלי המניות, שכן דרישה דומה הועלתה על ידי ב"כ התובע בעצמו בזמן אמת (סעיף 62 לסיכומי הנתבעים; נספח 27 לתצהיר עזר), ואין להעלות טענות כנגד הנתבע 2 בהקשר זה אשר פעל לטענתו לקידום העסקה ולראיה ביקש לקבל את אישור הדירקטוריון לעסקה בכפוף להשלמתה בישיבת הדירקטוריון מיום 6.1.2020 (נספח 22 לתצהיר עזר).
38. כמו כן, נטען כי התובע לא הוכיח טענתו כי המו"מ מול הנתבעים 1 ו-2 סיכל עסקאות אחרות למכירת מניותיו אשר עמדו על הפרק.
39. אשר לטענות להפרת הסכם ההלוואה, גורסים הנתבעים כי מדובר בניסיון התובע להשיב שלא כדין על החלטות שיפוטיות חלוטות בדרך של תקיפה עקיפה ואף בחוסר תום לב שכן לא היה לתובע עניין אמתי בהמרת ההלוואה למניות וכי מטרת התובע להשיג עדיפות בנשייה על פני בעלי מניות שהזרימו לחברה סכומי עתק בזכותם המשיכה להתקיים.
לגופו של עניין, מפרטים הנתבעים בסיכומיהם כי בהתחשב בעובדה שהחברה היתה שרויה במצב של הפסד מתמשך לא נזקפו למי מבעלי המניות ריביות והצמדות על סכומי ההלוואה, בכפוף לכך שככל שיתאפשר יוחזרו הסכומים באופן שווה לבעלי המניות. כן צוין כי במרוצת השנים הושקעו עשרות מיליוני ש"ח בחברה בהלוואות, אשר לא הושבו לבעלי המניות והתובע לא שונה משאר בעלי המניות בהיבט זה. ודוק, נטען כי סכומי השקעותיו של התובע נמוכים משמעותית מאלה של שאר בעלי המניות, ובפרט הנתבעים 1 ו-2.
ממילא, נטען כי מדובר בחישוב אריתמטי פשוט שיכול היה התובע לערוך בנקל באופן עצמאי, שכן מלוא המידע עומד לרשותו בדוחות הכספיים של החברה (ובפרט תחת ביאור 5 לדוחותיה השנתיים של החברה מהשנים 2018-2016 שכולל מידע מלא לגבי כל ההקצאות שביצעה החברה (נספחים 10-12 לתצהיר עצמון).
40. לבסוף מתייחסים הנתבעים בסיכומיהם לטענות התובע בדבר העסקתו של בנו של הנתבע 2 כמנכ"ל החברה. בפתח הדברים נטען כי טענות אלו מהוות הרחבת חזית אסורה שכן הועלו לראשונה בתצהיר התובע. כמו כן, נטען כי אין זו האכסניה המתאימה לדון בטענות מסוג זה שראוי שיידונו במסגרת הגשת תביעה נגזרת בשם החברה. לגופו של עניין, נטען כי המינוי אשור פה אחד על ידי הנהלת החברה, כי לגיל ישנו הניסיון הדרוש, בין היתר, לאחר שהוכיח את כישוריו בניהול החברה במשך חצי שנה ללא שכר.
לשיטת הנתבעים בהתאם להוראות החוק לא היה צורך בזימון אסיפה כללית לצורך אישור המינוי, ואף אם ייקבע כי היה על החברה לכנס אסיפה כללית כאמור הרי שהחברה מוכנה ונכונה לפעול לשם כך לאלתר.
עוד בהקשר זה נטען כי לא הוכח נזק וכי אין באמור כדי לבסס טענת קיפוח – לא כלפי התובע ולא כלפי החברה.
41. הנתבעים מדגישים בסיכומיהם כי הם מתנגדים להרחבות חזית מצד התובע בסיכומיו, בין היתר ביחס להחלפה ומינוי רואה חשבון מבקר בחברה ו"סימני השאלה האופפים" את התנהלות החברה תחת בעל השליטה – עצמון.
42. לטענת הנתבעים אין להיעתר למתן סעד של רכישה כפויה של מניות התובע, שכן אין מדובר בענייננו בחברה שפעלה כ"מעין שותפות", היא אינה מאופיינת ביחס אישי או קיומם של יחסי אמון בין בעלי המניות. זאת בפרט נוכח העובדה שהתובע עזב את החברה לפני כעשור ומנהל נגדה ונגד בעלי מניותיה מספר הליכים משפטיים. נוסף על כך, התובע לא הציג מנגנון היפרדות פרט לזה שפורט במו"מ בין הצדדים, לא הוכיח את שווי מניותיו בפרט נוכח מצבה הנוכחי של החברה והפסדיה.
דיון והכרעה
43. בבסיס כתב התביעה טענות התובע לקיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), תוך מידורו ממידע לגבי פעילות החברה, וכן טענותיו לאכיפת ההסכמות שגובשו במשא ומתן שניהל התובע עם הנתבע 2 למכירת מניותיו של הראשון בחברה.
בטרם אדון בטענות לגופן, ובשים לב לכך שהדיון בטענות הקיפוח מחייב התייחסות ובחינת ציפיותיו הלגיטימיות של התובע כבעל מניות והאם אלו נפגעו, אעמוד תחילה על מערכת היחסים בין הצדדים ובפרט הסכסוך ביניהם, אשר עומד ברקע טענות התובע בהליך שלפניי.
הערה מקדימה – היחסים בין הצדדים עובר להגשת התביעה דנן
44. כפי שפורט לעיל, אין מדובר בהליך הראשון בין הצדדים. הסכסוך בין התובע לבין הנתבעים התגלע לפני כעשור, כאשר במהלך תקופה זו ניהלו הצדדים מספר הליכים משפטיים – חלקם הוגשו ביוזמתו של התובע, כאשר תביעותיו נדחו בעיקרן. כך, ההליך דנן מהווה נדבך נוסף בסדרת תביעות והליכים משפטיים בין הצדדים, על בסיס אותה מסכת האירועים שתוארה לעיל סביב פעילות החברה ובגין טענות ועילות דומות.
בנסיבות אלה, בפתח הדברים מצאתי להדגיש (וכך גם הובהר לצדדים במהלך הדיון לפניי) כי בגדרי החלטתי דנן אין בכוונתי לחזור ולדון באירועים וטענות שנבחנו ושניתנו לגביהן קביעות שיפוטיות בהליכים קודמים בין הצדדים, עליהם אעמוד להלן בתמצית.
45. במסגרת הליכים קודמים נדחו טענותיו של התובע בעניין אי מתן זכות להשתתף בהנפקות (בהקשר זה, נקבע בפסק דין חלוט כי ניתנה לתובע זכות להשתתף והוא בחר שלא לממשה; ראו פסק דינו של בית משפט שלום, בעמ' 21). כמו כן, בהליך אחר נקבע שביטול זכות המצרנות מכוח התקנון אינה מהווה פגיעה בשוויון ואינה יוצרת בסיס לטענת קיפוח שעה שביטולה חל ביחס לכל בעלי המניות ולא רק לגבי התובע, בפרט שעה שיש לאפשר לחברה לגייס הון חיצוני נוכח מצבה הכלכלי (ראו ההחלטה לעניין זכות המצרנות, בעמ' 3). נוסף על כך, תביעה שהוגשה על ידו לפירוק החברה נמחקה בהמלצת בית המשפט.
46. זאת ועוד, בעניין הסכם ההלוואה דחה בית משפט השלום (הש' תמיר) בהחלטתו מיום 31.7.2014 את טענות המערער אחת לאחת, הן כתובע הן כנתבע, לרבות טענותיו בנוגע למצגי שווא על מצב החברה, לאכיפה סלקטיבית של ההסכם וביצוע פעולות מקפחות כלפיו.
בית המשפט דחה את טענותיו של עזר לפיהן ניתנה לו התחייבות בעל-פה שהחברה תפרע את ההלוואה לכל המאוחר בסוף שנת 2010. בהקשר זה קבע בית המשפט כי מדובר במסקנה והנחה אישית של התובע על בסיס מידע שהוצג בישיבות הדירקטוריון של החברה לגבי הכנסות החברה וכי על בסיס ניסיונו של עזר ככלכלן ודירקטור במספר רב של חברות ידע או שהיה עליו לדעת שאין בהוראות הסכם ההלוואה התחייבות לפירעון ההלוואה או חלקה עד ליום 31.12.2010 (ראו פסק דינו של בית משפט שלום, בעמ' 9-8). כמו כן, נדחו טענותיו לאי-תשלום ריבית בהעדר התחייבות כאמור מצד החברה בהסכם ההלוואה עובר לפירעון ההלוואה. גם טענותיו הנוספות של התובע כנגד הסכם הלוואה – לפיהן הסכם ההלוואה מעולם לא נכרת ולא נכנס לתוקף; כי לא התקיים התנאי המתלה להעברת כספי הנאמנות (כהגדרתם בהסכם) לחברה; טענה לאכיפה סלקטיבית של ההסכם כאשר לא כל בעלי המניות עמדו לכאורה בהתחייבויותיהם לפיו – נדחו על ידי בית המשפט משמצא שאלו לא הוכחו על ידי התובע.
יתרה מכך, דחה בית המשפט את טענות התובע שלפיהן לא קיבל מידע מלא בנוגע לחברה (כאשר לא צוין במדויק איזה מידע חסר בידיו) שכן נקבע כי מהמוצגים שהוגשו לתיק עולה כי עזר קיבל עד אותה עת מידע ועדכונים שוטפים על נעשה בחברה וכי ניתנה לו הזדמנות לקבל מידע לבקשתו.
נוסף על האמור, דן בית המשפט בטענות התובע בדבר ביצוע פעולות מקפחות כלפיו על ידי בעלי מניות הרוב בחברה, שעמם היה מצוי בסכסוך כבר באותה תקופה. בהקשר זה, התייחס כאמור בית המשפט לטענות התובע לביטול זכות המצרנות בציינו כי סוגיה זו הוכרעה כבר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (אשר הוזכר לעיל) ומצא כי בניגוד לטענות התובע כי לא הוצע לו להשתתף בהנפקות נוספות הרי שביום 17.12.2012 הועברה לידיו פנייה להשתתף בגיוס הון בסך של 200,000 דולר ארה"ב. בהקשר זה דחה בית המשפט את טענות התובע לפיהן ההצעה מלמדת כי החברה מוותרת על טענותיה בדבר חובו כלפיה וקבע כי התובע אינו יכול להלין על כך שלא שיתפו אותו בגיוסי הון של החברה ומנגד לטעון שההצעה לשתפו מלמדת שאין לו כל חוב כלפי החברה.
47. בהחלטת בית המשפט המחוזי בערעור שהגיש התובע על פסק דינו של בית משפט השלום נקבע שבעוד שאר בעלי המניות שילמו את חלקם בהלוואה, לא יהיה זה צודק לפטור את התובע מתשלום הפעימה השנייה שעה שהוא ממשיך להיות בעל מניות בחברה. עוד נקבע שההתחייבות על פי הסכם ההלוואה ניתנה בשקיפות מלאה בדבר מצבה של החברה וללא מצגי שווא (טענותיו אלה של התובע נדחו בבית משפט קמא באותו עניין): "[התובע], כלכלן בהשכלתו, בעל מניות במשיבה, חתם על ההסכם לאחר שיח ושיג שהתקיים בישיבות דירקטוריון של החברה, בהשתתפותו (פיזית או טלפונית) תוך ידיעת מצבה הפיננסי של המשיבה שנזקקה להלוואה מבעלי מניותיה".
בית המשפט אישר את הקביעה כי התובע היה מודע למצבה של החברה – כי דרושה השקעה בחברה בשל היותה במצב חירום, ואף אם היתה הרעה במצבה אין בכל כדי לאפשר לתובע להתנער מהתחייבותו במסגרת הסכם ההלוואה (פסק הדין בערעור לבית המשפט המחוזי; נספח 8 לתצהיר התובע, בעמ' 8-6).
אשר לפירעון ההלוואה נקבע כי החברה אינה מחויבת לפירעון בתאריך מסוים, אולם ככל שההלוואה לא תפרע עד ליום 31.12.2010 רשאים המלווים להמיר את ההלוואה למניות (שם).
48. אם אסכם את הדברים, ברקע ההליך דנן סכסוך ארוך שנים בין הצדדים, ועל כך אין חולק. המחלוקות בין הצדדים הובאו בפני הערכאות השונות אשר דנו בטענות שחופפות במהותן לטענות שהועלו אף בכתב התביעה שלפניי – כאשר אלו נדחו על ידי בתי המשפט השונים (כולל עתירתו לקבלת מידע, קיפוחו וכיו"ב), הכל כמפורט לעיל.
התביעה דנן היא חלק בלתי נפרד מאותו סכסוך וזו תיבחן על רקע מארג היחסים בין הצדדים וקביעות קודמות שניתנו לגביהם בערכאות השונות. בתוך כך, נוכח הקביעות המפורשות שניתנו בפסקי דין והחלטות קודמות בעניין אי-מתן זכות השתתפות בהנפקות קודמות החברה וביטול זכות המצרנות שהיתה קבוע בתקנון החברה הרי שאינני נדרש לדון בטענות אלו פעם נוספת בהחלטתי זו.
בשים לב לאמור, אפנה לדיון בטענות התובע לגופן.
עילת הקיפוח – מסגרת נורמטיבית
49. סעיף 191 לחוק החברות שכותרתו "הזכות במקרה של קיפוח" קובע כדלקמן:
"(א) התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה."
50. בע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת, פס' 65 (1.9.2015) (להלן: "עניין אדלר") נקבע כי מטרתה של הוראה זו להתמודד עם מצבים של חלוקת משאבים בלתי הוגנת בין בעלי המניות:
"מטרת הוראה זו היא להקנות לבית המשפט כלים להתמודד עם מצבים שבהם קיים חשש לחלוקת משאבים בלתי הוגנת בין בעלי המניות, ובפרט בין בעלי השליטה לבין בעלי מניות המיעוט [...] ודוק – ההוראה נועדה להעניק סעד למקופח ולא להעניש את המקפח, ומסיבה זו קביעת קיומו של קיפוח תלויה בשאלה האם התוצאה הינה תוצאה מקפחת ולא בשאלת מניעיו של המקפח [...]".
51. על מנת לקבוע האם ענייננו בקיפוח, אם לאו, נקבע כי יש לבחון האם נפגעו ציפיותיהם הלגיטימיות של בעלי המניות הטוענים לקיפוח – כאשר התשובה לשאלה זו תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, בשים לב למכלול השיקולים הצריכים לעניין (ע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' עטר ואח', סב(1) 456, 469 (2006); ע"א 2718/09 "גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ (28.5.2012); ע"א 3432/17 טופז נ' יוכט (16.4.2020)).
52. ודוק, לשון החוק איננה שוללת א-פריורית את האפשרות כי טענת קיפוח אף תעלה מטעמם של בעלי מניות הרוב (יוסף גרוס, חוק החברות, עמ' 369 (מהד' חמישית מורחבת, 2016)).
53. אשר לנטל ההוכחה, הנטל הוא על התובע, הטוען לקיפוחו, להוכיח באופן לכאורי קיומו של קיפוח. מקום בו הצליח לעמוד בנטל, עובר נטל ההוכחה אל שכמם של בעלי הנתבעים להוכיח אחרת (ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ תעשיות מזון מטוסים בע"מ, פס"ד 238, 248 (2.6.1996); ע"א 10406/06 עצמון נ' בנק הפועלים, פסקה 74 (28.12.2009); ע"א 3303/13 סימן טוב נ' סימן טוב תקשורת בע"מ, פסקה 16 (29.12.2015)).
54. בבחינת הסעדים השונים אותם רשאי בית המשפט ליתן במטרה להסיר או למנוע קיפוחו של בעל מניות בחברה, הרי שבשים לב לאמור לעיל, גם קשת הסעדים הפתוחה בפני בית המשפט היא רחבה ומגוונת – זאת, במטרה להתאימה לנסיבות העניין. כך, הוכר בפסיקה הסעד של "רכישה כפויה", זאת למרות שמדובר בפגיעה לא מבוטלת בקניינה של חברה וקניינם של בעלי המניות (ראו למשל (ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' חביב, פס' 18-17 וההפניות שם (28.02.2016)); כמו כן, רשאי בית המשפט להורות על סעדים והוראות שונות המחייבות הן את החברה, הן את בעלי מניותיה, בהתאם לנסיבות הקיפוח – כל זאת, במטרה להסיר או למנוע את הקיפוח (ראו למשל ע"א 7798/17 ליטה ניהול נכסים ומימון בע"מ נ' גני באר שבע בע"מ, פס' 23 (18.4.2019)).
אבחן להלן את טענות התובע בענייננו.
טענות התובע להעדר שקיפות ומידורו מפעילות החברה
55. התובע גורס כי לא קיבל מידע לו היה זכאי לקבל מהחברה ולמידורו במספר היבטים – בעת כהונתו כדירקטור; ביחס להנפקות אשר ביצעה החברה; בשל אי-קיום אסיפות כלליות של החברה והעברת דוחות שנתיים כדין וכן ביחס לקבלת מידע לגבי הסכם ההלוואה.
אקדים ואומר כי לאחר שבחנתי את טענות התובע, ובשים לב לעדויות והראיות שהובאו בפניי סבורני כי אין מקום לקבל את טענות התובע לקיפוח וזאת ממספר טעמים:
56. ראשית, אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע כיהן כדירקטור בחברה (ובתפקידים נוספים) ובשנת 2010 בחר מיוזמתו להתפטר מהדירקטוריון ובהמשך לנתק קשר עם החברה, נסיבות אלו משפיעות וצובעות באופן אחר את טענותיו של התובע, בפרט לעניין קבלת מידע והתנהלות החברה כלפיו.
זכות בעל מניות לקבלת מידע ומסמכים מוגבלת על פי דין ומצומצמת היא ביחס לזכותו של דירקטור בחברה (סעיף 184 לחוק החברות), ומכאן שאף ציפיותיו של התובע צריכות לתאום את מעמדו בחברה בתקופה שלאחר פרישתו מהדירקטוריון. משעה שבחר התובע לוותר על זכויותיו כדירקטור ציפיותיו להיות שותף בהחלטות של החברה יצומצמו אף הן להחלטות שמקומן באסיפה הכללית של החברה, והתובע אף אינו יכול לצפות להמצאת מסמכים ומידע שוטפים שהחברה אינה מחויבת בהם.
כך למשל, התובע פנה ביום 15.7.2015 לחברה לקבלת מידע בשל חשדו לשימוש אישי לא ראוי בכרטיס אשראי של החברה, פנייתו זו נענתה על ידי החברה אשר דחתה מהותית את טענותיו וטענה כי חיובים אלו קשורים לפעילותה העסקית של החברה (נספחים 9-10 לתצהיר התובע).
57. שנית, לא מצאתי כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הנתבעים פעלו לקיפוחו וכי אכן סורב לקבל מידע חיוני לו כדירקטור או כבעל מניות בחברה.
בתקופת כהונתו כדירקטור טען התובע כי פנה לגורמים בחברה לקבלת מידע וסורב פעם אחר פעם, כאשר נסיבות אלו הובילו אותו לטענתו לפרישה מתפקידו בדירקטוריון החברה. כפי שיפורט, לא מצאתי לקבל את טענות התובע בהקשר זה בהעדר ראיות לביסוסן.
פניותיו הנטענות לקבלת מסמכים משך שנים – אינן מגובות באסמכתא לפנייה בכתב או בהודעות דוא"ל, ואף אין תיעוד של פניות על ידי בא כוחו בנדון (למעט מקרים נקודתיים שיצוינו להלן). כפי שטען התובע בחקירתו כל פניותיו היו טלפוניות:
"ת: [...] אז כשהייתי מבקש, לדוגמא, מסמנכ"ל הכספים או ממישהו בעל עמדה לידע, אז היו אומרים לי תראה, אנחנו קיבלנו הוראה ממנחם עצמון, לא להעביר לך שום אינפורמציה. תתקשר אליו והוא ייתן לך את הנתונים ורק הוא יכול לתת לך, לנו אסור לתת. כשהייתי מתקשר, לא פעם ולא פעמיים, תמיד זה היה למספר טלפון בחו"ל, פשוט היו מסננים אותי, ואחרי שבועיים שלושה, פשוט הייתי מתייאש, כי זה לא היה עוזר לי.
[...]
אני פניתי טלפונית ואלו התשובות שהיו. אני לא חשוב שדירקטור צריך לפנות למנהל כספים של חברה בכתב, אז כנראה שהאמת לא חשובה, אלא חשוב רק הנייר, ובזה כנראה שלא נהגתי בחוכמה" (פ/29.10.2020 עמ' 21-23).
לצד זאת, בחקירתו הוסיף התובע כי לא הגיש בזמן אמת תביעה בנדון משום ששבע מהליכים משפטיים אל מול הנתבעים "נפשית, לא היה לי כוח להתעסק בעוד משפט. לא רציתי ולא חיפשתי משפטים. עד 2010 בקושי הייתי בשניים או שלושה משפטים [...]" (שם).
טענתו זו של התובע לעייפות נפשית עומדת בסתירה ברורה לאופן שבו התנהל עת הגיש מספר לא מבוטל של הליכים משפטיים נגד הנתבעים.
58. בדומה לכך, גם ביחס לטענות התובע לפיהן בהעדר מידע מהחברה לא יכול היה מהותית לנצל את ההצעות שניתנו לו להשתתף בהנפקות שביצעה החברה – לא הוגשו ראיות מגבות. לפי התובע פניותיו בנדון נעשו בעל-פה:
"ת: בכל הנפקה שהייתה, היות ולא הסכימו להעביר לי נתונים, לא יכולתי, גם אם רציתי, להשתתף בשום הנפקה. אי אפשר לבוא ולהגיד לבנאדם בוא תעשה השקעה, תשתתף בהנפקה, אבל מבלי לאפשר לו לראות מה הנתונים. את הנתונים כבר מסוף 2009, לא הסכימו להעביר לי.
[...]
אני פניתי טלפונית ובפגישה מול סמנכ"ל הכספים בשם אריה סיידה, וכל פעם שפניתי, אני מדבר משנת 2010 והלאה, אמרו לי אדוני, לי אסור למסור לך שום אינפורמציה. האינפורמציה היחידה שמותר לי למסור לך, זה מנחם עצמון" (פ/29.10.2020 עמ' 24-25).
בהעדר ראיות לביסוס טענותיו, ובשים לב לפרק הזמן שחלף מהאירועים להם טוען התובע, איני סבור כי התובע הוכיח טענותיו בהקשר זה ואינו יכול להיתלות בטענה שפניותיו לחברה נעשו בעל פה אך לא נענו.
59. שלישית, התובע מלין על כך שהחברה לא ערכה ישיבות של האסיפה הכללית משך ארבע שנים, עד למועד הגשת התביעה דנן, וכן לא העבירה לתובע את דוחותיה הכספיים של החברה לשנים 2018-2015 כמתחייב בחוק(עד למועד הגשת התביעה), וכי יש בכך קיפוח של זכויותיו.
טענותיו אלה של התובע הובאו בפני החברה במכתב מאת בא-כוח התובע ביום 22.2.2018 שם פירט טענותיו לפיהן לא קוימו אסיפות שנתיות של החברה; כי התובע ממודר ממידע שעה שלא קיבל לידיו את הדוחות הכספיים השנתיים של החברה או את פרוטוקולי האסיפות הכלליות שהתקיימו בחברה; כן דרש בא-כוח התובע פעם נוספת מידע לגבי החזר מלא של החוב לרבות לגבי ביצוע המרה של החוב למניות בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 6.2 להסכם ההלוואה בציינו כי מכתביו הקודמים לחברה לא קיבלו מענה (להלן: "פניית התובע מיום 22.2.2018"; נספח 10 לכתב התביעה).
עצמון טען ששלח לכלל בעלי המניות את הדוחות הכספיים של החברה שנחתמו החל משנת 2015, עת הוא היה בתמונה, אך אין בידו להתייחס לטענות לתקופה שקדמה לכך. אולם, מעבר לכך הנתבעים לא ביקשו לסתור את הטענות בדבר אי-קיום אסיפות בעלי מניות כנדרש בחוק ואי העברת דוחותיה הכספיים של החברה לבעלי מניותיה במועד, ועל כן אין זו מחלוקת הטעונה הכרעה.
60. אשר לשאלה האם יש בכך כדי להוות בענייננו קיפוח של התובע כבעל מניות בחברה סבורני כי אף אם יש בכך כדי ללמד על פגם בהתנהלות החברה, בנסיבות דנן לא די בכך כדי להצדיק קבלתה של עילת הקיפוח או מתן סעד. במסגרת התביעה דנן לא נטען, וממילא לא הוכח, כי בהעדר קיום אסיפות התקבלו החלטות תוך קיפוחו והדרת זכויותיו וכל טענותיו של התובע בהקשר זה נוגעות גם הן במידורו ממידע לגבי פעילות החברה.
ויודגש, לאסיפות הכלליות האחרונות שכונסו זומן התובע ובחר מטעמיו שלא להתייצב. התובע זומן לאסיפה הכללית שנערכה בחודש דצמבר שנת 2015 ולא השתתף בה (סעיף 42 לתצהיר עזר), וכן זומן לאסיפה בשנת 2020 ושוב בחר שלא להתייצב בטענה שאין טעם בהתייצבותו נוכח קיום ההליך המשפטי שבכותרת. בשים לב לטענות התובע לפיהן שיווע לקבל נתונים ומידע על פעילות החברה הרי שמדובר בטיעון קלוש ולא ענייני לאי הגעה לאסיפה והן אף מעידות על רצינות עניינו בפעילותה.
61. זאת ועוד, בעוד שהתובע טוען לקיפוח בשל אי קבלת מידע רציף או תקופתי לגבי מצב
החברה – מצב זה תוקן דה-פקטו על ידי הנתבעים לאחר הגשת התביעה דנן. כפי שנקבע בעניין אדלר, בבחינת טענת קיפוח יש לבחון את הדברים כמות שהם במועד הדיון:
"בבואו לדון בטענת קיפוח, על בית המשפט להביא בחשבון את המצב הקיים בעת שמיעת הבקשה ולא בעת הגשתה [...] במקרה דנן, לא רק שנכונותו של לבנת ליטול על עצמו את ההוצאות מפסיקה את הקיפוח אלא שהיא אף מסירה אותו באופן אפקטיבי [...] משהוסר הקיפוח, ברי כי לא נותר דבר שיש להסירו, והתובענה מתייתרת הלכה למעשה" (שם, פס' 20).
אשר על כן, בשים לב לכך שזימון לאסיפה הכללית של החברה מיום 10.6.2020 נשלח אל התובע (נספח 22 לתצהיר עצמון) ובהינתן שהדוחות הכספיים של החברה לשנים 2018-2016 הועברו לידי התובע ביום 10.5.2020 (נספחים 19-18 לתצהיר עצמון), לא מצאתי כי יש מקום למתן סעד נוסף בהקשר זה.
טענות התובע לגבי הסכם ההלוואה
62. לטענת התובע אי העברת המידע הדרוש לצורך קבלת החלטה האם להמיר את סכום ההלוואה למניות מהווה הפרה של הסכם ההלוואה, אשר מנעה ממנו את מימוש זכויותיו לפי ההסכם ושמצדיקה את ביטול ההסכם תוך מתן סעד של השבה לתובע בגובה מלוא סכום ההלוואה.
נוסף על כך, טען התובע כי העובדה שהנתבעים מנעו ממנו לממש את זכותו להמרת החוב למניות בחברה בהתאם להסכם ההלוואה יש בה קיפוח של זכויותיו.
63. אשר לפירעון ההלוואה נקבע גם בפסק דין קודם (ערעור לבית המשפט המחוזי) כי החברה אינה מחויבת לפירעון בתאריך מסוים, אולם ככל שההלוואה לא תפרע עד ליום 31.12.2010 רשאים המלווים להמיר את ההלוואה למניות.
64. זאת ועוד, כפי שנטען על ידי הנתבעים, וטענה זו לא נסתרה על ידי התובע, כלל בעלי המניות בחברה – פרט לתובע – השקיעו בחברה לאורך השנים סכומים שמסתכמים בעשרות מיליוני ש"ח ואלו קיבלו החזר של ההשקעה ולא משכו דיבידנדים משך כל השנים (סעיף 42 ונספח 17 לתצהיר עצמון). כלומר, כלל בעלי המניות לא קיבלו את פירעון הלוואה או קיבלו החזר בגין השקעתם וזאת בהתאם לאופן ניהול החברה ופעילותה. משכך, אין מדובר בפעולה כנגד התובע בלבד ולא ניתן לקבוע שציפייתו לקבל את החזר החוב עם הגשת הדרישה מהווה ציפייה לגיטימית שאי-מימושה עולה כדי קיפוח.
התובע גורס לקיפוחו ביחס לשאר בעלי המניות, בהתעלם מהעובדה שיתר בעלי המניות בחברה הוסיפו להשקיע בחברה ולהזרים לה כספים. לטענת התובע בעלי המניות היו אמורים להשקיע בחברה סכום של כ-10 מיליון דולר ארה"ב, אך אין לו מידע איזה סכום הושקע על ידם בפועל. בחקירתו עומת התובע עם הנתון אותו הציג עצמון לפיו סך כל השקעת בעלי המניות הגיעו לסכום של 35 מיליון דולר (ראו נספח 17 לתצהיר עצמון) – תשובתו של התובע היתה לאקונית ולפיה הוא אינו סבור שכך המצב ושלא הוצגו בפניו מסמכים בנדון, לכן אינו יכול לאשר או להכחיש זאת מבלי להציג נתונים או מידע כלשהו לבסס טענתו זו (פ/ 29.10.2020 עמ' 37-34).
ודוק, התובע לא הציג כל נתונים לסתור את הנתונים בדבר ההשקעות בחברה וכי יתר בעלי המניות הוסיפו להזרים כספים לחברה לאחר שבחר התובע להתפטר מתפקידו בחברה, ולטענתו בשל העדר כוחות נפשיים לפנות לערכאות לא פעל לאכיפת זכויות ובחר להתנתק מהחברה למשך שנים רבות (שם, בעמ' 22).
65. אשר לטענות לגבי קבלת המידע לצורך המרת החוב למניות בהתאם למנגנון הקבוע בהסכם ההלוואה, סעיף 8 להסכם ההלוואה שכותרתו "חישוב הריבית ומחיר מניות ההמרה" קובע כי "במידה ויבקש זאת אחד המלווים, מוסכם כי חישוב הריבית הנצברת ו/או המחיר למניה של מניות ההמרה שנעשה על-ידי החברה בהתאם להוראות הסכם זה, יאושרו גם על-ידי דלויט טוש, רו"ח של החברה" (נספח 6 לתצהיר התובע).
66. התובע פנה באמצעות בא-כוחו בדרישה כתובה אל החברה בשלושה מועדים שונים: (א) ביום 31.8.2016 פנה בבקשה לפירעון החוב והשבת ההלוואה, ולחלופין למתן נתונים לגבי סכום החוב והתחשיב לעניין כמות המניות להן זכאי התובע אם יבחר להמיר את החוב במניות (נספח 8 לכתב התביעה); (ב) בהעדר מענה פנה בא-כוח התובע ביום 9.11.2016 במכתב תזכורת לחברה (נספח 9 לכתב התביעה); (ג) גם בפניית התובע מיום 22.2.2018 חזר בא-כוח התובע על דרישתו לקבל החזר מלא של ההלוואה ולחלופין לקבלת מידע לגבי אפשרות המרת החוב למניות – לאחריה החל המו"מ הראשון בין התובע לבין עצמון לרכישת מניות התובע בחברה.
67. בהקשר זה סבורני אף אם לכאורה תחשיב כזה לא נמסר על ידי החברה לתובע, ושעה שמדובר בתחשיב כספי פשוט יחסית לעריכה, אזי גם בהנחה שמדובר בחובה שמוטלת על החברה הרי שהתובע יכול לערוך חישוב זה על נקלה בין בעצמו ובין באמצעות רו"ח מטעמו – ולא חייב היה להמתין לתגובת החברה בנדון (ויש לזכור, שהתובע כיהן בחברה בעבר בתפקיד של מנהל הכספים של החברה, כך שלית מאן דפליג שהינו מומחה וידען בתחום הפיננסי).
זאת ועוד, משך תקופה של מספר שנים פנה בשלושה מועדים אל החברה, כאשר בתקופה זו בחר שלא לנסות ולבחון בעצמו את שווי המניות או להיעזר במומחה חיצוני לשם כך (ולאחר מכן לפנות לחברה בנדון), ומעלה טענותיו כעת – אף זאת משלא צלח המשא ומתן שניהל למכירת מניותיו בחברה. אינני סבור כי יש בשלושת פניותיו אלה כדי להקים עילת קיפוח לתובע או להצדיק את ביטול הסכם ההלוואה בדיעבד. זאת, בשים לב לכלל הנסיבות שתוארו, לרבות היחסים בין הצדדים שעלו על שרתון, הנתק של התובע מהחברה, ההליכים הקודמים בין הצדדים הכשרתו והיכרותו המעמיקה של התובע עם החברה, הכל כפי שפורט בהרחבה לעיל.
68. עם זאת, משעה שעתר התובע לקבלת תחשיב כאמור כסעד חלופי הרי שבהתאם להוראות הסכם ההלוואה החברה היא שאמורה לספק תחשיב כמפורט בהסכם ואני מורה לה לעשות כן.
איני מתעלם מטענות הנתבעים לפיהן אין בכוונת התובע לממש את אפשרות ההמרה בשלב זה, ואף לגישת התובע בעוד שאם המידע היה בידיו בעבר יכול היה למצוא רוכש למניותיו (על אף שלא הציג עסקה שכזאת) הרי שכיום אפשרות זו סבירותה נמוכה – "מה שאומרים לי, שאת המתקן בחירייה סוגרים, אז פשוט, עם המשיכה של הזמן, מוססו את כל מה שהיה לי אפשרות לעשות עם זה משהו. מ-2016 ל-2020, במשך 4, 5 שנים, זו בעיה".
יחד עם זאת, לא מצאתי כי יש בכך כדי למנוע את מתן המידע לתובע בשלב זה. התובע השקיע בחברה סכום כסף בלתי מבוטל במסגרת הסכם ההלוואה (אף אם נמוך מיתר בעלי המניות בחברה), וכפי שהוסכם בין הצדדים זכאי הוא לדרוש ולקבל תחשיב לגבי הריבית שצברה ההלוואה וזכותו להמרת המניות.
69. אשר על כן, מצאתי לקבוע כי החברה תספק לתובע תחשיב כמפורט בסעיף 8 להסכם ההלוואה, זאת תעשה בתוך 20 ימים מיום מתן פסק הדין.
המו"מ למכירת מניות התובע
70. התובע מעלה ביחס למשא ומתן הן טענה חוזית לאכיפת ההסכמות בין הצדדים והן טענת קיפוח, שכן חדילת המשא ומתן מהווה לגישתו חלק ממסכת קיפוח על ידי הנתבע 2. ביתר פירוט, לטענת התובע יש לאכוף את הסכמות הצדדים אשר עוגנו בטיוטות שהוחלפו בין הצדדים ואשר התגבשו לשיטתו לכדי הסכם מחייב. עוד טוען התובע כי אין לקבל את הסתייגות הנתבע והפסקת המו"מ על ידו בחוסר תום לב ותוך ניצול מעמדו כבעל שליטה בחברה על מנת להוליך שולל את התובע.
71. אין מחלוקת בענייננו כי המשא ומתן בנוגע לרכישת מניות התובע על ידי הנתבע 2 לא הסתיים, בשני גלגוליו, בהסכם חתום בין הצדדים.
72. כפי שקובע חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול: סעיף 2 לחוק החוזים קובע כי פנייה של אדם לחברו היא הצעה "אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה"; סעיף 5 לחוק החוזים קובע כי קיבול יעשה בהודעת הניצע למציע המעידה על "גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה", כאשר קיבול יכול שיהיה גם בהתנהגות (סעיף 6(א) לחוק החוזים).
73. על מנת שהצעה וקיבול ישתכללו לכדי הסכם מחייב עליהם לעמוד בשתי דרישות מצטברות, המקיימות ביניהן יחסי גומלין: גמירות דעת, ומסוימות (סעיפים 2 ו-5 לחוק החוזים).
בחינת גמירות הדעת, נעשית באמצעות מבחן חיצוני-אובייקטיבי, במסגרתו גמירות הדעת המגולמת בהצעה נבחנת בהתאם להשתקפותה החיצונית, היינו מביטויים חיצוניים לכוונת הצדדים, "וביניהם לשון המסמך, תוכנו והתנהגות הצדדים לפני ניסוחו, בזמן החתימה עליו ולאחר מכן" (ע"א 6235/15 חלאק נ' כריים, פסקה 20 (15.2.2017)). גם אם צד פלוני לא היה מנוי וגמור בדעתו להיקשר בהסכם מחייב במישור הפנימי-הסובייקטיבי, החזות החיצונית של הדברים היא הקובעת (ע"א 692/12 פרידמן נ' שפירא, פסקה 36 (7.8.2013)).
74. לעניין הסכם שלא נחתם, בע"א 8320/09 אלחדד נ' שמיר, פסקה 27 (29.3.2011) קבע בית המשפט כי ניתן להוכיח גמירות דעת גם בהיעדר חתימה, זאת בהסתמך על ראיות חלופיות (וראו לעניין זה גם ע"א 7591/13 פלונים נ' פלונית, פסקה 22 (25.1.2016); ע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ נ' ג'רבי, פ"ד לז(1) 589, 604-605 (1983); ע"א 692/86 בוטקובסקי ושות' – חברה לייבוא ושיווק בע"מ נ' גת, פ"ד מד(1) 57 (1989)).
75. ראשית, סבורני כי אין בניהול המו"מ בין הצדדים כדי להוות קיפוח של התובע. מהראיות ועדויות הצדדים עולה כי בין הצדדים נוהל משא ומתן אשר נחזה להיות רציני משני הצדדים לו. כך, בעוד שאין ספק בדבר נכונות התובע למכור את מניותיו, מצאתי כי גם הנתבע 2 היה נכון לגבש עסקה לרכישת מניותיו של התובע ואין מדובר במס שפתיים שנועד לרצות את התובע ו"להשתיקו" בלבד. כך עולה גם מהתכתובות בין הצדדים – אשר הסתייעו בעורכי דין לניהול המו"מ לרכישה. המשבר ביחסים בין עצמון לבין התובע – עמד בבסיס הנתק ביניהם. התובע הגיש כאמור מספר תביעות נגד עצמון (רובן ככולן נדחו) ואין מדובר בהתכתשות המשפטית הראשונה בין השניים.
76. אשר למו"מ השני התובע טוען שעצמון הוליך אותו שולל ולראיה גורס כי מכתב האיגוד מחודש אוקטובר 2019 לא מנע מעצמון לרכוש את מניות עורק בחודש דצמבר 2019 תמורת 2 מיליון דולר ארה"ב.
עצמון טען, וטענתו זו מקובלת עליי, שמכתב האיגוד מאוקטובר לא הרתיע אותו ולא הדאיג אותו שכן ראה בו מעין יריית פתיחה למו"מ שיחל בין האיגוד לבין החברה. דבריו מקבלים חיזוק מפרוטוקול ישיבת דירקטוריון החברה מיום 27.10.2019 שם צוין כי החברה דחתה את תשובת האיגוד והעריכה כי יוכל להימצא פתרון: "החברה בדקה באופן ראשוני את זכויותיה בעניין ולדעתה האיגוד אינו יכול לסיים את ההתקשרות באופן חד צדדי. החברה מעריכה כי הדיונים עם האיגוד יביאו לפתרון סביר" (נספח 21 לתצהיר התובע). רק מכתב האיגוד מחודש פברואר גרם לעצמון להבין שהאיגוד איתן בדעתו לפרק את המתחם בחירייה.
77. בין לבין עד לקבלת מכתב האיגוד מפברואר, נוהל מו"מ מול התובע שדומה כי נוהל בתו"ל ומתוך כוונה להשלימו – והצדדים אף הביעו הסכמות הן בנוגע לתמורה והן בנוגע לפריסת התשלומים.
78. יתרה מכך, בעוד התובע גורס כי עצמון הוא שסיכל את השלמת העסקה, הלכה למעשה התובע באמצעות בא כוחו היה הגורם שסופו של דבר קטע את השלמת העסקה בין הצדדים וחתימת החוזה.
עצמון העיד בבית המשפט שהיה נכון על אתר לחתום על החוזה, וחזר ואף הדגיש את הסכמתו בשיחה טלפונית שנערכה בינו לבין התובע לב"כ התובע עו"ד אוזן והוסיף שהחשש שהביע התובע מחתימה על החוזה בטרם קבלת הסכמת יתר בעלי המניות, לאו חשש הוא, הואיל והנתבע הסכים למסור בידו כתב שיפוי על כל תביעה עתידית בגין חתימת ההסכם, אך היה זה התובע שסירב לחתום על החוזה. כך העיד בפניי עצמון בהקשר זה:
"ת: והייתה שיחה, ובאותה שיחה עלה העניין של חתימה על ההסכם, ואני אמרתי, בוא נחתום היום, אני אשלם לך, ואתה העלית את הטענה, שאתה רוצה לקבל את האישורים מכל בעלי המניות, ואז אני אמרתי לך, אני אתן לך שיפוי, כנגד כל תביעה של בעלי המניות, תשאיר את זה עליי. אם אני צריך לשלם ואם אני צריך להעביר למניות מחבילת המניות שאני קניתי, ואתה אמרת לי לא, אנחנו רוצים שתביא את כל האישורים. אמרתי לך לא, לא, אז אני לא חותם. אלו הן העובדות.
[...]
ת: אני, הבקשה שלך לאישורים של בעלי המניות, היא בקשה לגיטימית, זה לא דבר ש-, [...] וההצעה שלי אליו, שאני אשפה אותו עבור כל נזק שייגרם, כי זה עשוי לקחת זמן, כי קבלת האישורים עשויה לקחת זמן, אני רציתי באותה נקודה, לגמור את התהליך. אני הצעתי לו שהוא יקבל שיפוי מלא או על מניות או על תביעות כספיות" (פ/29.10.2020 עמ' 102-103).
גרסתו זו של עצמון לא נסתרה, והיא אף נתמכת על ידי התובע במישור העובדתי:
"ש. יפה, ואני מפנה אותך גם לישיבת דירקטוריון מה-6 בינואר 2020, נ/22 לתצהיר שלך, שם גם עצמון מדווח על המו"מ לרכוש את המניות שלך ומבקש לקבל את אישור ה-Board לעסקה, בכפוף להשלמת המו"מ ולחתימת ההסכם?
ת. לא, זה לא המצב. בינואר 2020 כבר נסגרו כל התנאים וכל העניינים בזה שהמניות שלי נמכרות למר עצמון. כל מה שהיה, זה שביקשנו ממר עצמון, שההליך הזה יהיה חוקי ושיודיע לשאר השותפים את זה, לא על משהו אחר. זו הייתה הכוונה, שההליך יישאר חוקי ושיודיע לשותפים שהוא הולך לקנות אותו." (פ/29.10.2020 עמ' 54-55).
כלומר, לתובע היתה הזדמנות לקבל תמורה עבור אחזקותיו, אך הוא סירב לקבל את הצעת עצמון – לפיה יקבל את התמורה שביקש בהתאם להסדר התשלומים שהוסכם, ואם הוא חושש מפני תביעות שיוגשו על ידי בעלי מניות אחרים – יקבל שיפוי מלא מעצמון. אף שהתובע מנמק את סירובו באי אמון בעצמון, לא מצאתי לקבל גרסתו זו – בפרט נוכח רצונו בזמן אמת לקדם את מכירת מניותיו בחברה.
79. נוסף על האמור, לא מצאתי כי נסיבות המקרה דנן מתאימות לאכיפת הסכמות הצדדים כהסכם מחייב. סבורני כי לא ניתן ללמוד על גמירות דעת בין הצדדים להיקשר בהסכם מחייב בהעדר הסכם חתום ביניהם. זאת, בשים לב למערכת היחסים הרעועה בין הצדדים; למו"מ המתמשך שנוהל – בשני סבבים; כמו גם העובדה שבשום שלב הצדדים לא הגיעו להסכמה מלאה – בין אם משום שעצמון לא אישר בעצמו את תנאי ההסכם במו"מ הראשון ולראיה הודעת דוא"ל של בא-כוחו אשר מלמדת כי הוא ממתין לאישורו של עצמון, ובין אם נוכח דרישת התובע לקבל את אישור יתר בעלי המניות והודעתו של עצמון במו"מ השני כי אינו מעוניין להשלים את העסקה נוכח מצבה העסקי של החברה.
80. אם אסכם נקודה זו, מצאתי לדחות את טענות התובע בנוגע לאכיפת הסכמות הצדדים כפי שגובשו בטיוטת ההסכם ביניהם.
סוגיות נוספות
81. לבסוף מצאתי להתייחס לכך שהתביעה דנן הוגשה נגד החברה ונגד עצמון והחברה בבעלותו בלבד – ללא כל התייחסות ליתר בעלי מניות בחברה. ודוק, עצמון לא היה בעל מניות הרוב בחברה בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה – חברת עורק היא שהחזיקה ברוב מניות החברה ומכרה את חלקה לעצמון רק לאחר הגשת התביעה דנן. אף על פי כן, התובע בחר שלא לכלול את עורק בתביעה חרף היותה בעלת המניות המחזיקה בנתח המניות המשמעותי ביותר בחברה ואף בעלת נציגות בדירקטוריון החברה.
זאת ועוד, התובע מערבב בטיעוניו בין החברה לבין עצמון והנתבעת 1 (בין היתר, בטענה שהנתבע 2 עושה בחברה כבשלו), מבלי לנמק מדוע לא הוגשה תביעה נגזרת בשם החברה ככל שיש בידיו טענות כנגד התנהלותו של עצמון כלפי החברה ומדוע בחר כאמור שלא לתבוע בעלי מניות אחרים.
82. עוד מצאתי להתייחס בקצרה לטענות התובע לניצול משאבי החברה ונכסי החברה ע"י בעל השליטה, נוכח העסקתו של גיל, בנו של הנתבע 2, כמנכ"ל החברה בשכר.
בהקשר זה מצאתי תחילה לציין כי לא הובאה כל ראיה לכך ששכרו של גיל הוא שכר גבוה ביחס לחברות אחרות שעוסקות בתחום זה, או בכלל. שכר של 30,000 ש"ח ברוטו ללא כל תוספות אחרות, הוא על פניו ומבלי שבית משפט יתיימר להיות מומחה לנושא, שכר סביר ואינו נשמע מופרך עד כדי קביעה שמדובר בניצול משאבי החברה לטובת עצמון (וזאת בשים לב לכך שהמחזור השנתי של החברה עמד על 10-12 מיליון ש"ח). זאת ועוד, בטרם מינויו שימש גיל כדירקטור בחברה מספר שנים, הכיר היטב את תחום עיסוקה והועסק כמנכ"ל בפועל משך תקופה של חצי שנה ללא קבלת תמורה, כאשר שכרו של המנכ"ל הקודם עמד על סכום דומה.
אשר לטענות לגבי אופן אישור העסקתו של גיל עצמון, על פניו דומה כי היה מקום להעבירן לאישור בהתאם להוראות הפרק החמישי לחוק החברות וראוי היה כי החברה תפעל לאישור העסקתו כדין. ואולם, בהינתן שנדחו טענות התובע לקיפוח ולא הוכח כי נלוותה להעסקתו משיכת משכורות באופן שאינו סביר, בשים לב לכך שעסקינן בתביעה אישית של בעל מניות בחברה לא מצאתי להכריע או ליתן סעד באמור.
סוף דבר
83. אני דוחה את תביעת התובע על כל רכיביה, למעט סוגיית התחשיב ("חישוב הריבית ומחיר מניות ההמרה") כפי שנקבע בסעיף 8 להסכם ההלוואה – אותו תספק החברה לתובע בתוך 20 ימים מיום מתן פסק הדין.
84. אני מחייב את התובע בתשלום הוצאות ושכר טרחה לנתבעים בסכום כולל של 40,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ח תמוז תשפ"א, 08 יולי 2021, בהעדר הצדדים.